|
מסמך זה הוא חומר גלם שנאסף על ידי התחקירנים והעורכים של התוכנית "חיים חדשים". המסמך מיועד לגולשים אשר צפו בתוכנית ומעוניינים להעמיק או לקרוא את חומר הרקע אשר הוביל אותנו בבניית התוכנית. החומר נאסף ממקורות שונים ברחבי האינטרנט, מספרים, מקטעי וידאו ועוד. ייתכן ובמסמך יימצאו שגיאות בהפניות למראה המקום או קישורים לא רלוונטיים, אך כאמור, הם רק נתנו לנו את ההשראה לכתיבת השאלות ושימשו אותנו כבסיס לייצור התוכן. במידה והגעתם לכאן במקרה, מומלץ קודם לצפות בתוכניות "חיים חדשים" בקישור הבא: http://www.kab.co.il/kabbalah/short/102412 |
חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", 998 – 999
מחלוקות בעם היהודי,
הפירוד בעם מחורבן ועד היום
מטרות:
מהו השורש למחלוקות והפירודים שקיימים בעם היהודי?
מדוע דווקא בעם היהודי יש כל כך הרבה מחלוקות ופירודים ומדוע הם קיימים בכל דור ודור?
מחלוקת לשם שמיים ומחלוקת שלא לשם שמיים - מה ההבדל?
מה הייתה ההשפעה של המחלוקות על העם היהודי?
מהו ייעודם של המחלוקות הקיימות בעם היהודי?
זרימה:
עם של מחלוקת.
מחלוקת לשם שמיים.
מחלוקת שאינה לשם שמיים.
מחלוקות בתקופת בית שני.
עתיד המחלוקת.
השלמה מעל המחלוקות.
פתיח:
ישנו סיפור ידוע על יהודי אחד שנטרפה ספינתו בים. הוא נפלט אל אי בודד ושם חי לו לבד את חייו במשך עשרים שנה. יום אחד נקלעה לשם שוב ספינה. כשירדו נוסעי הספינה לחוף ראו שהיהודי הקים לו על אדמת האי שני בתי כנסת. התפלאו האנשים: "בשביל מה יהודי אחד צריך שני בתי כנסת?" ענה להם היהודי: "אל האחד אני הולך כדי להתפלל". "והשני?", שאלו האנשים. "לשם אני בחיים לא אכנס...". למרבה הצער הסיפור הזה אינו סתם בדיחה אלא שיקוף של מציאות עגומה. אחד הדברים שאפיינו את עם ישראל מאז ומעולם היה המחלוקות והפילוגים. כמעט ואי אפשר לדמיין את ההיסטוריה שלנו ללא הפילוגים והמחלוקות שתמיד ליוו אותנו ושכל כך סבלנו מהם. זה מתחיל עוד בימי קדם במריבה של יוסף ואחיו, עובר דרך קורח ועדתו במחלוקתם עם משה, ממשיך במלחמות השבטים המתוארות בתנ"ך, ועד לשנאת האחים שהובילה לחורבן בית מקדשנו. בל נשכח את המחלוקות הפנימיות בין החוגים והעדות, חילוקי הדעות הרבים בין גדולי ישראל לכל אורך ההיסטוריה, ועד לימינו אנו - כשבמדינה כל כך קטנה יש כל כך הרבה מפלגות עם הבדלים קיצוניים ביניהן, בעוד שבמדינה ענקית כמו ארה"ב יש בסך הכל שתי מפלגות שההבדלים ביניהן לא משמעותיים. מעניין מאד, הלוא כן? זו המציאות הכואבת. השאלה הגדולה היא: למה? מה הסיבה לתופעה יוצאת הדופן הזו, ובפרט אצל עם שכל כך סבל מרדיפות שכניו הסובבים אותו, עם כזה שבשבילו האחדות היא מצרך חיוני ממש?!
http://www.shoresh.org.il/spages/articles/m/article73.htm
עם של מחלוקת
העם היהודי ידוע במחלוקות והפירודים הרבים שיש בו. מדוע אנחנו כאלה?
האם זוהי תכונה יהודית, לא להסכים?
האם יהודים לא יכולים להגיע לקונצנזוס? למה אנחנו דעתנים כאלה?
האם קיים ברוח היהודית חוסר יכולת וחוסר רצון לחיות בשקט ובהרמוניה?
