חיים חדשים

שיחה 547

הברית בין אלוהים לעם היהודי בראי השואה

שיחה עם הרב ד”ר מיכאל לייטמן 07.04.2015 - אחרי עריכה

אורן: אנחנו רוצים לדבר היום עם הרב לייטמן על נושא מאוד מאוד מיוחד, מאוד מרתק, מערכת היחסים שלנו, העם היהודים עם א-לוהים, מזווית מאוד מסוימת, בראי השואה. כשחושבים על הדברים האלה, העם היהודי, א-לוהים והשואה עולות המון שאלות שאנחנו לא כל כך יודעים לפתור אותן.

ננסה לדבר על זה עם הרב לייטמן וללמוד ממנו איך אפשר לקחת את החיים שלנו למקום טוב יותר.

ניצה: מה שעורר בנו את המחשבה לשוחח איתך על מערכת היחסים של עם ישראל עם א-לוהים, היה הסרט "להעמיד את א-לוהים על דוכן הנאשמים" שנוצר בשנת 2008 בעקבות הספר שכתב הסופר יהודי, ניצול שואה אלי ויזל. העלילה מתרחשת במחנה ההשמדה באושוויץ.

מדובר בשלושה יהודים, שמחליטים במהלך כל התקופה הקשה הזאת, להעמיד את א-לוהים למשפט ולשאול שאלות מאוד נחרצות, מאוד קשות. איפה אתה? האם שברת את הברית בינינו? לאן נעלמת? האם נטשת אותנו? שאלות באמת מאוד קשות.

הסרט הזה גם מבלי לצפות בו, מצית את הדמיון ואת הרצון להבין מה קורה. רצינו לשוחח איתך על אותו הקשר, על אותה מערכת יחסים מאוד מיוחדת שיש לעם היהודי עם א-לוהים. ללא ספק משהו התנפץ בקשר הזה, בברית הזאת אולי, בהבטחה, בתקופה הזו של השואה. אז קודם כל השאלה הראשונה אליך, מה התנפץ בברית הזו בינינו?

קודם כל, מה שעברנו בשואה זה לא משהו שלא היה קודם, והיו לנו זמנים לא פחות קשים מהזמנים האלה. כתוב שדם היה זורם ברחובות ירושלים, בחורבן בית המקדש, והיו ממש זוועות שהרומאים וגם היוונים עשו. בתקופת נבוכדנצר זה היה קצת אחרת.

אחר כך סבלנו בזמנים של האינקוויזיציה, דווקא כשכל האינקוויזיטורים היו יהודים בעצמם, כמו טורקמדה האינקוויזיטור הגדול, הראשי. ואחר כך בכל מקום שהיינו בו היו הורגים ושורפים אותנו. סיפרו לי על מקרה שקרה במשפחה שלי, זה היה בעיר אודסה באוקראינה, אישה צעירה ממשפחתי כבת עשרים ומשהו ישבה על מדרגות בכיכר העיר והחזיקה את התינוק שלה על הידיים, ועבר לידם איזה קוזק, הוציא את החרב שלו והרג את התינוק בידיים שלה. ככה פתאום.

היו אז דברים כאלה ברוסיה, שהרגו יהודים בפוגרומים בכל דרום רוסיה ובאוקראינה במיוחד, כמו באותו פוגרום גדול שהיה באודסה. ולפני כן הרגו בגרמניה. באנגליה הייתי בבית כנסת ששרפו בו יהודים. האנגלים בעצמם בלי מלחמה ובלי כלום, תפסו את היהודים, סגרו את כולם בבית הכנסת, ושרפו אותם. לא הרגו, אלא ממש שרפו כמו הנאצים. מה ההבדל? האם שאצל הנאצים זה היה במספר כל כך גדול?

ניצה: אצל הנאצים זה היה שיטתי ומתוכנן.

נכון. כאן זו הייתה התפרצות רגעית כזאת. אבל כבר אפשר להגיד, בגלל ירידת הדורות, וכולי. זאת אומרת הדברים האלה הם לא חדשים. ועכשיו אנחנו נמצאים שוב, באיום כזה שהוא לא פחות מקודם, אלא עוד יותר. כי עכשיו זה גל צונמי עולמי.

