סדום ועמורה

חיים חדשים

פרק 185|21. Mai 2013

תיוגים:

חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", מס' 185

סיפורי התנ"ך - סדום ועמורה

מטרות:

דוגמא לחברה שמתנהלת הפוך מחברה של משפחה אחת

זרימת התוכנית:

סדום - עיר החטאים, שאנשיה הם חסרי רגישות חברתית ואנושית (הנוצרים מיחסים לזה בעיקר פריצות מינית, ביהדות ההתייחסות שונה, החטא הגדול הוא שהחברה לא נתנה מעצמה וגם לא רצתה לקבל מאחרים, וגילתה אטימות חברתית והזנחת החלשים שבחברה המצויים בחוסר).
מידת סדום - שלי שלי שלך שלך
השוואה לחברה של היום
מיטת סדום
כופין על מידת סדום
לא להסתובב לאחור

פתיחה:

מהפכת סדום ועמורה הוא סיפור מקראי (בראשית פרקים יח-יט) ידוע על הריסתן של ארבע ערים בידי אלוהים. בתקופת המקרא היו חמישה יישובים: סדום, עמורה, אדמה, צבֹיים וצוער שחטאתם "כבדה מאוד" ועל כן החליט האל להשמיד את הערים על יושביהם. בספר בראשית נכתב "ואנשי סדום רעים וחטאים לה מאוד" לא נכתב פירוט על מעשיהם ועל חטאהם אך מנגד זה בהמשך ספר בראשית ישנו פירוט מלא על עונשם של יושבי הערים, "וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מן השמיים"

את הסיפור של סדום ועמורה כולם מכירים. מידותיהם הרעות של "אנשי סדום" הפכו למשל ולשנינה במורשת ישראל. סדום ועמורה הפך לביטוי המשמש כאשר רוצים להביע רשעות, כאוס והדרדרות מוסרית.

http://he.wiktionary.org/wiki/%D7%A1%D7%93%D7%95%D7%9D_%D7%95%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%94

אנחנו רוצים ללמוד כיצד לבנות פה חברת מופת, חברה של משפחה אחת ונרצה להביט בחברה הזו של סדום ועמורה ולהבין על דרך ההיפוך ממה עלינו להימנע.

תאר לנו בבקשה את צורת החיים ואופי האנשים שחיו בסדום ועמורה.
מהם המאפיינים העיקריים שהפכו את החברה בסדום ועמורה לסמל של חברה קלוקלת?

"מידת סדום" הייתה שם נרדף לחברה קלוקלת, נהנתנית, רכושנית, אגואיסטית, שדואגת לעניינו של הפרט גם במחיר רמיסת כבודם של בני אדם אחרים והעדפה פסולה של האינטרס האישי על פני האינטרס הציבורי.

http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/1-2.htm

חלק אחר למדו שהם נהגו באופן ממוסד בעוינות לזרים שהתבטאה באונס של כל אורח בעיר, ובמעשים אכזריים [1]. הנביא יחזקאל תולה את חטא סדום בהזנחת החלשים שבה וחוסר מתן צדקה לענייה [2].

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%94%D7%A4%D7%9B%D7%AA_%D7%A1%D7%93%D7%95%D7%9D_%D7%95%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%94

חז"ל, כמו גם פרשני המקרא לדורותיהם, ביקשו ל"השלים" פער זה ולאפיין את "אנשי סדום". בדמיונם (או שמא על פי מסורות שהיו בידם?), ביקשו לתאר את אורחותיה של "עיר החטאים" סדום, אנשיה ומעשיהם. ברבות הימים, יצרו תיאורים אלה אב-טיפוס של "עיר חטאים", שאנשיה הם חסרי רגישות חברתית ואנושית. עד כדי כך, שאמרו במדרש: "כשאדם רע - קורין אותו סדומי" (בראשית רבה מא, ז).

http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/1-2.htm

אנשי סדום תוארו כ"רעים וחטאים". מה מתאר כפל המילים- גם רעים וגם חטאים?

בעקבות הביטוי ה"כפול" במקרא, "רעים וחטאים", ראו חכמי התלמוד גם את חטאם של אנשי סדום כחטא כפול הן במישור ההתנהגותי, הן במעשי רמאות הנוגעים בממון. וכך אמרו בתלמוד הבבלי (סנהדרין קט ע"א):

אמר רב יהודה: "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד". רעים - בגופם, כדכתיב: "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, וחטאתי לאלקים" (בראשית לט, ט), וחטאים - בממונם, כדכתיב: "והיה בך חטא" (דברים טו, ט).

