חיים חדשים

שיחה 771

סליחות בין אדם לחברו

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן-20.09.2016 – אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו רוצים ללמוד עם הרב לייטמן מה זה סליחות. יש מושג כזה עתיק יומין ביהדות, סליחות בין אדם לחבר, וכנראה שזה מדבר על איך אנחנו יכולים לקחת את החיים שלנו למקום טוב יותר, אל יחסים חדשים. נבין את זה לעומק כדי שבאמת נתקדם.

ניצה: עניין הסליחות בין אדם לחברו, הוא עניין שמעסיק את כולנו. כי בסופו של דבר אנחנו כן רוצים לדעת שאנחנו עושים איזו התפתחות, איזו התקדמות. אנחנו כן רוצים להאמין שאנחנו נהיה אנשים טובים יותר, יש לנו רצון כזה להשתפר. לא תמיד אנחנו יודעים איך, לא תמיד אנחנו מכירים בדברים האולי רעים שיש בנו. לפעמים זה פשוט משהו שהוא לא נמצא בשדה הראייה שלי, אבל זה עדיין לא אומר שאני לא רוצה להיות אדם טוב יותר. את השיחה הזאת רצינו לייחד, כדי לראות איך כל אחד ואחד לקראת השנה הבאה יכול אולי לעשות איזו התקדמות קטנה במשהו, כדי להיות אדם, אדם טוב יותר בשנה הבאה.

בתכנית הקודמת התחלת והסברת לנו את מערכת הקשרים המסועפת שיש לכל אחד ואחד מאיתנו עם האנשים מסביבו, ודרך זה בעצם עם כל העולם. ואנחנו נמצאים ברשת של מערכת יחסים שמלכתחילה קוראים לה "מקולקלת", מכיוון שיש לה אופי נצלני, אופי כזה שכל אדם באופן טבעי רואה קודם כל את עצמו, לפני שהוא רואה את הזולת. זה משהו שהוא חלק מהטבע שלנו ועם זה אין מה לעשות. הסברת לנו שהשלב הראשון עוד בכלל לפני שמבקשים סליחה, הוא קודם כל להכיר בזה, להכיר במערכת הזאת שאנחנו נמצאים בה, בסוג מערכות היחסים האלה, וזה השלב הראשון. ומפה רצינו להמשיך.

אחרי שכבר הבנתי את השלב הראשון, עשיתי חשבון נפש ביני לבין עצמי, ואני מבינה שאני נמצאת במערכת יחסים שאני עושה רע.

גורמת רע לכולם.

ניצה: בלי לרצות אולי, אבל זה בעצם מה שאני עושה, אני גורמת רע לכולם. למה אגב, אני גורמת רע לכולם?

כי הטבע שלך רע.

ניצה: "רע" זה אומר, שאני בעצם דואגת לעצמי.

כן, ולא לאחרים, זה נקרא "גורמת רע".

ניצה: זה נקרא שאני גורמת בעצם רע, למרות שהרבה פעמים אני באמת מאוד זקוקה גם לאחרים.

כדי לנצל אותם.

ניצה: האמת היא שכן. אם מסתכלים על זה ככה, אז כן. נכון אנחנו זקוקים לאנשים כי אנחנו צריכים מהם משהו, בוא נקרא לזה כך.

לא. יותר טוב אמת.

ניצה: אז אנחנו בעצם צריכים מהם משהו, ואנחנו מנצלים אותם באיזה אופן. אז עשיתי את התהליך הזה, וכבר הבנתי את השלב הזה.

לא, השאלה עד כמה את מרגישה רע בזה?

ניצה: אני צריכה להצטער על זה?

לא. אני אבקש סליחה מאורן "איך סידרתי אותו טוב, אורן סליחה"? צריכה להיות איזו שבירה בלב. זאת אומרת, לא מספיק לי לדעת שגרמתי רע, אלא הידיעה שאני גרמתי רע היא כבר כוללת בתוכה, אחרת אני לא ארגיש את זה, היא כבר כוללת בתוכה חרטה ונטייה באמת להגיע לאיזה פיצוי בינינו, לזה שאנחנו נתחבר דווקא במקום של אותם היחסים השבורים, שאנחנו נתקן אותם ואנחנו נהיה שם קשורים דווקא.

