חיים חדשים

שיחה 454

יחסי ישראלים וערביי ישראל

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 13.11.14 – אחרי עריכה

אורן: היום נרצה לשוחח עם הרב לייטמן על הבעיה הכאובה ביותר בימים אלה, גל התפרעויות של ערביי ישראל. ננסה להבין את התמונה הרחבה שהוא רואה, מאיפה זה בא, לאן זה הולך ומה אפשר לעשות.

ניצה: נרצה להתמקד בשיחה הזאת על מערכת היחסים המאוד מיוחדת, המורכבת, הטעונה בין הישראלים לבין ערביי ישראל. נראה שנגזר עלינו לחיות ביחד, לא ממש בחרנו בזה, זה פשוט קרה כך, ואנחנו חיים באותה מדינה. ערביי ישראל מקבלים את אותן זכויות ואת אותן חובות, הם אזרחים לכל דבר.

המערכת מאוד מורכבת יש בה שני צדדים. מצד אחד יש ערביי ישראל שמאד רוצים לשתף פעולה ובסך הכל רוצים לחיות בשקט ביחד. אגב כשאני מדברת על ערביי ישראל, כמובן שזה מכלול, היום הם מהווים כעשרים אחוז מאוכלוסיית מדינת ישראל, שמתוך העשרים אחוז כשמונים ושלושה אחוז הם מוסלמים, רובם סונים. אז אני מתמקדת כרגע בקהל הזה של ערבי ישראלי מוסלמי. עם חלקם יש לנו אפילו שכנות טוב, כמו בערים עכו, יפו ובעוד ערים אחרות.

ומצד שני, בו זמנית ההתפרעויות האחרונות מראות שדווקא משם פתאום מגיעה אלימות שאנחנו לא מצפים לה, כי אתה מצפה מאדם שאתה חי איתו, שאתה שכן שלו, שאתה כבר חבר איתו, כמו אח איתו, אחרי כל כך הרבה שנים אנחנו חיים ביחד, למצוא את הדרך לחיות בשלום. ואנחנו רואים שדווקא עכשיו פתאום יש התפרצות אלימה שהיא מאוד מפחידה ומאכזבת, וגורמת לחוסר אמון בינינו.

הייתי רוצה להתמקד במערכת היחסים. אני יודעת שאתה מסתכל על הדברים בצורה מאוד גלובלית, אבל גם על מערכות יחסים. יש פה מערכת יחסים מאוד מיוחדת, ערבים ישראלים, מה יש במערכת הזו?

אני לא חושב שיש לי להוסיף מעבר למה שדיברתי קודם. אני חושב שכל ההתעמקות ברמה שאת רוצה למשוך אותי אליה, אנושית, פסיכולוגית, אידיאולוגית, סוציולוגית, זה רק יבלבל את בני האדם. כי באמת אין לי יותר במשהו לעבוד עם ערביי ישראל, כי את שואלת דווקא ספציפית עליהם, אלא להראות להם איך אנחנו, היהודים מתחברים בינינו, ואיך אנחנו יכולים לקבל אותם בקרבנו ושגם הם יהיו מחוברים איתנו. אין לי עבודה אחרת.

ניצה: האם להם יש תפקיד מיוחד? כי אתה הרחבת מאוד על התפקיד המיוחד שלנו.

בוודאי שיש תפקיד מיוחד לכל אומה ואומה, ולערביי ישראל ובכלל לערבים יש תפקיד מאוד מיוחד. קודם כל הם בני דודים שלנו, אפילו הדת שלהם זו לא עבודה זרה, הם לא משתחווים לדמות, פסל וכן הלאה.

זאת אומרת, יש לנו הסתכלות פסיכולוגית, פילוסופית די דומה, די קרובה. אנחנו משך כל ההיסטוריה היינו במגע זה עם זה. היו תקופות בהיסטוריה, למשל בזמנים שעם ישראל היה בגלות בספרד היו ביחסים מאוד טובים. אבל שוב, זה לא תלוי בהם ולא תלוי בנו, אלא בתהליך הכללי שאנחנו היינו צריכים לעבור בתהליך היסטורי. אין כאן מישהו לא לשבח ולא לגנאי.

