חיים חדשים
שיחה 752
להיות אדון לגורלי
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 26.07.16 – אחרי עריכה
אורן: היום אנחנו רוצים ללמוד מהרב לייטמן איך להתייחס נכון למצבים משתנים בחיים. תהיו איתנו, כי זה רלוונטי לכול אחד ואחת מאיתנו.
טל: זה מתחיל מגיל מאד קטן. יש לי ילד קטן ואני מקריאה לו סיפורים, וכך מנסה ללמד אותו על החיים. אחד הסיפורים שגרמו לי מאוד לתהות, זה הסיפור "מעשה בחמישה בלונים" שגדלתי עליו, שהמון דורות גדלו עליו, והוא משקף במשהו את החיים שלנו, את איך שאנחנו מכירים את החיים, וקצת את חוסר האונים שיש לנו כלפי כל מיני מצבים שקורים לנו.
הסיפור מתחיל בעצם מזה שאימא מביאה מתנה לחמשת הילדים, "שמחה וששון לכול ילד בלון" וכולם נורא שמחים, כי קרה משהו מאד חיובי. המשך הסיפור הוא, איך בעצם לכל ילד הבלון מתפוצץ בכול מיני צורות ואופנים, והילד נהיה עצוב. ואז אנחנו אומרים לילד, אל תצטער נביא לך בלון אחר. יש משפט שהפך ממש למטבע לשון והוא, "זה סופו של כל בלון". זאת אומרת לכול דבר יש סוף. ממש כך מטמיעים בילדים את ההבנה שאלה החיים, לכול דבר יש סוף. ואין כל כך האמת תשובה למה לעשות עם זה.
ובאמת כשקראתי את הסיפור הזה, הילד שלי מאד אהב אותו, כי יש בו פעילות, יש בו בלונים, אבל אותי זה קצת מעציב כאימא, שזה מה שיש לי לספר לו על החיים. גם לעצמי אני אומרת, אלה החיים שלי בסופו של דבר, גם אני חיה בין דברים נעימים לבין דברים שקורים בפתאומיות ומאד לא נעימים, מפחידים, וכך זה אצל כולנו. ובאמת המעבר החד הזה לפעמים בין טוב לבין רע, וחוסר האונים שיש לנו על איך שדברים קורים, מעורר הרבה תהיות.
הייתי שמחה לשמוע מה יש לחכמת הקבלה לומר על זה שאנחנו חיים בתוך חיים שהם כל הזמן מעברים בין דברים נעימים לבין דברים פתאומיים שקורים לנו, ואין לנו שליטה עליהם. איך חכמת הקבלה מסבירה את זה. למה זה קורה לנו הפתאומיות הזאת, הבום, הטראח, הבלון התפוצץ. למה זה קורה כך, ואיך אפשר להבין את זה בצורה יותר טובה?
קודם כל אנחנו רואים מהחיים שלנו שהכול מתפוצץ. בסופו של דבר אין שום דבר שנשאר, אין שום דבר שהוא נשאר כדבר טוב, תמיד הוא באיזה צורה מתחלף לרע, וכך סופם של דברים. אפילו אם אני משאיר איזה פרי על העץ והוא גדל וגדל ממר למתוק, אז ממתוק הוא אחר כך נרקב ונופל. זה מה שקורה. וכך זה בכולם. עד כמה שהילדים שלנו הם קטנים, יפים מאד, מתוקים כאלה ואנחנו מאד אוהבים אותם, אבל סופו של כל אחד ואחד לסיים את החיים שלו בצורה ידועה.
טל: יש פה את הסצנה שהילד מחבק את הבלון חזק חזק. וכתוב שם, "כמו שמחבקים את אימא", ואז הבלון מתפוצץ. זה כאילו אומר, גם אימא בסוף נעלמת, זה מאד עצוב.
