חיים חדשים

שיחה 772

סליחות בין אדם למקום

שיחה עם רב ד"ר מיכאל לייטמן - 27.09.16 – אחרי עריכה

אורן: בימים אלה בהם אנחנו מסיימים שנה ומתחילים שנה חדשה, יש הרבה סליחות באוויר. נרצה להתעמק בתהליך הזה של סליחות, להבין אותו, ולראות איך הוא יכול לקחת את כולנו לחיים טובים יותר. חיים חדשים.

טל: באמת מנהג הסליחות כולל קטעי תפילה, פסוקים, ופיוטים בנושאים של בקשת סליחה, חרטה, חשבון נפש ובקשה מא-לוהים לרחמים. למעשה החרטה והסליחה אמורים להתרחש כמו שאנחנו מבינים, גם בין אדם לחברו וגם בין אדם למקום. העניין הזה של "בין אדם למקום", זה באמת משהו שמעלה המון שאלות ותהיות שעליהם אנחנו היום נרצה לדבר ולהתמקד, אחרי שכבר דיברנו על סליחות בין אדם לחברו.

אנחנו מבינים ממך שכל מנהג כזה ביהדות, יש מאחוריו עומקים מאוד מאוד גדולים שזה באמת לא כל כך קשור לאמונה כזאת או אחרת, אלא להבנה טובה יותר של מערכת הטבע והמציאות שבה אנחנו נמצאים. ובאמת נרצה לדבר היום על מה זה בדיוק סליחות בין אדם למקום? מהו המקום? איך מבקשים סליחה? מהי המחילה?

ואני רוצה לקרוא קטע קטן מאחד הפיוטים, "שיר תפילה והודיה" מתוך "ספר הסליחות" שיכניס אותנו לאווירה.

"בן אדם מה לך נרדם, קום קרא בתחנונים, שפך שיחה, דרוש סליחה מאדון האדונים. רחץ וטהר מן המעשים הרעים, ואל תאחר בטרם ימים פונים, ומהרה רוץ לעזרה לפני שוכן מרומים".

אז רצינו באמת להתחיל מהשאלה, מאיפה המנהג הזה לבקש סליחה מא-לוהים על המעשים שלנו, מאיפה זה נובע?

קודם כל, מי זה או מה זה ה-אלוהים?

טל: המקום.

המקום, הבורא, הקדוש ברוך הוא, ה-ו-י-ה כל זה מדובר סך הכול על כוח עליון, שלו בעצמו אנחנו קוראים "עצמותו", שלא נמצא בכלל בקשר עם הנבראים. בקשר הנבראים הוא מופיע בזה שברא את הנברא, ונברא נקרא "רצון ליהנות" או במונח הקבלה "רצון לקבל", שזה מונח פיסי כמו במדע, בפיסיקה. רצון לקבל. כי לפי הרצון ליהנות, את הרצון לקבל אנחנו יכולים למדוד, כמה שהוא רוצה ליהנות, כמה שהוא רוצה לקבל הנאה ותענוג.

והבורא, הכוח העליון ממלא את הרצון הזה. ממלא את הרצון הזה בכמה שהרצון הזה דומה לו, לבורא. יש לנו נברא שנקרא "רצון לקבל", ועד כמה שהוא עושה את עצמו כמו הבורא המשפיע, אז הבורא ממלא אותו. או שהנברא מתחיל לגלות את הבורא, במידה שהוא דומה לו.

אני מלכתחילה כבן אדם, הפוך מהבורא. אני נמצא ברצון ליהנות לעצמי, ולא לתת לאף אחד ושום דבר. במידה שאני משנה את הטבע שלי אם אני מסוגל, יכול, אם אני יודע איך ונעשה דומה לבורא, במידה הזאת אני מרגיש שברצון שלי, שזה כל המהות שלי, שם מתגלה הבורא, כוח השפעה, כוח האהבה שממלא אותי, ואז הוא מביא לי בריאות, ומילוי, והרגשת העבר, הווה, עתיד, ואני מרגיש את עצמי שאני נמצא ממש בצורה השלמה למעלה מזמן, תנועה, מקום, בעולם שכולו טוב.

