חיים חדשים

תכנית 1233

האנושות כמשפחה גלובלית

שיחה עם רב ד"ר מיכאל לייטמן 05.05.20 אחרי עריכה

אורן: מספר התוכנית שלנו היום הוא 1233, ואנחנו נדבר עם הרב לייטמן על המצב הגלובלי שאליו אנחנו מתקדמים בימינו אחרי תקופת הקורונה, ומתחילים לאט לאט לחזור לשגרה. ננסה לסכם את התקופה, וללמוד משהו לקראת העתיד שמתקרב אלינו.

הרב לייטמן, בתקופה האחרונה בגלל שהצרה של הקורונה הייתה גלובלית, התחילו להיווצר שיתופי פעולה בין מדינות, בין מנהיגי העולם, ואנחנו רואים וועידות שבהם מנהיגי העולם רוצים לשתף ידע, לשתף הבחנות, לשתף ניסיון, מספרים אחד לשני מה עובד אצלם במדינה, מה לא עובד, ומשתדלים לעזור במכשור רפואי, בהתקדמות, וודאי בחיפוש של תרופה. כפי שאמר אחד המנהיגים, בגלל שהצרה היא גלובלית, גם הטיפול בה והפתרונות לה הם צריכים להיות גלובליים.

מעבר לחיפוש של תרופה, וחיסונים, וכל הצעדים האלה שמערכות הבריאות בכל רחבי העולם משתדלות להתקדם ולהתפתח בהם, ומדענים, ומחקרים, ושיתופי ידע, הייתי רוצה לשאול אותך, מה אתה יכול להוסיף לראייה הזאת של מנהיגי העולם? מה לדעתך הם צריכים ללמוד מבחינה גלובלית, מכל המשבר הגלובלי הזה שחווינו עכשיו?

איך להסתדר כולם יחד, ומתוך זה שכולנו קשורים זה לזה ותלויים זה בזה, איך לייצב בהתאם לזה בכל מדינה ומדינה תת מערכת שהיא תהיה כחלק מהמערכת הכללית של כל האנושות. זאת אומרת, צריכה להיות כאן איזו הסכמה ובניית מערכת כללית של "ממשלת העולם", שהיא צריכה להיות קשורה ממשלות פרטיות, זאת אומרת של מדינות, ושהן יחשבו וידונו יחד כל הזמן, איך כל מדינה ומדינה יכולה לתמוך בכל יתר המדינות, כדי להביא כמה שיותר מהר למצב שלכל אחד בעולם תהיה רמת החיים שווה. כל אחד בסגנון שלו וודאי. כי סגנון אירופאי לא שייך, לא שווה, לסגנון אפריקאי, או סגנון דרום אמריקאי לא שייך למה שיש ברוסיה. זה לכל אחד בשונה, אבל רמת חיים פחות או יותר שווה.

אורן: האם לתפיסתך הטיפול שמנהיגי העולם נתנו למגפה עד כה, היה טיפול נכון?

אני לא חושב שכדאי להתעכב בזה. העיקר שאנחנו יצאנו מזה, איכשהו יצאנו, והשאלה היא לאן פנינו? אני לא חושב שזה נעשה נכון או לא, זה נעשה מתוך הלחץ, אי הבנה, אבל בסך הכול טיפלו כך שלכולנו יש צרה אחת.

אורן: כפי שאתה אומר חס ושלום, שמכות נוספות עלולות ליפול על ראשה של האנושות כולה כצרות גלובליות. האם ההיערכות צריכה להיות מקומית או היערכות גלובלית?

הערכות מקומית לא תעזור, זו תמיד תהיה היערכות גלובלית. מי שלא ישתתף במערכת הגלובלית הזאת כדי להוציא את כולם לרמת חיים אחרת, חדשה, לא יותר גבוהה, אלא קודם כל אינטגרלית, אז מי שלא ישתתף בזה הוא יספוג מכה.

