מי יחזיק אותי אם אפול, חס ושלום? מישהו ייתן כתף, תמיכה, חום?
חוסר ביטחון הוא המנוע שמזיז את האדם, מאז ועד היום. תחושת החיסרון.
אילו היה אפשר להרגיע את האדם באורח פלא כלשהו, לתת הרגשה שלעולם לא יחסר לו כלום, כנראה שהיה מוותר על הרבה מהריצות שרק הורסות את הבריאות.
אנשים עשירים, גם הם סובלים מחוסר ביטחון. גם אנשים בעמדות גבוהות. וכשבוחנים את הדברים לעומק מגלים, שהאדם אף פעם לא מגיע לתחושת ביטחון לבד. מה שלא ישיג בחיים, מה שלא ירכוש, לא יעניק לו תחושה כזו. למה? כי ביטחון זו הרגשה שתלויה באיכות הקשר עם כולם.
תראו אותנו: בימי קדם חיינו בשבטים, יצאנו לציד, כולם הרגישו יחד. אחר כך הקשר פחת, עברנו לפורמט של כפר. כשעוד פחת הקשר, הצטמצמנו לחוג המשפחה. היום האדם מרגיש בעיקר את עצמו, כפרט. לבד.
לאורך ההתפתחות הזו, בנינו כלים שיעזרו לאדם להבטיח את צרכי הקיום. בית קטן לכל אחד, חלקת אדמה, בעלי חיים, כלי עבודה. היום משלוחים מהסופרמרקט מגיעים ישירות לדלת הדירה.
ויש גם ביטוח רפואי, ביטוח סיעודי, ביטוח לאומי, פנסיה. לכאורה האדם מסודר, אבל בפועל נעשה תלוי לגמרי במערכות של המדינה. והמדינה עצמה, גם היא תלויה יותר ויותר במה שקורה באנושות כולה.
ואם במציאות מקושרת כזו מתחילות מערכות לקרוס, אז הבעיה היא מאוד גדולה. גם לאדם, גם למדינה, גם למין האנושי בתוך הסביבה. לאדם אין כבר ירקות בחצר, עז או פרה, למדינה אין תעשייה מקומית של כל מה שהיא צריכה, לאנושות אין מזגן-על לקירור ההתחממות הגדולה.
ואם פתאום יהיה קושי באספקה של חשמל, גז, אנרגיה, מזון, שתייה, תרופות וכן הלאה, אז מה נעשה? ואם משבר כלכלי ירסק את הערך של הכסף ולא נוכל לקנות איתו דבר, אז ממה נחיה?
במקרה של קריסה כללית, אם כל אחד יישאר ספון בתוך הדירה שלו, יסגור את החלונות ויאכל את השימורים שאגר לעצמו, בסופו של דבר יבוא ההמון הרעב לקחת את כל מה שברשותו. במוקדם או במאוחר נהיה מוכרחים לבנות רשת ביטחון כוללת, שתבוסס על חיבור מלב אל לב, התחשבות בכולם ועזרה הדדית. ועם תמונת הקצה הזו, נחזור למקום שבו אנחנו מצויים היום.
העולם נעשה מקושר יותר ויותר, ורמת התלות ההדדית עולה בקצב מתגבר. רוצים או לא, החיים מכניסים אותנו לתוך אותה סירה. גם הטבע הסובב מתברר כמערכת אחת סגורה, וכל הרס שעשינו בה מתהפך עלינו בחזרה. וכל השינויים הללו בעולם, מחייבים אותנו להתאים את עצמנו למציאות האינטגרלית שמתגלה. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא בתהליך חינוכי-תרבותי, כלל-חברתי, עמוק ויומיומי, שמטרתו תהיה פיתוח תפיסת עולם אינטגרלית בכל אדם ואדם.
ניקח למשל את דרך ההתמודדות עם יוקר המחיה. המחירים עולים ועולים, זו עובדה. במקום לחכות שמישהו שם למעלה יפתור את הבעיה, אנחנו יכולים להתארגן בעצמנו, מלמטה. אפשר ליצור רשת של ערבות הדדית בבניין, בשכונה, בקהילה. בלי כסף, ועם רצון טוב לתמיכה והשלמה.
כך למשל, אפשר לארגן שירות של תיקונים קטנים בבית על ידי מי מאיתנו שהוא בעל מקצוע, חוגים לילדים ולנוער, הדרכות בנושאים שונים, ערבי תרבות ואומנות, פעילויות פנאי וספורט, אירועים בסופי שבוע וחגים, מוצרים יד 2 למסירה, ועוד כהנה וכהנה.
ברמה יותר מתקדמת, אפשר להקים מין מסעדה גדולה עם אוכל פשוט וטעים, כמו שיש בקיבוצים. זה יכול להיות כיף ומחבר לאכול יחד עם אחרים, במקום לשבת לבד בדירה קרה. אפשר לקחת על עצמנו את ניקיון הרחוב, לדוגמה, כדי לחסוך תקציבים לעירייה ולהסב אותם לסבסוד מיזמים חברתיים כאלה. אולי עכשיו זה נראה קצת לא מציאותי, אבל בזמנים באמת קשים, אין ברירה אלא להתחבר ולמצוא פתרונות משותפים.
הכי חשוב זה שכלי התקשורת, הרשתות החברתיות, מוסדות החינוך והתרבות, יעודדו את רוח החיבור וההדדיות, יכבדו את מי שתורם לחברה, עוזר לאחרים מכל ליבו, וכן הלאה. לא כמו שזה קורה היום, אלא במלוא העוצמה. כך ישתנה סולם הערכים החברתי, ויניע את האדם לעבר ההתפתחות האינטגרלית הדרושה.
בעם שלנו, אם נתכנס רגע פנימה, החיבור מצוי בשורשים של האומה. ממש בנשמה. אברהם אבינו גילה את אחדות הכול, ומתוך כך לימד חסד ואהבה. אף פעם לא היו אצלנו מעמדות וקסטות כמו באומות אחרות, הערכים שלנו הם כל ישראל חברים, ערבים זה לזה, כאיש אחד בלב אחד. בנוסף, יחס העולם לישראל נעשה מאוד עוין, ואפילו "החברים" שלנו ימכרו אותנו ברגע. מה יעזור לנו בשעת צרה? רק כוח החיבור. את הביטחון שלנו נוכל למצוא רק בהתקרבות איש לרעהו. כולנו משפחה.
במקורות כתוב שאנחנו יכולים להיות חיל החלוץ של האנושות, בהתקדמות לעבר תיקון עולם. זה אומר שכאן אפשר לחקור ולפתח את השדרוג הדרוש בתפיסה של האדם. כל האבולוציה שעברנו כמין אנושי מכריחה אותנו להתקדם כבר מתפיסה צרה של "אני מול כולם", לתפיסה של "כולנו אחד". חיבור מושלם. וכאשר בינינו הישראלים יפוצח העניין, אנחנו נזרים לעולם כוח מאחד שייתן ביטחון אמיתי לכולם. השנאה כלפינו תתחלף באהדה, כשאנשים ירגישו שמהעם שלנו יוצאת השיטה לחיים חדשים, לפרט ולחברה.
בהדרגה, רוח האדם תתעלה, ותיפתח בפנינו מציאות שמעל זמן, מקום ותנועה. או אז נגלה על מה דיברו גדולי האומה, כשאמרו שהכול אחד. הכול אהבה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 47 – bit.ly/3qe9sWL