אבל, זה הכול לפי ההתאמה ביני לבין אותו כוח השפעה ואהבה, שנקרא "בורא". זאת אומרת, איפה הוא הבורא? הוא נמצא בקשר בין בני אדם, אם הם מתחברים ביניהם. אנחנו דיברנו על זה כבר בשיחה הקודמת על הסליחות שבין אדם לחברו.

טל: אני מניחה שבין בני האדם יש איזו מערכת, שאליה אתה מתייחס כבורא?

כן. אז המערכת שלנו שאנחנו קשורים כולנו זה מזה, זה מזה, גם דומם, צומח וחי, ובכלל כל היקום, כל זה מערכת אחת ששם יש דומם, וצומח, וחי ובני אדם. ואם כולם הופכים להיות קשורים זה לזה, וזה הכול רק על ידי בני אדם, שבן אדם הוא הגבוה שבכל האיררכיה הזאת, והוא יכול לקשור את כל הקשרים בין בני אדם גם ביחס שלהם הנכון וטוב, לחי, ולצומח, ולדומם, אז לפי כמה שבן אדם מקים את המערכת הזאת האינטגרלית, קשורה בצורה הדדית, מאוזנת, יפה, בצורה שכולנו עוזרים זה לזה בהשפעה, באהבה הדדית, במידה הזאת מתגלה בהם בורא, כוח עליון.

ולכן כל רשת הקשר הזאת בין הנבראים שבני אדם מקיימים, היא נקראת "מקום". והכוח עליון ממלא את המקום. למה אנחנו קוראים לכוח עליון הזה בעצמו מקום? אנחנו שומעים שיש דבר כזה "מצוות בין אדם למקום", מתוך זה שאנחנו לא יכולים לגלות אותו מחוצה למקום, אלא רק בתוך הכלי הזה שנקרא "קשר בינינו". לכן קשר בינינו הוא נקרא "מקום לבורא". ובורא שממלא את הקשר הזה גם כן נקרא "מקום".

אנחנו לא יכולים לגלות אותו מחוצה לזה, כי אנחנו לא יכולים להרגיש אותו מחוצה לזה, ורק לפי מידות הקשר, מהות הקשר בינינו, אנחנו מגלים אותו. ולכן אם אנחנו קוראים אותו בכל מיני שמות, אז השמות האלה רק אומרים באיזה אופן אנחנו התקשרנו בינינו, וגילינו איזה אופן של אותו הכוח העליון שכלפינו כך וכך מתגלה.

טל: אז אם אני מבינה נכון, יש קשר הדוק בין עניין הסליחות או יחסים שבין אדם לחברו, לבין אותם יחסים של האדם עם המקום?

זה תוצאה מזה. עד כמה שאנחנו נהיה קשורים בצורה טובה, יפה, הדדית זה לזה, בצורה כזאת אנחנו נגלה, במידה כזאת אנחנו נגלה את הבורא, כוח העליון ששורה בינינו.

טל: אז מאיפה בעצם המנהג הזה לבקש סליחה ממנו, לבקש מחילה, להתוודות על כל מיני מעשים אישיים?

כתוב על זה כבר מזמן, שפנייה לבורא ובקשת סליחה לבורא אינה מועילה, אם אדם קודם לא מחסל את כל החובות שלו כלפי האנשים האחרים. לכן, במידה שאנחנו מתקשרים בקשר נכון בינינו ונותנים לבורא מקום להתגלות, במידה הזאת, אנחנו בעצם כביכול פונים אליו ומבקשים סליחה. אנחנו לא צריכים לבקש ממנו סליחה יותר ממה שאנחנו מבצעים את הסליחה הזאת בקשר בינינו, כי זה יהיה ממש שקר. מה פתאום שאני פונה לבורא? אני יכול לבנות מקום לתקן, מקום שהוא יתגלה, שזו בעצם כל העבודה שלי. ומה פתאום שאני בוכה וצועק אליו "הצילו", אם אני לא עושה לזה בעצם שום דבר?