אורן: קודם כשדיברת, הייתה לי הרגשה דומה לתחושה שהרגישו בעולם אחרי מלחמת העולם השנייה. הקימו את ארגון האומות המאוחדות וכאילו אמרו, בואו רגע נעצור את הטירוף שאליו הגענו, וננסה לבנות פה ביחד משהו טוב. עברו כמה עשרות שנים ועכשיו לא באה אלינו מלחמת עולם ברוך ה', אבל באה מגיפה ששיתקה את העולם כולו.

המגיפה לאט לאט מסתלקת, ואתה אומר, תשמעו חברים המכה הייתה גלובלית, אנחנו מזה צריכים להבין שאנחנו כולנו צריכים לשתף פעולה בצורה גלובלית, ולהקים את ממשלת העולם שהיא תדאג לזה שכל בני האדם באשר הם, בכל המדינות, יחיו ברמת חיים טובה. האם זה לא איזה תקליט שחוזר על עצמו? כאילו ניסו כבר לעשות את זה, והחיים מלמדים שלא הצלחנו. או שלא הבנתי בדיוק את מה שעכשיו אתה מציע?

יכול להיות שאתה צודק במה שהיה. אני לא מתייחס לכל דבר שהיה, אני מתייחס קודם כל למכה שאנחנו עכשיו עברנו, שאמרה לנו, "אתם כולם נמצאים בקשר ביניכם, אתם כולם שייכים למערכת אינטגרלית בעיניי הטבע, בעיניי המכה, ולא חשוב מי צודק ומי לא צודק, מי היה מתייחס יפה לאקולוגיה, ומי היה יותר מאושר או פחות מאושר, יותר תורם כסף לכל מיני דברים כמו "תנו לחיות לחיות" וכן הלאה ומי לא, אני נותנת מכה לכולם, אומרת המכה הזאת, אני לא מבדילה באף אחד". וזה טוב.

זאת אומרת, אנחנו נמצאים במערכת אינטגרלית. זה כמו שיש לך בבית אבא חזק שהוא כמו שופט אמיתי, הוא בא הבייתה ובבית ילדים הקטנים שלו מתווכחים, "זה תראה עשה לי, והוא עשה לי ועשה לי..", אבא אומר, כולם מורידים מכנסיים, וכולם מקבלים עשרים מכות נגיד. הילדים צועקים, "איך יכול להיות? תראה מה שהוא עשה, והוא עשה ככה, והוא עשה ככה, ואני לא וכן..", כולם מקבלים אותו דבר. כולם. האם האבא צודק או לא?

אורן: אני לא יודע, זה סוג של עונש קולקטיבי. היום זה אסור על פי חוק, גם המכות וגם הענישה הקולקטיבית, כבר הבנו שהיא לא מקדמת לשום מקום.

למה לא מקדמת? בפעם הבאה כל הילדים יחשבו איך לא להיכנס לעימות. כל אחד יחזיק את עצמו ואת השני שלא כדאי, ולא חשוב להם מי צודק ומי לא צודק, כולם לא צודקים אם יש מריבה ביניהם, אפילו אלה שבכלל לא שייכים למריבה, אבל נוכחים במשפחה הזאת. כולם קשורים לאנושות נגיד, כן? גם מקבלים מכות. אז יש לכל אחד ואחד עבודה, לשמור על השלום.

אורן: לגבי המשפט הזה, "שיש לכל אחד עבודה לשמור על השלום". אם אני מנסה לדמיין שהיום מתוך הצרה הגלובלית תוקם איזה ממשלה עולמית, שבכל מדינה יש לה נציגות. הרי אם אני מסתכל לתוך כל מדינה ומדינה, לא חשוב איזו, תיקח את ישראל, תיקח את ארצות הברית, כל מקום שלא תיקח, המדינות בתוך עצמן כל כך מפולגות, כל כך מקוטבות, איך מדינות שבינן לבין עצמן כל כך מקוטבות, יוכלו לבנות משהו ביחד ברמה העולמית?

לתת להם לכולם מכות, כמו לילדים האלו שלא יכולים להסתדר ביניהם.