האם זהו דבר טוב או רע?
בכל עם קיימות מחלוקות, האם בעם ישראל ישנה ייחודיות בעניין מחלוקות ופירודים?
הרב קוק מסביר עוד שלעובדה שהאמת הכוללת מופיעה בצורה כזו, של התגוששות בין דעות ומחנות שונים, יש שני יתרונות:
ההתנגשות בין דעות מנוגדות, הויכוח והבירור הנוקב ביניהן, גורם לכל אחת מהן להתאמץ יותר, לברר ולהסביר את עצמה ולגלות את כל כוחותיה במלוא העוצמה, וכתוצאה מזה היא מתגלית בצורה יותר מלאה ויותר שלמה.
המאבק בין שתי דעות ושיטות מנוגדות כשכל אחת 'סוחבת' לכיוון ההפוך מועילה לשמור על איזון אמיתי ומועילה עוד בזה שכל דעה שומרת על רעותה שלא תסטה הצידה יותר מדי.
...
מספרים שבאחד המפגשים של נשיא מדינת ישראל עם נשיא ארה"ב, אמר הנשיא הישראלי לעמיתו: "אתה, ידידי, נשיא על 240 מליון תושבים. זה יפה מאוד. אבל אני, נשיא על 5 מליון נשיאים...". כַאֵלו אנחנו, כולנו 'נשיאים', כל אחד עם העמדה שלו, הצד המיוחד שלו, רסיס האמת שבידו, שעליו הוא נאבק במלוא העוצמה. זו הסיבה העיקרית לכך שיש אצלנו כל כך הרבה דעות ושיטות.
http://www.shoresh.org.il/spages/articles/article73.htm
האם בעוד עמים השבר הוא מאותו הסוג?
איך עם ש"לא מסכים" באופן קבוע שומר על המסגרת שלו ועל יחסים טובים בין האנשים?
איך בעבר, יהודים היו מצליחים לא להסכים אבל להשאר עם אחד?
במידה רבה, אפשר לומר שהמסורת ההלכתית היא מסורת של מחלוקות, וכבר לפני אלפי שנים דנה המשנה בהבחנה שבין מחלוקת ראויה למחלוקת פסולה.
http://tarbut.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=90161a36-7e50-4dfa-bff9-82449036d07a&lang=HEB
מדוע היתה לנו מסורת של מחלוקות? במה זה מועיל?
האם טוב יותר להתפתחות להיות במחלוקת?
"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם":
עונה הרב קוק שהמובן השלם והאמיתי של 'שלום' אינו אחידות של דעות, חד גוניות יבשה בעלת צבע אחד ושיטה אחת, אלא מגוון שלם ומפואר של כיוונים ופנים שביחד יוצרים את האמת השלמה. לא כתוב שתלמידי חכמים "עושים שלום בעולם", אלא "מרבים שלום" – דווקא על ידי חתירתם המתמדת אל האמת, הבירור הנוקב והתקיף, מתגלה האמת השלמה והמלאה של ריבוי השלום– 'שלום' מלשון 'שלמות' – הכולל את כל הצדדים והשיטות, כל אחת במקומה הנכון.
http://www.shoresh.org.il/spages/articles/article73.htm
מחלוקת לשם שמיים
״כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו.״ (משנה, מסכת אבות, פרק ה')
"בית הלל" ו"בית שמאי":
(הביטויים "בית הלל" ו"בית שמאי" משמשים בימינו גם לתיאור גישה מקלה וגישה מחמירה, בהתאמה.)
"בית הלל" הוא כינוי לקבוצת תלמידיו של הלל הזקן ו"בית שמאי" הוא כינוי לקבוצת תלמידיו של שמאי הזקן. קבוצות תלמידים אלו היו בנות פלוגתא קבועות שפעלו בסנהדרין בתקופה המקבילה פחות או יותר לתקופת שלהי בית המקדש השני וחורבנו. מונחים אלה מוזכרים היום כדי להצביע על גישות המתאפיינות בהשקפת עולם קיצונית לכאן או לכאן בדומה לניגוד המפורסם בהשקפות שני המנהיגים: הלל בגישתו הסבלנית, ושמאי בגישתו הנוקשה יותר. הלל הזקן ושמאי הזקן, היו שני חכמים ששימשו כראש הסנהדרין וכאב בית דין (בהתאמה). מעטות המסורות שנותרו בידינו משמם, ורובן בענייני מוסר ואגדה.