טל: אז כל התפיסה הזאת שיש א-לוהים שמסתכל על המעשים שלנו, ואנחנו צריכים להצטער עליהם ממנו, כי הוא רואה את כל הדברים הרעים שאנחנו עושים, היא תפיסה שגויה?

האדם עובר כל מיני שלבי התפתחות, ולכן אי אפשר להגיד שזה נכון או לא נכון, אלא כך אנחנו חושבים. ולאט לאט אנחנו משתפרים. אנחנו עולים בתפיסה שלנו, בידיעה שלנו, בהרגשה שלנו, ואז ודאי שכל המושג הזה "ש"אני והא-לוהים" משתנה, ואני יותר ויותר מתחיל להרגיש שהכוח העליון זאת התוצאה מהקשר ביני לבין בני האדם, ולא קיים מחוצה לזה, אלא רק עצמותו שאתו אין לי שום קשר. לכן טוב אם אדם ידע פעם ולתמיד שאין א-לוהים, אלא במה שהוא קשור לבני אדם.

טל: באמת קראתי שהאופן שבו הסליחות מתבצעות ביחד, בתוך איזו קהילה שמגיעה לבית כנסת ומבקשת איזו סליחה ביחד. אולי כל אחד עושה את זה בנפרד, אבל זה קורה ביחד. ויש גם ציטוט מהמדרש, "בשעה שהצרות באות על ישראל בגלל עונותיהן, יעמדו לפני יחד באגודה אחת ויתוודו על עונותיהם לפני, ויאמרו לפני סדר סליחה, ואני אענה אותם." זאת אומרת שיש כאן איזה עניין כמו שאתה אומר, של אגודה אחת.

חייב להיות. בלי זה לא קיימת פנייה לבורא, אלא דרך זה שאנחנו נהיה כאגודה אחת. כי בזה אנחנו בונים את הכלי, מקום לגילוי שלו, וזה מה שאנחנו צריכים לעשות.

טל: ומה המקום של כל החשבון נפש של כל אחד ואחד בתוך כזה דבר?

עד כמה אני קשור לכולם, זה כל חשבון הנפש שלי. ולא יכול להיות שאני עושה חשבון נפש לעצמי אישית. זו שגיאה גדולה מאוד שבצורה אינסטינקטיבית תמיד נמצאת בנו, ואנחנו כך חושבים, וכך מתחשבים, וכך פועלים, וזו טעות גדולה, מרה, שבמשך אלפי שנים אנחנו כבר נמצאים בה.

טל: זאת אומרת, השכיחה של העיקרון הזה, זה משהו שהוא תוצאה של הגלות שאנחנו בה?

כן. הניתוק מהבורא מביא לנו את השיכחה הזאת.

טל: אם אני מסתכלת היום על החברה הישראלית, אין ספק שהיא נמצאת בפירוד מאוד גדול. עכשיו זה מאוד אקטואלי המריבות בין כל מיני פלגים וחלקים, אז יש משהו מאוד מאוד רלוונטי במה שאתה אומר כאן לחברה שלנו היום. גם אם אנחנו חילוניים וגם אם לא.

היינו במצבים כאלו בחורבן בית המקדש הראשון והשני, שיהודים היו הורגים ממש בפועל זה את זה, וממש היה נשפך דם. מלחמת אחים. אני מאוד מקווה שלא נגיע לזה. אבל באמת בכל האמצעים האחרים אני רואה שיהודים נלחמים זה בזה בצורה מאוד חריפה, מאוד אכזרית. וזה הכול מפני שאנחנו שכחנו מי אנחנו, מה היסוד של האומה שלנו, עד כמה אנחנו צריכים להתקדם לחיבור בינינו, שזה התיקון שלנו, והתיקון של כל העולם.

