שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.08.11- - אחרי עריכה
זוהר לעם - פרשת השבוע עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן
פרשת עקב
גלעד: שלום לצופים בבית בערוץ 66. ושלום לצופים שגולשים באתר "קבלה לעם".
אנחנו נמצאים ב"פרשת השבוע", פרשת עקב.
שלום הרב דוקטור מיכאל לייטמן. שלום דני חיימוביץ.
הפרשה שלנו היא פרשת עקב ואנחנו ניגשים לתקציר הפרשה.
בפרשת עקב ממשיך משה מהפרשה הקודמת את הנאום לעם ישראל. הוא שוב מציין שבמידה ועם ישראל ישמור ויקיים את המשפטים והחוקים שציווה עליהם הבורא, הוא יזכה לעושר, בריאות, וניצחון על האויבים. ובמידה ולא, הבורא לא ישמור עליהם והם יאבדו בין העמים.
מתוארות המעלות של ארץ ישראל. מתוארים שבעת המינים. ובנוסף, עם ישראל מצוּוה ללמד את כל הדברים האלו לבניהם, ולחקוק על המזוזה בפתח ביתם.
הרב לייטמן, זה תקציר הפרשה, מה באמת מסופר פה?
אלו הם דברים כל כך גדולים שמספרים לנו כאן. קודם כל, האזהרה הזאת, תראו עד כמה שהיא אקטואלית. אם אתם תשמרו את כל החוקים האלו, כי אלה חוקי הטבע, "חוק נתן, ולא יעבור", הבורא זה "א-להים" ובגימטרייה "הטבע".
מה בעצם הבורא נותן לנו, מהי התורה? אלה חוקי העולם. כמו ספר של חוקי פיסיקה, אבל אלו חוקים מוחלטים, מדויקים, שאתה קיבלת ואף אחד חוץ ממך לא קיבל. תראה באיזה מצב אנחנו נמצאים, ועכשיו אתה יודע איך להתנהג. אם תתנהג נכון, בהתאם לחוקים האלו, אתה מעל הכול. יש לך הבטחה מראש וזה באמת כך, כי החוקים הם לפניך, ואם אתה תשמור עליהם, אז תקבל כל מה שאתה רוצה, אושר, כבוד, ביטחון, בריאות, נצחיות, שלמות, עולם הזה, עולם הבא, בתנאי שאתה שומר. אילו חוקים אלה? כל החוק שבתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה".
אם מסתכלים על מה שאנחנו צריכים לשמור, אז אנחנו בסך הכול צריכים לשמור רק על הכלל הזה, על אהבת הזולת. כל התורה מדברת רק על זה. וכל אחד, קטן, גדול, לא כל כך חכם וכן חכם, לא חשוב מי, יכול לזכור את הדבר הזה, זאת לא כל כך בעיה.
הבעיה היא בשמירת החוק הזה, כי אדם לבד לא מסוגל לעשות את זה. הוא מסוגל לעשות זאת, אם הוא נמצא בסביבה שמחזיקה אותו, וכך את כל אחד מחבריה, ואז, בתמיכה ההדדית על שמירת החוק הזה, הם יכולים להתקיים. זאת אומרת, לא אחד. בעל הסולם נותן דוגמה, אם אדם אחד קודח חור בסירה, זה לא חשוב שהוא עשה את החור תחתיו, במקום שבו הוא נמצא בסירה, כולם טובעים בים.
לכן אנחנו נמצאים עכשיו בזמן מאוד מיוחד. העולם הגיע למצב שהוא מרגיש את עצמו נמצא בסירה אחת, וזה תנאי כל כך יפה להתחיל לקיים סוף סוף את החוק הכללי הזה, את חוק הטבע הכללי, את ההדדיות. המשבר הוא אינטגראלי, גלובלי, ואנחנו נמצאים בספינה, בסירה, לא חשוב איך נקרא לזה, וכל אחד בעצם קודח חור תחתיו. ולא אכפת לו שום דבר, הוא לא מתחשב באף אחד.
