תכנית טלוויזיה עם רב

צעדים ראשונים בקבלה

השפעת הסביבה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 07.08.19 - אחרי עריכה

גלעד: אנחנו ממשיכים בתכניתנו "צעדים ראשונים" בלימוד חכמת הקבלה. במפגשים הקודמים שוחחנו על כך שחכמת הקבלה היא חכמה שפותחת לאדם את הראייה של המערכת, שהיא בעצם לא משנה ולא גורמת לו לעשות שום שינוי בחיים, פרט לכך שתפיסת המציאות שלו משתנה. מה שמשנה את תפיסת המציאות זו אותה דרך לימוד מיוחדת שנקראת "המאור" שנמצא בספרים, ושהמקובלים מדברים בשפה שהם מבינים אחד את השני, ובעבורנו זו שפה שגורמת לנו לגירוי, לרצות להבין על מה הם מדברים ולהבין את השפה שהם רואים בה כמקשרת בין העולמות.

היום אני רוצה לדבר על נושא, שתמיד גורם לתלמידים זעזוע חיובי, "חופש הבחירה".

זה באמת זעזוע.

גלעד: השאלה הראשונה היא, למה כל כך חשוב לכל אדם ואפילו לחיות, להרגיש שהם חופשיים. חיה שאתה שם בכלא היא מתה או שהיא מפסיקה להתרבות, משהו קורה לה. האדם, אפילו ילד קטן שרק מתחיל לעמוד על דעתו, כשהוא רוצה משהו, הוא לא מוכן בשום אופן שמישהו יגיד לו מה לעשות, הוא רוצה לבחור. מה השורש של הצורך הכל כך בסיסי של כל יצור חי להרגיש שהוא חופשי?

חופש זה הכרחי להתפתחות, והתפתחות זה תהליך שכל הבריאה חייבת לעבור ואין בדרך שום דבר שממש יכול לעצור אותנו. זה כך נמצא בטבע כמו איזה קפיץ גדול שמפעיל את כול היקום וכל הדומם, הצומח, החי ובני האדם, ואנחנו נעים מכאן ועד איזה מטרה אי שם, שהיא אולי רחוקה עדיין, אבל כולם נעים לכיוון הזה. והקפיץ הזה שעובד עלינו הוא בכל רגע ורגע מפתח אותנו יותר וכשהוא מפתח אותנו, הוא מעורר בנו דחפים, ואת הדחפים האלה אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים, אבל מה רוצים לא כל כך מובן לנו. ואז אנחנו נמצאים באיזה חרדה פנימית, "אבל מה אני רוצה? איך אני רוצה? את זה אני רוצה, או את זה? או מה?" וכך אנחנו נמצאים כל הזמן בחוסר שקט, בחוסר סבלנות, ולזה אנחנו קוראים "חופש הבחירה".

גלעד: זה שאנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים זה חופש הבחירה?

כן.

גלעד: זה דורש הסבר.

אני רוצה משהו ואני לא יודע מה. אבל אם מישהו אומר, "את זה "לא" "ואת זה "לא" זאת אומרת מישהו כבר מגביל אותי ואז יוצא שההגבלה שמישהו שם בדרכים שאני לא יודע אותם, זה כבר מגביל אותי. אני לא רוצה להיות תחת לחץ הגבלה של מישהו, וזה יוצר לי הרגשה של כחופש בחירה.

אני זוכר שבעל הסולם אמר, שהוא היה יושב כל הזמן וכותב, ימים ולילות, לא יוצא מהבית שלו חודשים חודשים. לפעמים היה יוצא לעשות איזה סיבוב באמצע הלילה סביב הבניין ושוב חוזר לדירתו. ופתאום בא סגר ואסור היה לצאת לרחובות והוא אמר, "אני מרגיש כל כך מוגבל בבית, אני לא יכול לצאת". ואז הוא צחק, כי בעצם בשבילו לא לצאת אין בזה שום בעיה, אבל זה שאני לא יכול לצאת, זאת הבעיה. לכן אני הייתי אומר, שהעניין הוא פסיכולוגי, הוא לא שייך למצב הפיסי. וכמו שאתה מכיר אותי, אתה יכול לסגור את הבניין שאני נמצא, או אפילו את החדר שאני נמצא בו.