כאן אני מבין שבכלל אי אפשר להגיע לחיבור אם אנחנו לא מגלים ניתוק. מלכתחילה אנחנו נמצאים בכוחות רעים, בכוחות מנוגדים, אנחנו מנותקים זה מזה, אנחנו כל הזמן רק רוצים לגרום רע זה לזה, וכל אחד עושה חשבון רק לטובת עצמו. ואז אני צריך לשנות את הטבע שלי, ולהתחיל להתייחס לאחרים כמו נניח לילד הקטן שלי, כך לכל אחד ואחד שבעולם, וכך כולנו יחד כל אחד לזולת, ואז אני מתוך זה יכול להבין מה זה נקרא "תשובה".

ניצה: בוא נבחן מערכת אחת ונעשה עלינו כמו טסט קייס. נניח שאנחנו מסתכלים על מערכת היחסים של אורן ושלי, ואני פתאום מתחילה להבין שמערכת היחסים שלי עם אורן היא מערכת יחסים נצלנית, אני בעצם מנצלת אותו כל הזמן. אז בשלב הזה בעצם אני מתחילה מה, לגלות איזו חרטה?

תלוי למה את מגלה חרטה. יכול להיות שאתם נמצאים באיזו צורת יחסים שאורן פתאום הפסיק לדבר איתך.

ניצה: ואז זה מפריע לי?

וזה מפריע לך, ולכן את עושה חשבון שבאמת את גרמת לו משהו. ואז את מוכנה לבקש ממנו סליחה, כדי שוב לחזור ליחסים יפים וטובים, ואת יכולה להשתמש בו כמו שקודם. אז זה נקרא "סליחה"? יש כאן עמקות גדולה בכל הפסיכולוגיה שלנו, בכל טבע האדם, ולכן לא פשוט כך להגיע לסליחה.

אלא, לחכמת הקבלה אנחנו כאן זקוקים, כי היא קודם כל מלמדת את האדם מה טבעו, במה הוא נולד, במה הוא נמצא בעולם הזה, בשביל מה הוא כך נברא בטבע כזה רע, ועד כמה הוא צריך באמת להצטער ולחשוב, להצדיק בזה את הבורא שברא בו טבע כזה, ואיך לתקן את הטבע הזה דווקא ביחסים בינו לבין האחרים. כאן באמת ישנו תהליך מאוד מאוד לא פשוט.

אבל בכל זאת, בעומק, למה אני מבקשת סליחה, בשביל מה, מה יהיה לי מזה או מה יהיה לכולם, או מה יהיה למערכת הכללית, שזה נקרא "הבורא", כוח העליון, א-לוהים הוא "הטבע", מה יהיה לכל הטבע. אני חייב להגיע למצב שאני שגורם רע, אני נמצא במערכת השלמה ואני גורם רע לכל המערכת. אז החשבון שלי לא נגמר באורן או בעם ישראל או בכל האנושות, אלא החשבון שלי גם כלפי דומם, צומח, חי וכלפי כל המערכת שנקראת "א-לוהות". זה נקרא "מחשבון עם הבריות לחשבון עם הבורא".

ניצה: אמרת קודם שאם אני נמצאת במערכת יחסים נצלנית עם מישהו, זה אומר שאני מנותקת ממנו. למה זה נקרא "ניתוק"?

כי אתם לא פועלים ביחסים טובים ביניכם, שכל אחד פועל במשהו לטובת הזולת. על המערכת הכללית, אנחנו צריכים כאן לדעת קצת מתורת המערכות. אנחנו לומדים את זה בפסיכולוגיה, בכלכלה ובסוציואקונומיקה ובכלל, מה זה נקרא להיות במערכת? "להיות במערכת", זה שאני מרגיש את המערכת כולה ועד כמה אני יכול לתרום לטובת המערכת בלבד, זאת אומרת, לא לטובת עצמי.

אני תלוי במערכת ב-100% אם אני חלק אינטגרלי ממנה, ואני קשור אליה ב-100%, לכן טובת המערכת זו טובתי, ומה שרע למערכת גם יהיה רע לי. ולכן אני צריך רק לחשוב איך אני בכל כוחי גורם טוב למערכת, כי רק בצורה כזאת זה יכול לחזור אלי בצורה טובה. זאת אומרת, אפילו האגו שלנו הנוכחי, אם אנחנו נראה את המערכת האנושית או בכלל איפה שאנחנו קיימים, את כל הטבע, אז הוא אומר לנו שאם אני לא גורם טוב בכל כוחי לכל מה שיש מחוצה לי, אני בחזרה אקבל תגובה רעה ויהיה לי רע.

