בחינוך היהודי אנו מכירים שני סוגי תורה: זו שבכתב וזו שבעל פה. ברור שזו קשורה בזו, כיוון שהיה נחוץ לאורך הדורות לפרש את החומ"ש , ולהנגיש את תורת משה לעם על מנת לממש את מטרת הבריאה ▪ שאלות נבחרות מתוך הפרק: מה מיוחד בתורה שבע"פ, מדוע היא לא נכתבה, מה היה בה, ומה בדיוק העביר המורה לתלמיד? מה ההבדל בין שתי שיטות מסירת התורה: מסירה מפה לאוזן, או מפה לפה? מה מקורה של התורה שבעל פה, מהיכן היא מגיעה? מדוע חכמים החליטו במאה השנייה, לקראת היציאה לגלות, בכל זאת להעלות את התושב"ע על הכתב? כיצד הפרשנות של החכמים על תורת משה הכתובה, סייעה לממש בפועל את המסרים שבתורה? באילו כלים מלמדים איך לראות את העולם העליון במקום העולם הזה. שזו בעיקר מטרת התורה? מהי דרך ההוראה של המורה הרוחני? שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן

חכמת הקבלה עוברת ממורה לתלמיד 5778 שנה, לפי מסירות הנפש של התלמיד.

נושאים מרכזיים בתכנית:

• יש דברים שאי אפשר לבטא בכתב אלא רק בהעברה ממורה לתלמיד לפי פתיחת לב ומסירות התלמיד.

• מסירה מפה לאוזן ומסירה מפה לפה, אלה שתי רמות של התקשרות בין מקובל לתלמידו.

• בהשגת הא-לוהות, המושגים "תורה שבכתב" ו"תורה שבעל פה", קשורים לרצונות קבלה והשפעה.

• לתלמיד מוסרים בתורה שבעל פה איך לבצע את התיקונים שעליהם מדברת התורה שבכתב.

• בתורת משה כתוב איך להגיע למטרת הבריאה - דבקות בבורא דרך "ואהבת לרעך כמוך".

• כדי לגלות את הבורא, צריך להוסיף לאדם תרגילים, ולתת לו עצות, איך להתחבר עם אנשים כמוהו באהבה.

• המקובל מלמד את תלמידיו לשבור את הפוקוס, לכוונן מחדש את המבט ולראות עולם עליון. כלומר, כל התורה מטרתה ללמד את האדם איך לראות עולם עליון במקום את העולם הזה.

• אין עניין של הבנה מה כתוב בתורה, אלא התאמת תכונותיך לתכונות העולם העליון.

• האדם צריך להתאים את עצמו לגילוי הבורא, לגילוי תכונת ההשפעה והאהבה.

• כדי לממש את תורתו של משה דרושות הנחיות נוספות, כי בדורו הוא לא יכול היה לכתוב אחרת.

• העולם העליון שנפתח לאדם הוא עולם הפוך, כולו השפעה ואהבה מעל זמן תנועה ומקום.