אורן: זה בעצם מה שהטבע עושה איתנו היום, לכן באה מכה גלובלית על כולם?

בדיוק, עכשיו אתה מבין איך הווירוס פועל. עכשיו השאלה, האם זה יפעל עלינו נכון, האם אנחנו נוציא מזה מוסר השכל נכון או לא?

אורן: בוא נתקדם באמת למוסר ההשכל הנכון. בוא נלך עכשיו להיבט של יחסים בין מדינות. ראינו מכה שבאמת פגעה בכל אזרחי העולם, איך העובדה הזאת צריכה להשפיע על מערכת היחסים הבינלאומית? האם משהו לדעתך עומד להשתנות ביחסים בין מדינות העולם?

כל היחסים הבינלאומיים אחרי המכה הזאת שקיבלו כולם מאבא, הם צריכים לחשוב, איך הם צריכים לשמור על זה שלא לקבל יותר מכה. כי המכה בפעם הבאה יכולה להיות הרבה יותר גרועה מהמכה הקודמת.

אורן: במה זה תלוי, לתפיסתך? מה יכול לשמור שלא נקבל עוד מכה?

עד כמה שהם מבינים שהם תלויים זה בזה, עד כמה שהם מבינים שביחס ביניהם הם יכולים להגיע לחיים טובים, מאושרים, בלי שיבואו אליהם מכות.

אורן: מה הקשר בין יחסים בינלאומיים לבין מכות מהטבע? לכאורה אלו שתי רמות שלא קשורות אחת לשנייה. מה הקשר בין הווירוס שבא אלינו מהטבע, לבין איך מדינה אחת מתייחסת למדינה אחרת?

מצד הטבע אנחנו מערכת אחת אינטגרלית. זה שחילקנו את עצמנו לכל מיני חלקים, למדינות ולעמים, זה מפני האגו שלנו. אנחנו צריכים למעלה מהאגו הזה להתעלות ולהביא את עצמנו למערכת אחת.

אורן: זה ישפיע על הרמה הביולוגית? האם היחסים הבינלאומיים בין מדינות עשויים להשפיע לטובה על כך שלא יבואו אלינו מכות מהדומם, מהצומח, מהחי?

הכול תלוי ביחס בין בני אדם.

אורן: למה?

אנחנו מערכת עליונה מכל הטבע, מדומם, צומח, חי, מדבר, אנחנו "המדבר".

אורן: עכשיו אני רוצה להאיר את הנקודה הזאת. אם אני מסתכל עובדתית, יש היום בעולם מדינות שהם עשירות, ויש מדינות שהם עניות. איך לדעתך עכשיו שאנחנו יוצאים מהמכה הגלובלית המציאות הזאת היא תשתנה, או היא תישאר אותו דבר? איך אתה רואה את הדברים בין מדינות עשירות לבין מדינות עניות?

אני רואה שצריכה להיות מערכת שהיא מאזנת את היחסים ביניהם. אני חושב שצריכה להיות מערכת חינוכית הכי הכי גדולה, עוצמתית, שהיא נמצאת על הגובה, שהיא באמת עושה מאיתנו מערכת אחת. עולם המודרני, אדם המודרני. מודרני, לא הכוונה כמו שחושבים אולי. מודרני, זה שאנחנו נתחיל להביא את עצמנו למצב של משפחות שוות, כל אחד בסגנון שלה, אבל אבא ואימא, ושני ילדים. שניים, ולא עשרים, שלושים, שאנחנו נטפל בילדים וניתן להם עתיד הטוב. בקיצור, עולם מאוזן.

