חיים חדשים
שיחה 1002
מוסכמות חברתיות
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 24.04.2018– אחרי עריכה
אורן: היום אנחנו רוצים לשוחח עם הרב לייטמן על התורה שבע"פ. אנחנו יודעים שיש לנו תורה, אבל יש תורה שבע"פ ויש תורה שבכתב. ננסה להבין מהו המושג הזה תורה שבע"פ, למה לא כתבו אותה, מה ההבדל בינה לבין התורה שבכתב ולאן היא יכולה לקחת אותנו בדרך לחיים חדשים.
ניצה: אני יכולה להגיד שאותי ריתק מאוד, בתור תלמידה בבית ספר יסודי חילוני לגמרי, שהיה לנו מקצוע כזה שנקרא "תורה שבע"פ", "תושב"ע" בקיצור. אני זוכרת ששאלתי את עצמי כל הזמן, מה זו התורה שבע"פ, למה היא בעצם לא כתובה, מה מיוחד בה?
הייתה לי הרגשה כאילו שהחכמים העבירו איזה סוד ביניהם, בין מורה לתלמיד, זה עבר מדור לדור, מאב לבן, איזו חכמה שהיא לא כתובה ויש לה כנראה ערך גדול מאד.
על זה הייתי רוצה מאוד, שנים רבות אחרי אותו זמן שהייתי תלמידה, לברר אתך מה מיוחד בתורה שבע"פ, מדוע היא לא נכתבה, מה היה בה, מה המהות שיש בה, מה בדיוק העביר מורה לתלמיד?
אני לא למדתי בבית ספר חילוני שלומדים שם תושב"ע, ובכלל לא למדתי בבית ספר בצורה יסודית על תורה, כי הייתי בכלל מנותק מכל היהדות לגמרי, עד שהגעתי ארצה, כשהייתי כבר בן עשרים ושבע שמונה, משהו כזה.
הילדים שלי, כן. הם סיימו את הלימודים בבתי ספר דתיים. ב"בית יעקב", למדו שתי הבנות, והבן למד בישיבה שם הם למדו את כל הלימוד הזה, את כל החינוך. אני בזמן הזה עסקתי בחכמת הקבלה, בלימוד חכמת הקבלה ממורי, הרב שלום ברוך הלוי אשלג, ואני יכול להגיד רק על מה שחכמת הקבלה מדברת ולא יותר מזה.
בחכמת הקבלה אנחנו לומדים שאמנם היה במקביל גם לימוד בכתב, וגם נרשם בעל פה ובכתב, וישנם דברים שאי אפשר לבטא בכתב, אלא רק ממורה לתלמיד, לפי מה שליבו יכול לסבול ולפתוח את עצמו, ולקבל השפעה מהמורה. יש כאן מסירה מאד מיוחדת מפה לאוזן ומפה אל פה. וכך נמסרת השיטה.
ניצה: האם אפשר להרחיב מעט, מה ההבדל בין מסירה מפה לאוזן, או מפה לפה?
מסירה מפה לאוזן זה לפי הבנת התלמיד, ומסירה מפה לפה זה לפי מסירות הנפש של התלמיד, שאז הם עובדים, הוא נכלל במורה, מתבטל בו ואז המורה מרגיש אותו כחלק מגופו הרוחני, חלק מהנשמה שלו, וכך הוא יכול למלא אותו.
אלה הן בעצם שתי השיטות. זאת אומרת, זה תלוי בתלמיד, עד כמה שהוא יהיה מסור למורה. אם המורה הוא מקובל בעל שיעור קומה, שיש לו קשר עם העולם הרוחני, עם הא-לוהות, אז הוא יכול דרכו גם להעביר לתלמיד את השיטה, את המסר ואת האורות עליונים, לבנות בתלמיד כלים, ולמלא אותם. כל זה נעשה דרך הכלי העליון שהוא המורה, לכלי התחתון שהוא התלמיד. וזה נקרא "לימוד התורה".
ניצה: מה מקורה של התורה שבעל פה, מהיכן היא מגיעה?