לכן אני לגמרי מושך את ידיי מכאלה מחקרים, מה מיוחד שם ומה לא, ובאופי שלהם ובאופי שלי. כי אם אני עומד עכשיו לשנות את הרמה האנושית של האומה ישראלית, של האומה הערבית, ובכלל של כל האומות, אז מה יש לי לדבר על מה שקורה אצלם ביחסים יום יום, כי זה עלול להשתנות מרגע לרגע אם אני מפעיל כבר את כוחות הטבע הגדולים הבסיסיים.

לכן מה שאנשים או מדענים מתעסקים כאן, זה ממש כמו ילדים קטנים שבונים משהו מחול, שאחרי רגע זה כבר נעלם ואין לזה שום תועלת, חוץ מזה שהם מדפיסים באיזה עיתון או איזו חוברת, עושים כנס מדעי, ומה מזה?

אלא אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה בצורה גלובלית. גם הצורה הגלובלית הזאת, שאנחנו מתעסקים בה ומביאים אותה לתיקון כל פעם משתנה, אבל לפחות זה משתנה וגם משפיע על מהות החיים שלנו, על קשר בינינו. אנחנו יכולים את זה לעשות.

לכן אני אומר כך, בואו אנחנו נתחיל להתחבר בינינו, בואו אנחנו נתחיל למשוך לתוך קרבנו שאנחנו מתחברים, גם את ערביי ישראל. אפילו עוד לפני שאנחנו הגענו בעצמנו לחיבור, בוא נתחיל לראות איך זה. בואו נתחיל לחקור את מערכות הקשר בינינו, אבל כבר לעומת הצורה המתוקנת. זה מעניין, כי לכיוון זה אנחנו בכל זאת צריכים להתקדם. זה כבר מחקר טוב, כי הוא יעזור לנו יותר להתקדם, יותר להבין, יותר להרגיש את המצב, להיות כוחות הטבע שפועלים בתוכנו, איך אנחנו מפעילים, איך אנחנו מזדהים איתם וכן הלאה. את זה הייתי עושה.

אבל סתם עד כמה השכנים שלנו ואנחנו נמצאים היום ביחסים כאלה וכאלה ומה קורה בינינו, לזה יש המון מחקרים, מוסדות שלמים שמתעסקים בזה. ואנחנו רואים שהם יכולים להביא אפילו תוצאות מדויקות, נכונות, אבל הם לא משנים בזה כלום. למה לי לי לדעת על דברים שאני איתם לא יכול לעבוד, לשנות אותם. נניח שהם יתנו לי דו"ח על מצב ערביי ישראל והיהודים והקשר ביניהם ונניח שזה אידיאלי, מה יש לי לעשות עם זה?

אלא אני צריך הפוך, לשנות את הדברים האלה. אני לא רוצה להסתכל על זה, אני צריך רק להסתכל באיזו צורה אני מפעיל את כוחות החיבור מתוך ישראל ומשפיע על כוחות החיבור שאני מעצב אותם, שאני מייצר אותם בתוך ישראל, איך על ידם אני משפיע להדביק את כל האנושות, נתחיל מהשכנים, לגוף אחד.

אבל את הכוח הזה אין לי, כי קודם כל לא יצרתי אותו בקרב ישראל. את זה אני צריך שיהיה לי, שיהיה בידי, כי ישראל נקרא "לי ראש". זה כמו שיש לבהמה, גוף וראש. אני צריך את הראש, הבהמה מוכנה, היא צועקת עלי בצורת אינתיפאדה, אנטישמיות ובעוד כל מיני דברים, היא צועקת שאני לא בסדר שאני לא מוביל אותה למצב הטוב. כמו פרה שעומדת באמצע ביצה, והביצה הזאת בולעת אותה, והיא צועקת, זועמת, ואני לא מרכיב לה ראש כדי להביא אותה למקום הנכון.

ניצה: להוציא אותה מהביצה.

