חומר רקע לשיחה "חיים חדשים", מס' 311
קמצנות ונדיבות
מטרות:
לעזור לאדם לזהות את התכונות האלה בעצמו, לחקור אותן, ולהשתמש בהן נכון, כך שיוכל להצליח בחיים ובמערכות החסים שלו (במשפחה, עם ילדיו, בן זוג, בעבודה, בעסקים, חברים, שכנים וכו…)
ליצור יחסים טובים עם אנשים שיש להם את התכונה הזאת (גם אם היא מרגיזה אותי ומנוגדת לשלי).
איך אפשר להשתמש בתכונה הזו לטובת האדם ולטובת הכלל.
להבין מה מקור התכונות האלה בבריאה, ואיך הן תורמות להתפתחות האדם והאנושות.
איך אפשר להשתמש בתכונות אלו לטובת האדם, ליצירת יחסים טובים, ולטובת הכלל.
איך התכונות האלה משפיעות על האדם ועל האופן בו הוא מתייחס לאחרים.
איך התכונות האלה משפיעות על תפיסת המציאות של האדם (על התנהגותו, מחשבותיו, תחושותיו ורגשותיו)
איך לנהל מערכות יחסים טובות בחיים עם אנשים שיש להם את התכונה הזאת (גם אם היא מרגיזה אותי ומנוגדת לשלי).
איך לנהל מערכות יחסים טובות בחיים כשלי יש את התכונה הזאת.
הסבר תופעות אנושיות שקשורות לתכונות אלה.
זרימה:
הגדרת התכונות ותפקידן
התכונה ותפיסת המציאות
הפתרון: שימוש נכון בתכונה (כשהיא נמצאת בי או בזולת)
נתינה בחברה
פתיחה:
התכנית שלפנינו תעסוק בתכונות - קמצן / נדיב. כשחשבנו על תכונה הפוכה לקמצנות עלתה כמובן הנדיבות, אך בהמשך צצו ועלו גם תכונות אחרות: חסכנות, פזרנות, בזבזנות שנראו לנו קשורות גם כן לרצף התכונות הזה. וגם אליהן נתייחס בתכנית.
הקמצנות מעוררות בנו תחושות של סלידה, בעוד הנדיבות פותחת את ליבנו. מפתיע לגלות שרבע מהאוכלוסיה מאופיינת במידה מסוימת של קמצנות הנעה כמובן על סקאלה רחבה של חומרה.
אנחנו נוטים לייחס את הקמצנות והנדבנות לכסף ולדברים חומריים, אך אם נסתכל בהיבט הרחב יותר, יש אנשים שמקמצים ברגשות, יש כאלה שמקמצים בקשרים חברתיים (נוטים להתבודד), יש כאלה ששומרים את כל הידע לעצמם ולא משתפים. ולעומתם יש את אלה שנותנים מילה טובה, משתפים בנדיבות בידע שברשותם, בחפצים שיש להם, בחוויות. יש המתיחסים לקמצן כאל אגואיסט, אדם שלא רוצה להתחלק עם האחרים במה שיש לו - כסף, רגש, מידע וכו… ממוקד בעצמו. והנדיב ניחן לעומתו ברצון לתת לכולם.
בתכנית שלנו נרצה להתייחס להיבט הרחב של קמצנות ונדיבות. וננסה להציג את מגוון ההשפעות של תכונות אלו על עצמנו, על הסובבים אותנו, על החיים שלנו ועל היחסים שלנו עם הזולת.
קמצן נתפס כתכונה שלילית ונדיב כתכונה חיובית, האם נכון לראות זאת כך?
הגדרת התכונות
הגדרות:
כל אדם מתייחס אחרת לקמצנות לנדיבות ולפזרנות. מה שנחשב בעיני אחד לקמצנות יכול להחשב בעיני אחר לנדיבות. מה שנחשב בעיני לנדיבות יכול להחשב בעיניך לפזרנות, ולהיפך. בוא תעשה לנו קצת סדר.
מיהו לתפיסתך קמצן, נדיב, ופזרן? ואיך זה בא לידי ביטוי במחשבות שלו, ברגשות שלו ובהתנהגות שלו?
תכונת הקמצנות למרות שאינה תכונה מזיקה כמו תוקפנות או נקמנות, נחשבת בעיני הבריות לאחד מאפיוני האישיות המגונים ביותר.