זה לא כמו שהיה אפשר לברוח מאירופה לרוסיה בזמן מלחמת העולם השנייה, או לכל מיני מקומות אחרים. למרות שלא קיבלו אותם. לכן, הבעיה היא לא בכך. דיברתי עם הרבה אנשים כשהייתי נער כבן חמש עשרה או שבע עשרה, והתרשמתי מהם שהשואה בעצם חצבה את העם לשנים. היו כאלה שנעשו יותר אדוקים בדת, כמו אחד מהסבים שלי, שהיה אומר כך, "אני פשוט יודע שזה מה שאני צריך להחזיק. כי אם לא זה, אז בכלל אין כלום".

ניצה: לא מתוך פחד?

"אין לי אלוקים, בצורה כמו שהוא היה קודם, אני לא מבין אותו, אין לי תשובות למה שהיה, ואני לא אקבל שום תשובה, אלא אני פשוט כמו מכונה מבצע את מה שכתוב בשולחן ערוך".

ניצה: ולמה?

אין למה. כך כתוב וכך אני עושה.

ניצה: כי זה הדבר היחיד שמחזיק אותי כביכול?

אולי גם מחזיק אותי פסיכולוגית או בכלל. כי אין שום דבר. העולם הוא כזה, שלא כדאי להשקיע בו כלום חוץ מהדברים ההכרחיים. ומה לעשות חוץ מזה? יש לי את שולחן ערוך. אלה היו ההורים מצד אמא. מצד האבא היה ההיפך. הם בכלל התרחקו עוד יותר רחוק מהיהדות. גם כאן כאשר דברתי אנשים אמרו לי, "האם אחרי מה שקרה להאמין באלוהים? האם זה הכוח העליון שהוא שלנו, שמבטיח לשמור עלינו? רואים שזה לא נכון. לא יכול להיות שזה כך לפי מה שקרה".

אני רואה שכל היהדות לא מתעסקת בזה, לצערנו. היא לא מחפשת תשובות כי האמת שאין תשובות. אבל היא מצאה את עצמה במין בריחה מכל זה. כן אנחנו מדברים על זה, אבל הכל כדי לסבר את האוזן ולא כלום. לעשות אותנו קצת יותר רגועים מהעניין. כל השואה ובכלל כל הבעיות שאנחנו סובלים, ואנחנו סובלים יותר מכל אומה אחרת, זה מפני שאנחנו לא מכירים, לא מבינים את התנהגות הא-לוהים איתנו.

כי יש כאן א-לוהים שהוא נקרא חוק הטבע. ולא כמו שנראה לנו שאנחנו מעבירים אליו כל מיני רגשות, מחשבות וחשבונות שלנו. אי אפשר לגשת לא-לוהים במערכת יחסים כמו שיש בינינו. אי אפשר ליחס לו את אותם הרגשות והמחשבות כמו לבני האדם.

לאלוהים יש תכנית והוא כותב על זה, אומר את זה דרך אנשים, הנביאים שלו, אברהם, משה, וכן הלאה. וכתוב שם שאתם צריכים להשתנות, אני בראתי אתכם ביצר הרע, ועליכם להפוך את היצר הרע הזה. אמנם אני הופך את יצר הרע, אבל זה לפי בקשתכם, לפי איך שאתם בודקים ומסכימים איתי, עם התכנית שלי להפוך אותו ליצר הטוב.

אתם צריכים להתעלות מעל הטבע שלכם לטבע האלטרואיסטי, ל"ואהבת לרעך כמוך", להגיע מ"שנאת חינם לאהבת אחים". זאת חייבת להיות המגמה של כל חייכם. אם אתם עושים זאת אני איתכם. אני עוזר בכל דבר כדי שאתם תגיעו דווקא למטרה הזאת. אם אתם לא הולכים, אז אתם נענשים על זה לפי אותו החוק, לפי התוכנה. ואני לא משנה אותה, כפי שכתוב "חוק נתן ולא יעבור". ואתם גם נענשים עבור כל העולם, כי אתם חייבים להיות הנציגים של העולם לכל תכלית הבריאה הזאת, להגיע ל"כאיש אחד בלב אחד", כאדם אחד, כדמות אדם אחד בכל האנושות. אתם צריכים להיות אור לגויים ולהביא את התוכנית שלי, את מטרת הבריאה שלי, את ההסבר על זה, לכל העמים.

