חיים חדשים

1067

החיים ממבט-על

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן - 15.11.18 – אחרי עריכה

אורן: היום נרצה ביחד עם הרב לייטמן ואתכם להתבונן על החיים ממבט על, לעלות קצת ולהרגיש את העולם שלנו מלמעלה. נראה לאן זה יוביל אותנו, בדרכנו לחיים חדשים.

טל: באמת זאת תופעה מאוד מאוד מעניינת, שדיווחו עליה כמה וכמה אסטרונאוטים שיצאו לחלל החיצון. הם כביכול יצאו החוצה כדי לגלות את החלל, אבל בעצם חזרו עם תפיסה שונה לגמרי לגבי כדור הארץ שלנו. הם גילו שכשהם נמצאים בחלל העצום הזה, הם פתאום רואים את כדור הארץ כנקודה קטנה שצפה בחלל, עטופה באיזו אטמוספירה שברירית שבקושי מגינה עליו. הם פתאום הרגישו חמלה כלפי המין האנושי, הרגישו אחדות של הכול, ואהבה שהציפה אותם.

אפילו מחקרים פסיכולוגים הראו, שהאסטרונאוטים חזרו לכדור הארץ עם רמות נמוכות יותר של חרדה ודיכאון, וממש עם מצב רוח אחר, ויחס חדש לאנושות. הם הרגישו שהקונפליקטים שמפרידים בין אנשים הם פחות חשובים, והצורך ליצור חברה עולמית מאוחדת הוא ברור והכרחי. בקיצור משהו קרה להם במסע הזה, ובפרספקטיבה החדשה שהם קיבלו.

רצינו לשאול אותך מהזווית שלך, למה אתה חושב שזה קורה דווקא לאסטרונאוטים שכביכול יצאו לחפש משהו בחוץ, אבל קיבלו דווקא שינוי בגישה שלהם עלינו?

הם ראו את המצב האמתי, איך אנחנו קיימים. שאנחנו חיים על פני הכדור הקטן שעף בחלל אינסופי, וסך הכול קרום קטן של אטמוספירה שומר עלינו ומחזיק אותנו, ומזה אנחנו חיים. זאת אומרת, בצורה כזאת מאוד מוזרה. ולמה אנחנו קיימים, ואיך אנחנו קיימים, ובזכות מה, לאיזה מטרה. והשאלות שמיד מתעוררות הן כאלה, שהן למעלה מכל הידיעה שלנו על החיים שלנו. ויחד עם זה העיקר שאנחנו מתחילים לראות, עד כמה שאנחנו לא בנויים לאותה השלמות שפתאום אנחנו מרגישים שנמצאת בטבע שהוא כל כך גדול, וכל כך ענק, ואנחנו כאלה אומללים. ומה אנחנו עושים כאן מתווכחים ועוד משהו? איפה כאן היצור המיוחד, המפותח? בשביל מה אנחנו מפתחים את הכול, בשביל מה אנחנו חיים, כדי רק להרגיז, ולהרוג, ולחסל זה את זה?

וודאי שכשהם מסתכלים על זה מבחוץ, ואז יש להם גם שינוי התפיסה, כי הם כבר לא נמצאים בכוחות שלנו כמו שאנחנו על פני כדור הארץ, שכל הזמן כל הזמן מפציצים אותנו כל מיני כלי תקשורת וכל הדברים. הם אפילו לא יוצאים להיות במדבר, או באיזה יער או ים, הם יוצאים לחלל. זאת אומרת, הם יוצאים לכוחות אחרים. כוחות גשמיים, אבל אחרים. וכתוצאה מזה וודאי שהם נמצאים תחת "מבול המים" מה שנקרא ששוטף אותם, ואז יש להם שינוי בתפיסה.

טל: אני אקרא ציטוט ממשהו שאחד האסטרונאוטים אמר, "כל אחד שחי בחלל או על הירח, יכול תמיד לקבל מבט על ולראות שכדור הארץ הוא מערכת אחת, וכולנו חלק מהמערכת הזו, ושיש איזו אחדות ולכידות לכל".