גלעד: לתת לך אוכל ומים ואתה שנים תהיה שם.

כן. זה ברור. זה האופי שלי, אין לי שום בעיה. אבל רק תגיד לי "אסור לך לצאת", כבר אני נמצא בחוסר שקט פנימי.

גלעד: אתה יודע, זה מזכיר לי את הבדיחה על האימא שקוראת לילד, "בוא הביתה". אז הוא אומר, "למה, קר לי?" והיא אומרת, "לא, אתה רעב". אז באמת, הסביבה מעצבת לנו את התחושה?

ההגבלה החיצונית היא זו שלוחצת על האדם ואת זה הוא לא רוצה לקבל, למרות שיכול להיות שבעצמו היה מקבל את זה בשמחה.

גלעד: אוקיי, וזה מוטבע בנו, זה חלק מהטבע שלנו.

זה מוטבע בנו. אתה רואה כשאתה לוקח חיה, היא לא רוצה לא רוצה, אבל אם אתה מאלף אותה נכון, היא אחר כך רוצה את זה והיא איתך והיא מקבלת את כל החוקים האלה. אתה לוקח אומה, הם לא רוצים להסכים איתך. לא רוצים לא רוצים לא רוצים, ולאט לאט אתה מכניס להם את החוקים שלך. בבחינת הדת זה יותר [מורגש], אז הם נעשים יותר אדוקים ממה שהאומה שהכבידה עליהם את הדת.

גלעד: אז אפשר לאלף בני אדם ממש כמו שאתה מאלף חיות?

איך אנחנו? אנחנו כל הזמן נמצאים כך. הפרסום בטלוויזיה, ברדיו ובכל מקום, כל מיני שמועות למיניהן, זה הכול כדי לאלף אותנו, לעשות מאיתנו מה שהם רוצים.

גלעד: אתה תמיד רואה מיעוטים שמתנגדים ומהפיכות.

זה נראה לך שהם מתנגדים, זה אך ורק [בגלל] שלא ניגשים אליהם בצורה נכונה. אתה לא רואה, איך ברחוב כולם הולכים באופנה אחת, כולם יוצאים [לאותו מקום], קושרים את הצעיף בצורה מסוימת, היום זה תספורת שצריכים לגלח מהצדדים, אחר כך יצטרכו להוריד במקום אחר, אחר כך עוד משהו.

אנשים אחרים יגידו, "מה זה, זה מגביל אותי, למה אני צריך להיות ככה?" אבל אתה רואה זה לא קורה, באה דעת הקהל ואתה הולך כמו כולם. איך זה יכול להיות, למה אתה צריך להיות כמו כולם? למה זה משפיע עליך? אבל אתה רואה שאנחנו מוגבלים.

גלעד: אבל זה קצת לא מסתדר לי עם דברים שדיברנו עליהם במפגשים הקודמים. אנחנו דיברנו על זה שאנחנו בעצם תוכנה, אנחנו רצון לקבל שמופעל על ידי איזשהו גורם פנימי שאנחנו לא מכירים אותו, ומכאן באה התודעה שלנו, מכאן באות ההחלטות שלנו וכן הלאה. אז איך זה מסתדר אחד עם השני, אם אנחנו בעצם רצון ויש בו איזשהו גורמים פנימיים שמניעים אותו?

אז זה גורם חיצון שמניע אותי. דעת הקהל, דעת הסביבה שולטת עליי, כך אני בנוי. להתנגד לזה אני לא יכול, אם הסביבה משפיעה עליי בצורה ישירה אני אתכופף.

גלעד: אז מאיפה באו כל אותם מרטין לותר קינג והמחתרות?

גם הסביבה השפיעה עליהם. מי הוא מרטין לותר קינג? הוא חי בין שחורים, אפרו-אמריקאים, עם כל מה שעשו בהם, איזה מכות ואיזה צרות ואיזה הגבלות, והיו שולטים בהם בצורה נוראית, עד שהחברה השתנתה.