והאדם באמת לא יכול להימנע מזה, אם כולנו יחד לא נתחיל עכשיו להתארגן ולהחזיק כל אחד ואחד. זה נקרא "ערבות הדדית". כשאני ערב לכולם, כשאני דואג להם שהם לא יפרו את החוק, והם דואגים לכולם וגם עבורי. אני גם מגלה בי אומץ, כוח ועוצמה לא להזיק לזולת, לא לקדוח חור. אם נתקרב כך לחוק הכללי הזה שבטבע, אנחנו באמת נרגיש שלא חסר לנו כלום. כי אז האדם נמצא בהתאם לטבע, לא יכול להיות משהו יותר טוב.
זאת אומרת, אתה כמו המרגלים, פתאום אתה רואה את פירות ארץ ישראל, שמש ואור. והבורא, כמו שכתוב, נמצא שם "מראשית השנה, ועד אחרית שנה". זאת אומרת, גם אושר, גם בריאות, גם ביטחון. אף אחד גם לא יכול להתקרב אליך, לגבולות שלך, ולהגיד שזה לא שלך, מפני שאתה נמצא בהתאמה לאותם החוקים שנכתבים מלמעלה. החוקים האלה הם רק חוק אחד, "ואהבת לרעך כמוך". הערבות ההדדית שעוזרת לנו להיות בדאגה ליחס כזה מאחד לשני.
לכן, וזה בהחלט מה שקורה, אם נשמור את החוק הזה שהוא עיקר התורה, אז נגיע לכל טוב. ואם לא, אז יקרה מה שאנחנו רואים היום, לצערנו, שאנחנו תלויים בכולם. האו"ם צריך להגיד לנו מי אנחנו ומה אנחנו, כמה אנחנו שווים, ושיהיה לנו טוב או לא טוב עם השכנים שלנו. עם הביטחון, אנחנו לא יודעים מה קורה, גם כשהבנו וידענו מראש שזה עלול לקרות, בכל זאת תראה מה שקרה. התנאי הוא ברור, ואם לא מקיימים, אז תראה למה הגענו, ומי יודע למה עוד אפשר להגיע. הרי אנחנו יודעים שלכל השכנים שלנו יש טילים לכסות בהם את כל השטח של מדינת ישראל.
אנחנו תלויים בבנק העולמי, בשוק המשותף, בעוד משהו. למה אנחנו תלויים בזה. אמנם כל העולם תלוי, אבל למה אנחנו תלויים. אנחנו הרי קיבלנו כאלו תנאים, קיבלנו ספר שמסביר לנו את חוקי העולם, וחכמת הקבלה מסבירה לנו איך להתעלות מעל כל החוקים האלה, ועל כך שאנחנו יכולים להיות למעלה מהטבע. אם הבורא מבטיח לנו ביטחון, אושר ובריאות, מה עוד צריכים חוץ מזה? האם אתה לא מכניס לתוך שלושת הפרמטרים האלה את כל מה שדורשים היום המפגינים היושבים בשדרות רוטשילד, גם הם לא צריכים דבר חוץ מזה, רק ביטחון, אושר ובריאות.
בביטחון כלול כל העולם, איך שמתייחסים אליך והכול. אושר, זה כשאתה לגמרי עצמאי כלפי כל העולם, ואף אחד לא יכול להוריד או להעלות את הרמה שלך. ובריאות, כשכולם ממש נמצאים במצב שאין מזיק. והכול תלוי בנו. אנחנו רק צריכים לשמור בתוך האומה שלנו את התנאי הזה, "ואהבת לרעך כמוך". שזה די קל לקיים אותו בערבות הדדית. וזה מה שאנחנו רוצים בעצם לספר לכולם.
אם אנחנו נמצא את ההבנה הזאת, את התמיכה הזאת בעם, אנחנו יכולים תוך זמן קצר, כמו שאומר בעל הסולם, תוך כמה חודשים, לעלות לדרגה כזאת שאף אחד לא יגע בנו, לא בכלכלה, לא בבריאות ולא בביטחון.
אז נקווה שהגיע הזמן, ושנוכל על ידי העבודה שלנו בהפצה, בהסברה, להגיע למצב שהערבות ההדדית הזאת תהיה מורגשת בעם, ואנחנו נגיע לאהבה הדדית. ואז, כל מה שכתוב בפרשה יתקיים לטובה.
גלעד: נעבור עכשיו לשאלות ותשובות על הנושא ששוחחת עליו.
