פעם אדם היה צריך לצוד כדי שיהיה לו מה לאכול, לגדל ירקות ופירות, לבנות בית, לתפור בגדים, ועוד. כל אחד היה עושה הכול. אחר כך התפתחה ההבנה שעדיף לסחור. כל אחד התמחה במשהו, והשלמנו זה לזה את המחסור. היום האגו בשמים, ואנשים רוצים לבלוע לעצמם הכול. לנצל את כולם להנאתם, וכל הדרכים כשרות. מה יהיה מחר? האם נוכל לנתח מגמות, ולהקדים תרופות למכות?
בכל רחבי העולם, המשבר הכלכלי מוציא אנשים לרחובות. הם דורשים צדק ושוויון, ובסופו של דבר איזון חברתי. זה לא חדש, כמובן. בתת-ההכרה תמיד ידענו שאיזון זה טוב, שהדדיות זה טוב, אבל האגואיזם הצר דחף את האדם לקחת לעצמו בלי סוף. להתייחס לכל התקשרות עם אחרים כהזדמנות לשלוט, לבנות את הצלחתו על חורבן הזולת, לעיתים אפילו לשאוב הנאה מסבלו. נעים או לא להיישיר מבט, בטבע האדם לעשות השוואות. לאחל לכולם כישלונות, כדי להרגיש אוויר פסגות.
מצד אחד האגו הוא מנוע צמיחה. בלעדיו לא היינו יוצאים מהמערות, מפתחים חיי חברה, מדע ותרבות. בזכות האגו מתקיימת תחרות, והיא משכללת את ההישגים ואת היכולות. מצד שני, יש איזו נקודת היפוך שאם עוברים אותה, אז כוח האגו הופך להרסני. מאוד.
בירור הגבול הזה בין אגו טוב לאגו רע, עומד מולנו כמשימה העיקרית של הדור. ככל שנדייק בהבחנות, כך נחסוך סבל, משברים, מלחמות, אסונות.
הטבע הסובב אותנו מתפתח כמערכת אינטגרלית. לכל פרט יש את הדחפים האגואיסטיים שלו, כביכול, אבל הטבע מסדר את כולם במארג אחד שנשען על חיבור בין ניגודים, השלמה, הדדיות. גם הגוף שלנו עובד בצורה כזו. ואם תא מסוים בגוף מאבד את תחושת המערכת ומתחיל לקחת מהסביבה ללא סוף, זהו סרטן. המחלה שמסמלת יותר מכול את שורש כל הבעיות בחברה המודרנית.
איך אמור להיראות איזון חברתי? מה זה אומר לשמור על קבלה ונתינה מאוזנות, במישור האנושי? שאלות גדולות.
המאה העשרים הציגה שתי קצוות. שתי גישות חברתיות-כלכליות הפוכות, שהתבררו שתיהן כלא-מאוזנות. הגישה הרוסית שדיכאה את האגו הפרטי בכוח, התמוטטה. הגישה האמריקאית שנתנה לו להתפרע בלי גבול, גם היא מתמוטטת לנגד עינינו, שנה אחר שנה.
הגישה האינטגרלית, שרעיונותיה מוצגים פה, מדברת על איזון בין האגו הפרטי לבין טובת הכלל. היא מציעה שיטה להתקדמות לשלב האבולוציוני הבא, ומדגישה שהדרישה לשוויון ולצדק חברתי תוכל להתממש, בתנאי שהפרט והכלל יהיו באותה דרגת חשיבות. במציאות כזו יוגדר האיזון בין כולם כמטרת-על, כסיכום שאליו שואפים להגיע בכל חשבון וחשבון, כלכלי, חברתי ואישי.
אכן כן, מדובר במהפכה תפיסתית עצומה. היא תדרוש שינוי בטבע האדם ובתפיסת הקשר שבינו לבין הזולת והחברה. שדרוג כזה ייתכן רק אם נחליט יחד לצאת לתהליך עומק חינוכי-תרבותי כלל-חברתי, במטרה לבנות הרגשה והבנה שטובת הפרט וטובת הכלל הם עניין אחד ממש.
עד כה לא יכולנו להתקרב לאיזון המדובר, כי הייתה חסרה הכרה ברורה שהתעצמות האגו הורסת אותנו. כיום, כל מערכות היחסים שבנינו לאורך ההיסטוריה מתפרקות בזו אחר זו. הקשרים בין אנשים, מגזרים ומדינות נעשים איומים ונוראים. אנחנו חיים בתוך בועת אגו אחת גדולה, שבכל רגע יכולה להתפוצץ, וכולנו איתה.
בעם ישראל מורגשת במיוחד הבעיה. מחוץ, מקיפים אותנו שונאים. מבית, אנחנו מפולגים ומסוכסכים. כל אחד מושך לעצמו כמה שרק אפשר, בלי שום התחשבות באחרים. וזה כל כך מנוגד לשורשים הישראליים.
במקור, הפכנו לעם על בסיס האידיאה של כל ישראל חברים, ערבים זה לזה, אחדות מעל כל ההבדלים. ואהבת לרעך כמוך היה אצל אבותינו כלל הכללים, הקוד להתקשרות נכונה בין אנשים. אחר כך באה קפיצת אגו, והעם נשבר לרסיסים. אחרי אלפיים שנות סיבוב בין האומות, אנחנו מוכרחים להתחיל לעצב את המדינה בצורה אינטגרלית שתדגים את קוד החיים החדשים. הדבר יפתור את הבעיות שבינינו, וגם יביא אהדה ותמיכה מכל העמים, כולל השונאים הכי גדולים.
ככל שנשקיע בזה, אנחנו נגלה בתוך החברה כוח פנימי של איחוד, חיבור, ערבות, הדדיות. כוח אדיר, שאף פעם לא הרגשנו. זהו הכוח של גוף בריא שנובע מכך שכל איבריו מקושרים באינטגרליות, מסונכרנים, מאוזנים. ואז, במקום להרגיש עייפים, סחוטים, חולים, אנחנו נחוש כמו אדם צעיר שמלא בכוחות, ברצונות, ביכולות. הכול פתוח לפניו, והוא הולך מחיל אל חיל. בנוסף, האיזון שייווצר בינינו יגרום לאיזון כולל במערכת הטבע, שהיום אנחנו מכניסים בה שיבושים רבים.
ונסיים במילים שנכתבו כבר בשנות הארבעים, בתקווה שסוף סוף נתחיל להפנים. "שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא, בזה יבוא העולם על תיקונו המלא" (בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, "השלום בעולם").
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 52 – bit.ly/3E2XIcI