אז חשבנו שהתחרות תהיה מנוע צמיחה, תפתח מדע וטכנולוגיה, תנקה את המיותר מהשטח, תשאיר רק את מה שבאמת מוצלח. אז חשבנו. ומה בפועל יצא? למה החברה נראית היום כל כך הרוסה? מה קרה לתחרות אי שם בדרך, איך לתקן את הסטייה?
העניין מתחיל בכך שבעשרות השנים האחרונות אגו גדול השתלט על כל המערכות. כל דבר שבנינו כדי לשפר את חיינו, תפס צורה מעוותת מאוד.
ניקח למשל את מערכת הבריאות. בלי לפגוע באף אחד באופן אישי, חס ושלום, ננסה להסתכל על תחום הבריאות ממעוף הציפור. ככל שמערכת הבריאות גדלה והתקציבים החלו לזרום, כך המערכת הייתה צריכה להחזיק את עצמה קודם כל. להצדיק את קיומה. במקביל, התפתחה תעשייה עצומה של תרופות, מיכשור, בדיקות, רפואה פרטית, ועוד ועוד. כולם רוצים להרוויח, למכור, וזקוקים כמובן לחולים, ללקוחות.
דוגמה נוספת הם כלי התקשורת. לפי שמם, הכלים הללו נוצרו כדי לקשר בין בני אדם. ומה היום? הון, תקשורת, שלטון. המשולש האיום. כלי התקשורת מלבים סכסוכים, זורעים פירוד ושנאה, מחממים את ההמון. הכול מוטה, מסובב, בהתאם לאג'נדה. הפרד ומשול. שוטפים לציבור את המוח במה שרוצים למכור.
ומערכת החינוך? מחנכת את הדור? ההרגשה היא שהמערכת עושה בעיקר מה שנוח לה, מה שהיא רגילה, במקום להתאים את עצמה לדרישות התקופה. זה בא לידי ביטוי גם במישור ההשכלתי-מקצועי, וודאי שבתחום החינוכי. האדם הצעיר יוצא מבית ספר מוכן לחיים? יודע לנהל מערכות יחסים? להתקשר נכון לאחרים? למרבה הצער בבתי ספר רבים האווירה היא כוחנית מאוד, והילדים מקבלים דוגמאות רעות. אלימות, חרמות, סמים, אלכוהול.
מסחר ותעשייה. לכאורה, תחום קלאסי שבו התחרות הייתה אמורה להיטיב עם כלל החברה, אבל לא כך קרה. החברות הגדולות ששולטות בעולם הורסות את כל מי ומה שעומד בדרכן. לעיתים הן אפילו משמידות את מה שכבר קיים באיזה מקום, רק כדי לאלץ את האנשים שם לקנות את מה שיש להן למכור.
וכך, כמעט בכל שטח בחיים, מערכות שחשבנו שיעבדו לטובתנו, הן ברמת הכלל והן ברמת הפרט, התהפכו מתישהו לרעתנו. ואם במאה הקודמת חשבנו שנתקדם לעולם נאור ויפה, לעתיד בטוח וטוב, היום התקווה היחידה היא שלא נשמיד את הכדור באיזו מלחמת אטום, סייבר, או לך תדע מה עוד.
וכאן חשוב להדגיש: המשבר הוא לא במערכות עצמן, אלא באופן השימוש בהן. התעצמות האגואיזם הצר, שמתגברת בקצב עולה מיום ליום, היא שהפכה את יצר התחרות מגורם מפתח חיים לגורם ממית והרסני. זהו מקור הבעיה, וממנו נובע השימוש הלא נכון ביכולת של האדם להתפתח.
לא פשוט לעכל את הנקודה הזו, אבל למעשה אין ברירה. בפעם הראשונה בהיסטוריה, אין לאנושות שום אור בקצה המנהרה. הקריסה הכוללת רק הולכת ומעמיקה, וכדי לשרוד נהיה מוכרחים לשנות מן היסוד את הגישה. צעד אחר צעד, בהדרגה, אבל בסופו של דבר תיווצר תפיסה חדשה לחלוטין של יחסי הפרט והחברה.
המשאב החשוב ביותר לעתידנו טמון בהתקשרות אינטגרלית בין בני אדם. פיתוח היכולת ליצור התקשרות כזו, היא המשימה שניצבת מול כולנו כאחד. נצטרך ללמוד להתעלות מעל הטבע האגואיסטי, לפתח טבע אינטגרלי, משודרג. מותאם לתנאי העולם המקושר ולתלות ההדדית שנוצרת בין כולם לכולם.
התחרות תקבל צורה חדשה, משלימה, כזו שתקדם את כולנו כחברה. ככל שאדם ישקיע את ליבו בדאגה לטובת כולם, כך הוא יזכה ליותר כבוד והערכה. זה יהיה המקור החדש לתחושת מימוש עצמי, להגדרת מעמד והצלחה. בצורה דומה, כל מערכת תחשוב איך היא יכולה לשרת טוב יותר את צרכי החברה, איך לחסוך במשאבים, להתייעל, להצטיין, להשתלב עם מערכות אחרות, לתת מקסימום מעצמה.
בסופו של דבר נהיה מחוברים כמו איברים בגוף אחד. לשם דוחפים הכוחות האבולוציוניים. כל השאלה היא אם נבין את הרווחים שבתפיסה אינטגרלית ונתקדם לעברה דרך תהליכים חינוכיים-תרבותיים כלל-חברתיים, או שנחכה עד שהחיים יביאו אותנו לשם בהכרח. רק תארו לעצמכם מה יקרה כשמחשבים ורובוטים יפלטו מיליארדים משוק העבודה, או שהמצב האקולוגי יחייב צמצום של התעשייה הלא-נחוצה. אנשים יסתובבו ברחובות בלי פרנסה?! יחפשו אוכל וקורת גג?!
ולסיום, שאלה למחשבה. כדאי לברר אותה עם האנשים סביבך. לפני כמה עשרות שנים, כולם חשבו שמצבו של מעמד הביניים ילך וישתפר. לכל אחד יהיה בית, אוטו, קריירה, זוגיות, ילדים, חינוך טוב, נופש, טיולים, פנסיה טובה. החלום האמריקאי. כיום יש בארה"ב גידול משמעותי בעוני ובמשפחות מעוטות הכנסה. גם בישראל, כידוע, קשה יותר ויותר לגמור את החודש. מדוע לא עבדה השיטה המוכרת? מהי המחלה החברתית שנוכל לאפיין כאן, ומהי התרופה שלה? ונניח שאנחנו, אזרחים מן השורה, רוצים להקל במידי על מצבנו הכלכלי. מה נוכל לעשות יחד, כקהילה קטנה? איך נוכל לשתף פעולה כדי להתמודד ביתר קלות עם יוקר המחיה?
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 68 – bit.ly/3poVuAO