מאין נובע התיעוב כלפי אלה ששומרים על הונם באופן מופרז? ולא מוכנים לתת ממנו ולו במעט לאחרים?
קמצנות מוגדרת גם כחוסר רצון להוציא כסף, עד כדי ויתור על נוחות וצרכים בסיסיים, ללא כל קשר למצב הכלכלי האובייקטיבי. ההגדרה הזאת מאד הפתיעה אותי, חשבתי שקמצנות מופנית בעיקר כלפי אחרים ולא כלפי האדם עצמו. זה לא נתפס בעיני שאדם שיש לו חי כאילו אין לו, ומונע מעצמו צרכים בסיסיים.
איך זה יתכן שאדם ימנע מעצמו דברים ויפגע בעצמו? זה בניגוד לטבע.
מה הוא מרויח מזה ?
קמצן לא מגדיר עצמו ככזה, אלא כאדם מחושב/חסכן בהיבט הכלכלי, או מחושב/מאופק רגשית
איפה עובר הגבול לדעתך בין קמצנות לחסכנות, ובין קמצנות רגשית לאיפוק?
ההגדרה הקלאסית של קמצנות גורסת כי זוהי נטייה של הפרט לצבור רכוש מבלי לחלוק אותו עם הזולת, על אף שאינו נזקק לו ממש. http://benhateva.wordpress.com/2006/12/17/26581/
קמצנות - הגדרה (ויקיפדיה): קמצנות היא תכונה המתאפיינת בחוסר רצון להוציא כספים, לעתים עד ויתור על נוחות ועל צרכים בסיסיים. במקרים רבים, קמצן לא מגדיר עצמו ככזה, אלא כאדם מחושב או חסכן. לכן הגדרת הקמצנות מתבססת לעתים על סטנדרטים חברתיים ועל הסבל והתסכול הנגרמים בעקבותיה לאנשים אחרים. לעתים אנשים הסובבים אדם קמצן חשים כי עיסוקו בכסף הוא אובססיבי, וכי נמנעות מהם פעילויות או רכישות בסיסיות ללא סיבה כלכלית אובייקטיבית.
אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, קישר את הקמצנות לקשיים בתהליך הגמילה מחיתולים בילדות, העלול להתפתח לקיבעון בשלב האנאלי ולהתבטא בבגרות באישיות נוקשה, חסרת גמישות וקמצנית.[1] התומכים בביהביוריזם ותאוריות קוגניטיביות-התנהגותיות כמו תאוריית הלמידה החברתית של אלברט בנדורה, טוענים שקמצנות נלמדת באמצעות חיקוי של דמות קרובה, כגון הורה המתנהג בקמצנות.http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%9E%D7%A6%D7%A0%D7%95%D7%AA
נָדִיבוּת - הגדרה: לא קמצן, נותן ביד רחבה לאחרים; טוב לב; איש חסד. גָדוּש.http://milog.co.il/%D7%A0%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA
במילון 'רב-מילים': 'נדיבות' מוגדרת כתכונה: "תכונתו של הנדיב, של מי שמרבה לתת ולתרום לאחרים מתוך רצון טוב בלי לבקש תמורה."
מה זו נדיבות לב?
מדוע מייחסים תכונה זו דווקא ללב?
האם זו תכונה טבעית?
נתינה בטבע: העולם כולו מתנהל בנתינה בלתי פוסקת: העץ נותן לאדמה את עליו כדי שישמשו כקומפוסט, האדמה נותנת לעץ מזון ומים, אנחנו מקבלים מהצמחים חמצן ונותנים להם בחזרה co2, שרשרת המזון בקהילת החיים היא מעגל של נתינה וקבלה, השמש שמפזרת את אורה וחומה בנתינה שוויונית ללא אבחנות, העננים שנותנים לנו גשם, הנחלים שזורמים אל הים, הופכים אדים, עולים חזרה אל השמים וחוזרים אלינו כגשמי ברכה, הכוכבים, אותן שמשות רחוקות שנותנות לנו את אורם למען הרומנטיקה. גם גופינו שלנו יחזרו יום אחד אל האדמה ויניבו אותה ויתרמו את תרומתם למעגל החיים של נתינה וקבלה.
http://tovana.org.il/he/library/articles5/179-2010-07-15-16-19-41
בטבע יש נתינה בנדיבות אינסופית, כל הטבע מתקיים בצורה של זרימה ונתינה, מה שנותן האחד משמש את האחר לשרשרת המזון, אור השמש, מחזור המים בטבע וכו... אבל בין בני אדם יש את הפחד שינצלו אותך.