גם השתנתה החברה של האפרו-אמריקאים וגם השתנתה החברה של הלבנים. הם התחילו להכיר יותר זה את זה, הם התחילו להתכלל זה בזה, להתקרב זה לזה בדעות. האפרו-אמריקאים התחילו ללמוד יותר, הלבנים התחילו יותר להתערב ביניהם, וגם היו הרבה ילדים לבנים אצל האפרו-אמריקאיות.

גלעד: שגידלו אותם.

שהם הולידו וגידלו את הילדים מהאדונים שלהם הלבנים. וכבר הלבנים לא יכלו להתייחס לילדים שלהם שאמנם היו כהים, אבל לא יכלו להתייחס אליהם בצורה כמו לכולם והיו הרבה כאלה.

אם אתה בא בהתקרבות והתערבבות כזאת, אפילו שאלו האדונים ואלו העבדים, בכל זאת יש כניסה זה לזה ומההתכללות הפיזית להתכללויות האחרות התרבותיות וכך זה נעשה במשך הזמן. זה בכל זאת קרה במשך זמן.

וגם [העובדה] שהמדינה הייתה מחולקת לצפון ודרום והמלחמה בין הצפונים לדרומיים, זאת אומרת זה לא פשוט, יותר נלחמו לבנים עם לבנים. אלו שבעד חופש לאפרו אמריקאים או נגד חופש לאפרו אמריקאים ולכן זה כך נעשה. אם לא היו לבנים בעד חופש, אז לא היו כל כך מהר יוצאים מזה.

גלעד: זאת אומרת כל מה שחונכנו עליו, על האידיאות של האנשים, הוא אמר "I have a dream", יש לי חלום.

חלום זה חלום.

גלעד: זה הכול בעצם השפעת הסביבה.

פשוט החברה כבר הייתה מוכנה לחלום שלו.

גלעד: אז עם כך מה שקורה, בעצם קורה לנו מתוך השפעות שונות של הסביבה על היחידים. היחידים יכולים גם להשפיע לסביבה?

כן, תלוי מי היחידים האלה ובעיקר באיזה זמן הם מגיעים. עוד לפני מרטין לותר קינג היו הרבה כאלה שרצו לסיים עם כל הבעיות האלה ולהביא חופש לאפרו אמריקאים אבל לא יצא להם, זה לא שהוא אחד בדורו, שרק הוא קם וזהו, לפניו היו..

גלעד: זאת אומרת שזה גם עניין של עיתוי, של זמן נכון.

כן נכון, בטח.

גלעד: מכאן אני רוצה שנגיע להתפתחות הרוחנית. אני זוכר שסיפרת וגם בעל הסולם מדבר על זה שהייתה תקופה בארץ ישראל, לפני חורבן בית ראשון שילד נולד בתוך סביבה רוחנית.

כן.

גלעד: בוא ניקח את כל סיפורי מרטין לותר קינג וכל המלחמות על החופש למיניהם לאורך כל ההיסטוריה ונשים את זה רגע בנקודה הזאת. איך סביבה רוחנית משפיעה על אדם שאני לא יודע אם יש לו, או אין לו נקודה שבלב, ואם זה חשוב בכלל להתפתח רוחנית.

נאמר שכל ילד בן שש ידע להבדיל בין דיני טוהרה וטומאה, זאת אומרת שכנראה השפעת הסביבה כל כך חזקה שמביאה אדם להתפתחות?

היא פשוט שמה אותו בתנאים כאלה, אז אפשר להגיד שהיא "מאלפת" אותו.

גלעד: מאלפת אותו לרוחניות?זה דבר והיפוכו.