השאלה הראשונה שמתבקשת היא, אם אנחנו נמצאים במצב של ערבות הדדית בינינו, אז פתאום אנחנו עדיין לא צריכים להתחשב בכל העולם, פתאום יהיה לנו טוב גם אם קורים דברים אחרים, או שלהפך, פתאום נבין כמה אנחנו תלויים בכל דבר שקורה בעולם?
באף מקום בחכמת הקבלה, לא כתוב שאנחנו צריכים להתחשב בכל העולם, כי כל העולם הוא מנוהל מלמעלה. אובמה, היטלר, אחמדינג'אד, אסד, לא חשוב מי, כולנו מנוהלים מלמעלה. העולם שלנו הוא עולם התוצאות, הוא העולם התחתון ביותר. מהאין סוף, דרך כל העולמות, שהם העלמת האור, מגיע האור, הכוח הכללי, ומשפיע דרך כל העולמות על העולם שלנו, עלינו, ועל כל אומות העולם.
אנחנו רק יכולים לתת תגובה, משוב, איך על ידי המעשים שלנו אנחנו מתאימים את עצמנו לעולם העליון. אם אנחנו מותאמים לעולם העליון, זה נקרא שאנחנו מתחברים בינינו, כי העולם העליון הוא כולו כאחד. ולכן כמו שהכוח העליון אחד, כך הנשמה שלנו למעלה זה אחד, והיא נקראת "אדם", ואחר כך התחלקה להרבה מאוד נשמות, ואם אנחנו אוספים את הנשמות האלו שלנו יחד, את הרצונות שלנו, את הנטיות שלנו זה לזה, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מותאמים לכוח העליון, לכוח הכללי של הטבע. "א-להים" בגימטרייה זה "הטבע", זה אותו דבר.
גלעד: ואז העולם לא ישפיע עלינו?
לא שהעולם לא ישפיע, וודאי שהוא לא ישפיע. אלא דווקא בזה שאנחנו מעלים למעלה את הרצונות שלנו, אנחנו אלו שמשפיעים על העולם העליון, והעולם העליון כבר משפיע על העולם שלנו ועל כל אומות העולם. ואז, כמו שכתוב בספר ישעיהו, אומות העולם באים, לוקחים את בני ישראל על כתפיהם ומביאים אותם לירושלים לבנות את בית המקדש. בצורה אלגורית, מדובר על זה שכל העולם לא יחשוב אם יש למדינת ישראל מקום או לא.
דני: האם עכשיו אנחנו צריכים שכל השבעה מיליון שחיים פה יהיו חייבים להגיע לאותה הערבות, להבנה, לדבקות?
כן, לערבות הדדית ולאהבה הדדית. "ואהבת לרעך כמוך", אנחנו חייבים לקיים את זה. אבל אל תחשבו מתי זה כבר יהיה, אלא ברגע שאתה עושה את זה, ואתה מתקדם לקראת זה, אפילו במילימטר, אתה כבר לא נמצא מנוגד לטבע, אלא בהתאם. יש לך מגמה, אותה המגמה. זה כמו ילד ששבר הכול ועשה הרבה צרות, ופתאום אנחנו רואים שיש לו איזו התחלה לטוב, ואז אתה כבר מתייחס אליו אחרת. זה מה שאנחנו צריכים.
מתוך המעשה שלך, אתה מיד תוכל לראות שאתה הולך בצורה הנכונה. יש לך ברכה, מה שנקרא. אתה פתאום מרגיש כוח. מתוך כל המהומות שאנחנו שומעים, וכשאנחנו מדברים עם כולם, מה כולם רוצים. אבל כשאתה מתחיל לדבר איתם על ערבות הדדית, על חיבור הדדי, זהו, האדם מקבל מין סיפוק, כזאת הרגשה. לעם חסרה אהבה.
וחוץ מזה, האם אתה יכול, על ידי איזה תקציב שתביא, לכסות את כל הצרות והבעיות שיש בעם? אף אחד לא יסכים לזה שהוא צריך להיות האחרון בחלוקת העוגה. כל אחד יאמר,"למה לא מגיע לי? ולו לא, ולו כן?" וזה בלי סוף.