כן. אז על מה יש לי עוד לחשוב? אנחנו נמצאים בפיגור הזמן, לכן כדאי לנו לייצב את הראש. והראש שלנו הוא מנגנון מיוחד, שאנחנו כולנו מחוברים יחד. ברגע שאנחנו מתחילים להיות מחוברים, הם צריכים לדעת בשביל מה אנחנו עושים את זה, איזה סוג עבודה אנחנו עושים כדי להתחבר יחד. אז כל עם ישראל בארץ ישראל, לפחות אלה שנמצאים כאן, יהודים, הם צריכים למצוא ביניהם קשר. ואיך למצוא את הקשר? יש לנו שיטה. ולאיזו צורה להגיע? אנחנו יודעים מחכמת הקבלה. אנחנו צריכים לבצע את הדברים, ואז אנחנו נגיע לרוגע גם עם השכנים וגם עם כל אומות העולם, הם יבואו אלינו לעזור לנו.

ניצה: אתה מתאר מצב שעם ישראל מתחבר בתוכו, וזה פותר את הבעיות.

מה זאת אומרת פותר בעיות? זה כמו שאותו ראש לוקח את כל הגוף של הפרה למקום טוב.

ניצה: מה יהיה עם תחושות הקיפוח שקיימות שנים?

לא יהיו תחושות קיפוח לאף אחת מאומות העולם, זה מעניין, ואני גם אגיד למה. כתוב שאומות העולם ייקחו את בני ישראל על כתפיהם ויביאו אותם לבית המקדש, זאת אומרת למצב המושלם. מה זה אומר, האם כאילו אומות העולם סוחבים אותנו על הידיים שלהם ואנחנו נמצאים על הידיים שלהם ומתגאים בזה?

ניצה: מה הרעיון שעומד מאחורי זה?

הנביא אומר את זה. הרעיון הוא שהם מסוגלים לעשות זאת ולא אנחנו. יש כאן שותפות מאוד מיוחדת. הם צריכים להביא לנו כוח, אנחנו צריכים להביא להם מטרה. הכוחות אצלם, אצלנו אין כוחות. אנחנו מה שנקרא בחכמת הקבלה "גלגלתא עיניים", כלים דהשפעה, אין לנו כוחות. עם ישראל הוא קטן וחלש. אבל יש לו אידאה, יש לו מסר, יש לו ראיית המטרה.

כמו ראש, מה זה ראש? מה שיש בראש זה כוח השכל, כוח הראייה, אבל לא ביצוע. לביצוע צריכים גוף, ידיים, רגליים, כוחות, וזה נקרא כל אומות העולם. ולכן אחד בלי השני לא יכול לעבוד. נכון שהראש צריך להיות מחובר לכתפיים של הגוף, ולכן כך כתוב שהם ייקחו אותנו על הכתפיים כראש לגוף. אבל הגוף הזה הוא דווקא שלוקח פקודות מהראש ומוביל את עצמו למטרה הנכונה, לבית המקדש. הוא מביא גם את הראש לבית המקדש, הוא מביא את כולם. לכן אין כאן עבודה שחורה, מסוג ב', אלא זה עובד יחד. ואנחנו יודעים שבמערכת אינטגרלית כל החלקים קשורים זה לזה וכל תא בגוף, אפילו תא בקרסול, יש לו את אותה חשיבות כמו לתא בראש, במקום הכי רגיש וחשוב.

למה? כי בשלמות אין הבדל בין החלקים, כי שלם נקרא שלם במאה אחוז. ורק בזמן התיקון יש הבדל ביניהם, אבל כשהם באים בצורה עגולה, אין הבדל בין אף אחד, כולם נעשים שווים. ולכן הם לא ירגישו שהם מקופחים. אני רואה את זה אפילו אצל כמה חברים שלנו מאומות העולם, מאמריקה, מקלו-קלקס-קלאן, מאזור מרכז אמריקה וגם מרוסיה שהיו פעם אנטישמים גדולים והיו מובילים ארגונים אנטישמיים, עד כמה היום הם מחוברים אלינו, ואני מקווה לראות אותם גם מאירופה, כי אנחנו עכשיו במיוחד עובדים שם על חיבור. זאת אומרת, הכל תלוי בנו. הם צועקים כל הזמן שישראל אשמים במה שקורה, הם בעצם קוראים לנו לעשות סדר.

ניצה: הם לוחצים עלינו בעצם להיזכר, להזכיר לראש מה החזון, מה המטרה?

