מה זה בדיוק עין הרע? איך מארגנים לעצמנו עין טובה? איזו טעות רווחת לגבי המושג חשיבה חיובית, ומהו הדיוק בהגדרתה? הבה נעשה קצת סדר במציאות המדומה.
רוצים או לא, אנחנו חיים במערכת אחת. מצד הטבע, המין האנושי הוא מערכת סגורה, אינטגרלית, מקושרת בכל חלקיה ופרטיה. אינספור חוטי קשר מחברים את כולם לכולם, ויוצרים תלות הדדית מוחלטת. אי אפשר להתיר את הקשרים הללו, לחתוך אותם, להתנתק, ובעולם של היום זה מתגלה יותר ויותר. תנועה שמישהו עושה באיזה מקום משפיעה על כולם, בעל כורחם. אנחנו קשורים זה לזה בחברה, בכלכלה, במסחר, בתרבות, בחינוך, באקולוגיה, בבריאות, במה לא.
אנשים משקיעים הרבה אנרגיה בחיפוש אחר מי שעושה להם "עין הרע", ומביא עליהם פתאום מחלות וצרות אחרות. הם מנסים להימנע מלהיפגע בכל דרך אפשרית, אבל האמת היא שמצב של "עין הרע" הוא מצב קבוע של כולנו. כל עוד אנו לא מאחלים לאחרים טוב, נחשב הדבר כאילו אנחנו "עושים" להם ולעצמנו עין הרע. למה? כי מה שאנו שולחים ומקרינים כלפי חוץ, חוזר אלינו ממש כבומרנג.
נהוג לחשוב שהעיקרון הזה עובד רק בהתנהגות חיצונית, בבחינת "חייך והעולם יחייך אליך חזרה", או "צעק ויצעקו עליך חזרה", אך למעשה החיים מורכבים הרבה יותר, ובנויים על שכבות הרבה יותר עמוקות ומשמעותיות. המחשבות שלנו, הרצונות שלנו, התקוות והשאיפות שלנו, מוקרנים כולם מתוכנו החוצה אל כלל המערכת, משפיעים עליה וחוזרים אלינו שוב. כל יחס רע המופנה ממישהו כלפי הזולת, בתת הכרה או בהכרה, מייצר מיד "עין רעה". זוהי השפעה רעה שזורמת בתוך המערכת המקושרת.
כאשר נרגיש שאנחנו נמצאים במערכת אחת עם כולם, יהיה מובן שכדי להבטיח את שלומנו, מה שהכי כדאי לעשות זה לאחל לכולם כל טוב. כל הזמן. מדוע? כי הטוב שנקרין מאיתנו החוצה יחזור אלינו מהמערכת בעוצמה גדולה פי כמה וכמה, וזה ייחשב לכך שייצרנו לעצמנו השפעה של "עין טובה". כך עובדים הדברים במערכת סגורה.
ובינתיים, חיינו מתנהלים בדרך אינדיבידואליסטית לגמרי. אנשים מביטים על הכול מנקודת ראות אישית-פרטית, ומאחלים טוב בעיקר לעצמם. והפער הזה בין יחס הטבע אלינו כאל מערכת אחת, ובין היחס האגואיסטי של האדם לזולת ולסביבה, הוא שעומד בבסיס כל הבעיות שאנחנו חווים עתה.
נוסיף לזה את העובדה שהטבע האגואיסטי כל הזמן מתעצם, במקביל לכך שהעולם מתגלה כמקושר יותר ויותר, ונקבל מתכון בטוח לקריסה. אבל דווקא נקודת המשבר הזו, היא שיכולה להפוך לנקודת לידה. לידה של תפיסה חדשה, של אדם חדש, של אנושות חדשה.
הגישה האינטגרלית מסבירה את כל זאת בהרחבה, ומספקת שיטה לפיתוח עין טובה. העבודה היא במסגרת קבוצתית קטנה, של כעשרה משתתפים. אנחנו לומדים יחד על טבע האדם, על טבע העולם, ועל מגמת ההתפתחות האינטגרלית לעבר חיבור והשלמה בין כולם. במקביל, אנחנו עושים תרגילי קשר מיוחדים, שבהדרגה הופכים לטבע שני.
כך למשל כל אחד משתדל לשחק דמות של "אדם חפץ חסד". לא דורש מאף אחד שום דבר, אם רוצים ממנו משהו מוכן לעזור מיד, נוח לכולם, לא תופס מקום כביכול, לא מורגש כנטל על אף אחד. כתוצאה מהמשחק המשותף הזה, מתחילים להרגיש דברים שקודם לא היה לנו חוש לתפוס אותם.
בנוסף, אנחנו מתרגלים חשיבה חיובית. אין הכוונה לחשוב טוב על עצמי, שאני מסוגל, שאני מוצלח, להאמין בעצמי, כמו שבדרך כלל מתפרש המושג, אלא לחשוב טוב על האחרים. חשיבה חיובית על עצמי אולי יכולה לעזור קצת לשפר את הרגשתי, אבל מפני שהיא לא מתקנת דבר במקום הדורש תיקון, שהוא היחס שלי אל זולתי, לטווח ארוך היא לא תוכל לעזור לי.
עוד תרגיל שעושים הוא לתת מחמאות. כל אחד מספר לאחרים עד כמה בעיניו הם מיוחדים ומוצלחים, אילו תכונות נהדרות יש להם, ו מודה על הזכות שיש לו להיות במחיצת כאלה אנשים נפלאים. אפילו אם אינו מרגיש כך, הוא נכנס לדמות שכן מרגישה. המטרה היא לשחק עין של אהבה, כמו שיש לאימא כלפי הילדים שלה. ככל שנכנסים לזה, כל אחד מקבל התרוממות רוח. כך אנחנו עוזרים אחד לשני להבריא, בונים סוג של אנטי וירוס, חומת מגן מול כל ההשפעות השליליות.
באופן כללי, בכוח המחשבה והדמיון אפשר לתקן את הכול. להביא את עצמנו לקשר כל כך עמוק וטוב, שכל אחד יצא מעצמו ויחיה בתוך האחרים. ייכלל בהם עד כדי כך שישכח מהכאבים והמחשבות הטורדניות. ולמה זה אמיתי ונכון? כי מצד הטבע, כאמור, אנחנו באמת קשורים זה לזה כמו איברים בגוף אחד.
ומילה אחרונה על העם שלנו. לכל אדם יש ייעוד, וכך גם לכל אומה באנושות. במקורות מוסבר שהייעוד שלנו בפאזל הכלל-אנושי הוא לפתח את האנטי וירוס שיגן על כולם מפני מחשבות רעות. ומפני שבינתיים אנחנו לא עושים זאת, מתגברות בעולם ההשפעות האגואיסטיות. כולם סובלים קשות, וזה עושה אותם עצבניים עלינו. מאוד. אפילו בלי שיבינו למה, הם מרגישים שמכאן אמור לבוא משהו טוב. היחס הישראלי-מקורי הוא כל ישראל חברים, ערבים זה לזה, אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך, ואהבת לרעך כמוך. אם ננסה להתייחס יפה זה לזה, מעל כל הדחייה והשנאה שמתגלות, נראה איך אנחנו מושכים אל חיינו כוח טוב. ככל שנתאמץ בזה יחד נרגיש שכל הטבע עומד לצידנו, עוזר לנו להתעלות. מכאן יבואו בריאות, שמחה, רוגע, אפילו שלמות ונצחיות.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 89 – bit.ly/45wHFjX