למה דווקא זאת ההרגשה שהם קיבלו שם, שיש אחדות לכול, שהכול מלא במשהו חי וזורם?

כי הם רואים עד כמה שכדור הארץ קטן, עגול, והכל תחת אטמוספירה אחת שכנראה מנוהל על ידי הכוחות האלה שהטבע ברא את הבועה הזאת המלאכותית. ובאף מקום אנחנו לא מגלים, באף מקום, באף גלקסיות צורה כזאת של חיים. אין. יש דומם בחלל, כן. אבל איפה יש צורות יותר מורכבות?

טל: הם גם הרגישו שיש קשר בין כדור הארץ לבין יתר היקום. הם בכל הם הרגישו שיש איזה קשר.

כן, כי ישנם כוחות שמתחילים להרגיש אותם כפועלים באותו המרחב שהוא מחוצה לכדור הארץ. מרגישים ממש. אני חושב שהם גם לא מספרים את הכול, גם כי אסרו עליהם, וגם כי הם בעצמם מפחדים. יש שם כל מיני כאלה דברים. אבל באמת מי שיוצא לחלל, הוא מתחיל להרגיש כוחות ומציאות נוספת.

טל: זה מעניין, כאילו הוא יוצא מההשפעות שמטשטשות לו את התפיסה, והוא מקבל תפיסת על רחבה וגם הרגשה מאוד חזקה. מה הם קולטים, הם מתחילים לקלוט מציאות נוספת שהיא מה?

הוא לא יודע מה, אבל מרגיש שישנם כוחות על.

טל: שמה, שהם מחזיקים את כל היקום, ואת כדור הארץ הקטן?

כן, שיש לכדור הארץ הזה איזה תפקיד מיוחד. ומה בדיוק התפקיד הזה, הם לא יודעים. אבל מרגישים שהוא דרך האיחוד בין כולם.

טל: זה מעניין שהייתה להם כזאת הרגשה, וגם את ההרגשה שאנחנו כמו חלילית שעפה בחלל.

נכון.

טל: עוד הרגשה שהם חזרו איתה, זה איזו ענווה כלפי הדבר העצום הזה. הם הרגישו שהם אבק כוכבים. שאנחנו מאוד מאוד קטנים.

אבל חלק לפחות מהם, מכל היקום.

טל: כן. נשאלת השאלה, אחרי שהאנשים האלה חוו את ההרגשה הזאת, האם אתה חושב שהם ימשיכו עם התפיסה הזאת? האם זה ישפיע על האנושות באיזו צורה?

אני די סקפטי.

טל: למה?

האנושות צריכה להרגיש את עצמה שהיא באמת נמצאת בחלילית, על פני כדור הארץ. שאנחנו נמצאים בחללית. שכדור הארץ בעצמו זה החללית שלנו, והאטמוספירה שאנחנו בתוכה היא הקרום החיצון שמגן עלינו מתוך החלל. ואנחנו שחיים על פני כדור הארץ, זאת אומרת בתוך החללית הזאת, צריכים לארגן את עצמנו כדי לכוון את עצמנו לקפיצת חלל, למצב שאנחנו בהחלט מגיעים לדרגה חדשה של קיום. שאנחנו יכולים מתוך החללית שלנו לעשות קפיצה דרך הזמן, תנועה ומקום, ולהיכנס למרחב אחר.

לא לאיזה מקום יותר רחוק או יותר קרוב, או אולי לגלקסיה אחרת, לא, אלא מעבר ליקום שלנו לממד אחר. זה לא שהמרחקים הם גדולים, אלא למימד אחר, איכותי, ולזה אנחנו צריכים לשאוף. כי אין חיים על פני כדור הארץ, כמו שאנחנו רואים. זה גם לא מתאים לנו שאנחנו בני אדם שראויים להרבה יותר, והטבע שלנו מקלקל אותנו מאוד. אנחנו צריכים פשוט להגיע להחלטה, שדי לנו עם כל אלו צורות ההתקשרות, היחסים האלה שיש לנו בתוך החללית שלנו.