כן, אבל יש בזה משהו, כן. מה זה חינוך? חינוך זה כשאתה מסביר לאדם כשהוא עדין צעיר, קטן, שלא נולד ממש רוחני, אלא כמו כולם, "כולם כבהמות נדמו". אבל לאט לאט במידה שהוא גדל הוא רואה איך כולם מתנהגים. וכבר ברור לו שכך הוא צריך להתנהג וכל הסביבה מתנהגת עמו כמו לאדם הרוחני שכולו צריך להתנהג בלהשפיע לזולת, לתת, לחלק, להגביל את עצמו כלפי חברה, כלפי אחרים וכשהוא רואה יחס כזה בין כל בני האדם, הוא רואה שהוא נמצא בעולם כזה, ואז המוח שלו מרגע הלידה כבר מתחיל לעבוד בשיטה כזאת.

אנחנו לא מבינים את זה, זה מאוד קשה, אבל נראה לי שאם היינו נכנסים לכזאת חברה, והיינו מייצבים את עצמנו בצורה כזאת, היינו מתרגלים לזה די מהר.

גלעד: אבל שוב, מדובר כאן על רוחניות, לא על התנהגות יפה, מנומסת ונחמדה.

אחרי המעשים נמשכים הלבבות. פתאום אני מתחיל להרגיש בזה מצב חדש, עולם חדש, אני חדש. אני רוצה להתנהג כאילו שאני לא קיים, והאחרים קיימים ואני בשבילם. אין לי שום דבר לעצמי חוץ ממה שאני אוכל, כמו שכתוב "צדיק אוכל לשביעת נפשו" בלבד וכל היתר לאחרים. אני לא רוצה שום דבר מאף אחד וכך אני משתדל לחיות. אומנם זה קשה לחשוב כך בעולם שלנו, בחברה הגדולה שלנו, של עם ישראל או בכלל כל העולם, שהיום הוא כל כך אגואיסטי ולוחץ על כל אחד, אבל לפחות אפשר לתאר את זה.

ובנוסף צריכים ללמוד את זה, צריכים להקים חברה קטנה שתעזור לי כל הזמן להיות בזה, ושהם ילחצו עלי להתנהג כך ויתנו לי דוגמאות כאלה כל הזמן, ואני להם. אנחנו מרגישים כמה זה יפה או לא יפה בעינינו, אם נתנהג יפה אז כדאי לנו להתנהג כך ולצאת לקשר בינינו. זה מאוד חשוב, אם נעשה כך.

זה חינוך, למה אתה חושב שחינוך צריך להיות דרך הסברה, למה לא דרך דוגמה פשוטה?

גלעד: יש פה הרבה שאלות אבל אחת מהן, אדם יש בו איזה צורך למימוש עצמי. אני רוצה להיות כזה והוא רוצה להיות כזה..

תממש

גלעד: פה אתה מדבר על איזה חברה ש..

זה לא נכון, חברה כמו זו שעכשיו דברנו עליה, לא דורשת מהאדם כלום, חוץ מהשתתפות יפה עם כל חבריה. שום דבר חוץ מזה, רק בזה תממש את עצמך, תהיה יפה וטוב לכולם, תעשה את רצון כולם, תעבוד לטובת החברה. קודם כל זה איחוד. את כל מה שאנחנו צריכים לעצמינו נעשה, נייצר, נבנה, אין בעיה, העיקר שתהיה לנו בינינו תמיכה הדדית וחוץ מזה לא צריכים, אנחנו צריכים רק את ההתפתחות הרוחנית ואת ההתפתחות הגשמית אנחנו לא צריכים, היא רק כדי להחזיק את עצמנו, את הטבע שלנו, את הגוף שלנו, מה עוד צריך האדם?

גלעד: אם אני אעשה את הרצונות של כולם, מתי אני אעשה את הרצון שלי?

זה הרצון שלי, אין לי רצון אחר.

גלעד: זה נשמע מאוד מדכא ומפחיד.

אני לא מדכא את עצמי, אני רואה שאני נפתח. אני לא עובד עם הרצון הקטן, המצומצם שלי, הייתי אומר המטופש, כי מי אני? אלא אני עובד עם הרצון של החברה. אבל הרצון של החברה הוא רצון גדול, הם רוצים משהו, שהוא יותר ממני ולכן אני ממש שמח לספוג את הרצונות שלהם ולעבוד לפי הרצונות שלהם כאילו אלה רצונות שלי. זאת אומרת כך אני נעשה גדול כמו כל החברה. תאר לעצמך, אני שואב מהם את כל הרצונות שלהם ומשרת את הרצונות האלו וזה נקרא אני, זה נקרא שאני הופך להיות לאדם.