נכון. אז איך אנחנו יכולים להגיע למצבי חיים כאלו שהם יהיו רק טובים, מתוקים, כמו שכול הילדים רוצים, ובעצם גם אנחנו רוצים. בקיצור, אפשר להגיד על זה פשוט. מצד אחד כתוב "החכם רואה את הנולד". אז יש אנשים שאומרים, יותר טוב לא לראות את הנולד, כל עוד אתה יכול לשחק עם הבלון, תשחק. יתפוצץ, יתפוצץ. אבל בינתיים אתה נהנה? נהנה. יפה מאד. מה איכפת לי שבעוד כך וכך שנים יהיה איזה אסון, מלחמה, סוף העולם, עכשיו אני יכול לחיות וטוב לי, מספיק את זה.
האם זו גישה נכונה? אף אחד לא יודע, זו פילוסופיה. יש כאלה שחושבים כך, ויש כאלה שחושבים כך, יש כאלו וכאלו. יש הרבה זרמים בפילוסופיה שכך הם עוד מימי הפילוסופים הראשונים. למדנו את זה באוניברסיטה גם את וגם אני.
עכשיו השאלה היא כלפי ראיית הנולד, שבזה אנחנו יכולים לסגור עיניים ולהגיד אין. אפילו שיש, לסגור עיניים ולהגיד שאין, כמו ילדים קטנים זהו. או שיש דברים אחרים. היינו, מה היכולת השנייה? לשקר. לשקר לאחרים ולשקר לעצמנו כמו שאת גם משקרת לילד במשהו, אומרת, "לא נורא הכול בסדר, זה לא נכון וכולי". למה? כי את בינתיים רוצה להרגיע אותו ומה שיהיה אחר כך, יהיה אחר כך.
אנחנו עושים את זה בצורה אינסטינקטיבית גם לעצמנו וגם לאחרים, שאנחנו רוצים לעשות להם טוב. אנחנו באים וממש משתתפים בצערם ורוצים להוציא אותם מזה, ויש בזה ממש גישה מקובלת והכול. יש לנו לזה סרטים ושירים וכול מיני דברים, ובקבוק יין ועוגה ומשהו להיטיב לאדם, להמתיק, להוציא אותו ממרה שחורה. אבל בכול זאת בזה אנחנו לא משפיעים על הגורל. או שאנחנו סוגרים עיניים, או שאנחנו משקרים לעצמנו. זאת אומרת אנחנו עושים משהו על עצמנו.
טל: הכחשה, הדחקה.
כן, זהו. אנחנו לא יכולים להרחיק את הגורל, אנחנו לא יכולים לעשות ממנו כלום. אנחנו יכולים רק לעבוד על עצמנו כדי לא לפחד, לקבל כדורי הרגעה, סמים, כל מיני דברים להגיד שאין, לא נברא, לא היה, אין, וכן הלאה, ולהיות בטוחים בזה, עד הרגע האחרון כשזה מגיע. כי בשביל מה לי. נניח אם בעוד עשר שנים יהיה איזה אסון, אז עכשיו כל עשר השנים האלה לחיות בתוך אותו אסון? אני לא רוצה לדעת על זה. אני אחיה עכשיו כמה שאפשר, אחר כך הוא יבוא בום, מה שיהיה יהיה. אם אני לא יכול להשפיע על זה.
ואם אנחנו יכולים להשפיע? אז כדאי לנו להשפיע על זה, או להיות יותר בשקר, או להגיד שלא יהיה. שלושה מצבים יש לך. תגידי לי?
טל: אני מעדיפה להשפיע אם אני יכולה.
תלוי באיזה מחיר.
טל: טוב, תלוי מה זה דורש.
ותלוי בהתפתחות האדם, מרמת התפתחות האדם. אז יש כאלה שנכנסים לכול מיני טרנסים, לכול מיני אמצעים כדי לבלבל את עצמם, כדי לקשור את עצמם לאילו כוחות עליונים, לגורל, לזה שהם יכולים להשפיע על זה וכן הלאה. יש הרבה כאלה דתות ואמונות, ושיטות פסיכולוגיות, וסמים יחד עם זה שמשתמשים בזה. או אם לא סמים, אז השפעת הסביבה שהיא גדולה ונותנת אז לאדם ביטחון שזה נכון.