כך הכוח הכללי, שהוא מרמת השלמות האינטגראליות שלו מפעיל אותם, כדי שהם ילחצו עלינו מכל הצדדים, בכל הצורות עד הפרט האחרון, אין כאן שום דבר שהוא כאילו מיותר, הכל מחושב מכל אותה המערכת. ואם אנחנו נגיב נכון, אנחנו מיד קודם כל נביא אותם בתור כוחות עזר, ודווקא אלה כמו הנרי פורד, אנטישמי שהיה מסוגל לתת הכל כדי להרוס ולמחוק את עם ישראל, יחד עם זה הוא כותב שישראל חייבת להביא אותנו למצב המושלם, שאם ישראל תרצה אנחנו נעשה כך וכך.

זאת אומרת, הוא מודה בזה שלישראל יש עוצמה וכוח. עד כמה שהוא רוצה שזה יקרה. גם היטלר כתב כך, אנחנו לא רוצים להביא כאלה ציטוטים, כאילו שאלה המקורות, אבל באמת צריכים ללמוד מהם, עד כמה כל האנטישמים הגדולים הבינו, לכן הם היו גדולים, את תפקידנו, מה שאנחנו לא כל כך מבינים, וצעקו ממש בצדק גם לעמים שלהם, תראו מה שיהודים צריכים לעשות לנו והם לא עושים.

לכן ברגע שאנחנו מבצעים את העבודה מכל הלב, אנחנו רוצים להגיע לשלמות ולאומות העולם, אנחנו מבינים שדווקא שלמות באומות העולם היא מביאה את כל המערכת לשלמות כללית, לגמר התיקון שלה. אז ברגע זה אנחנו מיד מרגישים עד כמה שהם עוזרים לנו, פתאום נרגיש שהם מסורים בלב ונפש, בצורה שרק הם מסוגלים, ואנחנו לא מסוגלים. כי אצלנו הראש מפריע, אנחנו כל הזמן מבררים דברים חדשים ואצלם לא, הם מתחילים להיות ממש מרותקים אלינו. לכן העבודה שלנו היא רק בקרב, לא ערביי ישראל כמו שאמרת, אלא בקרב עם ישראל.

אורן: אני רוצה לברר את עניין הקיפוח. נכון להיום במדינת ישראל יש אזרחים שהם מרגישים את עצמם אזרחים משני סוגים. סוג א' זה היהודים וסוג ב' זה הערבים. אתה מדבר על כך שאם היהודים, שאני מגדיר אותם אזרחים סוג א' במדינת ישראל בינם לבין עצמם יתחילו לפתח מערכות קשר מתוקנות של חיבור, והדדיות, ויחסים טובים, זה יקרין משהו אל אזרחי סוג ב', שהם ערביי ארץ ישראל. איך זה ישפיע על תחושת הסוג ב' שיש היום לאזרח ישראלי ערבי?

בעל הסולם כתב בסוף ההקדמה לספר הזוהר שאם ישראל יתחילו להתחבר ביניהם בצורה הנכונה, זאת אומרת, בחיבור, בהדדיות, בכוח הערבות, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", ו"אהבת לרעך כמוך", ערבות במיוחד, אז אותו כוח חיבור יעבור מעם ישראל, יישפך, כמו מכלי שלם, לכל אומות העולם, ואז אומות העולם ירגישו מאיפה בא להם כוח השלמות הזה ויתחברו לעם ישראל. וכאן אנחנו צריכים להבין שזאת ההשפעה היחידה שמגיעה מחלק לחלק, מעם ישראל לאומות העולם, שבזה אומות העולם לא ירגישו את עצמם סוג ב'.

אורן: הדימוי שנתת זה כמו כלי שעולה על גדותיו. נניח שאני ממלא את הכוס במים, מלאתי יותר ממה שהכוס יכול להכיל אז זה מתחיל להישפך?

כן.

אורן: איך זה עובד ולמה זה?

כי כל אחד מרגיש את החיסרון שלו לפי מה שהוא מרגיש, לפי הרצון שיש בו. אתה יכול להשוות בין זה לזה ולהגיד זה יותר וזה פחות. אבל אם אין לי את החיסרון הזה מה אני אעשה. נניח, אני לא רוצה להיות איינשטיין, אין לי חיסרון כזה. אבל יש לי חיסרון להיות בריון כמו השכן שלי. איינשטיין בריון במוח ואני לא רוצה להיות כזה, וההוא בריון בכוח, אני כן רוצה להיות כזה. זאת אומרת, יש כאן עניין של ההכנה פנימית. האם הם יקנאו בנו או לא יקנאו על התפקיד שלנו? לא.