גלעד: זה ברור, בהתכללות עם כל החברה כולם מרוויחים, ובטח כל אחד שעושה את זה. אבל השאלה עדין נשארת, בוא נסתכל על כל האנשים שנחשבים גדולים בהיסטוריה, שעשו שינויים, אלה אנשים שהקשיבו למה שנקרא "הקול הפנימי" שלהם. אנשים כמו מיכלאנג'לו, אינשטיין, אני סתם נותן דוגמאות מההיסטוריה.

היטלר.

גלעד: מוצרט.

סטלין.

גלעד: בסדר אני לא שופט מה התוצאות שלהם. אנשים שעשו שינויים הם אנשים שהקשיבו לאיזה קול פנימי שלהם, אני מניח, שהם היו מאוד אגואיסטים, מאוד סגורים, אמרו זה מה שאני רוצה וזה מה שכולם יעשו, או לפחות זה מה שאני אעשה.

בטח.

גלעד: ויצרו יצירות שונות, ואת זה אנחנו למדנו להעריך.

מי שלמד להעריך כמוך אז כן, אני לא למדתי להעריך אותם. אני לא מחשיב אף אחד, חוץ מהאנשים שמורים לנו את הדרך להתפתחות הרוחנית, כי כל היתר בכל זאת, אני לא יודע, ילך לאבדון, אין לזה שום עתיד. גם מיכלאנג'לו וגם איינשטיין, כל הדברים האלה. מה איינשטיין גילה לנו? קצת על חוקי היקום, אבל גם ככה החוקים האלה היו קיימים, מה יש לנו מזה שגילינו את זה? שאנחנו יודעים לעשות פצצת אטום. מה גילה לנו מיכלאנג'לו? שאפשר לעשות ציורים כאלה וכאלה יפים ואפשר לבנות כל מיני טכניקות מחוטים ומקלות שהוא בנה שם. כול זה לא מביא שמחה, ואושר לבני האדם. לא מביא.

איינשטיין הביא לעולם הזה את הדברים הכי גרועים שיכולים להיות, בלעדיו אני לא יודע מתי היו מגלים את פצצת האטום. אמנם כבר היו קרובים לזה, אבל הוא נתן את הנוסחה, הוא נתן את הסוד הזה, גם לאמריקאים וגם לרוסים. לכן אני לא יכול להגיד שהאדם הזה הביא לאנושות דברים כל כך יפים וטובים, אמנם הוא לא ציפה לזה ולא חשב שכך יהיה, הוא חי את כל החיים שלו במאבק מאוד פנימי עם עצמו. אבל מה שלא יהיה, אין לך מה להגיד, אם אנחנו רוצים התפתחות נכונה וטובה זו אך ורק ההתפתחות רוחנית של בני אדם. ולא נורא אם היינו נשארים ברמת החיים כמו לפני 5000 שנה, מה הבעיה?

גלעד: בסדר, אפשר לתת עוד אלף דוגמאות, אבל לא זו הנקודה. לואי פסטר, אם לא היה בן אדם שזה.. הוא לא היה מגלה את החיסון.

אז מה, מה אתה חושב, אז לא היינו חיים היום עם כל כך הרבה מחלות, עם הרבה בני אדם, עם הרבה מתים, עם הרבה קברים. אז מה, אז היינו חיים בכל העולם 5000 איש במקום 8 מיליארד. מה הבעיה?

גלעד: אני מסכים, אבל בוא ניקח רגע את הנקודה הזאת, האם אדם שחי בחברה כזאת שבה באמת הוא מרגיש את כל הקהילה או את כל האנושות, הוא מממש גם את הרצונות שלו, הוא מממש את הייעוד הפרטי שלו, או שבשבילו זה בספק?