טל: אמונות טפלות יש הרבה.
כן, כל זה נכון. או שזה אמת שאני יכול לשנות את הגורל. אז אנחנו צריכים להבדיל אם כך בכמה שיטות. שיטה אחת, אני פשוט אומר שאין. שיטה שנייה, שאני ממתיק את זה, דוחה את זה ו"צרת רבים חצי נחמה" וכן הלאה והכול ניכלל כאן. שיטה שלישית, אפילו שזה קורה. אבל מי יודע מתי, ומה. אני נמצא בתוך הדת נניח, ובאמונה שיש פה כוח עליון והוא בטח שסובב הכול לטובה, ולכן יש לו כוונה טובה, יש לו מטרה טובה. אני לא כל כך מבין את זה, אבל אני נמצא בידו, וזהו. אז אני כאילו מוריד את כל האחריות מעצמי, והעתיד מעצמי, ואני חי כך יום יום. מה שיש יש ברוך ה'.
וישנה חכמת הקבלה שהיא אומרת לא, אנחנו יכולים לשנות את הגורל עצמו. הגורל עצמו הוא לא טוב, אנחנו רואים את זה מימות העולם ועד היום שאנושות כל הזמן נמצאת במלחמות, בבעיות, והם רק נעשות יותר ויותר קשות ומפחידות. אנחנו רואים את זה. בפרט עכשיו שאנחנו נמצאים עם פצצות אטום וכולי.
לכן, בעצם לא נשאר לנו הייתי אומר, שום אפשרות לנהל את המציאות שלנו. לא על ידי זה שאנחנו נסגור את העיניים ונגיד שאין. או שאנחנו נדחה את זה כאילו מה שיהיה יהיה, אז ניכנס לסמים, לתרופות הרגעה לכול מיני דברים שהאנושות היום כבר מנוסה בזה מאד. או לדתות שזה קשה מיום ליום להיות בזה, כי האגו שלנו גדל ואנחנו לא יכולים, אנחנו כבר לא בנטייה להאמין כמו קודם שזה היה פשוט לאנשים שהיו פעם, כי הם היו יותר זכים. היום אנחנו יותר אגואיסטים, אז זה לא הולך לנו כל כך.
ובעצם מתגלה לכן חכמת הקבלה והיא אומרת שאין ברירה, אתה לא תוכל לעשות שום דבר עם החיים שלך, אלא אם כן אתה משנה אותם ממש. לא שאתה משקר לעצמך, לא שאתה מביא על עצמך אילו משקפיים ורודים, לא שאתה מאמין במשהו שלא קיים או כן קיים, אף אחד לא יודע. אלא אתה חייב לפתוח עיניים ולהיכנס לאותה מערכת שמנהלת את החיים שלך, ואתה חייב שם בכניסתך לאותה המערכת, בעצם להיתכלל באותה המערכת. וכשאתה ניכלל באותה מערכת אתה מתחיל להבין איך אתה יכול לשנות את הגורל שלך לטוב.
כאן יש הרבה שאלות. מי אני שאכנס למערכת השמיים, איפה היא בכלל קיימת? אמנם אנחנו כן רואים לפי הטבע שהכול בנוי בצורה נפלאה והכול מתקיים בצורה מאד חכמה.
טל: בעצם יש כאן איזו הנחת בסיס שיש כאן חוקיות לדברים שקורים מכאן.
את זה אנחנו יכולים לראות אפילו מצד המדע, שיש חוקיות. אני מסתכל על השמש, הירח, על כל הפלנטות אני רואה חוקיות. אני מסתכל על הכל מסביב, על החומרים דומם, צומח, חי, בני אדם, על הגוף שלנו, ואני רואה שכול זה תחת חוקים. אם לא החוקים כל זה היה מתפורר מיד. זה ברור. רק אדם שהוא לא רוצה לראות את זה, הוא לא רואה. אבל זה ברור שכן.