במתניתא תני [=בברייתא שנינו]: רעים - בממונם, כדכתיב: "ורעה עינך באחיך האביון" (דברים טו, ט), וחטאים - בגופם כדכתיב: "וחטאתי לאלקים" (בראשית לט, ט).

אגדת חז"ל מרחיבה דברים בעניין חטאת סדום:

אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא. מה נאמר בארצם? "ארץ ממנה יצא לחם... מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו" (איוב כח, ה), שאין לך כל שביל ושביל בסדום שלא היו בו שבעה אילנות זה למעלה מזה...

כשהיה אחד הולך לגנן והיה אומר לו: "תן לי באיסר ירק [=כמות קטנה]" - כשהוא נותן לו, היה משכשכו במים [=טובלו למראית עין בלבד] ומוציא מעפר [=הדבוק בשורשי הירק] זהב.

אמרו אנשי סדום: מאחר שאנו שרויים בשלווה ובטובה, מזון יוצא מארצנו, כסף וזהב יוצא מארצנו, אבנים טובות ומרגליות יוצאות מארצנו - למה לנו עוברי דרכים [=אורחים], שאין באים אלא לחסרנו?…

http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/1-2.htm

דרש רבא: מהו שנאמר (תהלים סב, ד): "עד אנה תהותתו על איש תרצחו, כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה"? מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון, ומושיבין אותו אצל קיר נטוי, ודוחין [=דוחפים] אותו עליו, ובאים ונוטלים את ממונו.

מי שהייתה לו שורה של לבנים, היה בא כל אחד ואחד ונוטל אבן אחת, ואומר: לא נטלתי אלא אחת...

http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/1-2.htm

מידת סדום "שלי שלי שלך שלך"

הפרשנות היהודית לסיפור איננה שווה. נחלקו חכמים במשנה במסכת אבות (פרק ה' משנה י') האם האומר "שלי שלי ושלך שלך" זו מדת סדום.

https://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=1&cad=rja&ved=0CCsQFjAA&url=http%3A%2F%2Fassaffeller.com%2Fpresentations%2FAbraham%2520and%2520the%2520three%2520angels%2FAbraham%2520and%2520the%2520three%2520angels.pps&ei=yifbUfG8IpHasgaboIGwDw&usg=AFQjCNHQO89IHkX0o49zeJFiecoeCQB1ig&sig2=HVYKA4Hfm5zE4qi0H-O74A

מדוע שלי שלי ושלך שלך זו מידת סדום? נשמע הוגן?

חלק מחכמי ישראל קבעו כי חטא סדום ועמורה היה שלא נתנו מעצמם למרות שלא היה חסר להם כלום וארצם הייתה רחבת ידיים, וגם לא רצו לקחת מאחרים.

אפיונה של סדום כחברה קלוקלת המעוותת את המשפט ואינה דואגת לכבודם של האנשים הבאים בתחומה הביא בתקופה מאוחרת יותר את חכמי המשפט העברי ליצירת קטגוריה משפטית של "מידת סדום", דהיינו: התנהגות שלא מן היושר.

התנהגות אנוכית זו, "מידת סדום", באה לידי ביטוי חריף במשנת אבות (ה, י):

האומר: שלי שלי ושלך שלך - הרי זו מידה בינונית, ויש אומרים: זו מידת סדום.

בהסברה של משנה זו, כתב ר' פינחס קהתי:

"האומר: שלי שלי ושלך שלך" - היינו: אינני רוצה להנותך משלי ואל תהנה אותי משלך.

"זו מידה בינונית" - של האדם הבינוני, שאינו חסיד אבל גם רשע איננו, שהרי נזהר הוא ליהנות משלו בלבד ולא משל אחרים.

"ויש אומרים: זו מידת סדום" - כלומר, מידה זו שלא להנות את אחרים היא מידה רעה שנהגו בה אנשי סדום, ועל ידי כך מנעו רגל אורחים מביניהם ואף התאכזרו לעניים ואביונים.

