חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", 759

גבולות נכונים באהבה

מטרות:

• ללמוד על אהבה לרגל ט"ו באב

• האם כל מה שלמדנו על הורים וילדים רלוונטי גם לאהבה בין שני מבוגרים? באיזה אופן?

• האם גם עם בן הזוג אני יכולה "לאהוב לא נכון", לאהוב כך שזה יגרור זלזול?

• כיצד אפשר למנוע זאת?

• מהם גבולות נכונים באהבה זוגית?

• כיצד לגרום לבן הזוג לאהוב ולהוקיר אותי, ואף פעם לא לקחת אותי כמובן מאיליו?

• מדוע אהבה כה מרכזית ביהדות, ומה צריך לקרות בעם ישראל כדי שנחגוג את חג האהבה באמת?

זרימה:

• יישום בין מבוגרים

• אהבה ביהדות

• אהבה בעם ישראל

פתיח:

בתוכנית הקודמת דיברנו על היחס הנכון שצריך להיות בין הורה לילד, איך לאהוב את הילדים שלנו בצורה נכונה, מבלי לעורר בהם רגש שלילי כלפינו. אבל אנחנו רואים שגם במערכות זוגיות, בין מבוגרים, יש צורך עצום בלמידה מסוג זה. יש קצת הבדלים בין מערכות היחסים, אין לנו מחוייבות לחנך את בני הזוג שלנו, הם כבר מגיעים מבושלים..אבל אנחנו רואים שגם במקרה של זוגיות, כאשר אנחנו מרעיפים יותר מדי אהבה, חיבה, נתינה על בן הזוג, לעיתים יש לו נטייה לזלזל בנו, לקחת כמובן מאיליו. בעצם אותה תבנית כמו שראינו עם ילדים. נרצה להבין כיצד עלינו לאהוב נכון גם בזוגיות

מה זאת אהבה? שאלה שרבים שואלים אותה עד ימינו. אהבה היא מושג חמקמק וערטילאי.. לכל אחד פרשנות אישית התלויה בנסיונו וחוויותיו האישיות. היום נרצה לגלות מהי האהבה..

יישום בין מבוגרים

ללמוד לאהוב:

• מה זו אהבה להגדרתך?

• האם לדעתך אנחנו צריכים "ללמוד לאהוב", או שאהבה היא דבר טבעי, רגשי שבא ממש מהטבע?מדוע?

• האם האהבה היא בחירה או שהיא "קורית לנו"?

• אנחנו נוטים לחשוב שאהבה היא משהו שקורה או לא קורה, או שמרגישים אהבה כלפי מישהו , או שלא...האם ניתן להשפיע על האהבה, לגרום לה לקרות, לזמן אותה או לשלוט בה? איך?

• מה עלינו ללמוד? (יש שאומרים שעלינו להתמקד בטוב שבאחר, לתת לו..ומכך תצמח האהבה, האם זה כך?)

• מדוע זה תהליך כל כך עמוק ומשמעותי? מה קורה בתהליך הזה?

• מה אנחנו מפסידים כיום במערכות היחסים שלנו, כאשר איננו לומדים לאהוב אלא פשוט מתנהלים באופן טבעי?

• מה אנו יכולים להרוויח מלימוד שכזה?

"אהבת יתר" :

• כאשר אדם מקבל מבן זוגו בעצם כל מה שהוא רוצה ומקבל ממנו אהבה כל הזמן, זה נראה כמצב אידאלי בו צריכה להיות לו כלפי בן הזוג אהבה עצומה. מדוע בעצם זה לא כך?

• אם ניקח בן אדם שכל הזמן נותן לבן הזוג שלו. מה הוא מחסיר ממנו?

• האם צריכים להיות מרכיבים נוספים בקשר זוגי חוץ מלהראות אהבה אחד לשני? מהם?

• האם בזוגיות אפשר "לאהוב לא נכון", לאהוב כך שזה יגרור זלזול?

• האם יש קשר בין אהבה בין בני זוג לאהבה הורית?מהו?

• במה דומה ובמה שונה מערכת זוגית ממערכת יחסים בין הורים וילדים?

• האם אנו במשהו צריכים להתייחס זה לזה כהורים לילדים? באיזה אופן?