אני רואה את החברה האנושים עד כמה שהיא מתקדמת דרך כל הרפורמציות שהיא עברה, שבכול זאת אנחנו עברנו בכול מיני מדינות ויבשות דברים דומים. זאת אומרת, זה טבע האדם שכך הוא מתקדם, כך הוא מתקיים. אנחנו רואים על גופינו, איך הגוף שלנו מתקיים, איך המערכות שלו עובדות בקשר ביניהן, באחדות, וכן הלאה. אז לזה אין לי שום ספק.
טל: אבל גם האירועים בחיים שלנו. הילד שלי החזיק סתם בלון ופתאום התפוצץ לו הבלון, משהו קרה בפתאומיות, או משהו אחר.
אין פתאומיות, אלא פשוט את לא רואה שזה נכון, שזה קורה כך לפי הסדר. מאיפה את לוקחת את העובדה שלך שזה פתאום קרה? מה זאת אומרת שיש משהו שקורה פתאום.
טל: זאת החוויה, אין לי שום הבנה למה זה קורה.
אז את צריכה להבין לפי איך שאת בודקת את הטבע, כשאת ממש נמצאת במחקר, ומתוך מחקרים שלך, איפה את רואה פתאומיות? אם אנחנו רואים פתאומיות, זה סימן שאנחנו לא יודעים. אם אנחנו במשהו שמים איזה סימן שאלה, יש לנו איזה קטע לבן, סימן שאנחנו לא מספיק יודעים עוד לחקור אותה.
אבל לא שיש לנו קטעים לבנים כאלו בידיעת הטבע, ואנחנו אומרים שכאן זה לא חוק, אלא כאן זה כאילו. אין כאילו. הסתברות, סיבתיות תמיד זה כך בכל דבר. אם פעם לא ידענו איך מתנהלת איזו מערכת זו או אחרת, גם בחברה אנושית, בכספים, בטכנולוגיות, בכלכלה, במשהו, היום אנחנו כבר רואים שהכול מתקיים לפי החוקים.
טל: איך אפשר באמת להבין את החוקיות הזאת, כפי שהיא פועלת ממש באירועים הקטנים שקורים לנו בחיים?
אנחנו לא יכולים לראות. אבל זה לא דוחף אותי להגיד שאין חוקים. זה שאני לא יודע, אני לא יודע, אבל הם נמצאים, הם ישנם. וכאן השאלה, האם אנחנו יכולים להיכנס למערכת שהיא מנהלת את החיים שלנו. באופן כללי את כל האנושות, ובאופן יותר פרטי נניח את כל האומות עד לאדם הפרטי. האם אני יכול להיכנס למערכת ולראות שם את המחשב הזה הגדול שהוא ממש מקיים את הגורל של כל אחד ואחד? אני חייב להגיד שיש דבר כזה. כי מיום ליום אנחנו ממש מגלים את הדברים האלה יותר ויותר.
לא כל שכן, אם אני מדבר מצד חכמת הקבלה ולא מצד המדע, אלא מצד חכמת הקבלה, שהיא בעצם המדע של כל כללות הטבע, את מה שנגלה, ואת מה שלא נגלה עוד לפנינו. והיא, חכמת הקבלה מסבירה לנו שכן אנחנו נמצאים במערכת אינטגרלית, אנחנו נמצאים בה, לא שאנחנו מבחוץ יכולים לצפות עליה, אלא אנחנו בה נמצאים. אנחנו בה מתקיימים. ואם אנחנו כן רוצים, אז אנחנו יכולים להיכנס לתוך המערכת הזאת ולהתחיל ממש לסובב אותה, לנהל אותה, ולשנות את הגורל שלנו ואת העתיד שלנו מרע לטוב ממש.
טל: אנחנו מאוד נשמח לשמוע על זה יותר. ורציתי גם להבין קודם כל למה המערכת מנהלת אותנו בצורה כזאת שיש דברים נעימים, ופתאום דברים לא נעימים. החיים שלנו מתנהלים כל הזמן בפתאומיות הזאת שהדברים כאילו צצים מעצמם?