אורן: כשמדברים על המושג של "סליחות", יש כל מיני אמירות של חכמינו זכרונם לברכה לגבי זה שיש מעין רישום של כל המעשים של האדם. "כל מעשיך בספר נכתבים". "הפנקס פתוח והיד רושמת". כל מיני תיאורים כאלה שמתארים ש"חביבי שים לב, שום דבר שאתה עושה לא נעלם, שום דבר לא נאבד, הכול רשום".

כן. מאיפה זה מגיע?

אורן: זאת השאלה שלי, מה קורה פה בדיוק? יש איזו פנקסנות כזאת מצד א-לוהים ביחס לאדם? יושב ורושם. כמו שאתה מקבל דוחות על תנועה בכביש משוטר, מה קורה פה באמת?

מה קורה כאן? דבר מאוד פשוט. אם אנחנו כולנו קשורים ברשת סגורה בקשר בינינו, במיליארדי חוטים זה לזה, וזה לזה וזה, וכולנו כולנו, כל בני האדם גם דומם, וצומח, וחי כולנו קשורים יחד, אז מהו הפנקס הזה? הרשת עצמה. וכל פעם שאני עושה איזו תנועה, לא חיצונית בידיים, אלא פנימית בקשר בינינו, או יותר קרוב לאנשים או פחות קרוב לאנשים, זה הכול בתוך הקשר מיד מורגש, מיד מתבצע. וזה נקרא, שאני כבר רשום בפנקס הזה או לטובה או לרעה.

ובסך הכול יש חשבון עד כמה אני משפיע על כל המערכת, כי זו מערכת אינטגרלית, סגורה, כמו תאים בגוף אחד שכל תא קשור לכל התאים. ואז יוצא שבסופו של דבר מה שאני פועל, ומה שאני משפיע על כל המערכת, נרשם בה כל הזמן. ואני בצורה כלשהי משנה אותה לאיזה כיוון, זה נקרא ש"אני נרשם שם". "שמעשיי רשומים".

אורן: נניח שזה כרטיס כמו בהנהלת חשבונות, שרושם את כל התנועות שלי ברשת.

האדם הזה, הוא נפרס לכל מיליארדי האנשים, לכל הנשמות, לכל החיות והצמחים והדומם, ועל הכול משפיע והוא נמצא בכולם, בכולם. אז עד כמה שאתה, שאתה נפרס על כולם, עד כמה שאתה בסופו של דבר מביא אותם או לחיבור או לניתוק על ידי המעשים שלך, כל מיני מעשים, בסך הכול, זה נקרא ש"כך אתה רשום בפנקס".

טל: מה הוא יכול לעשות, שיביא אותם לניתוק או לחיבור? אילו מעשים שלו יכולים להשפיע על הניתוק של המערכת?

לניתוק או לחיבור של המערכת.

אורן: תן לי דוגמה למעשה שלי, שמנתק או מחבר.

אתה צריך כל הזמן, כל רגע ורגע לדאוג, שכל רגע ורגע שהרצון האגואיסטי שלך גדל, כי כך אנחנו מהטבע נמצאים בהתפתחות. האבולוציה לא נגמרת. אנחנו כל הזמן מתפתחים כל דור, דור, דור הוא עוסק, וגם אתה במשך החיים. אז אתה צריך כל יום ויום לדאוג, שגם את מה שפספסת בחיבור, מוטל עליך לחבר את כל בני האדם למערכת אחת שאתה מתקן. וגם את מה שמגיע לך היום, ליום הזה גם כן.

אורן: מעשה שלי יכול לחבר או לנתק את כל הפרטים בתוך הרשת הזאת הכללית?

את הכול, בלי יוצא מן הכלל.

אורן: תן דוגמה למעשה אחד שלי שמנתק משהו ברשת, משהו קונקרטי.