בזוגיות, מדוע לוקחים אתכם כמובן מאליו?

כאשר מחוות רומנטיות או זוגיות הופכות לשגרה, עלול להיווצר מצב שבו יתחיל הצד המקבל להתרגל ולהתייחס אליו כאל מצב שגרתי. או אז המחוות מבחינתו תהינה מובנות מאליהן, והוא ימעיט בהכרת התודה על כך, ויתפוס את המחווה כהליך טכני בלבד. בו בזמן, הצד הנותן יתחיל להרגיש כי מעשיו אינם מוערכים וכי הם נלקחים כמובנים מאליהם.

המרצים: הטיפוסים המרצים הם אלו שלא יכולים לסרב לאף בקשה, ומעדיפים לקחת על עצמם מחויבויות בלי הגבלה רק כדי לא להגיד 'לא' לאף אחד. זוהי תכונה חיובית שמתפרשת כטוב לב ורצון לעזור, אך גם כמקור לאכזבה אם הם יעזו לסרב לשם שינוי. כמו כן, כל ההחלטות והדברים שהמרצים עושים מונעים מהמקום של ריצוי האחר ולא בהכרח מתוך בחירות עצמיות. כל הביטחון העצמי שלהם מעורער, והוא עולה ויורד בהתאם להערכתו של הפרטנר.

הצפויים: הסובבים אותם יכולים לנבא בקלות רבה את התגובות שלהם ולגרום להם להתנהג כפי שהיו רוצים שיתנהגו.

החושבים חיובי: החיוביים הם טיפוסים נחמדים וכיף אתם. הם לא באמת יכולים להיות רעים לסביבה שלהם, ומכאן שחוסר הדינאמיות והעקביות הנחמדה עשויים להפוך את הטיפוסים הללו למובנים מאליהם.

המטייחים: טיוח, הכחשה או התעלמות מטיפול בנושאים שאינם נעימים להם, הינו עניין שבשגרה עבור המטייחים. סביר גם שהקרובים אליהם מודעים לחוסר היכולת של המטייחים להתמודד עם קשיים ויתכן שינצלו זאת לטובתם.

חסרי האמונה העצמית: טיפוסים אלו לא באמת מכירים בערך העצמי וביכולות שלהם. הם כן מכירים היטב את הפגמים שלהם, ומבקשים תמיד להיות בסדר ולרצות את הסביבה.

החרדתיים: החרדתיים מפחדים להיות לבד. עצמאות או חוסר תלות באחרים הן מילים שלא קיימות בלקסיקון שלהם, והם יעדיפו להיות ביחד אפילו אם לא טוב להם, מאשר לבד עם עצמם.

הזקוקים לאישור חיצוני: טיפוסים אלו תמיד צריכים אישור או הכרה במעשיהם, וכאשר הם נתפסים כמובנים מאליהם הם בעצם נותנים לפרטנר לשלוט ברגשות שלהם. טיפוסים אלו יעשו הכל כדי לשמח ולעמוד בציפיותיו של בן הזוג, ולו רק בשביל לקבל ממנו מעט מחוות של תשומת לב והערכה.

אלו ששמים את צרכי כולם לפני צרכיהם: אנשים אלו מעריכים ומכבדים את הפרטנר שלהם ואין להם מילה רעה להגיד עליו. הוא מרכז חייהם והם יעשו הכל כדי שיהיה מאושר. מצד שני, הפרטנר שלהם יודע היטב שהם אוהבים, מעריכים ותלויים בשביעות הרצון שלו, ומאידך, הצורך התמידי בריצוי הפרטנר מפחית את החיזור, ומשאיר אותו במקום נח, מבלי שירגיש שיש ממנו ציפיות להביע פרגון או הערכה למאמצים אלו.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4442821,00.html

לאהוב יותר מדי זה לא לאהוב באמת:

אנשים שאוהבים את בני זוגם יותר מדי הורסים את האהבה שלהם והופכים אותה מאהבה מאוזנת ויפה לכעס, למרירות, לתסכול ואף לשנאה על כך שלא אוהבים אותם בחזרה באותה הצורה, או באותה המידה.