כי אתם חייבים להיות ממש המחנכים, הכוהנים של כל העמים. ועל זה מדובר בתורה ולא פעם אחת. אנחנו צריכים להבין שהדבר הזה לא משתנה, ולא יכול לעבור כך מן הסתם, לפי השכל שלנו והרגש שלנו, שכדאי לקיים או לא כדאי לקיים, ובאילו תנאים כן ובאילו תנאים לא. אלא המשפט או הנוסחה נניח, קיימת כל הזמן מתחילת בריאת העולם ועד סוף הבריאה.

ניצה: מהי בדיוק הנוסחה?

שאנחנו חייבים להתעלות מעל האגו שלנו, מעל הרצון האגואיסטי, שכל אחד חושב לעצמו, לטובת עצמו, כך שכל אחד יחשוב לטובת הזולת, עד שנגיע לאהבת לרעך כמוך. זאת חייבת להיות הדרך שלנו. אם נתקדם לזה, יהיה לנו טוב. ואם לא נתקדם לזה, אז אותה החוקיות שמתקיימת בבריאה, אותה המערכת בעצמה, שאותה אנחנו לא מקדמים, ולא מקדמים את עצמנו בתוכה לאותה המטרה להיות כולנו כאיש אחד בלב אחד, ולא מעוררים אותה, אז היא מעוררת אותנו. וכך זה קורה.

ניצה: אז מהי בכל זאת הברית הזאת שיש בין העם היהודי לא-לוהים?

ברית שאנחנו חייבים לבצע את זה. זה נקרא ברית. ברית זו התחייבות.

ניצה: התחייבות שלנו כעם?

להיות אור לגויים. להיות דוגמה לכל העמים איך להיות בחיבור, באהבה הדדית.

ניצה: הברית הזאת היא בדמיון שלנו או שהיא באמת התרחשה באיזה סוג של מערכת יחסים?

היא התרחשה בממדים חלקיים בהיסטוריה שלנו, בבניית בית המקדש הראשון, ובבניית בית המקדש השני. כשהיינו באמת מחוברים בינינו היינו בגובה. אבל שוב, אנחנו צריכים להבין שכל התהליך שאנחנו עברנו, בניית בית המקדש הראשון וחורבן, בניית בית המקדש השני וחורבן, זה הכל הכנה דווקא לימינו.

ניצה: לתקופה שאנחנו חיים היום.

כן. כי דווקא בימינו כל העולם נמצא במשבר. ואנחנו, עם ישראל נמצא במשבר. אנחנו מתערבבים עם כל העולם, וכאן אנחנו צריכים להתחיל לעלות לגובה, ולהראות לכל העולם מה זה נקרא חיבור, מה זה נקרא הצלה. בתוכנו קיימת חכמת הקבלה, שהיא תכנית ההצלה. צריך להוציא אותה ולשים על השולחן לפני כולם.

ניצה: תכנית ההצלה?

תכנית ההצלה מהמשבר העולמי, מחורבן העולם, ממלחמת העולם השלישית והרביעית, מכל מה שאנחנו מזהים מראש. מאיך אנחנו נכנסים לעומקי האגו ואנחנו ושונאים זה את זה, איך אנחנו נכנסים לסמים, לייאוש, שאנחנו לא רוצים כבר להתחתן ולהביא ילדים, ועוד ועוד. זאת אומרת, אנחנו רואים שאנחנו בעצמנו, בתוכנו, אם לא נטפל בנו דווקא, בבני האדם, נגיע למצב שבו אנחנו לא נשרוד. אנשים כבר נמצאים במצבים כאלה שהם לא רוצים להיות בקשר אחד עם השני, רק דרך טלפונים. אנחנו מגיעים למצב שאנחנו לא צריכים להתחתן, לא צריכים משפחה. ובעבודה אז "נהיה עם עבודה או בלי עבודה, ככה זה".