אורן: כשאתה אומר "עולם מאוזן", או כשאתה אומר "מערכת אינטגרלית", או כשאתה אומר "ממשלה עולמית אחת שצריכה לדאוג לכולם בשווה", יש לא מעט אנשים שסוברים שדווקא המכה של הקורונה מראה לנו שהגלובליזציה עשתה לנו רע. כי אם לא היינו כל כך מקושרים זה לזה במשך כל עשרות השנים האחרונות, גם סיטואציה כזאת שבא נגיף, הוא לא היה מפיל את כל העולם בבת אחת. זאת אומרת, הם רואים במכה הגלובלית דווקא תמרור אזהרה שאומר לנו, חברים, בואו תעשו רברס, הגלובליזציה הפילה אתכם, היא רעה. מה אתה חושב על תפיסה כזאת?

הם צודקים. הם צודקים, כי לא מן הסתם כתוב במקורות שלנו ש"חיבור רשעים רע להם ורע לעולם". ודאי שציביליזציה הזאת שמחברת את כולם יחד, שכל אחד יכול להתפרנס מאחרים וממש ליהנות מהם עד כמה שהוא יותר חכם, עד כמה שהוא יותר חזק או עשיר, זה ודאי שלא לטובת האנושות, אלא לטובת אלה שמצליחים. כן.

לכן גלובליזציה הזאת היא לא לטובת האדם, אלא היא כדי להראות לאדם איזה סוג גלובליזציה צריכה להיות.

אורן: איזה סוג של גלובליזציה צריכה להיות בעיניך?

גלובל זה כדור הארץ, גלובוס, גלובל, גלובלי. אנחנו צריכים להיות כמו הכדור הזה, כולנו שווים, כולנו נתמכים זה בזה, אף אחד לא מרוויח על חשבון השני. לא נמצאים בתחרות עם עצמנו, אלא בתחרות עם מה כל אחד מסוגל לתת לשני לפי מה שהשני צריך. צריכה להיות מערכת יחסים אחרת לגמרי.

אורן: האם לדעתך התנועה בין המדינות עומדת להמשיך או לקטון? זאת אומרת, אנחנו עכשיו יוצאים מתקופה שבה כל מדינה סגרה את הגבולות שלה, אין יוצא ואין בא. אתה במדינה שלך, אני במדינה שלי, ושלום על ישראל. האם אנחנו עכשיו כשהקורונה קצת עוברת מאיתנו, הולכים לפתוח שוב את כל הגבולות, ושוב פעם אנחנו נראה את האדם המודרני שחי בכל מקום, מסתובב בכל מקום, מטייל בכל מקום, עושה עסקים בכל מקום וכל כדור הארץ בעצם לרגליו, או שאתה צופה שמדינות יתחילו לייצר הגבלות שקודם לא ראינו, והגבולות יתחזקו? איך אתה רואה את התהליך?

אני לא הייתי רוצה שמדינות יגבילו את עצמם, כי זה נגד ההתפתחות הכללית של הטבע, ואם זה יהיה כך זה יהיה לרעתנו. אבל אני גם לא בעד שיתחילו עם האגו שלהם הלא מתוקן שוב להיכנס לכל מיני עסקים המדומים האלו ביניהם, שכל אחד מרוויח על חשבון השני.

לכן קודם חייבת להיות מערכת חינוך כזאת, שכולם כולם מבינים לאן אנחנו צריכים להתקדם, על ידי איזה כוחות, ואנחנו כשמלמדים את עצמנו בזה נכון, אז אנחנו מתחשבים זה עם זה ובונים מערכת חדשה.

אורן: אם הייתי מזמין אותך עכשיו להשתתף באחת הוועידות הבינלאומיות של מנהיגי העולם, מה היית אומר להם, שהם לא רואים עדיין לתפיסתך?

אני לא בטוח שמנהיגי העולם מסוגלים לזה. כי הם באים מסוג האנשים שהגיעו להיות מנהיגים על ידי תחרות אגואיסטית, שכל אחד ואחד הוא דורך על אחרים וכך מגיע לפסגה. שכל החיים שלהם מהבוקר עד הלילה, הוא לעשות חשבונות איך שהוא מוריד את השני ובא במקומו. ולכן אני לא חושב שהייתי מופיע לפני מנהיגי העולם.