ישנה התורה שבכתב וישנה התורה שבעל פה, שזה נקרא "פרצוף זעיר אנפין" ו"פרצוף מלכות". שני הפרצופים האלה שייכים לקבלת האור העליון מ"כתר", "חכמה", "בינה", מג"ר, מהמקום העליון של הנשמה למקום התחתון יותר שבנשמה שנקרא "זעיר אפין", שזאת התורה שבעל פה, ולמלכות, התורה שבכתב.
כל זה מדבר על המסירות של גילוי הא-לוהות בין המקובלים שבצורה כזאת הם לומדים ומוסרים תורה מפה לפה, או מפה לאוזן, בין איש לרעהו, בין רב לתלמיד, וכך לומדים. זה נקרא "לימוד תורה", שהתורה זה האור שבא לתקן את הכלים שלנו, הרצונות שלנו, שהם יהיו ב"על מנת להשפיע". זה השלב הראשון, ובשלב השני אפילו כשיוכלו לקבל על מנת להשפיע, כשכבר מדברים על קבלה על מנת להשפיע, אז זה נקרא ש"רושמים" את התורה, כי כבר מייצבים את הכלים שיהיו בעל מנת להשפיע, רושמים את התורה על לוח ליבו של האדם. וכך כתוב, "כתבם על לוח לבך".
ניצה: מי מהן בעצם, התורה שבעל פה מלמדת את האדם לרשום את התורה על לוח לבו, או דווקא התורה שבכתב, או אולי השילוב ביניהן?
לא, התורה שבעל פה זה בעל פה, והתורה שבכתב זה בכתב.
ניצה: אז מה ההבדל ביניהן?
ההבדל הוא שהקליטה יותר עמוקה, ההשגה יותר גבוהה, וההתקרבות והדבקות בבורא יותר גבוהה.
ניצה: במה יותר גבוה?
בכתב.
ניצה: זאת אומרת, התורה שבכתב היא בעצם תורה שהיא עם השגה יותר גבוהה, יותר עליונה.
היא יותר עמוקה, בתוך החומר.
שאלה: אז מה בעצם מוסיפה התורה שבעל פה?
היא הקודמת לתורה שבכתב.
ניצה: למה?
בבחינת ההשגה. זאת תורה של זעיר אנפין, זאת אומרת, זאת השגה רוחנית, ודאי. שתיהן השגות רוחניות. אין אותן בבני האדם הרגילים, על אחת כמה וכמה לא אצל אלה שלומדים בבית הספר.
ניצה: כן. הבנתי שזה שונה.
לא רק שזה שונה. זה לגמרי לא זה. כמו ללמד מוסיקה לחרשים, זה פשוט לא ניתן. צריכים לפתוח את האוזן וללמד מה זה נקרא "שמיעה", אחרת זה לא עובר.
ניצה: אני רוצה לנסות להבין, כי אני מרגישה שיש משהו שהועבר ממורה לתלמיד גם בתקופה שזה התחיל.
גם מאדם הראשון. במשך 5778 שנה ועד היום זה עובר רק ממורה לתלמיד ולא אחרת. לפי מסירות הנפש של התלמיד למורה.
ניצה: ככל שהתלמיד יותר מסור, אז הוא בעצם יכול לקבל יותר מהתורה שבעל פה?
ואפילו מהתורה שבכתב.
שאלה: ואפילו תורה שבכתב.
כן. זאת אומרת, שכבר נמצא בקשר פה אל פה במורה, לפי המסך המשותף שעומד בפה של הפרצוף, של הנשמה.
ניצה: אני מבינה שאתה מדבר ככה במילים של חכמת הקבלה.
אני אומר שכן, שסך הכול צריכים למסור איזה דבר עגול, שיהיה סגור איכשהו ולא סתם חצאי מילים.
אורן: עד כה דברנו על עניין המסירה ממורה לתלמיד, והסברת שיש בה שתי רמות, ובהתאם לרמת ההתקשרות בין התלמיד למורה, המורה יכול למסור לו דברים שקשורים להשגת הא-לוהות.
כן.
אורן: עכשיו אני רוצה רגע לעבור להיבט אחר. אנחנו יודעים שהמושג שבדרך כלל אומרים "תורה", הוא מתייחס לתורת משה שיש בה חמישה חומשים, "בראשית", "שמות", "ויקרא", "במדבר", "דברים". חוץ מהחיבור הזה שהוא החיבור העיקרי, שלכן הוא זכה לשם "תורה", יש לנו חיבורים שבאו בהמשך ההיסטוריה שמתייחסים לחיבור הזה. יש לנו את ה"משנה", יש לנו את ה"גמרא", את ה"תלמוד", מדרשי חז"ל, ספרי קבלה, ספר ה"זוהר", [ועוד] הרבה, כתיבה שנמשכה לאורך הרבה שנים.