האדם הרגיל עדיין לא חש את זה, אבל באמת אנחנו כבר רואים ומזהים מראש כאלה תהליכים שהם פשוט מביאים להידרדרות של כל האנושות לדרגה מאוד מאוד בהמית.

וכאן, בהתאם לכך, אם אנחנו עם ישראל, לא מבצעים את מה שמוטל עלינו להיות "אור לגויים", להראות דוגמה לחיבור והתעלות רוחנית, אנחנו נסבול על חוסר קיום התפקיד שלנו, על חוסר הביצוע.

ניצה: הברית הזאת עדיין קיימת, אני מבינה.

וודאי שהיא קיימת. מי אמר לך שלא?

הנוצרים והמוסלמים חושבים שהברית הסתיימה. אבל אם הברית הסתיימה, למה אנחנו סובלים כך? אם הברית הסתיימה, למה אנחנו לא חיים כמו חיות, כמו כולם? למה אנחנו נענשים כל פעם יותר ויותר? למה כולם שונאים אותנו? מה הם דורשים מאיתנו?

אורן: מה החלק של א-לוהים בברית?

החלק של א-לוהים הוא בכך שנתן לך את מערכת הטבע, ואומר שאתה חייב בתוך מערכת הטבע הזאת להגיע למצב של חיבור. אם עם ישראל מגיע לחיבור, "להיות כאיש אחד בלב אחד", "כל ישראל חברים", "ואהבת לרעך כמוך", כמו שכתוב ב"מתן תורה", כמו שמגיע אלינו מזה שנעשינו לעם, "היום נעשית לעם"¹, אם אתה מבצע את זה, אתה מביא בכך דוגמה לכל העולם, איך גם העולם צריך להתחבר.

אורן: זה החלק של ישראל, של העם היהודי בברית, להוות דוגמה ליחסים של חיבור ואהבה בין אנשים, ולהוביל את כל בני האדם לכך. זה הצד של מה העם מתחייב בברית היסטורית, בין העם לא-לוהים. ובמה א-לוהים מתחייב? אני רוצה להסתכל מהצד השני, הרי לברית יש שני צדדים.

לפי הנטייה שלך לחיבור, לפי המאמץ שלך לחיבור, תקבל כל מה שצריך. בכך שאתה מתאמץ במקצת להביא את עצמך לחיבור עם יהודים אחרים ואחר כך להראות דוגמה לכל העמים, אתה נותן לא-לוהים אפשרות שהוא יאיר עליך אור, וזה נקרא, "אור לגויים". הכוח העליון הזה, כוח החיבור יעבור דרכך וגם אתה תתחבר בדרך, ודרכך יעבור גם לכל אומות העולם, והם יתחברו "ויהיו כולם כאגודה אחת.", כמו שכתוב בנביא, שבסוף הדורות כולנו נהיה ממש מחוברים יחד בצורה היפה ביותר.

אורן: ההתחייבות של א-לוהים בברית היא לעזור לנו, אם נרצה לממש את מה שאנחנו מתחייבים. אנחנו מתחייבים להוות דוגמה ליחסים מתוקנים בין בני אדם, וא-לוהים מתחייב, ש"אם תרצו לעשות את זה, אני אהיה שם, ואני אעזור לכם. ואז תצליחו ליצור ביניכם יחסים של אהבה, ולהוביל את כל בני האדם לאהבה". אלה שני הצדדים?

וההפך.

אורן: תגדיר מה זה ההפך?

תתאר לעצמך מה זה ההפך. כי אם אנחנו, בכל רגע ורגע, לא מתקדמים לחיבור של כולם לאגודה אחת, אז "מהשמים" מה שנקרא, מלמעלה, אז אותה תכנה כללית לפי הכוחות שלה, פועלת עלינו בצורה שלילית, כדי לחייב אותנו בכל זאת להתחבר. לכן אנחנו סופגים מכות מדור לדור, ואנחנו כידוע עם קשה עורף ולא שמים לב לזה, אפילו שרוצים להסביר לעם. לדוגמה, אנחנו רוצים היום להסביר לעם ישראל.