הוא אגואיסט, וזה לא שלו. זה הטבע האגואיסטי שמפתח את בני האדם. כדאי שהוא דווקא יתעלה למעלה מהטבע האגואיסטי כל הזמן. ובטבע האגואיסטי אם הוא מתפתח, הוא רק סופג צרות, בעיות והולך מחורבן לחורבן.

גלעד: וגם מייצר לאחרים.

אנחנו רואים את זה. כן. למה אני צריך לשיר לכל הזוועות שהאגו של האדם עושה בכל הזמנים.

גלעד: אז נאמר אחד כזה כמו איינשטיין שהיה גדל בסביבה רוחנית בתור ילד, הוא לא היה ממציא את האטום, הוא היה משרת את האנושות בדרך אחרת?

מה חשוב לי במה, שלא יהיה משרת, אני לא רואה בהתפתחות המדעית, ובזמנינו במיוחד אנחנו רואים, שזה לא מביא לנו הנאה, אושר, לא מביא טובה לאדם. הטוב לאדם יכול להיות אך ורק כשהוא מקושר עם אחרים בצורה טובה, יפה, שהוא מרגיש שהוא חי בעולם שכולו חופשי, כולו יפה וטוב, מתייחסים אליו בצורה יפה והוא יכול להתייחס כך לכולם. וחוץ מזה שהוא רואה לא רק מסוף העולם ועד סופו בעולם שלנו, אלא שהוא יראה גם המשך להתפתחות הרוח שלו, כי הוא יידע שהחיים האלה הם חיים שיכולים להיות נצחיים, שלמים, ולא שהוא מוגבל בצרות קצרות בחיים שלו.

גלעד: ברור. זאת אומרת שהנושא של המימוש העצמי שהחברה נוהגת כל כך לקדש אותו הוא לא הדבר העיקרי, אלא דווקא היכולת להתכלל ולהיות חלק מכל האנושות ולהרגיש אותה ושם לתרום, ולא לתרום במימוש האגו שלך.

מצד אחד, ומצד שני זה רק אמצעי כדי לגלות את העולם הנצחי ולהפוך את עצמו גם לאדם הנצחי.

גלעד: אז בוא ניקח עכשיו דוגמה שתמיד משתמשים בה, גם בעל הסולם, רבי יוסי בן קסמא. הציעו לו אלף אלפי אלפים דינרי זהב, אתה הסברת את זה יותר מפעם אחת, בעצם הציעו לו כל מיני פיתויים והוא אמר, לא, אני לא מוכן למרות מדרגתי הגבוהה ואולי דווקא בגללה, אני לא מוכן ללכת לסביבה שהיא לא רוחנית.

כן, סביבת פושעים תגיד. בסדר, רגילה, כמו אצלנו.

גלעד: סביבה רגילה. למה, ממה הוא פחד בדיוק?

כי אז הוא יספוג מהם בעל כורחו, הוא ייפול, כי הסביבה משפיעה על האדם ולא האדם על הסביבה. אפילו אדם כזה גדול כמו שהוא היה בדורו, אם הוא היה נכנס לתל אביב של היום, והיית נותן לו דירה יפה עם הכול באמצע תל אביב.

גלעד: היה שוכח מהכול.

תראה מה שקורה. לא שהוא שוכח מהכול, הוא לא רוצה לשכוח מהכול, אבל בעל כורחו הסביבה הזאת של שנקין וכולי, הייתה משפיעה עליו בצורה כזאת שהוא היה נגמר כרבי יוסי בן קסמא, היה נשאר ממנו יוסי, "הי יוסי, מה נשמע." ככה. לא רבי יוסי.

גלעד: כן. ושם כתוב, שגם לא על זה, אלא גם כל מה שאמור היה לצאת ממנו לא היה יוצא.

ודאי, כלום. השפעת הסביבה על האדם היא בזה. ולמרות שהוא אלף דרגות מעליהם ואפילו לא היה מבין מה שהם מדברים, את השפה המודרנית שלנו לא מבין, נניח שמדבר ארמית במקום עברית, זה היה משפיע עליו ובכל זאת יקבל את הצורות שלהם. פתאום הוא אומר, "אני רוצה גם את המכשיר הזה, אני רוצה את הטלוויזיה הזאת", לא יודע מה זה אבל הוא רוצה רוצה רוצה רוצה, גמרנו.

