חיים חדשים
שיחה 1048
מהו יום הדין?
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן - 16.08.18אחרי עריכה
אורן: היום אנחנו רוצים לדבר עם הרב לייטמן על ביטוי שתופס המון כותרות בשנים האחרונות, "יום הדין". ננסה להבין מהו יום הדין והאם צריכים להתכונן ובעיקר איך.
טל: אנחנו רואים שיחד עם אירועים שקורים עכשיו בעולם, כמו שינויים באקלים, ותאוצה גוברת של כל מיני אסונות טבע, יותר כותרות מדגישות מושגים כמו "יום הדין" ו"אפוקליפסה", ואנחנו חווים יותר מראות אפוקליפטיים. לצד זה אנחנו גם רואים איך עשירי העולם מכינים את עצמם לאירוע אפשרי מהסוג הזה, ובונים בונקרים לעצמם. הרבה אנשים שואלים את עצמם אם באמת יש ממה לחשוש, מה הם בכלל המושגים האלה והמיתוסים שעומדים אחריהם.
היום נרצה קצת להבין יותר איך חכמת הקבלה רואה את המיתוסים מאחורי המושגים האלה, ומה באמת עומד לפנינו.
מאיפה באמת מגיעים החששות האלה, המושגים האלה, אפוקליפסה, יום הדין, ממה יש לחשוש?
יש לזה שני מקורות, מקור אחד בעולם הזה והוא החימוש והסכנות מפצצות אטום ומימן. יש כל כך הרבה מזה לכל המדינות שכבר אפשר לפוצץ את כדור הארץ לחתיכות קטנות כך שיתפזר בכל היקום ולא יישאר ממנו כמעט זכר, או שהכול יישרף בו, אפילו האדמה עצמה, מאותה אנרגיה שאגורה בתוך הפצצות האלה. לכן וודאי שאנשים חושבים, "אם זה יקרה, מה יהיה איתי?".
מצד שני יש כאלו שאומרים מה שייקרה ייקרה, מה אנחנו יכולים לעשות ומאיפה אני יודע איפה אהיה באותו רגע ואיך בכלל אגיע לבונקר שלי, או אולי אסע לאיזו אלסקה, אבל גם שם לא בטוח, אף מקום לא יהיה בטוח. ועוד יותר גרוע יהיה לאלו שיישארו בחיים ולא ימותו מיד, כי תנאי החיים יהיו יותר גרועים ממוות, ללא מזון וללא אוויר נקי. תהיה התקררות של כדור הארץ מאותו פחם, פיח, אוויר שיישאר, ולכן עדיף אולי לא לחשוב על כלום. ואם כן, אז קודם כל לחשוב אם יש אמצעים לפי הפנטזיות והיכולות ההנדסיות היום לעשות משהו בעניין. כמו למשל לקנות בונקרים, כמו שאמרתם, יש אנשים שקונים אותם וזה מרגיע אותם. העיקר שזה מרגיע, אני לא רואה בזה שום דבר מעבר לזה. האמריקאים כבר בנו בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים בונקרים כאלה שכבר יצאו מכלל שימוש. יש הרבה אנשים שאוגרים מזון ושואלים את עצמם איפה אהיה במקרה שתפרוץ מלחמה. אצלם "יום הדין" זה יום שבו פורצת מלחמה, מלחמה אטומית, לא מלחמות רגילות. ואפילו בזמן של מלחמות רגילות, האדם חושב על מקום מסתור ואז יום הדין, הוא יום שאנחנו עושים אותו.
חוץ מזה כשמפרשים את התנ"ך, אז "יום הדין" הגדול והנורא הוא יום של דין וחשבון ומשפט, שהכוח העליון, הבורא, עושה עם כל הנבראים.
טל: שזה קיים בכל הדתות למעשה.
כן. שהוא מגיע אליהם ודורש דין וחשבון על מה שהם עשו עם החיים שהוא נתן להם, איך הם יתנהגו ולאיזה סיכום הם יגיעו לפי הדין והחשבון, ומשפט צדק, ומה מגיע להם כתוצאה מזה.
טל: איך חכמת הקבלה רואה את המושג "יום הדין"?
לא כמלחמת עולם אטומית ולא כמו שבכל הדתות, היא רואה את זה בצורה אחרת לגמרי.
טל: זה לא יהיה יום כזה שיגיע מישהו מהשמיים וישפוט אותנו?