טל: אותם האסטרונאוטים באמת חזרו לכדור הארץ, והם היום עשו סרטים, ויש ממש תנועה שמבקשת להעלות את המודעות לעניין הזה שאנחנו בעצם חללית, ולהגיע לאותה אחדות שהם הרגישו שהיא כל כך הכרחית. ואתה אומר כאן, שזה שאנחנו ננסה לשנות את התפיסה מתוך איזו יציאה החוצה לחלל, או לנסות לקבל מבט על, זה יספיק לנו?

את רוצה לקחת כל אחד, וכל אחד ככה מבני העולם?

טל: יש כאלה תכניות לעשות תיירות לחלל, ולתת לעוד אנשים להרגיש את הרגשת ההרגשה הנוספת.

זה יכול להיות. אבל זה בכל זאת טיפה בים. טבע האדם אני לא חושב שהוא ממש ישתנה. זה יכול להיות כן כאיזה התחלה לשינוי. אבל אם היינו באמת מטפלים בזה, אם היינו מקרינים את הסרטים האלה בבית ספר ובכל מיני דברים, היינו מביאים אותם וממש לוקחים את הילדים לכאלו מקומות איפה שאפשר שהם ירגישו את זה, שזה יתכלל בהם, שהם יתכללו מזה, אז וודאי שזה היה חלק מחינוך הטוב. אבל בינתיים אני לא מרגיש שמישהו עושה את זה.

יש אינטרסנטים שרוצים להמשיך את מה שיש להם על פני כדור הארץ. הם יותר חזקים בכוח, בכסף ובכל. יש בהם שליטה. אפילו שכל האסטרונאוטים, כמה יש מהם? אסטרונאוטים שהיו מחוצה לכדור הארץ, ויש להם לכולם התרשמות כזאת, איפה הם? לא נותנים להם אפילו לדבר על זה בפה מלא.

אורן: תיארת עכשיו אילו תחושות מרגיש אדם שיוצא מגבולות כדור הרץ אל החלל. אתה חושב שכדי להשתנות כבני אדם, אנחנו צריכים לצאת לחלל?

אני הייתי בארצות הברית באותם המקומות מאיפה שהיה שידור שיגור של החללית. יש שם בית קולנוע יפה מאוד, וישבתי כמה שעות לראות בו סרטים. הייתי עם כל המשפחה, וראיתי על הילדים שלי, עד כמה שזה השפיע. אדם מתרשם מזה מאוד. אומנם שלא היו שם סרטים שמכוונים לשינוי, אלא בכל זאת כשרואים את התמונות האלה, את הסרטים האלה איך שזה נראה ואיך שהם יוצאים, אלה היו סרטים מאוד יפים, מאוד עוצמתיים.

אני חושב שצריך להיות חינוך, חינוך רציני, ממושך, על פני כל הכדור הארץ דרך האו"ם, אונסק"ו, ודרך כל מיני ארגונים.

אורן: ומה יהיה ביסודו של החינוך הזה?

ביסודו, מטרת השינוי הוא תפיסת האדם. שהוא נמצא בעולם הזה לא כדי לריב עם האחרים, ולהשתדל לגנוב מכולם ולהרוויח על כולם וכן הלאה. אלא שיש לנו לאן לטוס עם החללית שלנו, לא ביקום הזה המת בסופו של דבר, אלא שאנחנו יכולים לעלות למרחב חי ששם אנחנו בעצמנו הופכים להיות ליצורים נעלים יותר. והחללית שלנו היא הופכת להיות לאיזו ספינה שלוקחת אותנו לממדים אחרים.

זה לא לירח או למאדים.

אורן: לאן כן?

לממד אחר. למימד אחר, איפה שאנחנו לא חיים בתוך הגוף שלנו שהוא חי ומת, ולא זקוקים לכל החמצן, המזון, החום והקור, שהכל יהיה מווסת. לא. אנחנו צריכים להתפטר מכל ההגבלות החומריות, ולהעלות את עצמנו למרחב הרוחני.