ורבי עובדיה מברטנורא מפרש: "זו מידת סדום" - קרוב הדבר לבוא לידי מידת סדום, שמתוך שהוא רגיל בכך אפילו בדבר שחברו נהנה והוא אינו חסר, לא ירצה להנות את חברו, וזו היתה מידת סדום.

פירוש יפה על משנה זו הוסיף הרב משה אביגדור עמיאל (1946-1883), רבה הראשי של תל-אביב-יפו:

"האומר: שלי שלי ושלך שלך - זו מידה בינונית": חברה שיחידיה ("האומר", לשון יחיד) אומרים: "שלי שלי ושלך שלך" - כל אחד יעשה רק לביתו שלו, היא חברה שמידותיה "בינוניות" המה, שכן בחברה טובה כל אדם מוכן לתת משלו גם לאחרים ואינו שומר כל ממונו רק לטובת עצמו.

אבל "יש אומרים" - לשון רבים - כאשר מידה זו של אנוכיות הופכת להיות נחלת הכלל, הרי "זו מידת סדום". חברה כזו אינה יכולה לעמוד ולהתקיים אפילו שעה אחת.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%94%D7%A4%D7%9B%D7%AA_%D7%A1%D7%93%D7%95%D7%9D_%D7%95%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%94

מהי המידה הנכונה מבין האפשרויות- שלי שלי שלך שלך, שלי שלי שלך שלי, שלי שלך שלך שלי, שלי שלך שלך שלך. ומדוע?

אחד הביטויים החריפים ביותר לעוול שמסמלת סדום נמצא באגדה התלמודית. מעשה שהיה כך היה (פרקי דרבי אליעזר, כה; בראשית רבה מט, ו):

הכריזו בסדום ואמרו: כל מי שהוא מחזיק ידו [=נותן] בפת לחם לעני, לגר ולאביון יישרף באש.

מעשה בשתי נערות שירדו לשתות ולמלאות מים מן המעיין. אמרה אחת לחברתה: למה פנייך חולניות? אמרה לה: כלו מזונותינו וכבר אנו נוטים למות. מה עשתה? מילאה את הכד קמח והחליפו: נטלה זו מה שביד זו וזו מה שביד זו. כיוון שהרגישו אנשי סדום בדבר, נטלוה ושרפוה.

אמר הקדוש-ברוך-הוא: אפילו אני מבקש לשתוק, דינה של נערה אינו מניח אותי לשתוק. זהו שנאמר: "הכצעקתה" (בראשית יח, כא) - צעקתה של נערה.

http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/1-2.htm

מדוע עשיית מעשה טוב נתפס בצורה כה שלילית המצריכה עונש? איך אפשר להסביר זאת? איך הם הגיעו למצב כזה קיצוני?

אברהם מיאן להשלים עם רוע הגזירה וניהל משא ומתן ארוך עם אלוהיו על מנת שזה יניח לערים ולא יחריבן. טיעונו היה שאין להשמיד את הצדיקים עם הרשעים ("האף תספה צדיק עם רשע?"). אברהם שאל אותו האם יחריב את סדום אם יהיו בה 50 צדיקים. אלוהים ענה שלא. לאחר שלא נמצאו בה 50 צדיקים הוריד אברהם את המספר ל-45, אחר-כך ל-40, וכך הלאה (בקפיצות של 10) עד אשר הגיע למספר עשר, ואז הפסיק בנסיונות השכנוע, כנראה מתוך הבנה שאם יש פחות מעשרה צדיקים זכותם לא תספיק בשביל להציל את הערים.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%94%D7%A4%D7%9B%D7%AA_%D7%A1%D7%93%D7%95%D7%9D_%D7%95%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%94

איך קרה שלא נמצאו צדיקים בסדום? מהו המצב שהיה שם שלא איפשר קיום צדיקים?
איך מזהים את הצדיקים?
אברהם נלחם מול אלוהים לשם הצלת הצדיקים בעיר, מדוע היה צורך להזכיר בסיפור שהיו צדיקים, אך כמותם לא הספיקה לשם הצלת הערים מחורבן? מה זה בא ללמד אותנו?
מהו המשקל של הצדיקים מול החוטאים? באילו תנאים לצדיקים יש השפעה מכרעת?