לא. משפט מגיע בצורה כזאת שהאדם מתחיל לראות את עצמו לעומת מה שהוא צריך להשיג בחיים האלה, לעומת מה שהוא היה צריך לעשות עם החיים שנתנו לו מלמעלה, לאיזה חשבון הוא מגיע. ואז הוא רואה שהבורא לא ברא את העולם בהפקר, אלא כל נברא ונברא, לפי ההתפתחות שלו ולפי שורש הנשמה שלו, צריך להגיע לחשבון, לדין, ולהחלטה מה הוא עושה ויעשה עם החיים שלו, ובשביל מה הוא קיבל אותם, לאיזה צורך ולמה הוא צריך להגיע. עד כמה אני רחוק או לפחות התקרבתי, או הלכתי הפוך, אחורנית, ביחס לאותה המטרה שהבורא התכוון בבריאתי ועם זה הוא עושה דין לעצמו, אף אחד לא עושה לו דין.
"יום הדין" זה שמגיע יום שזה אור מיוחד מלמעלה, והאדם מרגיש בהארה הזאת שמגיעה אליו, עד כמה הוא עדיין רחוק מתיקון וזה נעשה אצלו כ"יום הדין". לפי זה הוא חותך את החיים שלו ללפני יום הדין ואחרי יום הדין. כלומר, אם זה באמת יום הדין הוא צריך להחליט מה אני עושה עם עצמי, עם החיים שלי.
טל: זאת אומרת, זה לא משהו עתידי שיקרה בקץ הימים?
לא, זה דין וחשבון שאדם עושה לעצמו, בשביל מה אני קיים, מי אני, למה, לאן אני ועוד.
טל: ביהדות יש ימי דין קבועים בלוח השנה כמו יום כיפור.
כן. כל החגים שלנו הם כסימנים חיצוניים שאנחנו צריכים לעשות על עצמנו, למשל דין וחשבון ביום כיפור או התעלות ממדרגה של גלות למדרגה של גאולה, כמו ביציאת מצרים בפסח, או כמו בחנוכה לעבור משלב לשלב, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.
טל: מאיפה מגיעים המיתוסים שקשורים לאירוע אפוקליפטי, וסוף הימים?
זה מפני שהאנשים שהשיגו דרגות ומצבים רוחניים תיארו אותם כאילו שזה דבר גשמי שעומד לקרות. ולכן לאנשים שלא נמצאים בהשגה הרוחנית מתקבלים הסיפורים האלו בצורתם החיצונה והם משייכים את זה לכל מיני צורות בחיים כמו תרבות, חינוך, וספרות. וכך נוצרים סביב זה הרבה מיתוסים ומנהגים למיניהם, וכך אנחנו חיים עד שזה הופך להיות לתרבות.
טל: זאת אומרת שזה קשור לאיזשהו תהליך פנימי.
יש כאן מעבר מהעבודה הפנימית של האדם, שצריך לשנות את עצמו עד כדי כך שעושה דין וחשבון לעצמו מי אני, מה אני, ומה יהיה איתי, ועד למצב החיצון שהוא מתייחס לזה כאל מנהג, כמו סעודות או צום כמו ביום כיפור, או תפילות בראש השנה וכן הלאה, ומזה כבר נעשה היסוד לדתות.
אורן: אם אני מתבונן על תרבויות שונות ברחבי העולם, עמים שונים, אמונות שונות, דתות שונות, אפשר לזהות מכנה משותף אצל כולם שבו לכל בני האדם, בכל הזמנים אולי אפילו, ישנה תחושה שיום אחד החגיגה תגמר, יום אחד החיים שאנחנו מכירים היום יגמרו ונצטרך לתת איזה דין וחשבון במפגש שלנו עם הכוח העליון. כל אחד מגדיר את הכוח הזה בצורה אחרת, מתאר את הסצנה הזאת קצת אחרת, אבל יש איזשהו מוטיב שנמצא אצל כולם, שמתישהו תגיע נקודת המפגש הזו. מאיפה זה נובע? איך זה שלכל בני האדם יש הרגשה שמתישהו המסיבה תיגמר ולמה האסוציאציות הן שליליות, של סוף, של קטסטרופה? למה שלא נצייר לעצמנו שמשהו נגמר ומתחיל משהו הרבה יותר טוב אולי. מאיפה זה נובע?
קודם כל כולם קושרים את זה עם יום המיתה, כי אז בטוח אתה מסיים את החיים האלו וחייב לתת על זה דין וחשבון. זה ברור.