אז למה שאדם יהיה מוכן להיות נדיב?
לעיתים אנשים נדיבים בכסף אך לא בזמן, בידע ביחס טוב ואהבה. מהי נדיבות אמיתית?
האם יכולות להיות 2 תכונות באותו אדם? קמצן ברמה הכספית, אבל נדיב ברמה הרגשית או החברתית? האם זה מאפיין שמלווה את האדם בכל ההיבטים?
תפקיד התכונות:
אומרים שאין תכונה מיותרת בבריאה - למה התכונות האלה קמצן-נדיב-פזרן קיימות בכלל ? מה מטרת התכונות האלה באדם?
איך הן עוזרות לאדם להתפתח?
איך הן תורמות להתפתחות האנושות?
כרבע מהאוכלוסיה מאופיינת במידה מסוימת של קמצנות, האם זה מאפיין ייחודי של הדור שלנו או שככה זה תמיד היה?
גורמים:
מחקרים הוכיחו שנדיבות אף היא תכונה גנטית.
יש תאוריות רבות בנוגע למקור לקמצנות. יש הטוענים שקמצנות היא תכונה נרכשת בלבד, כתוצאה ממחסור בילדות או כתוצאה מצמצום כפוי לתקופה ממושכת בחיים, הוא מפנים חוויה של "אין" ומתנהג כך גם בבגרותו. ויש מחקרים שמצביעים גם על השפעות גנטיות.
סיבות נוספות להתפתחות התכונה יכולות להיות ביקורת מופרזת שילד ספג, או חוסר באהבה.
האם תוכל להוסיף מנקודת מבטך - מה לדעתך גורם להתפתחות התכונות האלה באדם? מה גורם לאדם להיות קמצן או נדיב?
האם אלה תכונות מולדות או נרכשות לדעתך ?
הפזרנות: היא אחותה התאומה של הקמצנות וגם היא תולדה של אותה חרדה כלכלית, רק שבמקרה הזה נוצר אפקט הפוך בדמות בזבזנות יתר. http://benhateva.wordpress.com/2006/12/17/26581/
באותם תנאי חיים יש כאלה שיהפכו לקמצנים ויש כאלה שיהיו פזרנים. מה קובע את כיוון ההתפתחות של התכונה באדם ?
לעיתים גם כשהמצב הכלכלי משתפר, הקמצנות נשארת. האדם נמצא בתפיסת עולם שלא קשורה למציאות האובייקטיבית. ויותר מזה, הוא אפילו יכול לשים לעצמו רגליים בעסקים בשל חסכנות יתר (נותן משכורות נמוכות, אנשים טובים עוזבים אותו בגלל כסף, פרוייקטים מתעכבים)
איך יתכן שאדם שמצבו הכלכלי נפלא, לא מכיר במציאות האובייקטיבית וממשיך להתנהל בצמצום? ואף פועל נגד עצמו?
המניעים של הנדיב:
מה עדיף, לתת או לקבל? מחקר מגלה שהנאה מנתינה היא עניין אוניברסלי
החוקרים מצאו, כי להוציא כסף על אחרים במגוון סיטואציות גורם לאנשים הרגשה טובה. http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000824720
מחקר נוסף מגלה שהוצאת כסף על אנשים אחרים ועל מטרות חברתיות גורמת יותר אושר לאדם מאשר להוציא את הכסף על עצמו.
http://www.sheatufim.org.il/website/modules/database/PoolItemPage.aspx?PoolItemType=2&PoolItemID=440
מהי ההנאה הזאת של להוציא כסף על מישהו אחר? האם לא יותר נעים להשאיר את מה שיש לך אצלך?
מה ההבדל בין ההנאה שבלקנות לעצמי, לבין ההנאה שבלקנות לאחרים?