אז קודם כל, המערכת מנהלת אותנו באמת בין הרגשות, טוב ורע, ואמת ושקר. שתי המערכות האלה הן עובדות כל הזמן עלינו. ואמת ושקר זה הבירור השכלי, ומר ומתוק זה הבירור הרגשי. בעצם חוץ משתי המערכות האלה, אין לי יותר כלום. אם מר ומתוק, אני יכול להגיד כן, זהו מתוק אבל משהו מר, על זה אין ויכוח כך אני כבר בנוי. אבל על אמת ושקר, שם לא ברור לי כלום. כי לכל אחד יכולה להיות אמת משלו ושקר משלו, ואפילו ההפוך מהאחד לעומת השני.
טל: לא כל כך הבנתי למה הכוונה ב"אמת ושקר", למה זה מתייחס? אני יודעת מתי טוב לי מתי לא טוב לי, אבל מה זה אמת ושקר?
טוב לי ורע לי, זה מר ומתוק, את מתכוונת. ואני מדבר על חוץ מזה שזה טוב לי ורע לי. אני יכול להגיד שזה טוב לי, אבל זה שקר. ומר לי, אבל זה אמת.
טל: אז תסביר קצת, כי זה לא ברור?
אפילו מארבע הבחנות שזה בעצם שתיים, כבר אנחנו מתבלבלים.
טל: כן כי זה משהו שאנחנו לא כל כך מתעסקים בו ביומיום.
למה? בן אדם שרוצה לעשות ביקורת על עצמו, ובכל דבר הוא רוצה לכוון את עצמו לאיזה דבר שקובע שאמת זה כך, אז כבר בכל הרגשות ובכל המחשבות הוא צריך לעשות בירור, האם זה אמת או לא. גם בהרגשה פנימית, טעמים, וגם בכל מיני דעות והכל. זאת אומרת, הבירורים האלה הם בירורים מאוד רציניים שאנחנו צריכים לממש אותם. והבירור הכללי הוא "מה טעם בחיים?" כאילו שאלה מאוד כללית שצריכה להיות מובנת כביכול לכל אחד ואחד.
אורן: מה השאלה?
מה הטעם בחיים?
אורן: כלומר?
בשביל מה חיים. טעם בחיים זאת אומרת, מה הוא הטעם? מתוק, מר, טעם של חמוץ. מה הטעם בחיים. העניין הוא מה הטעם בחיים, זאת אומרת, שאני אבחר את החיים שלי, אנהל את החיים שלי לא לפי הטעם שיהיה מתוק לי כל הזמן. אלא שאני אנהל את החיים שלי למרות הטעם המתוק שיהיה לי, לפי האמת.
טל: זה קצת כמו שאמרת קודם, שאנחנו יכולים לשקר לעצמנו לגבי החיים, ולהסתיר מעצמנו אמיתות כדי שיהיה לנו טוב. אבל אז אולי נעים לנו אבל אנחנו חיים בשקר?
כן. אז אני בדרך כלל משקר לעצמי ואומר, זה אמת מפני שזה מתוק.
טל: זאת אומרת, אני מספר לעצמי את הסיפור שנוח לי לספר?
כן זהו. אז בצורה כזאת אנחנו לא יכולים להתכלל במערכת המנהלת אותנו, כי היא מנהלת אותנו רק לפי תוכנה מאוד מאוד קפדנית שמכוונת לאמת. האמת במערכת הזאת היא התועלת של כולם. שם בתוכנה הזאת של כל המציאות, של כל העולם שלנו, האנושות היא נכללת שם כולה. ו"אמת" נקרא, שכל האנושות חייבת להתקרב למצב שיהיה טוב לכולם בלי יוצא מן הכלל. זה נקרא, ש"הטבע מביא את עצמו לאיזון".
אז יוצא שאני לא יכול לחשוב על שום דבר בחיים שלי, אם אני רוצה להתכלל באותה המערכת, ולהבטיח לעצמי שיהיה לי טוב, אלא אך ורק בתנאי שאני חושב לטובת הזולת. זה דבר שידוע לאנושות כבר אלפי שנים. אבל מפני שזה נגד הטבע שלנו, אז אנחנו כל הזמן שוכחים את זה, לא רוצים להיות בזה.