https://he.m.wikipedia.org/wiki/בית_הלל_ובית_שמאי
הלל ושמאי, תנאים שחיו בארץ ישראל במאה הראשונה לספירה, היו מנהיגים רוחניים שייסדו שתי אסכולות רבניות שנקראו על שמם: "בית הלל" ו"בית שמאי". במשנה ובתלמוד יש אזכורים רבים למחלוקות בין שתי הדמויות וממשיכי דרכם, שהחזיקו בהשקפות עולם שונות מאוד זה מזה. דמותו של הלל, שהתחיל את דרכו כעני מרוד והיה ידוע כענוותן וסובלני, משתקפת כדמות אנושית רכה ומלאת חמלה; דמותו של שמאי, לעומת זאת, נתפסת כדמות קפדנית ושמרנית יותר.
http://tarbut.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=90161a36-7e50-4dfa-bff9-82449036d07a&lang=HEB
בעוד שבכיתות אחרות, היו מחלוקות מעין אלה יוצרות כיתות שונות ומפצלות את היהודים, הרי שבית שמאי ובית הלל נשארו כשתי שיטות הלכתיות לגיטימיות, ועל מחלוקת זו התבטאו חז"ל "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים. ואיזו היא מחלוקת לשם שמים? מחלוקת שמאי והלל". עד לימי הלל ושמאי הייתה ההלכה פסקנית וחד-משמעית, ומי שלא קיבל אותה הפך לכת נפרדת, ואילו מכאן והלאה נשתמרו מחלוקות בהלכה.
https://he.m.wikipedia.org/wiki/בית_הלל_ובית_שמאי
בכמה מקומות מתוארת קפדנותם של חכמי בית שמאי. הם ידועים כמחמירים בתחומי ההלכה השונים, ולשמאי הזקן מיוחסים אף כמה סיפורי קפדנות והחמרה במישור האישי. לעומתו, הלל הזקן מתואר כאדם רך, המקבל כל אחד בסבר פנים יפות, ובהתאם לכך, גם תלמידיו מקלים בהלכה. ההחמרות באו לידי ביטוי בגזירות והסייגים שגזרו חכמי בית שמאי על מצוות התורה, גזירות שלא מתחשבות בהמון העם שלא תמיד יכול לעמוד בהם. בית הלל לעומתם, השתדלו לגזור גזירות רק היכן שהם ראו חשש אמיתי של עבירה על מצוות התורה, אך היכן שלא ראו חשש כזה - הקלו, ולא גזרו. רוב מחלוקות בית הלל ובית שמאי עוסקות בנושאים אלו.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%97
מי הם בית הלל ובית שמאי?
איך יכול להיות שבסנהדרין ישבו אנשים מ 2 קצוות המתרס?
מדוע דווקא 2 הגישות הקיצוניות האלה התקבלו במרכז הרוחני הגבוה ולא אנשי האמצע?
איך יכול להיות שבסנהדרין המוסד הגבוה - ישנן מחלוקות?
האם זה אומר שמחלוקות היו מקובלות על ההנהגה הדתית?
למה ישנה כזו ניגודיות תהומית? מה שורשה?
שני הבתים היו די קיצוניים בכיוונם - איך היו מגיעים להחלטות? לפי בית שמאי או בית הלל או שהיו מגיעים לפתרון שלישי באמצע?
אם לא היו מגיעים לפתרון אמצע - איך 2 הגישות היו נחשבות כלגיטימיות? הן הרי מנוגדות והפוכות. העם היה יכול לבחור באיזה קיצוניות להתנהג?
איך יכול להיות שההלכה היהודית התירה מחלוקות?
מה הופך את המחלוקת להיות מועילה?
למה צריך מחלוקות בכדי להתפתח כעם?
מה התפקיד של המחלוקות בכלל ובעם ישראל בפרט?
בית שמאי ובית הלל הן בעצם 2 גישות שאחת מחמירה ואחת מקלה - למה זה כך?
גם בחיים אנחנו רואים שאנחנו מחמירים בדברים מסוימים ומקלים בדברים אחרים - למה זה כך?