כשאנחנו אוהבים יותר מדי, כשאנחנו אוהבים בטירוף, אנחנו לא מאפשרים לאדם שאנחנו אוהבים להתגעגע אלינו, או לבחון את רגשותיו האמיתיים כלפינו. אנחנו לא מאפשרים לו לאהוב אותנו בדרכו שלו. אהבה היא בחירה יומיומית לאהוב, לתת ולרצות להיות יחד. אהבה אינה משהו מובן מאליו, אלא משהו שצריך לבנות אותו כל הזמן, כל יום מחדש

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3258104,00.html

האהבה היא דבר חיובי מבחינה מוסרית כי ביסודה יש אכפתיות ודאגה לזולת. קשה לבקר רגשות כאלה. ובכל זאת, יש שמבקרים את האוהבים, ובייחוד את אלה שאהבתם נראית מופרזת. האם ייתכן שאדם יאמר לאהובתו שהוא אוהב אותה יותר מדי? זיהוי האהבה כהתמכרות תלוי בשאלה האם אהבה יכולה להיות מופרזת ומזיקה. כאן תעזור לנו ההבחנה בין חוזק רומנטי, המבטא את ערכם הרגעי של רגשות עזים, ובייחוד את התשוקה המינית, לבין עומק רומנטי, המגלם בתוכו אהבה לאורך זמן הכוללת התנסויות רומנטיות לצד פעילויות משותפות מתמשכות התורמות לשגשוג בני הזוג.

http://alaxon.co.il/article/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%90-%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%AA/

הם כ"כ אוהבים, אז למה הם נכשלים בזוגיות? על אהבה חונקת:

כיף לחשוב שיש בנו המון אהבה לתת. שאנחנו רוצים להיות עם בן זוגנו 24 שעות ביממה. אבל כדאי לשאול את עצמנו אם אמנם זה כך, או שמא התנהגותנו נובעת מפחדים ומצרכים שלנו כגון חרדת נטישה, פחד הלבד, צורך בקבלה, חוסר-ביטחון אישי ועוד

יש כאלה האומרים לעצמם, בזמן שהם מחפשים זוגיות: "כשיהיה לי בן זוג, הוא יהיה מה-זה מאושר! יש לי כל כך הרבה אהבה לתת לו/לה!" הם כביכול יודעים, עוד לפני שפגשו את הפרטנר העתידי, שיתנו לו המון אהבה. לכן הם אינם מבינים מדוע אלה הנפגשים איתם בפגישה עיוורת אינם רואים כמה אהבה יש להם לתת ואינם ממהרים להיכנס איתם לקשר רציני.

וכשסוף-סוף הם נכנסים לזוגיות, הם נמצאים שם "מאה אחוז" עבור בני-זוגם. אוהבים עד בלי די. מפנקים ומעסים ודואגים לבן/בת הזוג יומם-ולילה.

אבל אם הם "אוהבים כל כך", מדוע בכל זאת הם נכשלים במערכות הזוגיות שלהם? הייתכן שבני הזוג שלהם פשוט אינם מעריכים את מי שהם ואת מה שיש להם לתת ולהציע? או שמא התשובה אחרת לגמרי?.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4086946,00.html

• כיצד לאהוב את בן/בת הזוג בצורה נכונה?

• מהם גבולות נכונים באהבה זוגית?

• איך לדעת מתי לתת ומתי להפסיק?

• האם צריך בצורה מלאכותית לסרב לבקשות של בן הזוג, כדי לא להיות מובנת מאליה?

• כיצד לגרום לבן הזוג לאהוב ולהוקיר אותי, ואף פעם לא לקחת אותי כמובן מאיליו?

• כיצד אני צריכה לעבוד על עצמי כדי לא לקחת את בן זוגי כמובן מאיליו? איך אראה בבן הזוג את המעלות שלו ולא את המגרעות?

• למה בן הזוג שלי זקוק ממני?

• האם צריך לשחק "קשה להשגה"? מדוע?

• יש רצון להוריד את כל המסכות ולהיות מי שאנחנו במערכת היחסים, האם זה נכון?

• מהיכן הרצון שבן או בת הזוג יקבלו אותנו כמו שאנחנו?

• איך אני יכולה להעניק לו בצורה נכונה, כך שלא אגרום לו לרגש שלילי?