אם אני מסתכל על התהליך שקרה בהיסטוריה, אנחנו רואים בו שני שלבים. יש שלב שבו היה כתוב על הדף רק "תורת משה", חמישה חומשי תורה, ובמשך דורות רבים ארוכים העבירו תורה נוספת רק שבעל פה.
ויש שלב שמתחיל במאה השנייה לספירה, שבו אומרים, עכשיו העם הולך לצאת לתקופה חשוכה שבה יתפזר בגלות בין כל אומות העולם, ולכן עכשיו אנחנו קמים ועושים מעשה, שהוא כאילו היה עד עכשיו אסור, "עת לעשות לה', הפרו את תורתך." אנחנו מפחדים שמא העם הזה הולך להתפרק, ולכן את כל הידע שהעברנו בינתיים רק ממורה לתלמיד במשך הדורות, במקביל לתורה הכתובה, אנחנו עכשיו מחליטים שאנחנו הולכים לכתוב אותו.
בא אחד מתלמידיו של רבי עקיבא, רבי יהודה הנשיא, ואומר, "טוב, אנחנו מתחילים לכתוב. את כל מה שעד כה העברנו ממורה לתלמיד אנחנו מתיישבים וכותבים". ומאז מתחילה פאזה ב', התורה שפעם הייתה נמסרת רק בעל פה ממורה לתלמיד, פתאום הופכת להיות מילה כתובה גם כן.
מעכשיו מתחילה תקופה שבה יש לנו שתי תורות. יש את התורה הכתובה, שהיא מלכתחילה כתובה, תורת משה. חוץ ממנה יש מעתה עוד תורה כתובה, שעד כה קראו לה "התורה שבעל פה", שעכשיו גם היא יורדת אל הדפוס, משניות, גמרות, מדרשי חז"ל, ספר ה"זוהר". יש לי כבר שתיים. וחוץ מזה, יש לי מורים שמלמדים את התלמידים שלהם ומספרים להם איך לגשת גם אל התורה הזו וגם אל התורה הזו.
אני רוצה עכשיו, על כל התהליך שתיארתי אותו בקצרה, להתעכב נקודה. שאלה ראשונה, למה מלכתחילה, כבר מרגע שיש את תורת משה בעולם, "בראשית", "שמות", "ויקרא", "במדבר", "דברים", למה מרגע שיש התורה הזאת, דואגים החכמים לשמר נתיב מקביל של תורה שבעל פה, שאותה הם אומרים "אסור לכתוב, את זה מעבירים רק מאחד לשני".
כי אפשר למסור את התורה שבעל פה, כמו שאתה אומר "בעל פה", רק לפי כמה שהאדם מוכן לזה.
אורן: מה מוסרים לו?
מוסרים לו איך לעשות פעולות, תיקונים שעליהם מדברת תורת המשה.
אורן: עוד פעם תסביר לי, זה נורא מעניין. המורה שלו מלמד אותו את זה?
כן.
אורן: זה מה שעובר ממורה לתלמיד, מה הוא מלמד אותו?
"בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ".
אורן: זה כתוב לו בתורת משה.
אבל צריכים ללמוד מה זה.
אורן: זה מה שהמורה מוסיף לו?
כן.
אורן: מה הוא מוסיף לו?
על מה מדובר.
אורן: בתורה הכתובה?
אל תגיד שזו כתובה וזה בעל פה, ההגדרות האלו הן לא נכונות.
אורן: אז תגדיר אתה, תעשה לי סדר.
יש לנו נניח ספר שכתב משה. אמנם גם זאת שאלה, מה זאת אומרת שהוא "כתב" אותו ולא את עשרת הדברות וכן הלאה. יש דברים שעוד צריכים לברר, אבל נניח שמשה כתב.
אורן: נקרא לזה "תורת משה". מצוין. יש לי "תורת משה".
כן.
אורן: כתובה.
כן.