יחד עם זאת מחקרים מראים שהנדיבות אמנם מלווה בסיפוק וברצון טוב לעזור לאחר, אך במקביל גם מלווה גם בתחושות לא נעימות - של הכבדה רגשית והפסד מעצם הנתינה, האשמה וביקורת עצמית על כך שלא עוזרים מספיק או נשהם נמצאים במצב טוב יותר.
http://www.midgam.com/results/articles/article.asp?ArticleId=46
מדוע שאדם יהיה מוכן להכיל תחושות לא נעימות של הכבדה רגשית והאשמה עצמית, רק כדי לתת לאחר? איך ניתן להסביר זאת?
ישנה גישה שאומרת "שלח לחמך על פני המים, כי ברב הימים תמצאנו" (קוהלת יא). כלומר: מה שתתן יחזור אליך חזרה.
האם הגישה הזאת נכונה? או ש"צדיק ורע לו רשע וטוב לו"?
המחקרים מראים שנדיבות גורמת לאושר. איך הקמצן מוכן להפסיד את כל האושר הזה? איך הקמצן לא רואה את מה שהנדיב רואה ?
מחקר: נדיבות זה בגנים:
צוות חוקרים מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית גילו כי ה-DNA של אנשים נדיבים יותר שונה משל אנשים פחות נדיבים.
המחקר: משחק מקוון, בו נדרשים הנחקרים להחליט האם לחלוק את כספם עם משתתפים נוספים. החוקרים מצאו כי נחקרים שבחרו להעניק את כספם לאחרים "בנדיבות" נבדלו גנטית ממשתתפים שבחרו להשאיר את כספם בידם.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3479552,00.html
הקמצנות כתכונה נרכשת:
כמעט ואין התייחסות אליה בספרות הפסיכולוגית, ומי שמאופיין בה בדרך כלל אינו מתלונן עליה, אך מי שחי עם אדם שסובל ממנה יכול להעיד עד כמה היא דומיננטית בחייו: קמצנות של בן משפחה או בן זוג משפיעים על אורח החיים של המשפחה כולה ולא פעם מביאים לעימותים וקשיים.
קמצנות מוגדרת במילון כ'חוסר רצון להוציא כספים, לעיתים עד ויתור על צרכים בסיסיים', ובסקר שנערך ב-2006 נמצא שכרבע מהאוכלוסייה מאופיינת במידה מסוימת של קמצנות הנעה על טווח רחב של חומרה.
במקרים רבים הקמצן עצמו לא יגדיר עצמו כקמצן אלא כחסכן או מחושב כספית, והגדרתו כקמצן תתבסס על סטנדרטים חברתיים (למשל, בחור שלא משלם את כל החשבון בדייט הראשון עלול להתפס כקמצן בעוד שבחורה לא תתפס ככזו) ועל חווית סבל ותסכול של הסובבים אותו. אלו, ירגישו בדרך כלל כי העיסוק בכסף ובהוצאות הוא אובססיבי וכי נמנעות מהם פעילויות או רכישות בסיסיות אשר מבחינה כלכלית אובייקטיבית אין סיבה להמנע מהן.
המחקר מצביע על השפעת הגנטיקה על הנטייה לקמצנות, אך נראה כי מעורבים גם גורמים פסיכולוגיים ופסיכו-סוציאליים בהיווצרותה.
הפסיכולוגיה הקלאסית, לעומת זאת, רואה את הקמצנות כחלק מדפוס אישיותי נרחב אשר מתבסס כבר בגיל הרך….. http://www.betipulnet.co.il/articles/%D7%A7%D7%9E%D7%A6%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%9E%D7%94_%D7%96%D7%94_%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%94_%D7%9C%D7%A0%D7%95/
הקמצנות היא אובססיה הנגרמת מחרדה קיומית: הקמצנות הינה הפרעה חשיבתית-התנהגותית המתקיימת מתוך עמדה קוגניטיבית של חרדה קיומית. זוהי עמדה סובייקטיבית, שלילית, בעלת השלכות חמורות מאוד מכל הבחינות, הן על הקמצן עצמו והן על הסובבים אותו. קמצנות היא תכונה אגוצנטרית ואנוכית אשר אינה מעוגנת במציאות, ואינה קשורה לכמה כסף יש לאדם. הקמצן חווה חווית עוני רגשית, לא מציאותית, אשר אינה משרתת מטרה הגיונית.
