פעם לא היה צורך לנעול את הקיטבג בצבא, היום חובה. פעם התחרות הייתה מפתחת ובונה, היום בעיקר הורסת ומחריבה. פעם דאגו לכך שלא תבוא עלינו מחלה, היום תעשיית התרופות מייצרת גם תרופות שאין בהן צורך ממשי אלא לצורך מכירה, ולמערכת הבריאות יש גם אינטרסים משל עצמה. לאיזה עולם אנחנו מביאים ילדים? לאיזו חברה? על טבע ההתפתחות האגואיסטית, ועל מה שיוכל לאזן אותה.
אי אפשר להחזיר את גלגלי האבולוציה לאחור. את התהליך שאנחנו עוברים לא ניתן לעצור. כל שבידינו הוא לברר מה קרה עד כה ומה קורה עכשיו, והאם אנחנו לא מכניסים איזו עצירה מלאכותית ביחס לרמה שאליה עלינו להתקדם כבר כפרטים וכחברה.
מצד הטבע, האגו הוא מנוע צמיחה. הרצון להתקדם, לעשות משהו, למקסם הנאה במינימום השקעה. זה הטבע שלנו, וזה גם הכוח שמניע כל תא ותא. פרח, חתול, כלב, כולם מונעים מתוך שאיפה דומה, וגם בדומם תמיד מוצאים את התנאים האופטימליים לקיום בצורה הכי בטוחה.
אם כן, אין לנו שום דבר חוץ מאגו, וכל התהליך שאנחנו עוברים הוא בעצם התפתחות האגו שבתוך האדם. כשהחל הקפיטליזם היה ברור שאם כל אחד יעבוד לפי האגו הפרטי שלו ותהיה תחרות בין כולם, גם החברה תרוויח, תתקדם, וכל אדם ואדם ירגיש שיפור באיכות חייו. כך נוצרו המון דברים טובים, והתחושה הכללית הייתה של פריחה.
ואז, בנקודה מסוימת, התחיל מין עיוות התפתחותי. האגו הגיע לרמה כזו שהשאיפה לרווח פרטי בכל מחיר, החלה לייצר מוטציות. כך למשל, בפיתוח נורות חשמל ראו שאפשר להתקדם לייצור של נורה שאורך החיים שלה יהיה גדול מאוד, אבל זה לא רווחי, אז עדיף להקטין אותו כדי להגדיל מכירות.
ככל שהאגואיזם הצר התעצם, התחרות הפכה מחופשית, לחגיגה של קומבינות. עם שקרים ומזימות, עם פרוטקציות והגבלות. כך למשל, עוצרים מישהו בחסות החוק כביכול, רק כדי לאפשר לאחר להמשיך לשלוט. קובעים חוקים שמחייבים את הציבור לקנות משהו, רק בגלל שמישהו רוצה להרוויח על גבו. ועוד ועוד.
כך ההישגים היפים בתעשייה ובמסחר, בכלכלה ובחברה, במדע ובטכנולוגיה, החלו להתפוגג בהדרגה. במקומם נוצרו בועות, פיקציות, חוקים מלאכותיים, כל מיני דברים שהשתלמו לבעלי ההשפעה אבל פגעו באדם מן היישוב ובחברה בכללותה. גם את הטבע הסובב הרסנו במסגרת המרדף אחר הגדלת ההון, בלי להתחשב בכך שהדורות הבאים צריכים לאכול, לשתות, לנשום.
בשונה מאיתנו, בכל מערכת הטבע החיים מתפתחים באיזון בין החלקים השונים. הטבע מסדר כל אחד במקום שלו, והקשר האינטגרלי יוצר את ההרמוניה, כמו זו שבין האיברים בגוף למשל. כאשר תא מסוים בגוף מתחיל לאכול את כל הסביבה שלו, נוצר גידול סרטני. הוא רואה רק את עצמו, לא מתחשב בשום דבר סביבו. התעצמותו תביא בסופו של דבר לקריסת הגוף וגם למותו שלו, אבל הוא לא מסוגל לעצור את עצמו.
וההרגשה היא שלמצב מסוכן כזה אנחנו מגיעים גם באנושות, כשהאגו מתגבר אצל כל אחד ומאיים לקבור את כולם כאחד. מלחמות גרעיניות, רעב שיוציא המונים לרחובות, מחלות, מגפות, מכות אקולוגיות – מי יודע מה עלול לבוא קודם, חס ושלום. והמבוי הסתום שאליו אנחנו מתקרבים, מכריח אותנו לחשב מסלול מחדש. עלינו לברר לעומק במה האגו שלנו טוב, ובמה הוא רע.
בסופו של דבר נגיע להכרה, ששימוש נכון באגו הוא כשתועלת הפרט ותועלת החברה עולות בקנה אחד. ומפני שהדבר מנוגד לטבע האגואיסטי, אנחנו זקוקים לתהליך עומק חינוכי, תרבותי, כלל-חברתי, שיפתח בכל אחד מאיתנו את ההרגשה שהוא חלק אינטגרלי מהחברה. חלק בלתי נפרד מהגוף הכללי, שמקבל את כל החיים וכל החיות בזכות התקשרויות הדדיות. רק עם תחושה כזו, האדם יוכל להתחיל לדאוג לזולת כמו שהוא דואג לעצמו. וכשכל אחד יחשוב כל הזמן איך להיטיב עם כולם, נעפיל יחד אל הדרגה הבאה באבולוציה שלנו כמין האדם.
מאיפה מתחילים?
מכאן.
אנחנו, עם ישראל, יכולים ליצור את הפיילוט למודל אנושי חדש. ליחסים של חיבור והשלמה, איזון והרמוניה, קשר אינטגרלי בין כולם לכולם. למה? כי החיבור מצוי בשורשים הכי קדומים של האומה.
היה זה אברהם הבבלי שגילה שכל הטבע הוא כוח אחד, ולימד את כל מי שרק הסכים להקשיב שאחדות בין שונים תביא להתאמה אליו. למצב הכי בריא, הכי בטוח, הכי מאושר. מהאלפים שהתקבצו סביב האידיאה שלו נוצר בהמשך העם, וערכי היסוד היו ואהבת לרעך כמוך, כל ישראל חברים, כאיש אחד בלב אחד.
ההכנות הללו צרובות בתוכנו, אף שמכסות אותן אלפיים שנות חורבן. אנחנו יכולים להחיות אותן, כדי להציל את המדינה מקריסה וגם להראות לעולם דרך חדשה. זה יביא אלינו אהדה, וגם ירגיע את השנאה המתגברת כלפינו ברחבי העולם. במקור, מתחת לפני השטח ולסף ההכרה, היא נובעת מתחושה עמוקה שישראל אשמים בכל דבר רע. שיש לנו משהו חשוב ביותר, שאנחנו מסתירים מכולם.
העולם של מחר יוכל להיות רק מחובר, על כך אין שאלה. מה שלא ידוע הוא האם נשכיל לתפוס את המגמה ולצאת לתהליך חינוכי-תרבותי לבניית הקשר האינטגרלי בחברה, או שרק מתוך מצוקה איומה תתרחב לנו התפיסה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 51 – bit.ly/3Yvzf9z