יצירתיות. אחת היכולות הכי נחשקות שיש בחברה. נתפסת כקריטית להצלחה בקריירה וגם לעתיד המדינה. מעוררת תחושות כמעט מיסטיות של התעלות ושל הולדה. מה יש בה ביצירתיות, כך שבכל רובד בחיים היא אותנו מלווה?
ובכן, כשמתבוננים רחב רואים שהיצירתיות מגיעה מעמקי המבנה הפנימי שלנו, היא המנוע של התפתחות היקום. אטומים, מולקולות, תאים, האבולוציה הרכיבה מהם גושים גדולים כמו כוכבים. אחר כך התפתח עולם הצומח, שגם הוא נמצא כל הזמן ביצירה, בתהליכים של בנייה, התחדשות, הרכבה. בעולם החי נוצרו מינים שונים, ודרך מאבקים בין כוחות מנוגדים השתכללה היצירה. הטבע הוא היוצר הגדול, מפתח כל הזמן דברים מורכבים יותר, משובחים יותר, מותאמים יותר לתנאי הסביבה.
אנחנו, בני האדם, גם כן חלק מהטבע. ולכן, כשבאה למישהו הברקה, פרץ של יצירתיות מיוחדת במינה, סביר להניח שאותו רעיון נולד בו כתוצאה מהתפתחות כלשהי במערכת הטבע הגדולה. כל רצון, כל מחשבה, כל דבר שקורה לי או לך, כנראה שהכול קיים באיזושהי מערכת מידע כללית שיש בטבע, סוג של תוכנת ניהול או מערכת הפעלה, על אף שבינתיים איננו מגלים אותה.
איך שלא יהיה, כיום קצב ההתפתחות הוא מהיר מאוד, ומנקודת המבט של יצירתיות לא ידוע לאן אנחנו מתקדמים. ברור שהעולם של מחר יהיה שונה, אבל לא ברור במה יבטא האדם את הדחף הפנימי שלו ליצור.
הרי מה זאת יצירה? הבעת ראייה חדשה של עצמך ושל העולם. עד היום היצירתיות התבטאה בכל מיני צורות חומריות כמו אומנות, פיתוחים טכנולוגיים ועוד, אבל נראה שאנחנו מתפתחים לכיוון שהוא יותר רוחני.
למה הכוונה? בכל ביטוי חומרי יש ליצירתיות של האדם הגבלה מסוימת. היוצר מנסה למסור לאחרים את עולמו הפנימי, וההכרח בשימוש בחומר כלשהו כמצע לביטוי, גורם לכך שהרבה מהרגש הפנימי נעלם בדרך.
בפורמט הזה, מסתבר, היצירתיות כבר מעט מיושנת. יצירתיות ברמה הכי גבוהה צריכה להיות בלתי מוגבלת. לאפשר לנו למסור את כל העולם הפנימי שלנו לאחרים, ולהיות מסוגלים להתרשם מכל עולמם הפנימי. ולכן, העתיד נמצא ביצירות שיימסרו ישירות מנשמה לנשמה.
בנוסף, עד היום כל יצירה שלנו הייתה לא יותר מחיקוי של משהו שכבר קיים בטבע. האדם התבונן בעולם הסובב אותו, ובאו לו מחשבות איך ליצור משהו. כך לדוגמה, המוזיקה באה מצלילים ששמענו בטבע כמו משב הרוח בין העצים, הריקוד בא מתנועות שרואים אצל בעלי החיים, וכן הלאה.
ביצירה הרוחנית, אם נגדיר אותה כך, תיפתח לנו ההזדמנות ליצירה של ממש. אנחנו ניקח את הכלים הפנימיים שלנו, את כל מה שיש בתוכנו, רצונות, מחשבות, יכולות, תכונות, ונחבר אותם לכלים הפנימיים של הזולת. כל אחד ייכנס לתוך השני, ויגלה שם חלל שבו יוכל לעשות יצירות חדשות באמת. ככל שנתחבר זה לזה, נקבל אינספור אפשרויות להתקשרות בין הלבבות והמוחות שלנו, ועל ידן ניצור משהו חדש, נוליד משהו שקודם לא היה קיים.
ברמת התפתחות כזאת, האדם יהפוך להיות דומה לטבע, היוצר הגדול. ילמד ליצור דברים חדשים במציאות, כאילו להוליד יש מאין, על ידי התקשרות מיוחדת לאחרים. "נעשה אדם", נאמר על כך במקורות, והכוונה לכך שניצור מעצמנו אדם רוחני. אדם שיהיה מעל הטבע האגואיסטי, מעל החשבונות הצרים, מעל הדחייה והריחוק מאחרים. אדם בעל תכונות נעלות, אלטרואיסטיות, בעל טבע של אהבה לזולת ועם יכולת התקשרות לאחרים.
אכן, אלה יהיה בני אדם בדרגה חדשה לחלוטין, וליצור אותם זוהי משימת חיינו. בתהליך היצירתי הזה נצטרך לבנות לעצמנו חינוך ותרבות חדשים, לעשות שימוש בכל הכלים שרכשנו כדי להוליד מעצמנו מין חדש של אנושות. מתקדמת, משופרת, מחוברת. יהיה עלינו ללמוד איך לקחת את הכוחות האגואיסטיים שטבועים בכל אחד מאיתנו, ולהפוך אותם לעזר כנגדו, כמנוף להתפתחות החדשה.
האדם של מחר ייראה כמונו מבחינה חיצונית, אבל הפנימיות שלו תהיה לגמרי שונה. הוא ירגיש את האחרים כאיברים מגופו ממש, ויתייחס אליהם בהתאמה. יהיו לכך השלכות על כל תחומי החיים כמובן, נפסיק לייצר דברים מיותרים רק כדי להתעשר על חשבון האחרים, נפסיק להיאבק זה בזה, להמציא תחבולות שיווקיות וכלי מלחמה. אנחנו נתרכז ביצירת האדם המחובר, וזה ימלא את הריקנות הפנימית שמקננת בעולם. יחד נגלה את השלב האבולוציוני הבא ונראה איך כל אחד יכול להיות יוצר מושלם – להביע את המיוחד שבו, על ידי התקשרות פנימית של אהבה לכולם.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 297 – bit.ly/3kWDA2p