טל: איך בדיוק שומרת עלי כביכול המחשבה על טובת הזולת, איך זה עובד?
אם אני מתחיל להתכלל במחשבה לטובת הזולת, אז אני מתחיל יותר להרגיש ולהבין את המערכת הזאת שמנהלת אותי, ואת כל המציאות. אני מתחיל אז יותר להבין מה קורה. ואם אני באמת לא רק משתוקק כך להתייחס טוב לזולת, אלא אני באמת מתחיל להתייחס טוב לזולת, במידה הזאת אני נכנס למערכת עצמה ומשתתף בניהול שלה. שאני הופך להיות שם גם הכוח המועיל, הפעיל, כשותף, ואז אני בזה משנה את הגורל שלי לגמרי.
טל: אתה כבר לא נתקל באירועים לא נעימים ופתאומיים בחיים, זה כבר לא קורה לך?
לא, אנחנו לא מדברים אישית עלי. אבל זה מה שהמערכת מאפשרת.
טל: אני שואלת באופן כללי, אדם שמתחיל להתכלל במערכת ולחשוב על הזולת?
הוא נעשה בעל הבית על עצמו. הוא באמת יכול לקבוע את החיים שלו העתידיים כמעט בכל דבר.
טל: עד כדי כך שהוא לא נתקל בכל מיני אירועים שליליים, פתאומיים בחיים שלו. הוא לא מרגיש שהוא כל הזמן באיזו שליטה עליונה כזאת שהוא לא מבין מאיפה היא מגיעה. הוא מבין למה זה קורה?
כן ולא. זה תלוי באיזו דרגת ההתכללות במערכת הוא נמצא.
טל: נניח אנחנו שעוד לא נמצאים במצב הזה, אז איך אנחנו יכולים להתחיל להבין למה קורים לנו האירועים השליליים, מה התפקיד שלהם. קרה לי משהו לא נעים, מה התפקיד של הדבר הזה. המערכת עכשיו הפעילה עלי איזה מצב כזה, מה היחס הנכון?
היחס הנכון להתכלל במערכת. להבין קודם כל שאני מקבל את זה ממנה, לראות שאני כן יכול להשפיע מתוך זה שאני נכלל במערכת, במצב שאני זורם איתה לאותה המטרה של טובת הכלל כולו. ואז במידה הזאת, אני מתחיל לראות באיזו צורה אני יכול להועיל. אם אני מועיל לתוך המערכת, המערכת יותר נפתחת אלי, כלפי, ואני נכלל בה, ואלה החיים שלי.
טל: ומה אני יכולה לספר לילד שלי שהתפוצץ לו הבלון, מה אני יכולה להגיד שבמשהו יעזור לו קצת להבין את החיים?
קודם לעצמך. לילד זה עוד מוקדם. אנחנו לא מדברים לילדים, אלא אנחנו מדברים לאלו שכבר יצאו מחזקת הילד, מפני שאנחנו צריכים לדבר כבר על בני אדם, על איך שהם יבנו את עצמם. ילד הוא עדיין רק גדל בצורה כמו חיה. אז אנחנו צריכים לתת לו כל מיני התרשמויות מהחיים, להתחיל ממש לבלבל אותו עם כל מיני השיטות הללו, זה לא נכון.
טל: זה עוד מוקדם. אבל בכל זאת נראה לי שאני כאימא, אם אני אבין את הדברים ותהיה לי תפיסת עולם יותר חיובית.
את תדעי איך בכל זאת לגשת אליו בצורה נכונה.
טל: להשרות עליו את האופטימיות שלי.
כן.
אורן: מה הדבר הכי חשוב שלמדנו היום?
שיש מערכת שמנהלת אותנו, ובמידה שאנחנו יכולים להתכלל במערכת הזאת, אנחנו חושבים לטובת הכלל. ובטובת הכלל שם זה גם טובת עצמי של כל אחד ואחד. שכלל ופרט שווים.
אורן: מעניין מאוד.