מה קורה לארה"ב? למה דווקא היא מקבלת היום כל כך הרבה מכות? שריפות, סופות, קורונה בכמויות אדירות, אנרכיה ברחובות, שליש מהמשפחות רעבות, ובעיקר שנאה יוקדת בין המחנות. האם תוכל מעצמת-העל לקום מתוך ההריסות? ומה כדאי ללמוד מהסרט הרע שעובר על ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות?
בזמנינו מסתיים שלב היסטורי בהתפתחות האנושות. עד כה המנוע שדחף אותנו קדימה היה כוח האגו, שהלך וגדל מדור לדור. כך בנינו את החברה, את הכלכלה, את המדע, את הטכנולוגיה, את התעשייה. כל אחד רצה להיות יותר מכולם, והתחרות קידמה את העולם.
אבל כיוון שביסוד ההתפתחות עמדה תפיסה אגוצנטרית, ככל שהיא נעשתה צרה יותר, התמלא העולם בכוח רע. כל פרט שאף להיטיב לעצמו גם כשזה היה על חשבון כולם. והזולת? 'לא אכפת לי אף אחד, העיקר שאני מסודר'.
אמריקה, מולדת החלומות, מסמלת את האפשרות של כל אחד לעשות מה שהוא רוצה. חופש, הזדמנויות, הכול פתוח. אין שום הגבלות. לכאורה, מושלם, רק השאלה היא האם גישה כזו מתאימה לתנאי החיים שמתגלים היום בעולם?
כשמתבוננים בטבע הסובב רואים שהיצורים השונים מנוגדים זה לזה, כל אחד אוכל את האחר כדי להתקיים, אבל הדבר מתבצע תחת הגבלות בזמן, בתנועה, במקום, באופן המסוים וכן הלאה. כוח הטבע שומר על קיום נכון של שרשרת המזון. כל אחד אוכל רק כמה שהוא צריך ולא יותר, וכשהוא טורף יצור אחר יהיה זה הפרט היותר חלש או חולה בלהקה. כך למעשה משתבח הדור הבא. כל פרט בדומם, בצומח ובחי תורם את חלקו להתפתחות מארג החיים. לא אחת ראינו שהאדם השמיד יצורים כלשהם, לדוגמה זאבים, ואז האיילות וחיות אחרות התחילו להיות חולות.
האדם הוא היצור היחיד שנהנה מלהרוס כליל את מי שמולו. אנשים שונאים זה את זה, מוכנים לעשות הכול כדי שאף אחד לא יהיה יותר מהם. האגו המוגבר שורה בין כולם, לא נותן לנו לבנות איכשהו חיים נורמליים.
האיזון שנשמר בטבע באופן אינסטינקטיבי לא קיים בחברה האנושית. האדם המפותח היה אמור לנהל בעצמו את האיזון, לפתח רגש, שכל, הכרה של חוק הטבע הכללי והאינטגרלי, אבל בינתיים זה לא קורה. לאף אחד לא חשוב מה יהיה מחר, העיקר שהיום הוא ישלוט. חוסר היכולת לראות רחב, מערכתי, מדרדר את העולם המקושר של המאה ה-21 למשברים קיומיים.
מכאן ואילך, אנחנו נדרשים להוסיף לטבע האדם גם כוח טוב, כמו כל פרט בטבע שבנוי מניגודים משלימים, מינוס ופלוס, דחייה ומשיכה. כך נוכל להתקיים בין הכוח הרע והכוח הטוב, ולהתפתח לדרגות גבוהות יותר מבחינה אבולוציונית-חברתית.
הבנת מגמת ההתפתחות הכוללת לעבר עולם מחובר יותר, מסייעת להבין למה דווקא ארה"ב סופגת מכות בצרורות. זו מדינה שאין לה שורשים משותפים כמו לאומות אחרות, אלא היא קובץ מהגרים, מכל מיני גזעים ועמים. לאמריקאים אין הרגשה שהם באו מאימא אחת, ולכן אף אחד לא מרגיש קרוב או מחויב לשני בשום דבר. הרגשת חוסר השייכות טבועה עמוק בכל אדם, עד כדי כך שמצדו שיהרגו את כולם. הם לא קשורים אליו.
כשהגיעו המהגרים הראשונים להתיישב ביבשת, הם הרגישו שלפניהם דף חלק שביכולתם לכתוב עליו מה שירצו. הם הגדירו בחוק שאף אחד לא יכול לומר לשני משהו, אסור להתערב בעסקיו הפרטיים של מישהו, כל אחד רשאי לשאת נשק ולהרגיש שיש לו כוח בידיים. החופש להשתמש באגו עד לקצה, בתוספת הרגשת חוסר השייכות, הפכו את ארה"ב למקום האגואיסטי ביותר בעולם.
החוקים הפדרליים מנסים איכשהו להסדיר את היחסים, אבל ממש לא מספיקים, כי השינוי הנדרש מהאמריקאים גדול הרבה יותר מחקיקה יבשה. עליהם להבין שרק בניית קשר מעל הרגשת הפירוד, מעל הדחייה, מעל כוח האגו שלא נותן לאדם לקבל את האחרים – תאפשר להם לשרוד. ודווקא משום שאין ביניהם קשר טבעי, יש להם פוטנציאל לבניית דוגמה של חיבור מלאכותי מעל כל השוני וההבדלים.
השיטה האוניברסלית לחיבור כזה טמונה אצלנו, היהודים, ומפורטת בחכמת הקבלה. ובעוד שבארה"ב מרוכז האגו הגשמי, בישראל מרוכז האגו הרוחני, שעליו כדאי להרחיב במאמר בפני עצמו. איך שלא יהיה, בזמנינו שני הכוחות הללו מתבררים כבעייתיים מאוד, ולכן יש גם קשר מיוחד בין המדינות. אם כל מדינה תבין מה עליה לעשות, נוכל להוביל את האנושות אל אופק חדש. בלי מגפות, בלי שריפות, בלי רעב ומלחמות מיותרות, בהתאמה לאינטגרליות שבכל הטבע, עם איזון וכוח טוב.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכנית
פרספקטיבות גלובליות – bit.ly/3jeFIjm