אורן: זאת אומרת, אם אני מתחיל לסכם רגע את התפיסה שלך, אתה אומר כך, כל מה שעשינו עד כה, גם אם הוא היה נראה שהוא בכיוון הנכון, למשל הגלובליזציה, למשל הקמת ארגון האומות המאוחדות, למשל השאיפה שכל אדם בעולם יוכל לחיות בצורה שיש לו את צרכי הקיום הבסיסיים ושאף אחד לא יהיה רעב, מדוכא או ששוללים ממנו את זכויות הפרט, כל הדברים האלה שעד היום ניסינו לקדם ולא הצלחנו, צריכים להביא אותנו לאיזו הכרה חדשה שמשהו פה ביסוד לא מדויק, ואותו אנחנו צריכים לעדכן. מה זו הנקודה המרכזית שאותה אנחנו צריכים לשנות בתפיסה שלנו, כדי שכל המיזמים האלה הגלובליים יצליחו.

שכל העולם זה משפחה אחת. ואם אני לא דואג למשפחה הזאת האחת, אז אני בסופו של דבר בעצם קובר את עצמי.

אורן: התחושה הזאת היא זו שתוביל אותנו לבנייה של גלובליזציה נכונה, כמו שאמרת קודם "גלובליזציה אמיתית"?

כן. אנחנו יכולים לעורר כזה רגש אצלנו לכיוון העולם האינטגרלי, ואנחנו נרגיש שזה נמצא בטבע, רק שחסר לנו לזה רגש.

אורן: יש בדברים שאתה אומר משהו שהוא מקסים מצד אחד, ומצד שני אני חייב לשים על השולחן, הוא מעורר תחושה של אוטופיה. אתה מדבר על עולם נפלא, אתה מדבר על שלום בין כולם, אתה מדבר על זה שתיפסק התחרות ההורסת.

לא. אני מדבר על זה שאנחנו נצטרך לשמור על זה בכוח. מה יותר טוב, שלום או מלחמה? אז אנחנו צריכים לדאוג לשלום, אמנם שאנחנו נצטרך עבור השלום הזה לשלם בעצבים שלנו, בזה שאנחנו מחזיקים עצמנו מלריב, וכן הלאה.

אורן: הכוח שעליו אתה מדבר שיוכל לשמור עלינו בנתיב הנכון, האם הוא יכול לבוא רק ממכות, כמו שראינו עכשיו בקורונה? איך אמרת? הטבע נתן לכולם מכה אחת והראה לנו, חבר'ה, כולכם בסירה אחת. כל מה שאתם חושבים על עצמכם, וכל המעמדות של מדינה עשירה, מדינה עניה, מדינה כזאת, מדינה כזאת, זה הכול סיפורים שאתם מספרים לעצמכם. בעיני, בעיני הטבע אתם אחד. האם רק מכות יביאו אותנו לפיתוח הכרה שכולנו משפחה אחת, וצריך להתחיל להתייחס אחד לשני בהתאם?

אם אנחנו לא נעשה את זה בדרך טובה, וודאי שנצטרך לעבור את זה בדרך רעה. אבל גם כך וגם כך בתוכנית הבריאה החיבור בינינו למערכת אינטגראלית כבר חתום. זה נמצא, ואנחנו מתקדמים לזה. וקורונה זה הפעמון הראשון, הצלצול הראשון שאומר לנו שאנחנו נכנסנו לשביל הישר שמביא אותנו לאנושות כמערכת אחת.

אורן: כדי שהאנושות באמת תהיה כמערכת אחת ולא כאילו, אנחנו צריכים בעצם אדם חדש.

אפשר להגיד. אני לא יודע אם זה חדש. אותו אדם דווקא שהוא עבר את כל הדברים וסבל הרבה, דווקא הוא, הוא מסוגל לשמור על המצב החדש הזה שכולנו מחוברים יחד. כי הוא יודע שאם לא זה, אז איזה ווירוסים יבואו.