מה תפקיד ה״גישה המקלה״ במערכת ההתפתחות?
מה תפקיד ה״גישה המחמירה״ במערכת ההתפתחות?
מתי נכון להשתמש בכל אחת מהגישות?
איך מוצאים את האיזון ביניהם בחיים?
מה התורה באה לרמוז לנו שהיא מאפשרת לנו לנתח ולפרש אותה בצורה ניגודית שכזו?
מה זאת אומרת - מחלוקת לשם שמיים? האם זה תקף לכל אי הסכמה בעם? גם בימינו?
מחלוקת שאינה לשם שמיים
קורח מפורסם על דבר המחלוקת שניהלו הוא ועדתו עם משה ואהרון. בכוחו הצליח לסחוף 250 נשיאי עדה מבני ישראל. העילה למחלוקת הייתה על פי דברי קורח יצירתם של "מעמדות" בקרב העם - חלוקתו ל"קדושים" ושאינם קדושים. על פי הפרשנים, עילת המחלוקת הייתה רצונו של קורח להנהיג את בני ישראל בהליכתם במדבר (אף שהדבר לא נאמר בפרשה). טענתו כלפי משה רבנו ואהרון הכהן הייתה: "רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'" (ספר במדבר, פרק ט"ז, פסוק ג'). האל העניש את קורח ועדתו במיתה, כעונש על המרד.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%97
מעת עשיית העגל נתפרדה החבילה, כי נעשה מלחמות, ובני לוי הרגו בדבר ה' ג' אלפי איש, ואחר כך התלונות על משה ואהרן והמרגלים, וכמובן שכל אלה לא הוסיפו אהבה ואחדות – ואחר כך בביאת הארץ גם כן לא שקטה זאת, ולפיכך לא היה אפילו מקום לרצות ממי שיקיים המצוה העיקרית הזאת. אולם כדי שלא תשכח התורה מישראל, התחילו לעסוק בשאר מצוות אף על פי שהניחו את העיקר, כי לא היה להם עצה אחרת.
(אגרת ע, בעל הסולם).
המדרש מייחס לקורח חלקת לשון. הפירוש נשען על המאמץ של קורח להביא כמה שיותר קהל ועל הסתירה בטענותיו של קורח: מצד אחד כל העדה כולם קדושים, ומכאן נובע שאין צורך במנהיג כלל, ומצד שני- קורח רוצה שהאל יודיע בפירוש מי מאנשי העדה הוא הנבחר, כך שהוא בכל זאת מאמין בזכותו של יחיד להנהיג. המדרש שם בפיו של קורח תלונות על מקומם השולי של הלויים ביחס לכוהנים, תלונות על מצוות המעשרות (שעדיין לא נהגו על פיה כי היא נוהגת רק בארץ) ועל התרומות לכוהנים מן הקורבנות. על פי מדרש אחד קורח היה הראשון מבין הלוויים שגולח בטקס הקדשתו לשרת במשכן. הוא רץ מגולח בכל המחנה וכשלא זיהו אותו הוא התלונן על ההשפלה שמסב לו משה בגילוח, ועל יפי בגדיו של אהרון. על פי מדרש אחר, הדורש את סמיכות הפרשיות שבין פרשת קורח לפרשת הציצית, קורח התקין לעצמו טלית שכולה תכלת, ושאל את משה שאלות הלכתיות קנטרניות בדבר חיובה של טלית כזו בתוספת של פתיל תכלת, כמו הטליתות הרגילות.
מהי מחלוקת קורח ועדתו?
למה נאמר שהיא אסורה - ומחלוקות של הלל ושמאי מותרות?
מה ההבדל בין המחלוקות?
מה היה כל כך אסור במחלוקת קורח ועדתו? האם הדעות עצמן שהיו פסולות או דרך ההתנהגות?
מה האלמנט שעושה את המחלוקת כדבר שמזיק למערכת?
האם את צורות המחלוקות האלה אפשר למצוא בחיי היום יום?
מהי מחלוקת בני קורח בימינו?