אורן: זה בחיי הפרט. אבל אני שואל לא לגבי התפיסה של הפרט, אלא התפיסה הכללית היא שיום אחד המין האנושי יצטרך לסיים את הסיפור הזה.
גם על זה כתוב בצורה כזאת. כן.
אורן: אז למה לכולם יש כזאת הרגשה ולמה היא תמיד רעה? האסוציאציה היא של משהו קשה.
כי זה יום הדין, כי אתה צריך לעמוד בדין ולענות על מה עשית עם החיים שלך. "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לאותו יום הדין הגדול והנורא"1, על כאלו מצבים מספרים לאדם, הכוונה לא למה שקורה היום, היום אנחנו כבר רגילים לחיות יום יום בפחד מכל כלי התקשורת.
אורן: למה המפגש הזה של המין האנושי עם הכוח העליון מצטייר לנו כמשהו מפחיד ולא כמשהו טוב ונפלא?
אם אני צריך לעשות חשבון לחיים שלי, אני בדרך כלל מוצא את עצמי עובר על אותם החוקים שהתורה מספרת. מי יכול להגיד שהוא צדיק? מי שלא ממש מבין בדיוק את דרישות התורה, מה היא דורשת מהאדם.
טל: אמרת לנו שאף אחד לא שופט אותנו באמת, אלא באמת אנחנו צריכים בעצמנו לעשות חשבון.
אנחנו מדברים על איך שהאדם הרגיל מהרחוב מתאר לעצמו את הדברים.
טל: מאיפה הגיע הפחד הזה, אם אף אחד לא באמת שופט אותנו ולא כועס עלינו, מאיפה מגיע הפחד שמישהו "שם למעלה" רושם?
את מבלבלת בין שני דברים, בין מה שנדמה לאדם ומה שהוא מצייר לעצמו לבין מה שקורה באמת. על מה שקורה באמת אנחנו לא יודעים ולא רוצים לדעת, בינתיים נעזוב את זה, אבל על מה שאנחנו מתארים לעצמנו בעולם הזה, שאנחנו גומרים את החיים וצריכים לעבור דרך משפט, ועל זה כתוב בצורות כאלה של ה"שומרים", "שוטרים" ו"דיינים". אדם כבר לא יכול לשקר ולהביא איתו אפוטרופוסים ועורכי דין, אז הוא באמת מרגיש את עצמו במצבים כאלו, הוא חושב על זה בצורה כזו שאין לו על מה לסמוך.
טל: האם הסיפורים האלה הם אמצעי של הדת להפחיד את האנשים?
וודאי. הדת רוצה להפחיד אנשים מפני שבצורה כזאת היא יכולה להחזיק אותם.
טל: אז מה קורה באמת? אמרת, שלא שופטים אותנו, אין מישהו שעומד עם שוט, אלא משהו אחר. איך אתה מתאר את זה?
אני אומר שיום הדין צריך לקרות עם האדם בכל יום ויום. מתוך זה שהאדם מתאר לעצמו בכל יום את הדינים שממש מגיעים לו ואת החיים שלו, אם יום יום הוא עושה את זה, זה צריך ליישר אותו בחיים שלו. כתוב בחכמת הקבלה שהוא צריך להיות חצי שעה ביום בחשבון נפש ובכל יתר השעות, עשרים ושלוש וחצי שעות, הוא צריך לתקן את עצמו.
טל: מה זה אומר?
"לתקן את עצמו", זאת אומרת, לעשות כל מיני פעולות שעל ידם הוא מגיע למה שהתורה דורשת, ל"ואהבת לרעך כמוך".
טל: אז מה בעצם המוטיבציה לכל אדם לעשות חשבון נפש כזה, שהוא רוצה להגיע לחיים טובים יותר או שזה הפחד?
בהתחלה הוא רוצה להגיע לחיים טובים יותר, למצב שנקרא "גן עדן", זה לא מצב אחרי המוות, אלא להרגיש את המצב הזה בחיותו בעולם הזה. אחר כך הוא מתחיל להבין שהשפעה ואהבה ויחס טוב לכולם, וזה שהוא ממש מוסר את נפשו, את עצמו, למען האחרים, בזה הוא דומה לבורא ומגיע להשתוות הצורה עימו ועושה נחת רוח לכוח העליון. זה באמת העיקר בשבילו ולא מה שיקרה איתו, על זה הוא בכלל סוגר את כל החשבונות, זה לא מעניין אותו, ממש לא מעניין, אלא רק איך לעשות נחת רוח לבורא דרך כל הנבראים, כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'". וזה, החשבון הזה שהוא עושה, נקרא "יום הדין".