אורן: איך נגדיר את המרחב הזה, מה זה אומר מרחב הרוחני?

מרחב הרוחני זה שאני קיים ללא גוף. ללא גוף, בחיים חוץ גופיים.

אורן: אני?

כן, כל אחד.

אורן: האדם?

כן. כי האני האדם, זה לא הגוף הבהמי שלי. אני האדם, זה משהו שנמצא בי, שאני צריך לפתוח את זה. שאני צריך ללמוד. שאני צריך לגלות מה זה נקרא "האדם שבי", במה אני אדם?

טל: למה זה בנוי כך? אם מסתכלים על הדוגמה הזאת של האסטרונאוטים, אנחנו כאילו חיים בתוך איזו מין אשליה שאנחנו הגדולים. אבל האמת היא אחרת לגמרי.

מי שקצת יוצא החוצה, רואה שהאמת היא אחרת לגמרי ממה שאנחנו רואים. למה זה בנוי כך שאנחנו מצויים בחוסר מודעות מוחלט למי שאנחנו ומה שאנחנו, וצריכים לקבל איזה מבט על, כדי לראות את התמונה הגדולה, שאנחנו לא רואים אותה.

צריכה להיות בחירה חופשית בזה. האם אדם באמת רוצה את זה, האם הוא יכול להגיע לבחירה חופשית? אני רוצה להיות אדם אחר, לא בחיים גופניים, בהמיים אני חי, אלא לפתח מהבהמה שלי יצור יותר גבוה, יותר גדול. כאילו שנולד ממני, שיוצא מתוכי משהו אחר, משהו חדש, רק שהוא לא חומרי כמו שאפשר לתאר, אבל משהו חדש. וזה החיים שלי, האני האמתי שאני בעצמי מוליד את האני האמתי, הרוחני, ובו אני חי.

טל: ושם יש תמונה גדולה יותר, הבנה גדולה יותר?

כן, שם אין הגבלות חומריות, גופניות. אין את העולם שלנו, יש פיסיקה אחרת לגמרי, הכול אחר.

טל: אפילו בעולם שלנו אנחנו רואים שאם אדם עולה גבוה, אפילו פיסית. ראו את זה במחקרים, שאם האדם עומד גבוה, התפיסה שלו משתנה, הוא פתאום חושב יותר גלובלי, יותר מערכתי. ואם אדם עומד נמוך, הוא חושב יותר מקומי ויותר פשוט.

למה העניין של גובה. אני מבינה שגם בהתפתחות הפנימית, אנחנו צריכים גובה.

כענף ושורש, אני חושב. בכל זאת אם אני גבוה, אני רואה למרחקים. אני מרגיש את עצמי יותר גבוה, אני לא יורד לפרטים. ככה זה, כי זה שייך לזה.

טל: אז מה זה לעלות גבוה או לקבל מבט על, בלי לצאת לחלל? בצורה הפנימית, לאן אנחנו עולים?

כי זה לא נותן לנו שום גובה. אפילו יציאה לחלל, זה קצת שינוי פסיכולוגי בתפיסה, לא יותר. אלא, שינוי הוא צריך להיות במהות, מהותית שאני מקבל טבע שונה, טבע אחר. הטבע שלנו הוא כולו אגו, ולכן אנחנו בנינו לעצמנו חיים כל כך אומללים, שחורים, מוגבלים שמזיקים זה לזה, ומזה אנחנו נהנים.

וטבע אחר זה הפוך. זה הפוך פשוט, הטבע האלטרואיסטי. הטבע שאני חי לא בזה שאני מקבל ודואג לעצמי, אלא אני יוצא בהופכיות הצורה הזאת, דואג לאחרים ושוכח על עצמי. האם אפשר להפוך את עצמנו בצורה כזאת? אז כן. שיטה שנקראת "חכמת הקבלה" אומרת שכן.