הקמצן חווה אותם מחשבות, דחפים, דאגות-יתר מופרזות או דימויים חוזרים ומתמידים שאף פעם אין לו מספיק. הוא מרגיש תמיד מאוים ולכן, אם יילקח ממנו משהו, החרדה שלו תעלה והוא יפרש ויחווה את המצב כקטסטרופלי. הוא מרגיש שהוא מאבד חלקים מעצמו. לכן, גם כשיש לו שפע חומרי, הוא ימשיך לחסוך ולמחזר, מתוך דחף חרדתי של חוסר וחסך, אשר קשה לו לשלוט עליו. עוצמת החרדה כה גבוהה וכה אינטנסיבית שהיא גורמת לו למצוקה ניכרת ואף מנהלת לו את החיים.
סיבות לקמצנות: התנהגויות שאנו לומדים, נרכשים לרוב בילדותנו. כך גם הדרך שבה אנו מתייחסים לכסף. בבית שהיה מחסור וחרדה קיומית, הילד הפנים את החרדה של ה'אין' ומתנהג כך גם בבגרותו. הקמצנות מספקת לו תחושת פיצוי ומקנה לו ביטחון מפני הלא נודע. קמצנות עונה גם על חסכים מהילדות כמו, ילד שחווה ביקורת מופרזת לעיתים תכופות, ילד שחווה חוסר במחוות של אהבה.
האגוצנטריות היא לב הבעיה, מרוב שהקמצן עסוק בעצמו ובחרדות שלו הוא לא יכול לקיים קשר משמעותי עם הזולת.
http://www.articles.co.il/artic
הסטיגמה אומרת שגברים מחושבים יותר בהתנהלותם הפיננסית ונוטים לשקוע בקמצנות, ואילו נשים ידועות כפזרניות גדולות שרק רוצות לעשות שופינג כל היום. במציאות, המצב שונה. מאחר שקמצנות נובעת מבעיה רגשית או חרדה שמאיימת על קיומנו ומקורה בחוויות מתקופת הילדות או מתקופה אחרת בחיינו – היא נמצאת באופן שווה אצל גברים ונשים. גם הסטיגמה לגבי נטייתה של האשה להיות פזרנית היא שגויה. למעשה, הפזרנות היא אחותה התאומה של הקמצנות וגם היא תולדה של אותה חרדה כלכלית, רק שבמקרה הזה נוצר אפקט הפוך בדמות בזבזנות יתר.
http://benhateva.wordpress.com/2006/12/17/26581/
מחקר העכברושים: התכונה של האגרנות נשמרת על אף המציאות:
ג'וזף ולואיס ליקלידר (Licklider). הם גידלו עכברושים מלידתם, וסיפקו להם כמויות עודפות של מזון מגוון. העכברושים הללו לא ידעו כל מחסור. כעבור תקופת מה, החליטו לגמול אותם מן המטעמים. במקומם הגישו להם כופתאות יבשות שהיה עליהם לכרסם. את הכופתאות סיפקו להם במידה שתספיק להשביעם, אך לא בכמות עודפת. למרות שאף אחד מאותם עכברושים לא התנסה מעולם בקיצוב מזון, כולם, ללא יוצא מן הכלל, התחילו מיד לאגור את הכופתאות.
בשלב הבא רצו החוקרים לחשוף את מניעי העכברושים. הם עטפו מחצית מן הכופתאות ברדידי אלומיניום, ובכך ביטלו את ערכן כמזון. ברם, כל זאת לא שינה את מנהגי האגירה של העכברושים; הם גם ליקטו את הכופתאות חסרות הערך והבלתי אכילות. גם כשעטפו חפצים של מה בכך ברדיד האלומיניום, מצאו החוקרים שאף אלה נאספו, וכי למרכיב הריח אין כל משמעות בתשוקה שפקדה את העכברושים ללקט מכל הבא ליד.