היום הזה יכול להיות בכל יום, בבוקר, בערב, בצהריים, זה יכול להיות פעם בשבוע, איך שאדם מרגיש שהוא עושה חשבון. לאנשים שלומדים את חכמת הקבלה ורוצים לממש אותה בצורה הנכונה, יש את זה בדרך כלל כמה פעמים בכל יום.
אורן: למושג הזה, "יום הדין", שעד כה דיברנו עליו, הרבה פעמים נקשר אליו מושג נוסף של "אחרית הימים" או של "קץ הימים". תסביר את המושג הזה, מה זה אומר, למה הכוונה שיגיע "קץ הימים", מה הולך להיגמר שם?
הולכים להיגמר החיים האלו, האדם משקיע את עצמו במאבק בין האגו שלו לאהבת הזולת, שהוא כבר מנצח, בעזרת ה' וודאי, שמגיע לאהבת הזולת ודרך זה לאהבת הבורא, ובזה הוא מסיים את התפקיד שלו, בינתיים.
אורן: זה אדם שהוא מאוד רוחני, לפי איך שהגדרת אותו.
כן, וודאי.
אורן: זאת אומרת, היו לו מאבקים פנימיים בין כוח האהבה שהוא מגדל בקרבו לבין הכוח האגואיסטי שיש בו ואז זה מגיע לאיזה סוף.
כן.
אורן: אני רוצה לשאול, לא על אדם כזה שהוא מאוד טוב ורוחני, אלא אני רוצה לשאול על המין האנושי בכלל, מתי מחכה לנו "קץ הימים", "אחרית הימים", יש איזה יום שהוא האחרון באופק?
לא, אנחנו חייבים להתקיים על פני כדור הארץ עד שכולנו נגיע למצב המתוקן. עד שנגיע, אנחנו בכל זאת נצטרך להתגלגל בעולם הזה.
אורן: מה זה אומר "להתגלגל"?
"להתגלגל", זאת אומרת, מתים ושוב נולדים, מתים ושוב נולדים. יש בנו איזו נקודה נצחית שחייבת להתגלגל בכל מיני לבושים, בינתיים הם לבושים של הגוף שלנו כמו שהוא נראה לנו, בשר ודם, עד שאנחנו נפתח את הנקודה הזאת ונעלה אותה להשפעה ואהבה.
אורן: אז "אחרית הימים", או "קץ הימים", או הסוף של המין האנושי, מדבר על מצב מתוקן?
כן.
אורן: הגדר מעט את המצב המתוקן, כדי שאבין לאן צריך להגיע.
המצב המתוקן זה שאנחנו כולנו, אחרי תיקונים פרטיים רבים, עושים חשבון כללי, מתקבצים יחד לחשבון אחד, "כאיש אחד בלב אחד", ועושים את התיקון האחרון בזה שהופכים להיות לרצון אחד, לנשמה אחת ולפעולה אחת של השפעה ונחת רוח לכוח העליון. בזה אנחנו כולנו מגיעים כאיש אחד למה שנקרא "אדם". פעם זה היה "אדם הראשון", דמות כזאת. אחרי שאנחנו עברנו, עבדנו על כל החלקים האלו של הנשמה הזאת שנשברה ואספנו אותם יחד, זה יקרא "אדם האחרון". ואז, מתוך הדמות הזאת, מה שנקרא הרצון הזה, אנחנו משפיעים לבורא, ובזה מסיימים את כל התפקיד שלנו בעולם הזה. ואז מההרגשה שלנו אנחנו נכללים כולנו בכוח העליון ואותה ההרגשה שאנחנו חיים כאן בעולם הזה, היא נעלמת. בקיצור, העולם הזה נעלם, כי הוא קיים רק כלפי תפיסתנו.
טל: כתוב גם ביהדות שהעולם יתקיים ששת אלפים שנה.
כן.
טל: מה המשמעות של המושג הזה "ששת אלפים שנה", האם זה זמן או משהו אחר?
זה לא זמן. זה ששת אלפים מדרגות. כרגיל בחכמת הקבלה אין זמן, תנועה ומקום ששייכים לעולם הזה, זה לא לפי הסיבובים של כדור הארץ סביב עצמו וסביב השמש, אלא הכל לפי עליית המדרגות. אנחנו צריכים להשתפר ולהשתנות כל פעם יותר ויותר בחיבור ואהבה, עד שאנחנו מגיעים למצב המתוקן, והמצבים האלה שאנחנו צריכים לעבור, מספרם ששת אלפים, זה מה שנקרא "מדרגות העלייה".