כשאתה פשוט מזלזל באותו היחס שלך למערכת, בזה שאתה לא הולך לחבר. אפילו שאתה לא יודע. אבל אי הידיעה, לא פוטרת אותך מהעונש.

אורן: לא הבנתי. דוגמה למעשה שלי שגורם ניתוק ברשת.

כשאתה לא גורם לחיבור, כבר אתה גורם לניתוק.

טל: כמו שאנחנו מתנהלים בצורה אינסטינקטיבית מתוך האגו שלנו, או המחשבה שלנו האינדיבידואליסטית?

אם אני קם בבוקר, ואני לא פועל לחיבור של כל העולם לאגודה אחת, או לפחות לכל ישראל שיהיו כאגודה אחת, כל ישראל חברים, וכולי, זה כבר נקרא ש"אני פועל לניתוק המערכת". כי האגו כל הזמן גובר ואנחנו לא מעדכנים אותו. לא מעדכנים את הקשר.

אורן: את כולם? קשה לי קצת לתפוס. בוא ניקח אדם אחד שהוא לא אני. יש אני, ובן אדם אחד שהוא לא אני. אם אני עשיתי היום לבן אדם שהוא לא אני משהו לא טוב, זה משפיע על כל הרשת?

על הכול.

אורן: אם עשיתי היום לטל משהו טוב, שמקרב בינינו, מחבר בינינו, זה משפיע על כל הרשת?

כן. וגם אם לא עשית שום דבר.

אורן: זה גם רע.

כן.

אורן: אם לא עשיתי טוב, זה נחשב כרע.

כן. כי האגו ביניכם גדל.

אורן: תפסתי, כל הפעולות האלה שלי, האם יצרתי חיבור ביני לבין מישהו, וכתוצאה מכך בכל הרשת. או חס ושלום, ניתוק ביני לבין מישהו, וכתוצאה מכך בכל הרשת.

זה פנקס.

אורן: רשום לי בפנקס אורן לוי.

כן.

אורן: אז יש לו מאזן כמו מאזן בוחן.

אתה כלכלן, אתה יודע.

אורן: כן, אני בן למשפחת רואי חשבון, מכיר את זה היטב. ככה הנה הדף שלי מחולק ככה וככה. אז יש לי כרטיס מלא.

כן.

אורן: נניח, שרשומים לי בצד השלילי הרבה דברים. עכשיו אומרים לי תשמע חביבי, יש קסם, לקסם הזה קוראים סליחה. הרמב"ם כותב למיטב זכרוני, חרטה על העבר, קבלה לעתיד. יש משהו שיכול להיכנס לתוך הכרטיסייה שלי, לבוא לצד השלילי לאפס אותו. איך זה יכול להיות?

זה לא יכול להיות.

אורן: אז תסביר לי בבקשה, על מה מדברים?

על מה מדברים? מדברים על זה שהאדם בתוכו, עושה חשבון נפש, שבאמת הוא צריך מכאן והלאה לגרום רק לחיבור המערכת. והוא באמת הולך על חרטה על העבר, ועל הקבלה לעתיד. כשבאמת הוא כך עושה, אבל הוא הכין את עצמו על ידי החברה, על ידי מאור המחזיר למוטב, על ידי כל מיני מערכות. והוא לא סתם אומר מילים שאין בהן שום יסוד.

הוא אומר מהיום והלאה, אני דבוק לבירור, לביקורת עצמית. אני מברר את הכול, אני ממיין את הכול, ואני מתקן את הכול, לפי כמה שאני מסוגל.

זה לתקן, בזה לא לנגוע בינתיים, כי אין לי כוחות, בקיצור כל רצון ורצון הוא ממיין ובודק, אבל זה כבר אדם שבאמת הכין את עצמו לתיקון. ואז בהתאם לזה הוא נמצא בסליחות. תיקון זה בירור.