אורן: יופי. מה עוד?
בתורת משה הזה כתוב, איך האדם צריך לסדר את עצמו כדי להגיע למטרת הבריאה.
אורן: ומהי מטרת הבריאה במשפט אחד?
דבקות בבורא על ידי התנאי "ואהבת לרעך כמוך".
אורן: תסביר עוד את המשפט.
שאם אני מגיע עם כל התכונות המקולקלות שלי מלכתחילה, עם כל האגו שלי לחיבור עם האחרים, והחיבור הזה נגמר אפילו באהבה, שאני ממש נכלל מהחסרונות של הזולת וממלא את החסרונות של הזולת, ובזה אני מרגיש את כל הקיום שלי. כשאני מגיע למערכת כזאת שכולה אינטגראלית הדדית, אז אני במערכת הזאת מגלה בורא. וכל התורה זה כדי שעל ידי "ואהבת לרעך כמוך", להגיע "לאהבת את ה' א-לוהיך" לגלות את הבורא ולחיות עימו בדבקות.
אורן: יש פסוק בתורת משה שהזכרת לי "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'".
כן, "כלל גדול בתורה".
אורן: "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'.".
כן.
אורן: בא רבי עקיבא ואמר "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה.". בדיוק יש לנו פה דוגמה לשני דברים. יש לי תורה כתובה "ואהבת לרעך כמוך אני ה'.". ויש לי חכם אחד שבא אלפי שנים אחר כך, שקוראים לו רבי עקיבא, ואומר, "ואהבת לרעך כמוך כל התורה כולה.". בהתחלה הדברים שלו, אסור היה שיכתבו אותם. היו צריכים ללמד אותם ממורה לתלמיד, "ואהבת לרעך כמוך זה כל התורה כולה.".
אני רוצה להבין, אם יש מורה שמלמד את תלמידו רק בעל פה, למה אני צריך את המורה כדי להבין מה כתוב בתורת משה? כתוב "ואהבת לרעך כמוך אני ה'", מה מוסיף לי המורה שזה נקרא ידע שנמסר רק בעל פה והוא לא כתוב שם בטקסט הזה של משה. מה הוא מוסיף?
לא כתוב.
צריכים להוסיף לאדם אמצעים, תרגילים, כל מיני יוצרות, כל מיני עצות שהוא יוכל לשנות את עצמו על ידי חיבור עם אנשים כמוהו שרוצים לגלות את הבורא. כי הבורא מתגלה רק בקשר בין בני אדם לכן כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'". ו"ואהבת לרעך כמוך" זה השלב הראשון שכתוצאה מזה מתגלה "אני ה'".
אורן: מה זה אומר מה שאמרת עכשיו?
כי "ואהבת לרעך כמוך" זה התיקון שלנו בכלים שלנו, ברצונות שלנו, כדי להגיע לאהבת אחים, ומה שמתגלה שאנחנו מקבלים בתוך הכלים המחוברים נכון, זה נקרא "אני ה'". במה שאמר רבי עקיבא על "כלל גדול בתורה" הוא דיבר על הדור שלו שכולו כולו היה כבר לקראת השבירה וזלזול בַכלל "ואהבת לרעך כמוך", על "אני ה'", בִכלל לא היה מה לדבר כי היו כבר נמצאים בחושך, בירידה גדולה מאוד מהדרגה הזאת ולכן הוא צעק "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה". זאת אומרת לא צריכים את ה', לא צריכים את הבורא, אתם לא רוצים את זה, אבל עדיין יש לכם מושג על גדלות התורה, משהו, שזה גדול, שאנחנו מאבדים את זה, אז תדעו שבלי "ואהבת לרעך כמוך" אין תורה.
ואתה יכול לראות את זה גם עד שהיום, מי צועק ומי דואג ל"ואהבת לרעך כמוך"? זאת אומרת אין קשר בין "ואהבת לרעך כמוך" לתורה. כך כתוב, אמר רבי עקיבא, אִמרה יפה, אבל אף אחד לא דואג לה ולכן זו הצורה שלנו.