• אם אתן לו רק מחמאות ואגיד רק דברים טובים האם לא יתחיל להתנפח ולהתנשא? האם אני עושה לו טובה בכך?

• במידה ונשבר האמון במערכת היחסים האם הוא ניתן לבנייה מחדש? למה העניין הזה כל כך משמעותי? אחרי שהלב נשבר מחוסר אמון כיצד ניתן לרפא אותו שוב ולבנות את האמון הזה מחדש?

אהבה ביהדות

ביהדות, ט"וּ באב (חמישה עשר בחודש אב) מצוין כיום מועד של שמחה בסימן של פיוס ואהבה בעם ישראל. המשנה מתארת את ט"ו באב בארץ ישראל בימי קדם כיום שבו היו לובשים בגדי לבן שאולים, והנשים היו יוצאות לרקוד בכרמים לשם שידוכים. תאריך זה בולט במיוחד לאור דברי המשנה, "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום הכיפורים". https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%22%D7%95_%D7%91%D7%90%D7%91_(%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%93)

ידוע שואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה:

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ הוא פסוק בתורה, מצוות עשה ומושג יסוד, לדעת התנא רבי עקיבא.

משמעותה היא שהאדם צריך לאהוב את ריעו כשם שהוא אוהב את עצמו. מכלל זה נגזרות דרכי התנהגות רבות, שבגללן רבי עקיבא התייחס אליו כאל כלל מרכזי וחשוב בכל התורה.

בספרות חז"ל:

כאשר הלל הזקן, נשיא הסנהדרין האחרון בתקופת הזוגות, התבקש ללמד לגר את כל התורה כולה על רגל אחת, הוא השיב לו: "דעלך סני - לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור". (ובתרגום לעברית: 'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו')^[1]. המהרש"א מפרש שם, שהדבר נלמד ממצוות "ואהבת לרעך כמוך".

על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", אמר רבי עקיבא, מגדולי התנאים שחי במאות הראשונה והשנייה לספירה, "זהו כלל גדול בתורה"^[2].

• קשה להבין כיצד התורה כולה, הכוללת את כל הסיפורים, התיאורים, הציוויים, הדמויות והפרטים יכולה להיכלל כולה במשפט אחד, בציווי אחד, לא לעשות לאחר את מה ששנוא עליך, ובמילים אחרות, ואהבת לרעך כמוך. זה נדמה כמו משל יפה, המכוון ליחסים טובים בין אנשים, אבל מי באמת מבין את זה? כיצד יתכן שציווי אחד כולל את כל המצוות כולן בתוכו?

• מדוע הוא כולל את התורה?

• כיצד יתכן שאהבה היא התשובה לכל?

• האם זה לא רומנטי לחשוב כך, אופטימי מדי?

• מה זה בדיוק אהבה? זה הרי לא מה שאנחנו רואים בסרטים הוליוודים...איך אתה מגדיר אהבה?

• איך אפשר לצוות על מישהו לאהוב?

• מה ההבדל בין ואהבת לרעך כמוך לבין אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך ?

• איך אני יכול לאהוב את האחר בדיוק כמו שאני אוהב את עצמי? זה הרי נשמע בלתי אפשרי..

• האם זה אומר שעלי לאהוב את האחר באופן מיוחד, כפי שרק אני יכול לעשות?

• מה היה קורה אילו הינו כולנו אוהבים את האחרים כמונו?

• מדוע דווקא זה הדבר הנעלה ביותר והחשוב ביותר?

"על כל פשעים תכסה אהבה" ספר משלי:

• כיצד שומרים על שני דברים מנוגדים באהבה, מצד אחד אהבה ומצד שני מרחק..? כיצד הם מתקיימים מבלי לבטל זה את זה?

• כיצד אהבה יכולה להתקיים מבלי לדעוך?

• מהם הפשעים עליהם אמורה האהבה לכסות?

אהבה בעם ישראל

• האם אהבה תעזור לנו להתגבר על הבעיות הבטחוניות, על המשבר האקולוגי, על מצוקת הדיור, על מליון ואחד דברים שאנחנו מתמודדים איתם?

• מה אתה מאחל לעם ישראל לרגל ט"ו באב?

• כיצד היית רוצה לראות את עם ישראל חוגג את החג הזה?