השוואה לחברה של היום- תל אביב

כאשר קוראים את הסיפור המקראי ומתוודעים לסיבות בגללן אלוהים החליט להחריב את סדום ועמורה ניתן למצוא דימיון רב למצב בו נמצאת האנושות כיום. הביטוי "שלי שלי, שלך שלך" הוא אינו כה יוצא דופן ובהחלט יכול להתפרש כמקובל. גם כאשר יש לנו מספיק מכל טוב, אנחנו עדיין לא ממהרים לחלוק בו עם אחרים. רבים מאיתנו יהיו חסרי כל התחשבות בחלשים ולצערינו אפילו על מעשי אונס שומעים לעיתים קרובות מדי בחדשות.

האם סיפור חטאי סדום ועמורה באמת מזכיר את התקופה בה אנו נמצאים כיום? מה זה אומר על האנושות כיום?

גם את הביטוי "מיטת סדום" ניתן להתאים לימינו, אנחנו רואים יותר ויותר כיצד אנחנו מנסים לקטלג הכל לתבניות מוכנות ומובנות מראש, להתאים הכל לתפיסות מקובלות ומי ששונה ומוזר לעיתים חש שהוא "נענש" על זה ונפלט מהסביבה.

איך ניתן ללמוד מהסיפור המקראי ולבטל את הצורך שלנו להתאים את כולם לאותה מידה כוללנית? לשמר את האינדיבידואל ולקבל את "האורחים" כפי שהם, מבלי צורך להאריך או לקצר אותם בכדי שיתאימו למיטת הסדום?

כיום סדום ועמורה נחשב לבטוי אטרקטיבי שמציין כיף עד אובדן חושים. הקשתי "סדום ועמורה" בחיפוש בגוגל ואחד הקישורים הראשונים שהופיעו היה סדום ועמורה- רעיונות ליום הולדת או מסיבת רווקים (!)

מדוע סמל הרוע הפך היום להיות משהו מושך?
מדוע "סדום ועמורה" הפך להיות לביטוי שגור לתיאור של בילוי פרוע? ואיך בכלל משהו פרוע נחשב לבילוי?

המיתוג שקידם את העיר תל אביב להיות עיר תיירות נחשקת בעולם היה מיתוגה כעיר החטאים.

http://mobile.mako.co.il/travel-weekend/Article-06f1fc27f849831006.htm

מקום של הגשמת הפנטזיות המיניות ואת הגבר התל אביבי הישראלי כסמל סקס.

נראה שההיבט הלא כל כך נחמד של "עיר החטאים" גם הוא במגמת עליה-

בתל אביב אנו עדים לעלייה של כחמישים אחוז באירועי שוד ופריצות לבתים, מקרי אונס רבים יותר ומעורבות גדלה של בני נוער בפלילים ב-2012 לעומת 2011 – כל אלו הובילו לכך שבמשטרה נדרשו להציג הישגים מהירים בפני הציבור, וזאת אולי אחת הסיבות שהמשטרה החליטה לצאת למאבק הקל בחיי הלילה של העיר ללא הפסקה.

הסוכן הסמוי א' העיד בראיון שהעניק ל"הארץ", כי "במהלך ההפעלה שלי ראיתי את הסם (סם האונס, א"ח) הזה הרבה. יצא לי לראות בנות שסיממו אותן וראיתי לאיזו רמה של חוסר הכרה הן מגיעות. בדרך כלל שמים את זה בתוך המשקה – כדי לגרום להן לטשטוש ולנסות לגעת בהן ולאנוס אותן – אבל היו מקרים ששמים לבנות את הסם גם כדי לגנוב מהן כסף וטלפונים מהתיק"

http://www.haokets.org/2013/04/03/%D7%97%D7%99%D7%99-%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%AA-%D7%AA%D7%9C-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%91/

מהו הגורם המוביל ליצירת סדום המודרנית הזו?
מהו צדיק בסדום?

מיטת סדום:

מדרש חכמים הוא גם המקור למונח הרווח עד היום בלשון העברית, "מיטת סדום", שמשמעו מקום צר או מצב דחוק ביותר שאין בו מרחב ואפשרות לפעולה חופשית. ניב זה מבוסס על המדרש ולפיו הייתה לאנשי סדום מיטה אחת שהיו משכיבין בה את האורחים, בין גבוהים בין נמוכים: "אדם ארוך - קצרוהו, קצר - מתחוהו".

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=21354

מאיפה נבע הצורך של אנשי סדום "לישר קו" בין כל האורחים? מדוע להתאים את כולם לאותה מידה? מה הרעיון מאחורי זה?