אורן: אני מבין שמחר, אני יכול להיות בן אדם יותר טוב, ואז בכרטיס שלי מחר, יהיה יותר פלוס מאשר מינוס. איך אני חודר לכרטיס של אתמול, זה מה שאני מנסה לעכל.

אבל זה במערכת, היא נשארת.

אורן: אם אתה אומר שהכול נרשם, התחלנו מכך שהכול נרשם בספר, וכל מעשיך בספר נכתבים. אז למי יש גישה לתוך הספר, ולשנות את מה שכבר עבר?

מה שעבר, זה אתה צריך לתקן. כולנו צריכים להגיע למצב שכל המערכת הזאת, תהיה לגמרי לגמרי מתוקנת. אף אחד לא יעשה את התיקון הזה במקומך. מה שאתה יכול לקלקל או לתקן מתוך הנשמה שלך, זה כמו תא בגוף. אף אחד לא יכול לעשות את זה, חוץ ממך. לכן הסליחה שאנחנו אומרים, לא מוחקת את העבר.

אורן: מה זה כן?

זה נותן לך אפשרות להתחיל כאילו מדף חדש, כאילו, אבל את העבר אתה מתקן. אתה מתקן אותו בכל זאת. בזה שאתה מעכשיו והלאה מתחיל לעשות דברים טובים, העבר מצטרף ואתה מתקן אותו. אחרת זו תהיה בושה, לחם ביזיון, זה לא יכול להיות, אין דבר כזה שמוחקים הכול. גם כשקוראים, שמוחקים לו כל העוונות, וכל הדברים האלה. אין יום כיפור מכפר בין אדם לחברו, יש על זה הרבה אמרות.

טל: זאת אומרת, החשבון שאורן עושה, הוא בכלל אמור להיות לא חשבון עם עצמו, עם מישהו שם למעלה רושם אותו לטובה או לרעה, אלא חשבון עם אותה המערכת שכלפיה הוא דואג ורוצה שהיא תיתקן.

ודאי, כן, בלבד. הוא חייב להביא את המערכת מבחינתו, לצורה שלמה. שכולנו קשורים זה לזה. והוא מספק לכולם, דרכו מגיע הכוח הטוב הזה, וממלא את כולם. הוא מבחינתו, וכך כל אחד ואחד. כל אדם וחווה.

טל: ומה היחס שצריך להיות לכל אותם המעשים הלא טובים או החוסר חיבור שתרמנו למערכת.

צריכים לתקן.

טל: יש המון תיאורים, על חרטה, הרגשה כזאת קשה שאתה מאשים את עצמך ואיך אנשים ממש דופקים על עצמם.

לדפוק על לב זה לא כדאי, זה יכול לעצור את הלב, ושום דבר מזה לא יקרה. צריכים לעשות רק דבר אחד, ללכת קדימה, ובהליכה קדימה מתקנים את העבר.

טל: שזה יפה, בעצם הגישה כאן, היא לא לאכול את עצמך על מה שהיה, אלא תמיד להסתכל קדימה.

אף פעם. בכלל, אדם צריך להגיד מה שעשיתי עד היום, זה לא אני עשיתי. כאן יש עוד משהו, אנחנו בזה מתקנים את העבר שלנו גם, אם אנחנו מקבלים את הדברים האלה, שמה שקרה עד היום, זה לא אני עשיתי, אלא כך זה התגלגל עליי. אבל זה שאני לא עשיתי את זה, שלא גרמתי לזה, זה לא פוטר אותי מלתקן. כי הפגם קיים.

וזה נקרא שהבורא אמר, "בראתי יצר הרע". ובכל יום מחדש מעשה בראשית. ומה מעשה בראשית שברא? יצר הרע. זאת אומרת, שהוא אומר לך, שמה שעשית עד היום, עליי, אבל במה שאתה נמצא היום, זה עליך לתקן.

טל: המערכת סלחנית מאוד, המערכת די סלחנית אני חושבת.

אורן: סלחנית?