גלעד: מה מתוך זה יכול ללמוד תלמיד מתחיל שעכשיו נכנס והבין את המסר הזה? ובאמת זה מסר מאוד מכונן, ממש הוא הבין את זה. יופי, מה עכשיו הוא עושה עם זה? הרי אנחנו מכירים את הסביבה שלנו, סביבת העבודה.

אנחנו לא יכולים אחרת. אם תכניס אותי לסביבה של אנשים שחיו לפני אלפיים שנה ואני אחיה ביניהם ואני אוכל מה שהם אוכלים, אני אקבל מיד הרעלה. כי זה צמחים יפים, בשר טוב, דגים טובים, הכול יפה, אני לא אוכל להחזיק את זה. אני מורעל עד כדי כך שאני צריך לקבל הכול אחרי

הקונסרבציה הזאת, בטח, ואי אפשר אחרת.

גלעד: אז מה עושים, מה עושה אותו תלמיד מתחיל? עכשיו הוא חייב ללכת לעבודה, יש לו משפחה, חברים, סביבה כזאת.

זה בדיוק כדי שלא יקבל הרעלה מהדברים הטובים, כי הדברים הטובים ישפיעו עליו כרעים. הוא חייב לקבל מה שמתאים לגופו, לליבו, למחשבתו.

גלעד: אבל הוא רוצה להתפתח רוחנית.

לאט לאט לפי הרצון הזה הוא יתפתח. הוא יתרחק קצת מהסביבה הזאת במידה שהם מפריעים לו, הוא יגביל את עצמו בלהסתכל ולראות את כל הדברים האלה, השטויות האלה, אבל במידה שזה מפריע לו. במידה שלא לא. גם אני רואה טלוויזיה, גם אני שומע משהו בחדשות וכל מיני דברים כאלה, כן, אבל כל זה במידה שאני צריך את זה להתפתחות הפנימית.

גלעד: הוא בא פעם בשבוע ללמוד אצלנו וכל יתר הזמן בשבוע הוא חשוף לכל דבר.

אז הוא יבוא פעמיים, שלוש, אחר כך יום יום.

גלעד: בהתאם לרצונו אתה אומר.

כן, ודאי.

גלעד: פשוט, הלימוד יגרום לו לכך שיהיו לו כל מיני בחירות קטנות שיותר ידייקו את הכיוון הרוחני?

נכון, הלימוד ולא אלימות.

גלעד: הלימוד ולא אלימות.

כן.

גלעד: סיסמה, סלוגן יפה שאפשר לאמץ.

כן, ממש ככה בעדינות, בהדרגה, לפי בחירתו החופשית.

גלעד: ומה הוא יכול לעשות כדי לזרז את התהליך אם הוא רוצה?

שיתכלל יותר עם החברה. לכן אותו רבי יוסי בן קסמא, מה הוא אמר? הבוחר בסביבה טובה הוא גורם טוב לעצמו ומקדם את עצמו למטרת הבריאה. הבוחר כל פעם בסביבה טובה, הוא הזוכה לשבח.

גלעד: כן. אז "כל פעם", יכול להיות פעם בשבוע, וכל פעם יכול להיות פעם בדקה.

כן.

גלעד: אז איך אנחנו עכשיו במצב הטוב שלנו, בוחרים כל רגע בסביבה טובה?

אז אנחנו צריכים שני דברים, אנחנו צריכים סביבה טובה, להכין להם בהדרגה שילכו ויתקבלו, אצלנו יותר ויותר, ואנחנו גם צריכים לצאת אליהם כדי לזרוק להם הפיתיון שיש לנו, ש"אולי כדאי לכם לבוא ולבדוק ולהיכנס יותר אלינו".

גלעד: כן, על הפיתיונות האלה אנחנו נדבר בשיחות האחרות, אבל כרגע אני חושב שבאמת השכלנו רבות בנושא של בחירת הסביבה. אז תודה לך הרב לייטמן.

בהצלחה לכם, תבנו.

(סוף התכנית)