ניצה: באמת בהמשך למה שאורן שאל אנחנו יודעים שבכל לימוד, גם בלימוד הרגיל בבית ספר, באוניברסיטה, תמיד יש מורה שמלמד. זאת אומרת גם התלמיד הרגיל לא מסתפק בכל מקצוע אחר בספר, הוא לא קורא ועושה מבחנים, זאת אומרת יש מורה שמסביר לו. מה ההבדל בין הסבר ותוספת שמורה רגיל נותן לאדם, לבין הסבר ותוספת של מורה שהוא מקובל שמוסיף לאדם?
אני למדתי באוניברסיטה, ובשנה השלישית נמאס לי ללמוד לפי הקצב הכללי, ונרשמתי לקורס כזה שאני יכול לבוא מתי שאני רוצה ולעבור איזה מבחנים שאני רוצה ורק אם אני מקיים את כול המבחנים האלה, כי יש לי מספר נקודות [ללמוד], אני מקבל דיפלומה.
ניצה: כמו סוג של אוניברסיטה פתוחה כזאת.
כן, משהו כזה. אבל לא הייתי קשור אז לשום דבר. אמנם הייתי צריך ללכת למעבדות לעשות [תרגילים] אבל זה היה אפשרי לעשות ומאוד נהניתי מהדברים האלה.
צריכים ללמד את האדם איך לעשות פעולות, זה לא מספיק שכתוב בספר. ואנחנו יודעים את זה, תביאי לאיזה ילד כל מיני ספרים על ניגון למשל, תביאי לו תווים, כינור, תסבירי לו הכול, האם ייצא ממנו משהו? למה אנחנו תמיד אומרים "הוא תלמיד של מישהו. הוא למד אצל מישהו", למה זה חשוב לנו? וזה לא רק בחכמת הקבלה, זה במדע, זה במוזיקה, בתיאטרון, בכל דבר, כי המורה מוסר את הנשמה. מה זאת אומרת נשמה? את מהות המשחק, מהות הפעולה. את זה אי אפשר למסור, מפני שאנחנו סך הכול בני אדם, אנחנו לא מכונות ולכן אני לא יכול לתקוע שקע בתקע ובזה נגמר כל העניין, יש לי חשמל ואני עובד.
בחכמת הקבלה זה עוד יותר גרוע, כי אנחנו מדברים כאן על ההשתלבות בעולם העליון ואנחנו לא מכירים אותו, לא מבינים אותו, אנחנו צריכים לעשות פעולות שבהן אנחנו שוברים את הפוקוס שלנו ודרך הפוקוס החדש שלנו שאני מוצא, אני מתחיל לראות עולם חדש.
ניצה: זאת אומרת המורה מה הוא מלמד אותי?
איך לראות את העולם העליון במקום העולם הזה. זאת התורה.
ניצה: זאת התורה כולה.
כולה.
ניצה: גם [התורה] הכתובה?
גם התורה הכתובה וגם תורה שבעל פה.
ניצה: זאת אומרת באותה מסירה של תורה שבעל פה שהמורה מוסר לי, מה הוא נותן לי?
טכניקה.
ניצה: טכניקה איך לקרוא נכון, איך להבין את המהות שמאחורי הדברים?
איך לעשות מעצמו בן עולם הבא.
ניצה: זאת אומרת לא רק איך להבין מה כתוב, זה הרבה יותר מזה.
לא להבין. זה לא עניין של הבנה. זה עניין של התאמה של האדם לעולם העליון.
ניצה: זאת אומרת זה לא שהמורה עכשיו יגרום לי להבין יותר טוב מה כתוב בשכל.
לא.
ניצה: הוא יגרום לי להרגיש את מה שכתוב בספר?
להרגיש לא, אבל הוא יגרום לך לדעת מה לעשות כדי לגלות את העולם העליון. אבל הוא לא יעשה את זה במקומך, הוא רק יכוון אותך.
ניצה: אתה אומר פה עכשיו עוד עקרון מעניין, זאת אומרת הוא לא יכול להגיד לי מה לעשות. הוא יגיד לך בתור עצה מה כדאי לעשות, אבל הוא ישאיר לך בכל זאת בחירה חופשית, חופש פעולה ויתאזר בסבלנות אם תוכלי לבצע, ואם לא תוכלי לבצע אז הוא לא יעשה יותר כלום.