ואם אנחנו מסתכלים בעיניים כאלו על המציאות, זה נקרא שאנחנו באמת בני אדם, הבוגרים, המבינים, האחראים וכן הלאה. כי כל אחד באמת מבין שזה לא כמו ילד קטן, שמסתכל עכשיו מה שיש לו ובעוד כמה דקות יכול להיגרם מזה רע, זה לא חשוב לו. לכן קודם כל להגיע להכרה כזאת של העולם שבו אנחנו חיים.

ניצה: אם הטבע הבסיסי שלי הוא באמת מין טבע כזה שהוא מנצל וזה מה שהוא עושה באופן טבעי, אז על מה החטא שלי? במה אני פשעתי? במה חטאתי בעצם?

בזה שאת מקבלת מתוך הטבע הפנימי שלך ומכל העולם החיצון מסביב סימנים שהם צריכים להתחיל להביא אותך לתשובה. האם אני מתקיימת נכון, מתפקדת נכון, האם אני פועלת על כל העולם בצורה יפה נכונה או לא, ובוא נגיד כך פשוט, מאיפה רע לי, למה רע לי. אנשים שמתחילים לחשוב "מה הטעם בחיי", הם מתחילים להגיע לחכמת הקבלה כדי ללמוד את המערכת הזאת שאנחנו קיימים בה, ואיך אנחנו צריכים לסדר אותה בצורה יפה כדי שהחיים שלנו יהיה הכי טובים, כי הכול ניתן לטובת האדם.

ניצה: אז מה הפשע שלי והחטא שלי כלפי החבר שלי?

שאת לא מזהה את הרע שאת יכולה כבר לזהות, ולכן את לא מתייחסת אליהם בצורה טובה, שכבר היית צריכה כך להתייחס.

ניצה: זאת אומרת, הגעתי לשלב שבו אני כאדם הייתי צריכה כבר להיות באיזו הכרה כלפי הטבע הכללי וכלפי זה שהטבע שלי בעצם פועל בניגוד לכללים של הרשת?

כן.

ניצה: וזה בעצם החטא שלי?

כן.

ניצה: אז הסליחה שלי היא מאדם מסוים?

לא. בכלל כלפי כל האנושות וגם כלפי אנשים מסוימים, לא חשוב. העיקר לבדוק את עצמך. אני בודק את עצמי איך אני מתייחס לכלל המערכת, לאנשים הקרובים, לאנשים רחוקים, ולכל המערכת שזה נקרא "א-לוהות", ואני צריך להיות בה החלק החיובי, המועיל, המחזיק.

אורן: נניח שהגעתי להכרה כזאת, חלק חיובי, חלק מועיל שאני רוצה להיות, ויש מולי את ניצה, נניח שאנחנו עובדים באותו מקום, פרטנרים. עד כה היו בינינו יחסים מסוימים תיארנו אותם בהרחבה, נניח שהצלחתי להתבוננן בתוכי לחקור, לבדוק ובאמת להגיע להכרה שזה לא בסדר, ואני רוצה להפוך להיות חלק חיובי חלק מועיל. מה הדרך שלי עכשיו לגרום לזה שניצה תרגיש את השינוי הזה שחל בי?

קודם כל לדאוג לתיקון שלך. אם אתה תתייחס אליה בצורה יפה חיצונית ללא תיקון הפנימי, זה שקר.

אורן: יחס חיצוני יפה כמו שאומרים "אחד בפה אחד בלב", זה שקר.

הוא לא מתקן את המערכת. צריכים להיות כמו שכתוב, "פיו וליבו שווים".

אורן: מה זה "פיו וליבו שווים"?

שאני באמת יכול להגיד בפה, בהכרה שלי מה שקורה לי בלב, שזה נסתר ממני. נניח שניצה עד היום חשבה על עצמה שהיא טובה, ועכשיו היא מתחילה להבין שהלב שלה לא כל כך טוב לאחרים, יש לה כבר הכרת רע מסוימת. אם היא הייתה מרגישה את כל הרע שבלב שלה, אדם לא יכול לעמוד כנגד זה ממש, זה לאט לאט מתגלה.

אורן: אז נניח שגיליתי קצת שהלב שלי הוא רע כלפי האחרים, זו כבר התקדמות, נכון?

ודאי.

אורן: מפה נלך הלאה.