אורן: אתה מדבר על המצב העתידי?

כן.

אורן: לא על זה אני שואל. אני שואל, אם היום נתחיל בנתיב שהתווית, שהיהודים ביניהם יתחילו ליצור בעיקר ערבות הדדית ויחסים טובים פה בארץ לצורך העניין, האם זה יישפך וירגיע את תחושת הקיפוח של האזרחים שהיום מרגישים כסוג ב' בארץ?

כך כתוב בספרי הקבלה. קודם כל זה כך.

אורן: איך התהליכים הפנים יהודיים, בין האזרחים שמרגישים את עצמם כסוג א', יביאו רוגע לתחושת הקיפוח, וזה באמת לא כאילו, לא בפוזה, לא פוליטיקלי קורקט, אלא באמת שהוא לא ירגיש שהוא סוג ב'. איך תהליכים בין האזרחים סוג א' לכאורה, היהודים בישראל, יגרמו לזה שאזרחים מסוג ב' ירגישו לא מקופחים.

עכשיו החלק הזה מקופח, בגלל שהוא לא מקבל ממך את מה שהוא צריך לקבל.

ניצה: מה הוא צריך לקבל?

למה הם באים אליך ומאשימים אותך בכל הצרות שלהם? הם אומרים שהם תלויים בך, שאתה יכול לבצע איזו עבודה שהם לא מסוגלים, שאתה בזה גונב מהם את כל הטוב שבעולם שיכול להתפשט, כך כל האומות העולם מאשימים אותך. עוד מעט האו"ם יתכנס ויגיד "ישראל הם אשמים בכל, חבל שהם קיימים, הם מקור הצרות של כל העולם, לא ניתן להם להתקיים". למה? כי אם אנחנו נותנים לעם הזה להתקיים בארץ ישראל, כעם ישראל, כמדינת ישראל, אנחנו בזה כאילו נותנים לפצע הזה להתקיים והוא מרעיל לנו את כל הגוף האנושי.

אורן: ככה העולם מרגיש ביחס אלינו?

כן.

אורן: אתה יכול לדייק יותר ולתאר מה מרגיש אדם שחי בארץ שהוא אזרח ישראלי אבל לא יהודי, ערבי מוסלמי לצורך העניין, מה הקיפוח שהוא מרגיש?

נראה לי שהוא מרגיש שכל הצרות שלו הם מאתנו.

אורן: למה הוא מרגיש כך?

הוא מרגיש כך מהטבע, מבפנים.

אורן: מה הוא מרגיש?

אני בטוח שאותם האנשים שיוצאים להילחם נגדנו עם סכינים, עם דחפורים, עם טרקטורים, עם מכוניות איתם הם נכנסים באנשים, הם האנשים שמצד אחד מרגישים שאין להם ברירה, "אני חייב למחוק אותם, לסלק אותם. אבל מצד שני, הם לא מרגישים שהעתיד שלהם תלוי בנו, רק הצורך למחוק אותנו, ואז לא יהיה לו צרות.

לסובב את הדברים, שממני הוא יקבל כוחות כאלו שעל ידם הוא יצליח, על זה הוא לא חושב. לא מלמדים אותו, אני לא מעביר לו את הידיעה הזאת, אני בעצמי לא מכיר את הידיעה הזאת כאיש ישראל. ישראלי לא מכיר את כל הדברים האלה. לכן אנחנו קודם צריכים לעשות את זה בישראל. אבל שוב אני אומר, אומות העולם כולם יקבלו את מה שאנחנו נעשה, רק אם אנחנו נדאג לתיקון הכללי של העולם, אז הם מיד יסכימו עם זה. בוא נעשה כך, נתחיל היום לפנטז, שאם אנחנו היום מתחילים בינינו קשר, אין אינתפידה.

אורן: תגדיר מי זה בינינו?