לאחר מכן, הוצאו מן הכלובים ערימות הכופתאות, ועל העכברושים הוטל צום. בתום תקופת חסך זו נתברר כי העכברושים נעשו עוד יותר להוטים לאגור ונעשו חמדניים ביותר, עד שהתעניינו בכל חפץ שנקרה לידם, ולאו דווקא כזה שהושם בכלי הקיבול למזון. על פי התוצאות שיערו החוקרים כי הנטייה לקמצנות היא מולדת, וליצורים קשה לשלוט בה.. http://benhateva.wordpress.com/2006/12/17/26581/
וביחס לאדם: אדם קמצן שהתעשר ועדין לא מרשה לעצמו לחיות בשפע.
נדיבות: מחקר - עניים נוטים להיות יותר נדיבים מעשירים
שני חוקרים בחנו לאורך השנים את אופיים של מתעשרים, אותו השוו לעניים ■ קלטנר מצא וגילה כי עניים נוטים להיות נדיבים יותר, וזאת בין היתר בגלל הקשרים החברתיים והקהילתיים אותם הם נוטים לטפח. שניהם הדגישו כי אין הדבר מראה כי עניים תורמים יותר. אולם באופן יחסי, הם נדיבים יותר בנוגע לרכושם.
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000883746
היבט שלילי וחיובי לתכונות:
האם יש היבט חיובי לתכונות הקמצנות והפזרנות?
מה התרומה של הפזרנות והקמצנות לחברה שלנו ?
"הקמצנות מבזה את עצמה ואינה מרוויחה דבר." ~ ניקולה בואלו
גם הרמב"ם כותב בהלכות דעות פרק א ש-2 התכונות האלה הן "אינן דרך טובה":
"ויש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על ידו ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול, ויש שהוא מאבד כל ממונו בידו לדעתו... שני קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה, אינן דרך טובה" http://he.wikiquote.org/wiki/%D7%A7%D7%9E%D7%A6%D7%A0%D7%95%D7%AA
האם יש היבט שלילי לנדיבות?
איך התכונות האלה, קמצנות ופזרנות, עוזרות לנו ליצור יחסים טובים עם אנשים?
תכונות ותפיסת המציאות
בדר"כ קמצנים לא חושבים כך על עצמם. הם מרגישים חסכנים או מחושבים. כמו כן יתכן שבקרב אנשים מסויימים אדם יכול להחשב לנדבן ואחרים יראו בו קמצן. כלומר זה עניין סובייקטיבי.
2 אנשים מסתכלים על אותו אדם, אחד יראה בו קמצן והשני יראה בו נדיב. איך זה יכול להיות?
מה המדד לקבוע האם אני קמצן או נדבן? האם זה מה שהחברה שאומרת עלי או מה שאני מרגיש ביחס לעצמי?
אני אמור להאמין להם?
הרבה הפעמים הקרובים לנו רואים בנו משהו שאנחנו לא מזהים (למשל פזרנות, קמצנות). הם גם דואגים להגיד לנו את זה ללא הרף, ואנחנו לא מוכנים לראות. לעומת זאת, דווקא אדם מבחוץ שיגיד לי את זה יכול לגרום לי להתעוררות. אני מכירה את זה מצויין מזוגיות.
איך זה יכול להיות שדווקא הקרובים אלי לא מצליחים להשפיע עלי, בעוד מישהו זר משפיע?
יש ביטוי שאומר - "כל הפוסל בממו פוסל" - אם אני רואה באדם השני קמצן, האם זה אומר שגם אני כזה?
הפתרון: שימוש נכון בתכונה
יחסים - בעיה ופתרון:
זוגיות
קמצן בדרך כלל אינו מתלונן על תכונה זו, אך מי שחי עם אדם קמצן יכול להעיד עד כמה היא דומיננטית בחייו: קמצנות של בן משפחה או בן זוג משפיעים על אורח החיים של המשפחה כולה ולא פעם מביאים לעימותים וקשיים.
האם כדאי להכנס לזוגיות עם אדם קמצן? האם זה ניתן לשינוי? (לעיתים על זה נופלת הזוגיות)
קמצנות היא דפוס אשר במרבית המקרים מופיע על רקע מבנה אישיותי וגורמי עומק פסיכולוגיים, ועל כן, לא מפתיע שמדובר בדפוס קשה לשינוי. הבעיה המרכזית העומדת בפני אפשרות השינוי היא העובדה שמרבית הקמצנים אינם חווים את קמצנותם כבעיה ולהיפך- מרבים להתלונן על פזרנותם של הסובבים אותם,
כאשר ישנה הכרה ורצון לשנות את דפוס הקמצנות, ניתן להיעזר בטיפול פסיכותרפי…. עם זאת, כשר אין הכרה בקמצנות כבעיה קשה מאוד להביא לשינוי דפוס זה. במקרים אלו, מומלץ לבן/בת זוגו של הקמצן/ית לחשוב היטב האם הוא מסוגל לחיות עמה בשלום והאם תכונותיו האחרות של בן הזוג מפצות על הקמצנות.