ואל תגידו "איפה החכמים, המלמדים הגדולים, שיבואו אלינו וילמדו אותנו"? יש לך. לדוגמה היום, אנחנו רוצים לבוא וללמד את כל העולם, את כל העם לפחות, מה הוא צריך לעשות. האם מישהו רוצה לשמוע? לא רוצה. כמה אנחנו משקיעים בזה? את כל חיינו. מה לא עושים?

אני לא מעניש את העם, אני לא אומר ש"העם לא רוצה לשמוע", אבל אתה מבין שיש כאן איזו בעיה מצד האומה. הא-לוהים לא התחייב שהוא יפתח לך את הלב של היהודים. הוא אומר, "זה עם קשה עורף", "זה קשה, אבל אתה חייב לנסות מצידך עד שהם ישמעו".

אורן: הבנו את שני צידי הברית, העם היהודי מתחייב להיות דוגמה ליחסים של חיבור, ו"ואהבת לרעך כמוך", וא-לוהים מתחייב ש"אם אתם תרצו לבנות ביניכם יחסים של חיבור ואהבה, אני אעזור לכם. ומצד שני, אם לא תרצו לעשות את זה, אני אפיל עליכם מכות כדי שהמכות יחייבו אתכם בכל זאת להתחבר".

זה גם מימוש של אותה מחשבת הבריאה, רק בצורה אחרת שנקראת "דרך ייסורים", במקום "דרך האור", "דרך תורה". וזה לא שייך לדת בכלל. זה שייך רק לאם יהיה חיבור או לא יהיה חיבור, "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה", כלפי זה מדברים.

אורן: ההסכם הזה הוא נצחי? הוא לאורך כל ההיסטוריה?

עד סוף ההיסטוריה.

אורן: עכשיו בוא נתמקד ספציפית במה שקרה בשואה. אתה אומר שזה הסכם נצחי, אי אפשר אף פעם להפר אותו, זה נקרא, "ברית בין עם ישראל לבין א-לוהים". תסביר לי מה קרה בשואה ביחס לאותה ברית? מה המנגנון שפעל שם?

לא רצו לשמוע על זה. היו הרבה אנשים שדברו גם עם היהודים בגרמניה, ובמיוחד בפולניה. אנחנו יודעים שבעל הסולם שהוא המורה שלנו, רצה לעורר את כל היהודים בפולניה וגם בכל המדינות הסמוכות, ואף אחד לא רצה לשמוע, כולל המנהיגים של אותן הקהילות היהודיות בכל מדינה ומדינה. הם לא רצו לשמוע שצריכים לצאת משם בגלל השואה, בחיבור אחד גדול, להגיע לארץ ישראל, לבנות כאן את עם ישראל, בארץ ישראל.

אורן: זאת הבעיה, שלא עלו לארץ? מה בעצם היה המסר של בעל הסולם בתקופה ההיא?

לבוא לארץ ישראל.

ניצה: זאת אומרת, הוא בא ואמר, "תתעוררו, הגיע הזמן לשיבת ציון". צריכים לעלות לישראל זה הזמן.

נכון.

אורן: למה לעלות לישראל, דרך אגב? מה זה קשור? לא הזכרת את זה בברית קודם. דיברת על בניית יחסים של אהבה בין אנשים.

אין עם ישראל מחוץ לארץ ישראל. בכל זאת, המקור והיסוד הם כאן.

אורן: אז הם היו צריכים לעלות לכאן, ולבנות דוגמה של חברה מתוקנת והיא הייתה צריכה לתפקד כ"אור לגויים". הם לא עשו את זה. האם זה כביכול הפרת ברית מצד העם היהודי?

כן. לא שלא רצו לעשות את זה, ולא עלו לארץ ישראל. אלא הם לא הלכו לקראת החיבור שהתורה דורשת מאיתנו. התורה דורשת מאיתנו "להיות כאיש אחד בלב אחד.", דורשת מאיתנו להיות בערבות הדדית, דורשת מאיתנו להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך." אם לא הולכים לקראת זה, זה נקרא שמפירים את החוזה בכל רגע ורגע.

