תקשורת בין הורים למתבגרים היא אחד האתגרים היותר מורכבים בחיים. מספר עקרונות שכדאי ליישם כבר מגיל צעיר על מנת לסייע לילדים להבין את עצמם ואת הסביבה, ולהתבגר בצורה הכי טובה.
מאז שהילד נולד ועד שהוא יוצא לעולם כעצמאי, אנחנו צריכים לעבור איתו תהליך שבו יקבל כל מיני התרשמויות מהחיים, בתוספת הסבר איך להתייחס אליהן נכון. יכול להיות שלפעמים אנחנו טועים, ואנו מודעים לכך וגם מדברים על כך עם הילד, כדי שילמד שכל אחד יכול לטעות, שלכל אחד יש אפשרות לבדוק בכל רגע את עצמו, ולשנות את דרכו.
במבט כולל, העולם שלנו מלא בכל טוב, אבל החיים קשים בגלל שאנשים לא יודעים להתייחס אחד לשני. לכן, התוצאה הרצויה מהתהליך החינוכי היא שהילד ירגיש ויבין שבחיבור נכון בין בני אדם, שם מוצאים את הפתרון לכל דבר ועניין. אם תיבנה בילד ראייה כזו, הוא ישתדל לבנות בכל מקום קשר יפה וטוב לאחרים, וינצל כל מצב לבניית חיבורים משלימים. זה ישים אותו על הנתיב הבטוח להצלחה, יאיר את דרכו בחיים.
בחיי המשפחה, כדאי שתהיה מסגרת קבועה ומחברת של שיחות משפחתיות, שבהן כל אחד יוכל לשתף את האחרים במה שעובר עליו בחיים, להעלות נושאים להתייעצות, לשמוע מגוון דעות, וכיוצא בזה.
בגיל ההתבגרות, חשוב שהנער או הנערה ירגישו אותנו ההורים קרובים. לשם כך, עלינו להיכנס למצב שלהם, ולעזור להם לתקשר איתנו כמו עם חברים נאמנים. אם נדע להסביר להם את הדחפים שמניעים אנשים, ננתח יחד כל מיני מקרים, נברר סוגים שונים של יחסים, אז הם יראו בנו גורמים מועילים.
חשוב שלא נעביר ביקורת על אף אחד, לא נפגע, לא בילדינו ולא בחברים שלהם, אלא ננסה לפתח בהם ראייה אובייקטיבית ככל האפשר של טבע האדם. בירור טוב הוא כזה שמאפשר לאדם להיות לא רק בתוך רגשותיו, אלא גם מחוץ להם, כלומר להתבונן על עצמו ועל האחרים מהצד, להבין מדוע הם מרגישים ופועלים בצורה מסוימת בכל מצב ומצב.
פיתוח יכולת כזו של ניתוח דורש תרגול, וכדאי מאוד שהוא יתבצע לא רק בבית אלא גם במוסדות החינוך. ניקח רגע את הכיתה בבית ספר כסוג של מעבדה חברתית, אפשר לעשות בה תרגיל כזה למשל: הכיתה תתבקש לספר סיפור כלשהו, על יחסים בין כמה דמויות. אחרי שיוצג הסיפור ינתחו אותו יחד, למה כל דמות פעלה כפי שפעלה, מה היא הרגישה, מה היא חשבה, איזו תגובה היא קיבלה וכן הלאה.
המטרה היא להבין מדוע אנשים מתנהגים בצורה כזו או אחרת. מה מניע אותם מבפנים לנהוג כך דווקא, מהן הסיבות לתוצאות הנראות לעין. בתרגיל זה התלמידים יכולים להציג סיפורים שקשורים גם אליהם עצמם, בלי לומר זאת מפורשות כמובן. כתיבת הסיפור מאתגרת, הניתוח המשותף מרתק, ומפעם לפעם תתפתח היכולת להבדיל שני חלקים באדם: הדחפים הטבעיים שפועלים בו, וצורת ההתנהגות שנובעת מהם.
רמה גבוהה יותר בתרגיל הזה תציג משימה כזו: 1) כתבו סיפור כלשהו, את התסריט הנראה לעין, את השתלשלות המאורעות. 2) כתבו את מה שהתרחש מתחת לפני השטח, כביכול, את הדחפים, את המחשבות, את נטיות האופי, את היחסים המוקדמים שהיו ברקע בין הדמויות, וכדומה. 3) הביטו על עצמכם, באופן אישי, ונסו לזהות מתוך אילו תכונות פנימיות ניתחתם ופירשתם לעצמכם דווקא כך את ההתרחשויות.
תרגילים כאלה יעזרו למתבגרים לברר בכללות מהו טבע האדם, וגם להכיר את הטבע שלהם עצמם. לבדוק מי הם, איך הם בנויים, איך הם מתייחסים, מדוע כך הם פועלים, מה מניע אותם מבפנים.
בהדרגה, יתברר להם ממה הם סובלים וממה הם נהנים, אחרי מה הם בדיוק רודפים וממה הם חוששים. זה יביא אותם לבירור של ערכים, של טוב ורע, של אמת ושקר, של משמעות החיים. בדרך זו שנות ההתבגרות יהפכו לשלב התפתחותי מהותי, שבו האדם הצעיר יעצב את הרוח שלאורה יתקדם בחיים.
ובאשר למערכת היחסים שבין המתבגרים לאחיהם הקטנים. כדאי שאנחנו ההורים ניקח את המתבגר כשותף שלנו בחינוך שלהם. זה יקנה לו חשיבות, כבוד והערכה. נדבר על זה איתו בצורה פתוחה, בגובה העיניים, ונבקש שישתתף איתנו במלאכה. הרי עבור הקטנים הוא הדוגמה לחיקוי, ממנו הם יקבלו דברים בטבעיות, בקלות רבה. נסביר לו את האתגרים שבפנינו, נתכנן יחד דרכי פעולה.
העמדה של שותף היא מאוד חשובה, והתייעצויות עם המתבגרים יבנו בינינו קירבה. כדאי לגשת להתייעץ איתם גם על דברים שקורים לנו במערכות יחסים, בעבודה, עם חברים, עם שכנים, עם קרובי משפחה. מה אתם חושבים? מה דעתכם? יש לכם רעיון איך לפתור כזו בעיה? ככל שהמתבגרים יראו שאנחנו משתפים אותם בלבטים, בספקות, בקשיים, מחשיבים את דעתם ורואים אותם כיועצים חכמים, כך יהיה להם קל לשתף גם אותנו במה שעובר עליהם בחיים.
לסיכום, תקשורת טובה עם מתבגרים ובכלל, צריכה להיות בקומה שווה, תקשורת מחברת, מתוך רצון להשלים ולעזור זה לזה בכל דבר שרק אפשר.
שיהיה לנו בהצלחה!
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 219 – bit.ly/3riTho4