מיטת הסדום המודרנית

מיטת סדום‮ ‬הוא קובץ של הרהורים ותובנות מעשיות העוסקים בידע של בני האנוש ובתפיסה שלהם‮. ‬נסים ניקולס טאלב‮, ‬שהוגדר כאחד מהוגי הדעות המעניינים והמבריקים בעולם כיום‮, ‬מצביע על מוגבלותם של הידע וההבנה שלנו‮. ‬על המוגבלות הזאת‮, ‬הוא טוען‮, ‬אנו‮ ‬מגשרים באמצעות דחיסת החיים והעולם לתוך דגמים פשוטים וסחירים‮, ‬הכללות‮, ‬הפשטות‮, ‬מטבעות לשון ונרטיבים מוכנים מראש‮ - ‬ממש כמו אותה מיטה שאנשי סדום הרשעים היו מציעים לאורחיהם ומותחים את איבריהם או מקצצים אותם כדי להתאימם למידותיה‮. ‬ טאלב‮ ‬משתמש ברעיון של מיטת סדום כדי להמחיש‮, ‬בסגנונו הייחודי‮, ‬את מה שהוא מכנה‮ "‬תופעות הלוואי היהירות של התרבות המודרנית‮"‬ - האשמת המציאות על שהיא אינה מתאימה למודלים הכלכליים‮, ‬המצאת מחלות כדי למכור תרופות‮, ‬הגדרת האינטליגנציה כדבר שאפשר לבחון בכיתת לימוד ושכנוע בני‮ ‬האדם כי עבודה איננה עבדות‮.‬ בשילוב יוצא דופן של שנינות וחוכמה‮ ‬טאלב‮ ‬חושף את האשליות שאנו חיים איתן אך מעולם לא הבחנו בהן‮, ‬ומעמת בין הערכים הקלסיים של אומץ‮, ‬אלגנטיות ולמדנות ובין המחלות המודרניות‮ ‬של חשיבה מקובעת‮, ‬חומרנות וזיוף‮.‬

http://www.gibor-tarbut.co.il/items_show_685.html

כופין על מידת סדום

מכוח הגישה הנזכרת, הרואה במעשיהם של בני סדום שלילה מוחלטת, עיצבו חכמי המשפט העברי את הכלל לפיו במצבים מסוימים אף "כופין על מידת סדום"1, היינו: מונעים מן האדם לעשות שימוש לרעה בזכות משפטית שבידו. כאמור לעיל, אנשי סדום היו רגילים להתנגד לכל מעשה שיש בו כדי לסייע לזולת, אף אם אינו כרוך בתשלום או בטורח כלשהו.

חכמים קבעו שיש סמכות (לבית דין או לסמכות מחייבת אחרת) לכפות אנשים להימנע מלנהוג במידתם של אנשי סדום. כך, לדוגמה, מי שהשכיר רחיים לחברו וקבע עמו שבמקום דמי שכירות "ישלם" לו באמצעות עבודתו: שיטחן למשכיר את תבואתו. לימים התעשר המשכיר, רכש רחיים משלו ולא היה זקוק עוד ל"שירותי הטחינה" של השוכר. לפיכך, תבע מהשוכר שישלם לו את דמי השכירות בכסף ממש. הדין הוא שאם יש לשוכר מספיק עבודה גם בלי עבודתו למשכיר, ניתן לכפות עליו לשלם למשכיר את דמי השכירות בכסף ולא ב"עבודה" שוות כסף, על אף שתנייה זו לא נכללה בהסכם המקורי שבין הצדדים. מכיוון שהשוכר אינו מפסיד במקרה זה דבר מהשינוי בצורת התשלום, "כופין על מידת סדום" ומחייבים אותו לשלם למשכיר בכסף מזומן.

באופן דומה, מי שהשכיר ספינה לחברו להוביל בה סחורה מסוימת, אינו יכול להתנגד להחלפת הסחורה המוסכמת בסחורה דומה, כשאינו ניזוק על ידי כך2. בדומה לכך, נקבע בסעיף 17 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971, שה"שוכר חייב לאפשר למשכיר, בכל עת סבירה, לבדוק את המושכר". הסדר זה עולה בקנה אחד עם עמדת המשפט העברי ולפיה כשלא נגרם לשוכר נזק כלשהוא מבדיקת המושכר, יש בהתנגדותו לבדיקה זו משום "מידת סדום". זאת, על אף שלפי הדין הנוהג במשפט העברי אין הוא חייב לאפשר אותה3. וברוח זו אף נקבע, שהמשכיר אינו רשאי להתנגד להשכרת המושכר בשכירות-משנה כשלא נגרם לו כל נזק עקב כך4.