היהודים שבארץ ישראל, אפילו לא בגולה אלא יהודים שבישראל. אם אנחנו היום מתחילים קשר אין אינתיפאדה.

אורן: תוך כמה זמן?

מיד אין אינתיפאדה.

אורן: למה?

כי אנחנו פועלים דרך המערכת הכללית, ובזה אנחנו מנטרלים את כל הכוחות הרעים.

אורן: מה ירגיש אותו אדם שעכשיו רוצה לקחת את האוטו ולדרוס יהודים?

הוא ירגיש שהכל בסדר גמור, שהכל הולך לקראת הטוב. הוא ירגיש שכוחות טובים מתחילים לפעול בכל החברה האנושית. והוא יתחיל אפילו להרגיש כלפי היהודים שהוא רוצה להסתדר איתם, לעבוד איתם, אנחנו בני דודים, אנחנו כולנו יכולים להיות יחד. מאיפה יבואו לו מחשבות כאלה?

אורן: מאיפה?

מאותו מקור מאיפה שבאה לו עכשיו מחשבה להרוג אותך.

אורן: מאיפה באה לו עכשיו מחשבה להרוג אותי?

מחוסר האיזון שאתה גורם לעולם, למערכת הכללית. כי אתה לא מאזן את כוחות הפלוס והמינוס, ורק אתה יכול לעשות את זה כיהודי.

אורן: מה זה פלוס ומינוס?

פלוס ומינוס בין יהודים, תתחיל לחבר, תתחיל להגיע למצב ש"כל ישראל חברים", ו"אהבת לרעך כמוך".

אורן: ואז אילו מחשבות יבואו לאותו ערבי?

ואז זה ישפך עליהם כמו מכלי שלם מלא. כמו מים שנשפכים החוצה, כך זה ישפך. והם יקבלו את זה במאה אחוז בצורה טבעית ביותר, הם לא ירגישו שהם סוג ב', כי הם נמצאים במערכת שלמה. במערכת שלמה אין סוג ב' וסוג א'. תא שבקרסול שווה לתא שבמוח.

אורן: זה כמו ששולחים אנטי וירוס למחשב, איך זה יחדור לתוך הלב של אותו ערבי שעכשיו מתכנן פיגוע?

כי אנחנו כולנו קשורים בלבבות שלנו, כל האנושות קשורה זה לזה. לא צריך יותר, אני אפילו לא אצטרך להסביר לו הדברים האלו.

אורן:. מה שתארת נשמע כאילו אני מחדיר לתוך המחשב שלך אנטי וירוס ואתה לא יכול לעצור את זה. אני מחדיר אותו, הוא שם, הוא פועל, אני הרגשתי שאתה מדבר על תהליך פנימי.

זו אותה המערכת שהיום בה הוא מרגיש שאתה מביא לו רע, באותו הקשר הוא ירגיש שעכשיו אתה מביא לו טוב.

אורן: הוא לא יוכל לעצור את זה?

לא, אין להם בכלל בחירה חופשית בכלום, הם רק נפעלים. אתה ראש והם גוף.

אורן: הזמן שלנו עוד פעם נגמר. תסכם את מה שלמדנו במשפט אחד.

אנחנו נחזור להיות ישראל, "ישר א-ל" ו"לי ראש".

אורן: מה זה י"שר א-ל" ו"לי ראש"?

י"שר א-ל" זה להתקדם לאותה הצורה השלמה שאנחנו צריכים להיות עם כל האנושות, עם כל המציאות, עם כל העולם והעולמות, ולהיות באיחוד עם הבורא, עם הכוח העליון הכללי. אז בואו נדחוף את עצמנו לזה, ואז כל העולם יבוא אחרינו. ברגע שאתה עושה את זה כראש, כל העולם אחריך כגוף. תפסיק להאשים את האחרים, רק אנחנו בתורה, בספרי הקבלה, בכל מקום, רק אנחנו פועלים בכל המציאות ולא הם. רק אנחנו יכולים להעביר את כל התפתחות האנושית מהדרך הרעה לדרך הטובה, זה סך כל מה שאנחנו צריכים לעשות. ואומות העולם מחכים לזה מאתנו, אז בוא נבצע את מה שמוטל עלינו.

(סוף השיחה)