אנחנו הרי יודעים את זה גם על עצמנו. עלינו לשבת כמו במשפחה סביב שולחן עגול, ולהתייחס קודם באהבה, בערבות הדדית, תחת מטרית הערבות, כשאנחנו כולנו אחד. בואו נחליט כולם כמו במשפחה, לזה חסר דיור, כי באמת אין לו, לאחר חסר קצת כסף, ההוא חולה, זה זקן ועוד. ומה עושים כשיש לנו כאלו בני משפחה? בכל זאת, אנחנו שוקלים איכשהו וכל אחד מבין אחרי שיחה כזו סביב השולחן, שאנחנו צריכים לעשות אולי כך, או כך וכך. כל אחד גם מרגיש סיפוק בזה שהוא מוותר קצת למען הזולת.
דני: כי נקודת המוצא היא שבמשפחה לאנשים אכפת אחד מהשני.
זה מה שחסר לנו, ואחרת אנחנו לא נגיע אף פעם לפיתרון. אתה תקים עוד ועדות כאלו, זה לא יעזור. יש אנשים שאפילו לא ילכו אל הועדות האלו, או שכן ילכו אבל כדי להראות שזה לא עובד. וזה באמת לא יעבוד. העולם שלנו הוא היום גלובלי, הוא עגול, ואם אתה לא מביא את הפיתרון, את התהליך הזה שלך בהתאם לחוקי העולם, אתה מפסיד, ואז ההפסד הוא גדול. כי בפעם הבאה יכולים להיות ממש פוגרומים. אנחנו צריכים לחשוב על זה, ולא כך סתם, כאילו עשיתי, אבל לא הצלחתי. זה עושה נזק מאוד גדול בעם, זה עושה מרירות וכאב, ומי יודע למה זה יביא.
גלעד: מה זאת אומרת, העולם שלנו היום פתאום גלובלי? אנחנו קוראים פה על פרשה שנכתבה לפני הרבה מאוד שנים, כמובן שמדובר פה על תהליכים פנימיים, אבל מדובר פה בדיוק על אותו דבר. אם תעשו, יהיה לכם טוב, תתאחדו. ואם לא, אז לפי חוקי הטבע, תסבלו. מה השתנה מאז עד היום, איך פתאום העולם גלובלי?
שום דבר. "חוק נתן, ולא יעבור". אין שום דבר חדש בחוקי העולם. אלא רק אנחנו השתנינו כל הזמן במשך ההיסטוריה. בחכמת הקבלה כבר כתוב, שמסוף המאה העשרים, תחילת המאה העשרים ואחת, ויותר נכון מ- 1995, כמו שאמר בעל הסולם ולפניו אמרו הגר"א ועוד אחרים, העולם שלנו נכנס למצב גלובלי.
גלובלי זה נקרא, שהחוק העיקרי שמתגלה בעולם, זה חוק של עיגול. גלובלי זה גלובל, זה עגול, זה כמו כדור הארץ. כשכולנו קשורים וכולנו תלויים זה בזה. ואם תלויים וקשורים זה בזה, אז אתה לא יכול להתחיל עכשיו במאבקים. אתה חייב להגיע לאיזה סדר, סדר לבבי, סדר רגשי, בהתחשבות.
מה זה ערבות הדדית? אני ערב לך ואתה לי, וכולנו לכולם. וסביב כל כדור הארץ זה באמת כך, אנחנו מתקרבים לזה בקצב מהיר. אתה רואה מה שקורה היום, זה מהיום למחר, וכך עוד ועוד, כל מה שקורה בעולם, כל הדברים והקצב עוד יגדל.
אנחנו עוד מעט נגלה, שלא רק אצלנו מרגישים נחיצות ושאין פיתרון אחר, ושרק בהדדיות אנחנו יכולים להגיע לפיתרון. כי כשאתה מגיע לפיתרון בצורה שאתה יושב עם כולם, אתה גם מקבל סיפוק נפשי, סיפוק פנימי. אתה מקבל כבוד מזה שוויתרת קצת, אתה מתחשב באחרים, יש לך הרגשה חמה. אתה מרגיש בזה יותר ביטחון, כי אתה עם כולם.