דוגמה מעניינת לשימוש בכלל זה נידונה באחד מפסקי הדין של בית הדין לממונות. פלוני קנה מקרר גדול ולא הייתה לו אפשרות להכניסו לביתו אלא דרך מעבר במרפסת של שכנו, והלה התנגד לכך. בית הדין הגיע למסקנה שמאחר ש"רוב בני אדם" אינם גובים תשלום עבור מעבר חד-פעמי בתוך רשותם, ואינם רואים בדבר פגיעה בבעלותם, יש בהתנגדות השכן משום "מידת סדום", וניתן לכפותו לאפשר את מעבר המקרר דרך מרפסת ביתו5.

עיקרון זה, "כופין על מידת סדום", הינו אחד הנימוקים לכלל גדול אחר במשפט העברי: "זה נהנה וזה לא חסר - פטור". במקרה זה פטור אדם שקיבל טובת הנאה מחברו לשלם לו כשהמזכה לא חסר דבר. מנגד, אין בכוחה של הכפייה על "מידת סדום" לחייב בעל נכס להרשות לכל דייר לגור בחצרו ללא תמורה, גם אם החצר אינה עומדת להשכרה6.

http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=207

עיקרון גדול זה בעולמו של המשפט העברי, ולפיו "כופין על מידת סדום", היה לעיקרון מנחה בפתרונן של סוגיות משפטיות שונות, ואף בתי המשפט במדינת ישראל הטמיעו אותו במערכת המשפט הישראלית.

דוגמה יפה ליישומם של העקרונות האמורים במשפט מדינת ישראל מצויה בפסק דין שעניינו דיני שותפות7. בפני בית המשפט נידונה השאלה: כיצד יש לחלק בין שני שותפים שני חלקים השווים מבחינת ערכם הכספי? האם החלוקה תיעשה על פי גורל או שיש לתת לאחד השותפים את הזכות לבחור באותו חלק שיש לו כלפיו סנטימנט אישי, כשהשותף השני אינו מפסיד מכך מבחינה כספית?

שופט בית המשפט המחוזי, השופט לם, שישב בדין, החליט שלא ללכת בעניין זה בעקבות המשפט האנגלי8 השולל זכות בחירה זו מאותו שותף, ובמקום זה פנה למשפט העברי הקובע שהשותף רשאי לבחור חלק זה משום ש"עיכוב בדבר זה - מידת סדום היא". בפסק הדין הובאו דברי הרמב"ם ב"משנה תורה" בעניין זה (הלכות שכנים, פרק יב, הלכה א):

האחין או השותפין שבאו לחלוק את השדה וליטול כל אחד חלקו, אם היתה כולה שווה ואין שם מקום 'טוב' או מקום 'רע', אלא הכל אחד - חולקין לפי המידה בלבד.

ואם אמר אחד מהם: תנו לי חלקי מצד זה כדי שיהא סמוך לשדה שלי ויהיה הכל שדה אחת - שומעין לו, וכופה אותו [=את אחיו או שותפו] על זה, שעיכוב בדבר זה מידת סדום היא.

בעניין אחר9, נידון עניינה של ילדה בת שלוש שסבלה ממחלה חשוכת מרפא. לפי עדות הרופאים, הייתה הילדה צפויה למות תוך זמן קצר, אם לא יושתל בגופה מח עצמות שיילקח מאחותה בת התשע. לדעת הרופאים, תהליך ההשתלה כמעט ואינו מסכן את התורם, אך הוא עלול לזרז את מות החולה במקרה של אי-הצלחה. היועץ המשפטי לממשלה והורי הילדה פנו לבית המשפט בבקשה שיורה לרופאים שהמליצו על ההשתלה לבצעה.

השופט צבי טל, שישב בדין, נתן דעתו גם על עמדת המשפט העברי במקרה זה, ולפיה חלה חובה מן התורה להציל אדם הנתון בסכנת חיים. חובה זו חלה גם כשההצלה כרוכה בצער מסוים למציל10, ובמקרים מסוימים אף ניתן לכפותו להציל משום שאי-ההצלה נחשבת כ"מידת סדום", ובמקרה כגון זה "כופין על מידת סדום" (תלמוד בבלי, בבא בתרא יב ע"ב).