אז לפי הכרת הרע, שזה באמת רע, אתה לא יכול להישאר בזה. אז אתה כבר לא נמצא ברע לפי הכרת הרע. זאת אומרת, לפי כמה שאתה מרגיש שאתה נמצא ברע, אתה כבר יצאת מהרע, כבר לא משתמש בו, אם אתה באמת מכיר בו, אתה כבר לא נוגע בו, לא משתמש בו. אולי אפילו אתה הופך את הרע הזה לטוב, ואז אתה במקום כל היחסים הרעים שלך לאחרים, מפעיל את עצמך בלהיות טוב לכולם. זה כבר לא נקרא הכרת הרע ולא סליחה אלא, "חזרה בתשובה".

ניצה: שוב, מה זה חזרה בתשובה?

חזרה בתשובה, שבמקום היחסים הרעים לכולם אני מסדר אותם כיחסים הטובים לכולם.

ניצה: זאת אומרת, שלב ראשון אני מכירה בזה שאני מתנהגת בצורה רעה, איך נקרא לשלב הזה, זה נקרא הכרת הרע?

הכרת הרע.

ניצה: אחר כך יש שלב של סליחה.

כן.

ניצה: מה זאת הפעולה הזאת שאני מבקשת סליחה אחרי שהכרתי כבר ברע?

זה בדיוק הכרת הרע.

ניצה: זה שהכרתי ברע ומה זה הסליחה?

סליחה זה קצת יותר סליחה זה בסופו של דבר שאת מבקשת שיהיו לך כוחות להשפיע טוב לאחרים, ואחר כך את עולה למצב שאת מחזירה את עצמך לכיוון הטוב. כמו שכתוב שאנחנו מלכתחילה היינו בגן עדן. כל המערכת היא נקראת "אדם", והמערכת הזאת הייתה טובה, לא שבורה, והמצב שלה בצורה כזאת נקרא "גן עדן". אחר כך היא נשברה ואנחנו כבר בתוך שבירה מרגישים כחלקים שלה וכל אחד מרגיש את עצמו מנותק מאחרים, ואנחנו צריכים לחזור לאותו מצב כמו שהיינו בגן עדן זאת אומרת, רק ביחסים טובים זה עם זה אבל בהבנה, בהכרה, בהרגשה שלנו. ולזה אנחנו צריכים להגיע. אז חזרה לאותו מצב כמו שהיינו לפני חטא עץ הדעת מה שנקרא, לפני שהמערכת התקלקלה, החזרה לזה, זה נקרא "חזרה בתשובה".

אורן: אני רוצה להתבונן על זה עכשיו. עד כה היינו מאוד מרוכזים בתהליך פנימי שאני עושה עם עצמי. עכשיו אני רוצה קצת לדבר על האדם האחר, על הזולת. נאמר שאני עושה את כל הדברים האלה עם עצמי, ואפילו במשהו מצליח להיות בכיוון של הדברים שאתה אומר ובמשהו להשתפר. והזולת נגיד שהוא לא בזה בכלל, הוא בן אדם רגיל ככל האדם, יש לו בלב הרבה טענות כלפי. יש לו אולי יחס לא טוב אלי כי גם אני, אם נודה על האמת, התייחסתי אליו לא טוב. מה אני עושה עם כל החבילה הזאת של הרע שיש בו כלפי? איך אני נכנס ללב שלה ומפרמט אותו? עד כה פרמטתי את עצמי וניסיתי לשדרג את עצמי, אבל אני מוקף אנשים שחלקם רוצים לבלוע אותי. איך אני נכנס ללב שלה ושם עושה איזה שיוף, איזה שדרוג, איזה משהו חיובי?

למה אתה צריך לאנוס אותה?

אורן: לא יודע אם לאנוס אותה, אני רק רוצה שהיחסים יסתדרו. ביחסים יש שני צדדים, עד כה דברת רק על צד אחד מה אני עושה עם עצמי.

כן.

אורן: הבנתי תורה שלמה, ונניח שבמשהו אני באמת רוצה בלב נקי, מה אני עושה איתה עם השותפה במערכת. מערכת יחסים יכולה להיות בבית, בעבודה, בכל מקום?

תן לה דוגמה של יחס הטוב. גיבור אחד זה נקרא שכובש את יצרו, גיבור שבגיבורים זה שהוא הופך את שונאו לאוהבו.

אורן: בדיוק זאת השאלה. אז איך אני הופך את שונאי לאוהבי?