אדם מתחיל לקבל איזה גילוי של הכוח הפנימי שיש באיחוד, שזה בהתאם לכוח העליון ואנחנו צריכים להרגיש את זה, שהעם ירגיש שזה כך. בחכמת הקבלה זה מתגלה מיד למי שמתחיל להיות מחובר בחברה, ואנחנו צריכים להראות את זה לעם. גם העולם עוד מעט יגלה את זה, כי כל המהומות שיש בעולם זאת רק ההתחלה. מה שבעצם חסר לכל האנשים האלה, והם רק לא יודעים לבטא את זה, זה שחסרה להם אהבה.
גלעד: יש פה עוד משהו שקשור לפרשה, כתוב "לשנן לבנים ולכתוב על המזוזה"1. ודאי שאלה מצבים ומדובר על הפנימיות.
בנים, זה אנחנו. דיברנו לא פעם בפרשיות הקודמות, שבנים זה נקרא, המצבים הבאים שלנו. המצב הנוכחי נקרא אב והמצב הבא נקרא בן, התוצאה ממנו.
גלעד: האם זה לא ברור שעובר ממצב למצב? האם יש משהו שצריך לעשות כדי לעבור?
כן, וודאי. כדי שכל הזמן נהיה במגמה כזאת, כשאנחנו עולים בשמירת אותו החוק רק בדרגה יותר עליונה, וגם בתנאים החדשים אנחנו בכל זאת שומרים על חוק האיחוד, חוק האהבה.
גלעד: זאת אומרת, שמידת חיבור גדולה יותר בינינו, אלה הבנים שלנו?
כן. האמת שכל הפרשה הזאת היא כתוצאה מ"שמע ישראל", מהפרשה הקודמת, ולכן כך זה כתוב. זה כתוב גם על המזוזות, אם אתה יוצא מהמצב שלך, אם אתה חוזר למצב שלך, זה נקרא, ביציאה ובכניסה מהבית. בית נקרא, הכלי של האדם. הלב של האדם הוא הבית שלו, זה כל הרצונות. ואם אתה הולך לחבר את הרצונות החדשים, לתקן את הרצונות החדשים, יוצא ונכנס, האור תמיד איתך, זה התיקון שנקרא "מזוזה". לומדים את זה הרבה בחכמת הקבלה. זה אור מיוחד שאדם חייב להצטייד בו, כדי לצאת לתיקונים החדשים. סך כל הנשמה שלנו כוללת תרי"ג רצונות, ואנחנו צריכים בזה אחר זה, מהקל לכבד, לתקן את כל הרצונות האלו, שיהיו בעל מנת להשפיע לזולת, ודרך הזולת לבורא.
דני: המצב של הערבות הוא, כפי שתיארת קודם, כשבעצם כולם דואגים לכולם, ואז באמת לא יהיה חסר כלום לאף אחד. אנחנו יודעים שאם בן אדם חולה, הוא מוכן לוותר על הכול רק בשביל להיות בריא. ואז כשהוא בריא הוא אפילו לא חושב על זה. במילים אחרות, היום כשרע לאנשים, הם יסכימו להתאחד, אבל מה יחזיק אותם ביום שאחרי?
הערבות ההדדית. לכן זה לא מספיק שעכשיו אנחנו מחליטים לאהוב זה את זה. אם ניקח חבורת פושעים נראה שגם ביניהם יש איזו תמיכה ואהבה. השאלה היא, איך אתה מחזיק את זה לאורך זמן ואיך אתה עושה את זה בצורה שאם אחד נופל, כולם נופלים, וכל אחד יכול להחזיק את כולם. זה רק בערבות הדדית.
שאלה: אם באמת עושים מין איזון כזה, אז אחד שלא היה לו כלום לפני כן, פתאום מקבל משהו, ברור שהוא יהיה מאושר. אבל מה לגבי זה שהיה לו הרבה וויתר, ועכשיו כשיהיה רוגע הוא ייזכר בזה, מה הוא ירגיש?
לכן כשאנחנו מדברים על מימוש הערבות הדדית, אנחנו מדברים על שולחן עגול שסביבו נשב כולנו יחד, אפילו מאה איש. נעשה שולחן גדול, וכל אחד יביא את הבעיות שלו, וכל אחד ידרוש את שלו. אבל אנחנו צריכים קודם להתחבר בינינו, כשיש לפנינו רשימה של בעיות. ונניח שיש לנו בעם עשרים בעיות עיקריות, אז אנחנו, קודם כל, נתחבר, נתחבק, ורק מתוך החיבוק כשאנחנו עם אחד, במדינה קטנה, ובערבות הדדית, נפתור את הבעיות. אחרת אנחנו לא נפתור את הבעיות, כי אין לנו מאיפה לקחת כסף, ואין לנו אפשרות לחלק את העוגה, כי אם נעשה זאת על חשבון זה שאנחנו מגדילים את הגרעון, אז הרי בזה אנחנו יורים לעצמנו ברגל, וברור ששום דבר לא יצא מזה.