http://www.betipulnet.co.il/articles/%D7%A7%D7%9E%D7%A6%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%9E
הורות
הקמצנות נוצרות בילדות. הילד שלי קמצן או פזרן (נותן כל מה שיש לו לכולם), מה לעשות עם זה? האם כדאי לנסות להשפיע על זה? לעזוב את זה?
איך אפשר לפתח תכונה של נדיבות בילד?
האם זה הפיך?
כללי:
הפתרון - שפע: גם פזרנות וגם קמצנות נובעות מחרדה כלכלית, ומתחושה של "אין". בקמצנות ההתנהלות היא של "אין" , ובפזרנות האדם מתמודד עם תחושת ה"אין" ע"י אשליה של "יש בלתי מוגבל". ולכן ע"פ ההגיון תחושת שפע אמיתית יכולה לרפא את העיוות הרגשי והתפישתי שנוצר.
איך ניתן לתת לאדם שחי בתחושה של "אין" להרגיש שפע רגשי אמיתי?
איך לשכנע בוס קמצן למשל להעלות לי את המשכורת?
ובכלל - איך לתקשר נכון עם אדם קמצן (נגיד קרוב משפחה) כך שיוכלו להווצר ביננו יחסים טובים ושההיבט הכספי לא ייצור ביננו מחיצות?
גם אדם נדיב שכל הזמן נותן לכולם יכול לעצבן, יחסית אליו אני תמיד נראה לא טוב. איך אני מתמודד עם תכונה כזאת של אדם קרוב לי - אח, בן זוג, עמית לעבודה?
מה האדם עצמו צריך לעשות עם תכונה של קמצנות או פזרנות שמפריעה לסובבים אותו?
האם ניתן לשנות את התכונות האלה ? האם צריך לשנות ? מה היחס הנכון אליהן?
במערכות יחסים מסויימות התכונה באה לידי ביוטוי בעוצמה חזקה או חלשה יותר, מה גורם לזה שמול אדם מסויים אני יותר קמצן או יותר נדיב?
פזרנות:
פזרן הוא אדם שחי באשליות. הוא מפזר את מה שאין לו מתוך תחושת שפע שקרית המנותקת מהמציאות. קמצן הוא אדם שאף הוא חי באשליות. הוא מקמץ וחוסך כספים מתוך תחושת מחסור שקרית המנותקת מהמציאות.
שפע אמיתי הוא שפע הנובע מהרגש, לא מהשכל או מהיצר. שפע אמיתי זו הרגשה פנימית נמשכת וארוכת טווח שהיא תולדה של השקעה עצמית, אהבה עצמית, טיפוח עצמי וחיזוק הביטחון העצמי. שפע אינה הרגשה זמנית אלא הרגשה שהולכת ונבנית נדבך על גבי נדבך לאורך ימים, שבועות, חודשים ושנים על גבי שנים.
www.articles.co.il › שיפור עצמי › אימון אישי
נתינה בחברה
מה זו נדבה ?
בתורת ישראל לתת נדבה זו מצווה, מדוע?
מה בין נדיבות להתנדבות?
מדוע התנדבות (כשאדם מנדב את עצמו), זה נחשב לערך עליון בחברה?
מהי נדיבות בחברה אינדוידואליסטית? זה קצת סותר ...
מה ההבדל נדיבות בחברה אינדוידואליסטית לנדיבות בחברה שפועלת מתוך "ואהבת לריעך כמוך"?
מה צריך אדם לנדב בחברה בריאה ? האם כסף, צדקה, יחס, תמיכה? במה כדאי להיות נדיב אם ברצוני לעשות זאת נכון?