טל: כן. אני לא מכירה הרבה אנשים שכך סולחים על מה שהיה.

לא. לא סולחים, את צריכה לכסות את החוב, אבל אין לך אשמה כביכול, על מה שהיה קודם

כל עוד לא עשית את זה מלכתחילה בזדון.

טל: יש תנאים.

יש תנאים, אבל ברור שזה כך.

אורן: אני חייב לברר משהו. יש לנו שני מוטיבים שונים, אחד קוראים לו בין אדם לחברו, ואחד קוראים לו בין אדם למקום.

כן.

אורן: יש מעשים בין אדם לחברו, מעשים בין אדם למקום. יש בקשת סליחה בין אדם לחברו, יש בקשת סליחה בין אדם למקום.

אני אחלק לך את זה בפשטות.

אורן: תסביר לי מה הבדל?

אין שום בעיה. "לחברו", זה שאתה הולך בצורה נקודתית ומברר ומתקן ומתקן את היחסים שלך עם כולם כולם.

אורן: עם כל אחד ואחד נקודתית.

אם אתה מתייחס למערכת בצורה כללית, אינטגרלית, בדרגה המסוימת שלך, שאתה נמצא בדרגת שורש, א', ב', ג', ד', של העביות שלך, של הרצונות שלך, אז אתה מתייחס כבר למערכת בצורה כללית. ואז אתה מתייחס גם לתכונה של המערכת בצורה כללית, שנקראת בורא. בוא וראה. שאתה בעצם גרמת לתכונה הזאת שהיא תופיע.

ולכן אתה פונה לתכונה הזאת, ואז כלפיה, זאת אומרת, כלפי כל המערכת בכללות, יש לך עכשיו חשבון. זה נקרא "בין אדם למקום".

אורן: קצת הבנתי, אבל תעזור לי עוד.

שאתה בראת, שאתה יצרת את המקום הזה, אתה תיקנת אותו.

אורן: תעזור לי עוד קצת להבין. לבקש סליחה בין אדם לחברו, מה זה? ולבקש סליחה מא-לוהים מה זה?

בצורה פרטנית, אם אתה מבקש סליחה מכל מיני מקומות, היינו בני אדם, מכל מיני קבוצות בני אדם, וכן הלאה, כשאתה מתקן את זה.

אורן: זו סליחה בין אדם לחברו.

כן.

אורן: ומה זה סליחה בין אדם למקום?

לכולם יחד. כשאתה כבר מגיע למצב שאתה מרגיש גם, את הנוכחות במשהו, את הבורא שנמצא. הוא חייב להיות בכלי שאתה הולך לתקן, ואז יש לך סליחה כלפי כל הכלי הכללי. כלי, אתה לא מתייחס לאיזה תופעות אחרות, הכלי הכללי בשבילך זה הבורא. התופעות שבכלי הכללי, זה הא-לוהים, הקדוש ברוך הוא. ולכן אנחנו תמיד רושמים את השם שלו באותיות, שזה כלים.

אורן: אז מה זה לבקש סליחה מא-לוהים? לסיכום.

לבקש סליחה מכולם, מכולם יחד. שבתוכם, כמו שכתוב, "בתוך עמי אנוכי יושבת". אתה אז מגלה שנמצא שם הכוח הזה שמחבר את כולם, ואתה גרמת לזה. מהסיבה שהגעת לסליחה שלמה.

אורן: איך אני יודע שבקשת הסליחה שלי מכולם מתקבלת?

כי אתה מתחבר בתוך האחרים עם הא-לוהים. הוא ממלא אותך, את אותה המערכת שאתה בנית וזה אתה.

אורן: מה הכי חשוב לדעת, בקשר לכל מה שדיברנו היום?

חיבור עם כולם, זה מה שמביא לחיבור עם הבורא. סליחה עם כולם, סליחה עם הבורא, ברכה על כולנו, זו ברכה מהבורא.

(סוף השיחה)