יש לנו רק אפשרות אחת, להגיע להידברות, ולא לסתם הדברות, אלא לחיבור ולאהבה. אם אנחנו נתחיל לארגן סביב השולחן הזה את כל העם, כי אנחנו רואים איך כל העם מקושר לכל ההתארגנות בשדרות רוטשילד, ואם נתחיל לעשות דרך כלי התקשורת, כל הזמן תכניות ריאליטי, בטלוויזיה, באינטרנט, ואם נספר על זה, ונדבר על זה בתיאטרון, בליווי שירים, בשיתוף עם אומנים ועם כל מיני אנשים, אז אנחנו נעשה מהמושג "ערבות הדדית", ממש חינוך העם.
אחרי חודש ימים נראה כבר אנשים אחרים, אנחנו נרגיש את זה בנסיעה שלנו בכביש, ביחסים שבין הילדים בבית ספר, בכך שהם לא הורסים ולא הורגים. אנחנו נרגיש את זה בכל מקום. אנחנו נתחיל להשפיע בכוח הזה לכל העולם, כי אנחנו משפיעים לכל העולם, דווקא אנחנו, עד כמה שזה לא נראה. וברגע שיהיה לנו את כוח הטוב, זה יתפשט.
גלעד: לפני יומיים היה לנו כנס גדול של ילדים, והאמת שהיו שם המון דעות לא מגובשות לכיוון אחד, פרט לדבר אחד שבאמת כולם הבינו, שמערכת החינוך צריכה לתת הרבה יותר ערכים מאשר להיות מכונת ציונים. זה היה המסר שעבר בין כל השולחנות, מסר שכולם הסכימו עליו, להפסיק למדוד רק לפי ציונים ולהתחיל לבדוק לפי משהו אחר. לפי מה? עוד לא יודעים. אבל כך אני הבנתי את דעת העם היום.
שאלה: זה על דרך החיוב, אבל יש פה עוד שאלות שבעצם מתייחסות לאותו דבר, למשל למצב בדרום, כל האזעקות, הכניסה למקלטים ולממדי"ם, ההרגשה של הטרור, ושל הפחד.
אין לך אפשרות להביא ביטחון למדינה, אם אתה לא מצטייד בכוח הערבות. אין. אתה לא יכול לשלוט היום בצורה רגילה, ולא חשוב מה תביא. אנחנו הגענו למצב שעל כל מטר רבוע בישראל יש עשרה קסאמים או משהו אחר.
דני: אז האם לא להגיד את זה לילדים?
לא. אמנם אנחנו צריכים לדאוג לביטחון ולהשקיע את כל מה שצריך בצורה הגיונית, ולא כמו מה שרוצים לעשות עכשיו, לוותר על משהו. זה לא. אבל אני אומר שאין לנו אפשרות רק לשמור בצורה הגיונית ובכך להיות בטוחים כאן. אלא יש רק דבר אחד, בנוסף לכל השמירה שצריכה להיות, והוא להגיע למימוש התורה שזה נקרא "ואהבת לרעך כמוך", כמו שמובטח לנו כאן. זה נקרא תורה, ולא סימנים אחרים, כמו שאנשים חושבים על התורה, שהסימנים הם התורה.
תורה זה "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", כי "המאור שבה מחזירו למוטב", זהו. אתה צריך להגיע ל"ואהבת". ואם אתה מגיע לזה, כמו שהוא אומר לך, אז יש לך אושר, יש לך בריאות, ויש לך ביטחון.
שאלה: לכאורה הבורא זימן לנו מצב שיש כאילו המון קשיים, כמו המחאה החברתית, והעם מתחיל להתעורר, מתחילה הדברות, אז למה פתאום יש עכשיו פיגועים. זה עלול להסיט את כל תשומת לב מהתהליך הזה.