נדיבות
הנדיבות ביהדות- ואהבת לרעך כמוך
טיפוח הנדיבות הוא לב ליבה של היהדות. על פי התלמוד "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט:יח) – לאהוב את הזולת כמו שאנו אוהבים את עצמנו, הוא עקרון יסוד בתורה. החינוך להיות "בן אדם" דורש הרבה יותר מאשר ללמד את ילדנו לומר "תודה" ו"בבקשה". מדובר בהזנת הנשמה כשהחדרת הנדיבות היא אחת הדרכים הבסיסיות לדמות לבוראנו שמהותו היא נתינה. זה ממש לא פשוט ללמד את ילדינו לצאת מתוך עצמם, להתעלות מעל הרצונות והצרכים שנראים להם חיוניים ביותר. המטלה הופכת מורכבת עוד יותר כאשר החברה והתקשורת הסובבות אותנו מציפות אותנו במסר ההפוך!
האתגר האמיתי הוא ללמד את הילדים להושיט יד אל מעבר לנוחותם הפרטית ולעודד אותם לפעול כנגד הדחף הטבעי שלהם. זוהי נקודת הצמיחה האמיתית.
נדיבות ואהבה מתחילות בבית: למדו את ילדיכם לבדוק מי זקוק לעזרה במשפחה. ...החמיאו לו מכל הלב, לא רק על המעשה אלא גם על מציאת ההזדמנות.
שתפו את ילדיכם כמה שיותר במעשי הנדיבות-נתינה שלכם.
למדו את הילדים לארח עם כל הלב
ספרו סיפורים מעוררי הזדהות על אנשים שעזרו לאחרים:
הביעו התרגשות כשאתם שומעים על מעשי נדיבות של ילדכם… עשו מזה עניין גדול.
.http://www.aish.co.il/f/p/48850062.html
ציטוטים על קמצנות:
"לא העוני אלא השפע גורם לקמצנות." ~ מישל דה מונטן "מסות" (ספר 1, פרק 14)
"הקמצנות היא הגדולה שבמגרעות; אם אנו סופרים את הפרוטות, אנו סופרים גם את הרגשות." ~ מישל אודיאר
ציטוטים על נדיבות:
הדרך היחידה להצלת נפשך היא המאבק להצלת האחרים.- ניקוס קאזאנצאקיס{ מתוך הספר "זורבה היווני" }
מעשה נדיב, קטן ככל שיהיה, לעולם אינו מתבזבז.- איזופוס{ מתוך המשל "האריה והעכבר"}
צו החיים תן וקח. כך נברא העולם; שכל אדם יהיה משפיע ומקבל, ומי משאין בו שניהם כאחד - הריהו כאילן סרק.- רבי יצחק מזידיטשוב
מאמר החירות (הרב יהודה אשלג, בעל הסולם): ובזמן הזה מתהפכים בו הנטיות הכלולים במצע שלו, ומקבלים בחינות של מושכלות, למשל, אם ירש מאבותיו נטיה להיות קמצן, הנה כשגודל, הולך ובונה לעצמו שכליות ועיונים, אשר כולם מסיקים לו החלטות אמיתיות, שטוב לאדם להיות קמצן. וכבר ידעת שאף על פי שאביו היה ותרן יכול הוא לרשת ממנו נטיה שלילית להיות קמצן, כי השלילה היא גם כן ירושה גמורה ממש כמו הקיום. או שירש מאבותיו נטיה להיות חפשי בדעות, הולך ובונה לעצמו עיונים, ומסיק מהם מסקנות שאך טוב לאדם להיות חפשי, אולם מאין הוא נוטל אותם המשפטים ודרכי ההקש ומשא ומתן? כל זה הוא נוטל מהסביבה שלא מדעתו, כי המה משפיעים לו דעותיהם וטעמם, בבחינת גורם ונמשך הדרגתי….
...נניח שמגן על עצמו במנהגו זה שלא יצטרך לבריות, הרי שהשיג בחינת קנה מדה לקמצנות שיכול לוותר בזמן שלא יהיה לו מציאות מהפחד הזה. נמצא שהשתנה הרבה לטובה, מהמדה שירש מאבותיו, וכן לפעמים מצליח לעקור נטיה רעה מתוכו לגמרי, והוא על ידי הרגל, אשר כוחו יפה להעשות לו טבע שני.
http://www.kab.co.il/heb/content/view/frame/31386?/heb/content/view/full/31386&main