טל: ומה קורה אחרי זה באלף השביעי, אחרי שנכנסים כבר לעולם כזה רוחני?
אז אנחנו מגיעים למצב המתוקן. יש אלף שביעי, שמיני, תשיעי ועשירי.
טל: אני רוצה להקריא הגדרה של המילה "אפוקליפסה". תמיד חשבתי שיש לזה הקשר מאוד שלילי, אבל דווקא מסתבר שמשמעותה בשפה היוונית "התגלות". היא קיבלה משמעות עממית הקשורה לאחרית הימים, אבל אם חוקרים קצת לעומק, אז בעצם מדובר על איזה עולם חדש שיקום, חברה חדשה, סדר קוסמי חדש.
נכון. כן. אלא לא הייתי אומר שזה סדר קוסמי ואני וגם לא אומר את כל הסברים האלה.
אורן: מבחינת התפיסה שלנו את עצמנו ואת העולם בו אנחנו חיים, מהמצב שבו אנחנו נמצאים היום במאה העשרים ואחת, עד למצב הזה של קץ הימים, מה יהיה השינוי המהותי, מה יהיה ההבדל המהותי בתפיסת החיים?
בדיוק כמו שאמרת נכון, "תפיסת החיים", שינוי בתפיסת החיים, בתפיסת המציאות. לא חיים שאני מתייחס אליהם ככה או אחרת. אני בעצמי משתנה, ולפי התפיסה שלי הכל משתנה, עד כדי כך שאחרי שאני מגיע לחשבון הנכון אני לא רואה את הגוף שלי, אני רואה רק רצון. אני לא רואה את העולם, אני רואה רק רצון. חוץ מהרצון הזה אני רואה רק את הכוח עליון שגם כן הוא רצון להשפיע לי, ואני כנגדו רצון להשפיע לו, ולא אני לבד, אלא כולנו יחד המחוברים יחד בהשפעה ואהבה. זה מה שאני מגלה.
אורן: אם אני רוצה להשוות את זה לתפיסת החיים היום, מהי תפיסת החיים שלי היום ומהי תפיסת החיים העתידית של המין האנושי בקץ הימים?
תפיסת החיים היא כזאת שאני נמצא עם כל הנבראים יחד ברצון אחד כאיש אחד.
אורן: זה יקרה בקץ הימים?
כן.
אורן: תן לי קודם את היום, כדי שאוכל להשוות בין שתי תמונות.
אני רואה עד כמה שאנחנו נמצאים בניגוד, באי חיבור, עד כמה אנחנו נוראיים, כמה שאנחנו מפסידים מזה וכמה שהכוח העליון, שהוא טוב ומטיב, דורש מאיתנו להיות כמוהו, טובים ומטיבים זה לזה, ודרך זה אליו. זה הדין וחשבון שאנחנו עושים, ואז אנחנו מבינים עד כמה אנחנו הפוכים מהתכלית ומתוך הרצון שלנו אנחנו משתוקקים לאותו מצב שנקרא "תפילה".
טל: ומה עם כל האירועים המפחידים שקורים, הכותרות בעיתונים, האם זה קשור לתהליך הזה, האם נצטרך את הבונקרים האלה שאנשים מכינים?
לא, שום דבר לא יעזור, כי אז העולם שלנו יעלם מתפיסתנו. העולם קיים רק בתפיסה שלנו ולכן אנחנו עוברים למדרגה אחרת של תפיסת המציאות שכולה אור.
אורן: זה היה עמוק מאוד מה שאמרת, אבל אני רוצה לסיים בשאלה אחרת, אם היום יש לאדם כסף, האם כדאי להשקיע אותו ברכישת בונקר לקץ הימים, ליום הדין, או שמא כדאי להשקיע בדברים אחרים, ואם כן, מה הם?
רק בדבר אחד הייתי ממליץ להם להשקיע, בהסבר האמיתי על מה זה האדם, תפקיד האדם, מטרת החיים ויום הדין האמיתי. מזה בטוח שהאדם מרוויח לנצח. וכל הבונקרים האלה הם רק כדי להרגיע אותו לפי תפיסת העיתונות.
(סוף התכנית)
-
"הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא" (מלאכי, ג', כ"ג)↩