מאיפה אתה בכלל לוקח את המחשבה שהעם נמצא בדרך לפיתרון? האם העם הולך עכשיו לקראת אהבה, האם העם הולך עכשיו לקראת ערבות הדדית? האם הוא בכלל חושב על זה?
שאלה: אנחנו מקווים. המון אנשים יצאו למחאה, שלא כמו פעם, שהיו יוצאים חמשת אלפים רופאים, אלא היום יש מאות אלפים.
זה שיוצאים מאות אלפים, זה לא אומר שהם הולכים לקראת אהבה, לקראת ערבות.
שאלה: אבל הם מבינים קודם כל שהם ביחד, וכמו שהסברת קודם, ושלא יעזור לפתור את הבעיה של הרופאים.
אתמול זה היה ביחד, ומחר זה לא יהיה יחד. אין להם ידיעה ברורה שהם חייבים קודם כל לבנות מעצמם עם שיש בו קשר, דבק פנימי כמו שהיה לנו ביסוד של האומה. איך אברהם יסד את האומה הזאת? לכל אחד בבבל שבא לאוהל שלו, הוא הסביר מה זה נקרא "ערבות", מה זה נקרא "תכונת חסד" שזה "אברהם", ושבצורה כזאת אנחנו צריכים להתייחס זה לזה. מזה הוא הרכיב עם, וכך אלפי אנשים הלכו איתו.
הכול תלוי אם היום אנחנו נהיה מסוגלים להתחבר, זאת לא סתם הבטחה, כי אין לנו ברירה, זה הפיתרון היחיד שיש. ונקווה שאנחנו נשמע לו עוד לפני שיגיעו צרות גדולות.
גלעד: נעבור לשלב המושגים שלנו.
תחת המטריה של הערבות שנפרשת מימי ההיסטוריה ועד לימינו, ושמדברת על חוקי הטבע, מה זה המושג "טוב ומיטיב"?
זה שמצד הבורא מגיע האור, שהוא הטוב ומיטיב, אבל בגלל חוסר ההשתוות שלנו לאור, אנחנו מרגישים אותו הפוך. כמו אמא שמתייחסת יפה לילד, ואם לא, אז הוא רואה את ההתנהגות שלה כהתנהגות לא טובה. בפנים, הלב שלה פתוח וטוב, אבל מבחוץ היא חייבת להתנהג איתו כך, כדי ליישר אותו, בצורה של דין. מה לעשות? כך אנחנו. הכול לפי ההבטחה שמופיעה בפרשה הזאת.
שאלה: מה זה חוקים ומשפטים, כנגד זה שאתה אומר שיש חוק אחד?
חוק אחד, האור שכנגדו כל הרצונות שלנו, שהם תרי"ג רצונות. אם אתה מסדר את כולם בהשפעה ובאהבה כמו האור, אז אתה נמצא במצב של "הטוב והמיטיב".
שאלה: מיהו האויב ומה זה ניצחון?
האויב זה האגו שלי. וניצחון זה אם אני יכול להתעלות מעליו, כמו שכתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה"2. אז אני נמצא תחת אותה מטריה, כמו שאנחנו אומרים, בערבות הדדית. והאופי של כל אחד נשאר בפנים. הוא בוער, וזה טוב מאוד, אבל אנחנו נמצאים מעליו, מחובקים.
שאלה: מה זה פחד?
פחד זה המגע הראשון בכל פעם עם הרצון לקבל המוגבר, שכל הזמן גדל.
שאלה: זה מצד האגו או מצד האור?
הוא מגיע מצד האגו, כשאני עדיין לא מסוגל להתעלות מעליו. אז תמיד יש כאלו מצבים, אבל אחר כך כשאני מתעלה מעליו, אז אין יותר פחד.
גלעד: בזה הגענו בלי לפחד לעבור לפרשה הבאה בשבוע הבא. דיברנו על משהו שכל כך משותף לעם שלנו לאורך כל ההיסטוריה, וגם על חוקים שאנחנו פשוט צריכים להכיר.
תודה רבה, הרב לייטמן. תודה רבה לדני חיימוביץ. תודה לכם, הצופים בבית, גם לאלה שכתבו לנו שאלות וגם לאלה שעוד לא כתבו שאלות. נתראה ב"פרשת השבוע" הבאה.
(סוף השיחה)