ניצה: זאת אומרת מורה אמיתי שמעביר באמת את החכמה הוא לא מורה שאני יכולה ללכת אליו ולשאול אותו תגיד לי מה עושים והוא אומר לי מה לעשות, אלא הוא נותן לי איזו הנחיה ומשאיר לי מקום לעבודה.
כן.
ניצה: הוא לא מחליט בשבילי, קובע בשבילי.
אורן: דיברת על התאמה, אמרת ש"המורה מלמד את האדם איך להתאים את עצמו", לא הבנתי להתאים את עצמו למה?
להתאים את עצמו לגילוי הבורא.
אורן: מה זה גילוי הבורא?
זה גילוי תכונת ההשפעה ואהבה.
אורן: איפה צריכה להתגלות התכונה הזאת?
בקשר ביני לבין אחרים.
אורן: בין האדם לבין האחרים?
כן.
אורן: איזו מין תכונה זו?
תכונת השפעה ואהבה.
אורן: זה משהו שאין בנו מלכתחילה באופן טבעי?
לא.
ניצה: אז ההתאמה זה רכישת תכונה שאין בנו?
כן.
אורן: איזו מין תכונה אנחנו צריכים לרכוש שהיא הופכת אותנו להיות מתאימים לגילוי הבורא?
זה נקרא להתכלל עם הרצונות של הזולת ולמלאות את הרצונות האלו של הזולת. שאני נכלל עם הרצונות של הזולת אני מקבל את הרצונות האלו כשלי ואז אני עם הרצונות האלה של הזולת שהם מלובשים בתוך הרצונות שלי מעלה אותם לעליון, מקבל מהעליון מילוי, אור, כוח ודרכי מעביר את זה לתחתון, ממי שקיבלתי את הרצון וכך אני עוזר לו.
אורן: ומה זה המקור הזה העליון שממנו אני שואב?
זה נקרא "בורא".
אורן: אני רוצה רגע לסגור מעגל על מה שדיברנו עד כה ואנחנו נדבר על זה שוב בדיונים נוספים. כשהייתה בהתחלה תורת משה כתובה והיו מורים שהיו מלמדים אותה מדור לדור.
הם היו מפרשים מה שכתוב.
אורן: מה ששם כתוב קשור למה שדיברנו פה בדקות האחרונות?
וודאי. אין יותר ממה שכתוב, כל היתר מה שכתוב באלפי אלפי הספרים זה הכול בעצם הפירוש למה שכתוב בחומש.
אורן: אז למה משה לא כתב ככה ישר?
אי אפשר יותר, כל היתר זה בלתי אפשרי. וחוץ מזה זה תלוי בהתקדמות הדור, בהתפתחות הדור, משה לדורו לא היה יכול לכתוב שום דבר אחר, אות אחת אין יותר או פחות.
אורן: זאת אומרת שאם אני לוקח את תורת משה וקורא אותה ככתבה וכלשונה אני מפספס המון המון ממה שטמון בה.
אתה לא מפספס, הכול טמון בה, רק אתה כדי באמת לממש אותה צריך הנחיות.
אורן: זאת אומרת ההנחיות שמקשרות בין מה שטמון בתורת משה לבין מה שאני קורא ורואה בה הם נקראות בעצם התורה שבעל פה כשם כולל.
כן. אבל גם התורה שבכתב, זה לא מה שכתוב, התורה שבכתב מה שאתה כותב על הלב שלך.
אורן: שזה הגילוי הזה שאמרת קודם של ההתאמה של תכונות חדשות שפותחות לי עולם עליון.
כן.
אורן: העולם הזה העליון שאמרת שנפתח לאדם או קראת לזה השגת הא-לוהות או גילוי הבורא מה זה, מה נפתח לו שעכשיו הוא לא מרגיש לבן אדם?
עולם הפוך.
ניצה: במה הוא הפוך?
הוא כולו השפעה ואהבה והשגת המרחקים למעלה מהחומר ופשוט למעלה מזמן, מקום ותנועה.
אורן: זה טוב העולם הזה?
רב: זה אי אפשר להגיד שזה טוב, זה אבסולוטי, זה פשוט למעלה מכל הליקויים.
אורן: ומשה שהוא כתב את התורה זו הייתה הכוונה שלו להביא אותנו לרמה זו?
כן, זו מטרת הבריאה להביא את האדם לרמה כמו הבורא.
(סוף השיחה)