אז מה, על ידי זה שתיתן לה מכות?

אורן: לא.

שתשלח לה פרחים?

אורן: אולי.

שתשיר לה סרנאדות?

אורן: אולי פרחים.

לא.

אורן: אולי בונבוניירה, אולי לבוא ובאמת להגיד משהו טוב מעומק הלב.

אני לא אומר שזה לא טוב שלא צריכים לעשות את זה, אבל אלה סימנים חיצוניים בלבד. האם אתה רוצה באמת תיקון?

אורן: כן.

זה רק מתוך הלב שלך. תתחיל להעביר לה כל הזמן דברים יפים.

אורן: מה זאת אומרת להעביר לה דברים יפים?

זה נקרא "קנה לך חבר", שאתה נותן לחבר כל הזמן מתנות חיצוניות זאת אומרת, גשמיות, אבל העיקר היחס, היחס החם ושהיא לא מרגישה אפילו או לצורך העניין שיהיה הוא, כדי לא לבלבל בין גבר לאישה. שהחבר שלך הוא אפילו לא מרגיש מה שאתה עושה אבל אתה ממש שולח לו כל הזמן מתוך הלב שלך סימנים כאלו יפים. לא סימנים שהוא יראה, אלא דרך המערכת, והוא מתחיל להשתנות אליך גם באותה הצורה.

אורן: ואם הוא לא משתנה?

אין דבר כזה, סימן שאתה לא עובד נכון.

אורן: אז בוא אני אתן לך דוגמה. אתמול הבן שלי חזר מבית הספר באוטובוס, נפל לו הכרטיס האוטומטי שאיתו הוא עולה ומשלם באוטובוס. היה איתו חבר מהכיתה שלו באותו קו והנה, כבר האוטובוס נוסע, הוא אומר לו "שמע איבדתי את הכרטיס כנראה נפל לי באיזה מקום, אין לי איך לשלם, האם אתה יכול פעם אחת להעביר עלי את הכרטיס שלך, אני אחזיר לך מחר בכיתה" הוא אומר "לא, אני לא רוצה". יש מצבים שלמרות שאתה מצד אחד מנסה להיות אדם טוב וכן הלאה, מהצד השני יש בלוק מוחלט.

אתה אומר, אתה תקנה לך חבר על ידי זה שכל הזמן תהיה בטוב. מה אני עושה שבצד השני אני מרגיש סוג של אנטיפתיה כזו, איך אני חודר אותה? כאילו יש מבצר, כאילו יש חומות, איך אני חודר אותן? ובמיוחד כשאני רואה שאני לא מצליח לחדור אותן מה אז אני עושה? כי בהתחלה יכול להיות שבנקודת אפס אני אהיה אופטימי ואני אלך עם הקו שלך, אבל כשהחיים יתחילו לתת לי "כאפות" בחזרה מאנשים אחרים, מה אז אני עושה?

רק דוגמה טובה יכולה לעזור, שום דבר חוץ מזה. בדוגמה טובה יכול להיות שיש גם את צד הדין לא רק הרחמים, לא רק האהבה, אלא אהבה ללא גבול היא גורמת לשנאה, אז אנחנו צריכים כאן גם לחשוב על יחס מאוזן. אני רוצה להראות תמיד יחס יפה וטוב ובאהבה לכולם, אבל כמו ההורים, אני גם צריך להפעיל לפעמים הגבלה. אני לא יכול להתייחס לחבר כמו הורה שלו, כי להורה יש שליטה על הילד שלו, אלא להראות שאני תמיד באהבה. אבל אם אני לא מקבל תגובה נכונה, אז אני נסגר, לא שאני גורם רע, אלא אז אני נסגר. תמיד כלפי המערכת אני רוצה לפתוח את כל הערוצים בהתקשרות שלי למערכת הכללית, אבל אם אני לא רואה תגובה אז אני סוגר את הערוצים האלה, אבל אני משאיר אותם מוכנים להפעלה מידית כשיבוא הרגע הנכון כי היא תלויה באחרים ולא בי. ואני בינתיים כל הזמן מתקן את עצמי להיות טוב לכולם, ומשתדל בכל מיני דרכים אלטרנטיביות כאלו, בעקיפין, בכל זאת לגרום להם תיקון.

ניצה: בעניין הסליחה, כשאני רואה משהו ואני באמת מודה, מכירה בזה שאני פועלת לא נכון, ואני עושה איזה תהליך של סליחה, של בקשת הכוחות האלה כמו שאמרת, לסליחה הזאת יש כוח כלפי אנשים?