ניצה: מה הקשר בין חיבור לבין העלייה לארץ ישראל?

כי ארץ ישראל זה "ישר-אל", גם כאן פועלים כוחות כאלה שיכולים לסייע, לעזור לעם להתחבר. אנחנו לא יכולים להיות עם אחד בגלות מחוצה לארץ ישראל. אנחנו ראינו את זה במשך אלפיים שנה, באף מקום זה לא התקיים.

ניצה: זאת אומרת, היינו צריכים להתכנס, להתכווץ פיזית, ולהיות פה בארץ ישראל, כדי להתחיל לממש את הברית הזאת?

אנחנו קיבלנו הזדמנות לחזור לארץ ישראל אחרי אלפיים שנה בהם היינו זרוקים מכאן, ולהיות שוב עם ישראל בארץ ישראל, ואנחנו מזלזלים בזה. זאת אומרת, מזלזלים בתפקיד הזה אפילו בצורה הגשמית, הארצית, כל שכן, רוחנית, בחיבור הפנימי, בלבבות.

אורן: אז הייתה הפרה של החוזה מצד העם היהודי. זו הפרה בוטה?

בטח בוטה. שלושה וחצי מיליון יהודים יושבים בפולניה, בוורשה יש לך את המקום הכי גדול של היהודים בכל העולם, ולא רוצים לצאת. "טוב לנו כאן", במקום לחזור לארץ ישראל.

יש להם תיאוריה משלהם, שהמשיח צריך לבוא ולהוציא אותם משם, אבל זה מה שקרה, ולכן אין לנו על מה להתרעם אחר כך.

אורן: מה התגובה של א-לוהים על הפרת הברית?

אין א-לוהים שמשנה את הבריאה, "חוק נתן ולא יעבור." זאת אומרת, אותה החוקה שפועלת להביא אותנו לחיבור, היא פועלת, אבל אם אנחנו לא מפעילים אותה בדרך הטובה, היא מתגלגלת הלאה בעצמה על ידי כוחות שלא מתחשבים בכלום, אלא רק כדי לממש. אם אנחנו לא ממתיקים את התכנית בהסכמה שלנו, ביגיעה שלנו אז זה מגיע לשואה.

אורן: תסכם את מה שחשוב לדעת לגבי הברית, שאתה אומר שהיא נצחית, בין העם היהודי לבין א-לוהים.

הברית היא נצחית, מפני שבעניין הרוחני אין זמן, תנועה ומקום, אין דברים כאלה. אנחנו חייבים לממש את תכנית הבריאה, על זה כתוב בכל כתבי הקבלה, אנחנו צריכים להראות לכולם איך להתגבר מעל לאגו שלנו שכל הזמן גדל, ולהתחבר למרות האגו בצורה שכולם יהיו יחד "כאיש אחד בלב אחד".

אם אנחנו משתדלים לגשת לכך, אנחנו מקבלים מלמעלה את המאור המחזיר למוטב, הכוח העליון שמחבר אותנו, ואז אנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו שחיים בעולם אחר. ואם לא עושים את החיבור, אז במקום זה בא אותו הכוח החיובי שהיה צריך להופיע, ומתהפך לכוח השלילי, ואז מפעיל עלינו לחצים, מכות, עד השואה. קרא מה הנביאים אומרים שיהיה בירושלים, מה יהיה בארץ ישראל באחרית הימים, אם אנחנו לא נלך בדרך הטובה.

אורן: זה קצת מפחיד. עם איזו תחושה, עם איזו מחשבה אתה רוצה להותיר אותנו?

תחושה מאד טובה שהכל נמצא בידיים שלנו. אנחנו היהודים, בעלי הבחירה היחידים בעולם, וכולם תלויים בנו, לכן הם שונאים אותנו, כי אנחנו לא בוחרים לכל האנושות את הדרך הנכונה.

בוא נבחר בדרך הטובה. יש לנו הזדמנות, עם ישראל נמצא בארץ ישראל, בואו נארגן את עצמנו להיות כמו שצריך.

(סוף השיחה)

---

1. "היום הזה נהיית לעם" (דברים, כ"ז, ד')↩