עיקרון זה נזכר גם בפסק דין נוסף שנקבע בבית המשפט העליון11 שנידון בו חיובם של מנהלי חברה שערבו אישית לחובותיה כלפי הבנק המשיב. המערערים טענו כי על פי ההסכם ביניהם לבין הבנק, הבנק היה חייב לעשות להקטנת הנזק ללקוחותיו על ידי "כיסוי" יתרת החוב בחשבון באמצעות כספי החסכונות של מנהלי החברה. השופט טל קבע שבמקרה זה, שבו "זה נהנה [=הלקוח] וזה [=הבנק] לא חסר", היה מקום להחיל את הכלל "כופין על מידת סדום" ולחייב את הבנק בהקטנת הנזק, כאמור.

http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=207

מהם המצבים בהם יש לכפות על מידת סדום?

לא להסתובב לאחור

אשת לוט שעל פי המדרש שמה "עירית", שנתבקשה כמו יתר משפחתה, שלא להתבונן במעשה, הימרתה את פי אלוהים והפכה (לפי הפירושים המקובלים) לנציב מלח ("ותבט אשתו מאחוריו ותהי נציב מלח") .

https://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=1&cad=rja&ved=0CCsQFjAA&url=http%3A%2F%2Fhe.wikipedia.org%2Fwiki%2F%25D7%259E%25D7%2594%25D7%25A4%25D7%259B%25D7%25AA_%25D7%25A1%25D7%2593%25D7%2595%25D7%259D_%25D7%2595%25D7%25A2%25D7%259E%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%2594&ei=ZSnbUeOKNsvotQatuIHgAg&usg=AFQjCNH1Xr8QloBH2l7YhTUJOLAjm1W2gQ&sig2=zVZxRwlzZkuk74fKnbYBfg

מה ניתן ללמוד מההתבוננות לאחור?
מה זה אומר להיהפך לנציב מלח? ומדוע דווקא נציב מלח? מה התכונה שמנסים להדגיש כאן?

שונות

לאחר הדיון, הלכו המלאכים לסדום כדי להוציא משם את לוט בן-אחיו ובני-משפחתו של אברהם, שהתגוררו בסדום כדי שלא יפגעו בשל זעם השמיים. בבוא המלאכים לסדום, הפציר בהם לוט להתארח אצלו ואף כיבדם בסעודה נאה, אולם תושבי סדום, שהשמועה על בוא האורחים הגיעה לאוזניהם, החלו מתדפקים על דלת ביתו של לוט בדרישה להוציא אליהם את האורחים על מנת שיוכלו לאונסם[3]. לוט מציע לתושבי סדום את שתי בנותיו במקום המלאכים אולם התושבים מסרבים וניגשים לשבור את הדלת. כדי לצאת, הכו המלאכים את אנשי סדום בעיוורון ("סנוורים") וביקשו מלוט לאסוף את משפחתו ולהימלט משם. כך עשה לוט, ובעוזבו את העיר החלו השמיים להמטיר "אש וגופרית" על סדום ועמורה ואלה נחרבו כליל. אשת לוט שעל פי המדרש שמה "עירית", שנתבקשה כמו יתר משפחתה, שלא להתבונן במעשה, הימרתה את פי אלוהים והפכה (לפי הפירושים המקובלים) לנציב מלח ("ותבט אשתו מאחוריו ותהי נציב מלח") .

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%94%D7%A4%D7%9B%D7%AA_%D7%A1%D7%93%D7%95%D7%9D_%D7%95%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%94

האדם רשאי וצריך להתפלל לביטול גזירות אלוהים

למרות שמדובר בסדום, עיר שחטאתה גדולה מאוד, אברהם שואל ומבקש מעם אלוהים ומשתמש בביטויים חריפים: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט", "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע". בכך שאלוהים מקבל את דרישתו ולא מגיב שעל אברהם להיכנע בפניו, נלמד שהאדם צריך להפעיל את מוסריותו גם כלפי מעשי האל, בתנאי שהוא מאמין בו ובצדקתו (שופט כל הארץ)

קבלה מדיה

קבלה מדיה

איזור אישי
כדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.