לחשוב על העשירייה במהלך היום

שיעור בוקר 30.08.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

דודי: כשאתה אומר בשיעורים שצריך לחשוב על העשירייה במהלך היום, מה זה לחשוב על העשירייה, על החברים? מה אדם עושה? מה הוא חושב?

הוא חושב שמה שהוא שומע, הוא בא להקדיש לעשירייה.

דודי: אבל מה הוא צריך לצייר לעצמו, האם הוא צריך לחשוב על החברים שלו בשר ודם, שתהיה להם רוחניות, שיהיה להם כל טוב, הוא דואג להם?

על זה כבר צריך לחשוב יותר לעומק, כן.

דודי: מה העומק? מהי המחשבה הנכונה?

מה הוא רוצה עבורם.

דודי: מה יש לו לתת להם?

הוא צריך לחשוב, חייב.

דודי: אני מבין שכשנמצאים יחד זו דוגמה אישית, מעשים כאלה ואחרים, בערבות, בעבודה משותפת, להשכים לשיעור, לדאוג לחומר לימוד, לעשות מה שאפשר. אבל מה זו המחשבה? נניח שאני עכשיו לא נמצא עם העשירייה, רחוק מהם, בעיר אחרת, מה זה שאני חושב על העשירייה?

שאתה נמצא יחד איתם, בתוכם, וכך אתה רוצה להישאר.

דודי: כשמדברים על מושג העשירייה, האם אני מדמיין או חושב ממש על החברים האלה?

זה עניינך.

דודי: מה הקשר בין החברים שיושבים איתי כאן בעשירייה, שאנחנו מגדירים כעשירייה, לבין מושג העשירייה, לחשוב על העשירייה, האם זה אמור להיות אותו דבר?

לא יודע. תחשוב.

אילן: הנברא צריך לדעת שאין לו מלבדו.

כן.

אילן: יש עוד משהו שהנברא צריך לדעת?

אני לא יודע, אבל כתוב על זה הרבה. אני חושב שהוא חייב להסכים עם מה שהרב"ש אומר. כל אחד צריך לחתוך.

מושי: על המילה "מחסום", האם הרב"ש דיבר או גם בעל סולם דיבר, או גם מקובלים לפני זה דיברו?

בעיקר הרב"ש.

מושי: הרב"ש דיבר על זה. כי אני לא זוכר שזה מופיע אצל בעל הסולם באיזה מאמר.

דודי: אצל בעל הסולם אין את המילה מחסום. האם כשהוא כותב על מחיצת הברזל וכאלה דברים, זה נחשב למחסום?

מושי: זה משהו אחר.

דודי: הוא מדבר בדרך כלל כלפי עם ישראל.

מושי: ואצל רב"ש יש את זה במאמרים?

דודי: כן. שני מפריעים לו לאדם להגיע למחסום, מפריע ראשון, מפריע שני. ויש לו בעוד כמה מקומות.

מושי: האם זה טבעי שככל שמתקדמים בעשירייה, כך באופן טבעי אני רוצה לשתוק? כי אין יותר מדי מה לדבר.

כן, כי אין לך מה לדבר.

מושי: אין מה לדבר, ממש.

כן.

מושי: קראנו קטע, חשבנו, אבל לא לעשות סדנאות, לא "עכשיו נדבר על זה", כי זה לא מסתדר. האם זה נכון או ההיפך, צריך בכוח?

זה נכון.

מושי: כך גם סיפרת, כשהגעת לזקנים שהיו אצל רב"ש, ראית שכשהם היו עושים סעודה הם היו שותקים.

כן.

מושי: הם כבר מכירים אחד את השני 30-40 שנה. זה כמו במשפחה, אתה בא משם, מה יש לדבר? בדייט הראשון אתה מדבר את האין סוף.

דודי: רק אתה מדבר.

מושי: רק אתה מדבר. ואחר כך, מקסימום על הילדים, וזהו. זה טבעי, כן?

כן.

דודי: גם בשיעורים שלנו, אנחנו פחות צריכים לעשות סדנאות, נכון? יותר לקרוא.

כן.

(סוף השיחה)