אם את אומרת את זה רק בפה ולא בלב, אז כלום. אנחנו יודעים שהיום אנחנו מתחבקים מחר מתחילים לעשות מלחמה מחדש.

ניצה: אז מה צריכה להיות הכוונה בלב?

הכוונה בלב זו לא רק כוונה, זו צריכה להיות מערכת פנימית שלי שכבר מתוקנת ביחס יפה לאחרים, במשהו, הכול קורה בהדרגה. אבל אני חייב להתחיל לתקן את עצמי וזה על ידי מאור המחזיר למוטב, זה כבר יישום של כל חכמת הקבלה, לתקן את טבע האדם כלפי הזולת.

ניצה: אז בוא ניקח את זה עוד שלב קדימה. כי הזכרת קודם שבשביל לבקש סליחה אמיתית צריך איזה כוח, אז מאיפה אני מביאה את הכוח לבקש את הסליחה האמיתית?

מתוך זה שקודם כל את מרגישה רע ביחסים הנכוחים, ואת חייבת לתקן אותם, זה רע שנגרם לך. ואת שואלת "מה טעם בחיים שלי?" והקלקול במערכת מגיע למצבים כאלו שכבר כל העולם נמצא בסכנה להיכנס שוב למלחמת עולם, כי היחסים הם כאלו שיותר אנחנו לא יכולים לסבול. וכולם סובלים, וכולם נמצאים בייאוש, ובשימוש כדורים נגד דיכאון, ובסמים, ובשבירת היחסים בין הילדים להורים, ובמשפחות בין בעל לאישה, ובכלל בחברות והכל. ואנחנו רואים שאפילו הכלכלה לא יכולה לחבר בינינו, כי רצינו לבנות כזאת כלכלה סביב העולם, האיחוד האירופאי וכן הלאה. אלא היחסים בין בני אדם, הם שגורמים לכל הרע.

אורן: אבל מה לעשות עם הכבוד שלי? זה קשה לגשת למישהו ולהגיד "טעיתי, סליחה אני מתנצל" אפילו אם אני באמת מרגיש שכן, זה עדיין קשה מאוד, כי זה כאילו הכבוד שלי נרמס.

אתה צריך להרגיש בזה אחרת.

אורן: מה?

שאתה נמצא למעלה מהכבוד שלך.

אורן: למה אתה מתכוון?

שאתה נמצא למעלה מהאגו שלך.

ניצה: יש משהו שהוא למעלה מהכבוד שלי?

בטח.

ניצה: מה הוא? אני חשבתי שכבוד זה דבר הכי גבוה.

לא. יש כבוד ה' מה שנקרא כבוד הבורא, כבוד המערכת עצמה, שגדלות המערכת, התפקוד שלה הנכון הוא יותר חשוב לי מהכבוד העצמי המקולקל המסריח.

אורן: לא הבנתי את התשובה. מה אני עושה עם הכבוד שלי שבתהליך כזה הוא כביכול נרמס?

אתה בונה במקום זה כבוד יותר גבוה.

אורן: איזה כבוד?

כבוד שאתה שייך למערכת הכללית, שאתה מקיים אותה, שאתה יכול להיות אחראי על כל המציאות, על כל העולם. כי אתה יכול להיות כאן הדואג לכולם. זה כמו ההורה כלפי הילדים, הוא לא עושה מעצמו כל הזמן כזה שהוא הכל קובע ומחלק פקודות, אלא הוא גם מטפל בהם, הוא גם עושה הכל בסופו של דבר לטובתם.

אורן: אבל את הילדים שלי אני אוהב. פה אני מדבר נגיד על שותפה לעבודה, היא לא הבת שלי?

נכון. אבל כאן אתה צריך להבין שאתם תלויים זה בזה כמו שאתה עם הילדים שלך. זה הכרת המערכת, שום דבר לא יעזור, רק לימוד של מה שחכמת הקבלה מציעה לך, זה לימוד המערכת שבה אנחנו קיימים, היא נקראת "אדם", ובאיזה מקום שאנחנו במערכת הזאת. והמשבר שאנחנו חווים היום, הוא ילמד אותך עד כמה שכבוד זה טוב, אבל לא הכבוד הקצר האגואיסטי, אלא כבוד יותר גבוה, שאנחנו בני אדם.

(סוף השיחה)