ואז, כשאני עושה את זה, "נהפוך הוא", אני מתחיל להרגיש את עצמי חי במרחב אחר. זה לא שאני יוצא מתוך כדור הארץ כמה פרסאות לכל הכיוונים במהירות האור, וכן הלאה. לא. אלא אני לגמרי, לגמרי נכנס למציאות שונה, לא חומרית, עם כל מיני חוקים משלה, או חוקי על שלה, ולזה אנחנו צריכים לשאוף.

אורן: איזו מין מציאות זו?

מציאות שאנחנו חיים לפי כוח ההשפעה, ולא לפי כוח הקבלה. את זה איכשהו אפשר להבין קצת.

אורן: איזה כוח?

השפעה.

אורן: מה זה כוח השפעה?

השפעה, נתינה, אהבת הזולת, אבל לא בצורה חומרית, גשמית, אלא שאנחנו יכולים לקבל מלמעלה כוח שמשנה אותנו מלקבל ללהשפיע. שאני מתחיל לדאוג לזולת יותר ממני, ממה שאני דואג לעצמי.

טל: מה זה הלמעלה הזה? זה מעניין. מה זה הגובה? לעלות למעלה.

"תכונות יותר נעלות", כך נקראות.

טל: זאת אומרת שהאסטרונאוט עולה למעלה בצורה פיסית.

פיסית. וכאן מדברים על עלייה פנימית, נפשית, רוחנית.

טל: מעל מה עולים?

מעל האגו שלנו. האגו שלנו הוא טוב מאד, הוא בנוי כדי שאנחנו נתעלה ונתעלה מעליו יותר ויותר. אנחנו לא נתפטר מכל האגו הזה, אנחנו רק נהפוך אותו לכוח הפוך, השפעה. במקום לדאוג לעצמו לקבל, וכל הזמן לחשוב איך להסתדר יותר טוב על חשבון הזולת, אני הולך לתת, ולאהוב, והכול לעשות לחשבון הזולת.

אורן: לטובת הזולת?

לטובת הזולת.

אורן: זאת אומרת, אם טבע האדם המקורי זה לחשוב על עצמו, ולדאוג לעצמו, כאן אנחנו מדברים על שדרוג לטבע מתקדם יותר, שבו האדם מתחיל לחשוב על האחר. לדאוג לאחר. לאהוב את האחר.

כן.

אורן: הטבע החדש הזה שאדם צריך לרכוש, הוא זה שפותח לו את המרחב החדש הזה, המימד החדש הזה, שאתה קורא לו "רוחני"?

כן, זה בדיוק הרוחניות.

אורן: ביציאה של האסטרונאוט מחוץ לכדור הארץ, הוא חווה את המרחב הזה הרוחני?

לא, אבל הוא מרגיש שיש משהו, חוץ מאותו היחס, אותו הכוח, אותו הטבע שיש לנו על פני כדור הארץ. כי הוא בכל זאת מתנתק פיסית מהאנושות, זה דבר אחד. ודבר שני, שהוא בכל זאת נמצא עכשיו תחת כוחות שהם לא פועלים על האנושות, יותר גבוהים. לא בגלל שהוא עלה גבוה, אלא בגלל שהוא התנתק מהאנושות האגואיסטית.

טל: אז בעצם הוא יוכל להרגיש קצת יותר.

קצת יותר מרגיש, אבל זאת עדיין לא הרגשת הכוח העליון. קצת הארה קטנה.

טל: אבל שינוי התפיסה היא בעצם תוצאה מיכולת קצת יותר להרגיש משהו.

כן, הוא מרגיש, מתוך זה יש לו שינוי תפיסה. גם מכינים אותם לזה.

טל: שיהיו להם שינויי רגשיים?

כן. שיהיו שינויים פסיכולוגיים, תפיסתיים וכן הלאה.

אורן: כשאתה מדבר על התפתחות כזו, "רוחנית" אתה קורא לה, היא גם בעצם מיוסדת על שינוי תפיסה?

כן, ודאי.

אורן: אז במה זה נבדל מאותו אסטרונאוט שמשתנה לו התפיסה?