אורן: אתה ממש רואה את זה ככה אחד לאחד, שאם בני האדם לא מתקדמים למציאות של יחסים באיכות חדשה, הטבע יכה בנו שוב, ושוב, ושוב?

ללא שום ספק. כי הטבע הוא כולו עגול, ובכל צורת הכדור הזה, העיגול הזה שבטבע רק המין האנושי הוא מתנגד לכל הטבע, ולכן הוא יספוג מכות יותר מכולם. מגיע עכשיו ארבה, הדבורים נעלמים מהעולם, אני יכול לספר לך כל כך הרבה שאנחנו כבר מבינים ורואים. את ווירוס הקורונה אנחנו לא ראינו מראש, סדרו לנו ככה. אבל אפילו שאנחנו רואים מראש כמה מכות יש שהן יכולות להפיל את האנושות, שלא כדאי בכלל לדבר על זה.

אורן: לפי איזה עקרונות צריך להיבנות שיתוף הפעולה ברמה הגלובלית, לתפיסתך?

המורה שלי בעל הסולם, כתב על זה ממש הרבה. אלו עקרונות למה שנקרא "הדור האחרון". "הדור האחרון" זה נקרא, שהאנושות מקבלת צורה סופית, אינטגראלית, גלובלית בתמיכה הדדית זה לזה, שכולנו נמשכים להיות בצורה השווה, שחושבים רק על ההתפתחות הפנימית הרוחנית, ואת ההתפתחות הגשמית, האגואיסטית עוזבים, לא צריכים את זה. אלא כל אחד ואחד מתפתח מבפנים על ידי מערכת מיוחדת שהם בונים, כך שהם יכולים לראות את כל המציאות, את כל היקום במבט אחד, להרגיש את החיים שלהם, חיים ומוות כנמצאים בטבע אחד. זה נקרא, "שכולם עולים למעלה לדעת עליון", וכך כולנו באמת נהנים מהחיים בצורה אמיתית.

אורן: יש לי שאלה פחות משמחת. התהליכים הקסומים האלה שאתה מתאר, הם נשענים כולם על פיתוח רגש חדש, שכל חדש, ראיה חדשה.

הכרחיות. אני לא סומך על הרגש, השכל, מצב הרוח והיחס היפה של האדם, זה הכול מסתלק אחרי רגע. אני לא נמצא בפנטזיות כאלה, בדמיונות, אני נמצא בידיעת המערכת גם באדם, וגם בטבע הסובב, ורק מכות והכרת המכות, מה שנקרא "הכרת הרע", יכול להביא אותנו לתיקון. אני לא מדבר על מצב הטוב שאדם ירצה להתפתח, לעשות טוב לכולם. הוא יעשה את זה מאין ברירה, קודם מאונס, ואחר כך מרצון.

אורן: אז אם נסכם את הדבר המרכזי שצריכים ללמוד ברמה הגלובלית ממכת הקורונה, איך תגדיר את הלימוד המרכזי שאנחנו צריכים להפיק מהמכה שכבר נחתה עלינו?

שאנחנו מערכת אינטגרלית, כולנו אנושות אחת, ושאנחנו לא צריכים לחזור למצב כמו היה קודם, כי אנחנו שוב מחזירים את עצמנו לקורונה. אנחנו נמצאים בצורה דטרמיניסטית בהתפתחות שלנו, אז אסור לנו לזה לחזור.

אלא שאנחנו מתחילים לבנות אנושות חדשה, אינטגרלית, כולנו קשורים יחד, כולנו נמצאים יחד ככפר אחד קטן שטוב לנו ככה, וכל ההתפתחות האדם צריכה להיות בזה שאנחנו פורצים גדרי הטבע, שאנחנו יוצאים למעלה מהטבע ומתחילים לראות את הטבע בצורה השקופה. וכל אדם ואדם מתחיל להרגיש שהוא מתעלה מעל ההגבלות של בהמה, דומם, צומח, חי, אלא יש עוד רמה אחרת של התפתחות האדם, הרמה האנושית, הרמה הרוחנית.

(סוף השיחה)