לא, אצלו הוא רק מרגיש שצריך להיות אחרת. אבל הוא לא משתנה בפנים שהוא הופך את הטבע שלו, הוא נעשה יותר טוב, כביכול.

טל: אנחנו מכירים הרבה מצבים שאנשים מקבלים שינויים קוגניטיביים. יש שלוקחים סמים וזה עושה להם כל מיני שינויים בתפיסה. מה ההבדל בעצם בין זה לבין אדם שהוא..

הם לא הופכים את הטבע שלהם לנתינה, ואהבת הזולת.

טל: אבל אם הם קיבלו תפיסה שהכול אחד, וכולם צריכים להיות ביחד.

כן, חושבים כך. יש הרבה אנשים, בלי אסטרונאוטים ובלי כלום, שהם גם חושבים כך.

אורן: מה זה אומר להפוך את הטבע לנתינה ולאהבת הזולת? זו מהות ההתפתחות הרוחנית להפוך את הטבע של האדם לנתינה, ואהבת הזולת?

כן.

אורן: ואתה אומר, זה לא כמו שמשתנה התפיסה של האסטרונאוט. זה לא כמו שמשתנה התפיסה של אדם שלוקח איזה סם. זה לא כמו אנשים שבאופן טבעי מרגישים עם יחס טוב יותר לאחרים.

אמרת הרבה לא, מה זה כן? שאני אבדיל את זה כך בצורה מהותית.

כן, זה נקרא "אהבת הזולת" במקום עצמי.

אורן: תן לי איזה סרגל מדידה שבעזרתו אני אוכל לבדוק מה מרגיש אסטרונאוט, או אדם שלקח סם.

כמה שאני מתעלה מכדור הארץ לחלל, כמה אני מתעלה מעל האגו שלי, מהמחשבות על עצמי, למחשבות על הזולת.

אורן: בלבלת אותי עם כדור הארץ והחלל. עוד לא הייתי בחלל בינתיים.

בסדר, ראית סרטים.

אורן: כן. סרטים כן. אז מה הגורם המבדיל בדיוק, כשאתה אומר "זה לא כמו זה". אז מהו?

אני לא עולה לחלל פיסית, אלא אני מתעלה מעל האגו שלי לאהבת הזולת. שאהבת הזולת היא קובעת מה אני אעשה בחיי. ועכשיו היום, אהבה עצמית קובעת לי מה אני אעשה בחיי.

אורן: תסביר קצת.

איך להסביר לו?

טל: אתה מתכוון למטרות שלי בחיים? הפעולות שלי?

על כל דבר שאני הולך, אני לוקח את הזולת, ואני עושה את כל מה שלטובתו עם כל הכוחות שלי.

טל: ואיך זה מקנה לך תפיסה חדשה?

זו תפיסה חדשה. אני כאילו מתלבש בו ועושה הכול לטובתו, ומשרת אותו, וזו תפיסה חדשה. אני יצאתי מעצמי והתלבשתי בו באהבה, ובדיוק מבצע את מה שהוא רוצה.

טל: ולמה זה מימד חדש?

כי אני כולי הייתי חי עד היום רק בתוך האגו שלי, לעשות כל טוב לעצמי. ועכשיו אני לתמיד מתלבש בו ובאחרים, ועושה הכול לטובתם. הם קובעים לי מה שאני אעשה. אני הכלי המשרת, ואז, בצורה כזאת, אני מתחיל לראות מציאות חדשה, הפוכה ממה שעכשיו. והמציאות הזאת היא בלתי מוגבלת, נצחית, שלמה, ואנחנו צריכים לזה להגיע.

טל: ואז אמרת שנרגיש כאילו אנחנו בחללית אנושית?

כן, אז אנחנו באמת ללא הגבלות, טסים בכל המרחבים.

טל: זה ממש משנה לנו לגמרי את תפיסת המציאות.

לגמרי. מציאות חדשה.

טל: זה מסקרן מאד.

(סוף השיחה)