רובד אחר מפורשת המחלוקת כמחלוקת ערכית. האם קיים שוויון, והאם הוא ערך נעלה? קורח הוא ממצדדי השוויון: כולם קדושים. בהשלכה למישור הערכי, מוסיפים הפרשנים, המשמעות היא גם שאין ערכים נעלים יותר. פרשנים עכשוויים תולים בקורח פוסט מודרניזם ורלטיביזם: הטענה של קורח, ברובד העמוק יותר, היא שאין אפשרות להכריע בין נקודות מבט אנושיות שונות. בימים של מחלוקות קשות כנגד הנוצרים הושוו טענותיו של קורח לעקרונות הנצרות. הדגש במדרשים אלו היה על היישומים הפוליטיים שיש ליהדות, בניגוד להימנעות מפוליטיקה, או העליונות על הפוליטיקה, שניתן לראות בהגות הנוצרית. המדרשים שמו בפיו של קורח טענות על השרירות שבמצוות, על כך שצריך להתאים את המצוות לנסיבות (למשל: הטענה שהושמה בפי קורח: בית מלא ספרים אינו זקוק למזוזה). הדרשנים רצו להדגיש כי יש צורך בשילוב המורכב בין הקודש לחול, בין חיי הקודש לחיי החול, ואין מצב שבו הכול קדוש, או הכול חול.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%97
המחלוקת בתקופת בית שני
בתקופת בית שני סבלה החברה היהודית מפיצולים לכיתות ולקבוצות. הידועות מהקבוצות הרבות שצמחו הן הפרושים, הצדוקים, האיסיים, הבייתוסים, הקנאים והנצרנים. גם מבלי לדייק בפרטים ההיסטוריים, הנתונים במחלוקת בין החוקרים, ברור לכל שהיו התפצלויות רבות בתקופת בית שני על רקע דתי. היו כתות שפרשו מן היישוב וגדרו את עצמן בתחומים מבודדים, והיו כאלו שהמשיכו לחיות זה לצד זה. בתקופות מסוימות היה השלטון על ירושלים הבירה עובר מן הצדוקים לפרושים וכן להפך. כל מחלוקת דתית משמעותית שנתגלעה בקרב היהודים גררה אחריה פיצול לכיתות ולזרמים. כל זאת - עד חורבן בית המקדש. מכאן ואילך, שאר הכתות נעלמו מן היישוב, והפרושים שמרו על עצמם מאוחדים.
https://he.m.wikipedia.org/wiki/בית_הלל_ובית_שמאי
במשך ימי הבית השני ישנם סימנים שונים להיווצרות זרמים כיתתיים שהחזיקו באידאולוגיות שונות מההשקפה המרכזית במקדש ירושלים, הדוגמה הבולטת ביותר הייתה תופעת ההתייוונות הנרחבת בימי אנטיוכוס הרביעי, אך רמזים שונים לכתות גנוסטיות אחרות ולמגוון של השקפות ניתן למצוא גם בספרים החיצוניים ובקדומות שבמגילות ים המלח. על הצדוקים אנו שומעים לראשונה בערך בשנת 150 לפנה"ס, בזמן כלשהו הקרוב למרד החשמונאים. מתקופה זו ואילך המחלוקות הדתיות בלטו במידה ניכרת, עד שפיצלו את העם לזרמים דתיים שונים. ישנם חוקרים המשערים שמחלוקות דתיות אלו החלו לצוץ בעקבות הצלחת המרד וההתעוררות הדתית שהוא הביא, או מפני שבתקופת גזרות השמד וההתיוונות חלו שינויים בהשקפות הדתיות של העם. חוקרים אחרים קושרים את הרעיונות של הצדוקים שהיו בני המעמד העליון וסחרו עם נוכרים. ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) מספר על שלוש או ארבע כתות עיקריות במאה הראשונה לספירה: צדוקים (שככל הנראה מנו כמה מאות בודדות של אנשים, שהתבלטו בשל מעמדם הכלכלי הגבוה), איסיים (שמנו לדבריו כ-4000 חברים) ופרושים (שמנו לדבריו כ-6000 חברים) ולעיתים גם הקנאים (המכנה אותה בשם "הפילוסופיה הרביעית"), אך נראה שהיו עוד זרמים יהודיים מלבד כתות אלו.
...
הצדוקים: הַצַּדּוּקִים היו כיתה יהודית מרכזית בימי בית המקדש השני. עקב מיעוט מקורות ידוע עליהם מעט בוודאות, אך מוסכם כי החזיקו בפרשנות שונה למקרא, דחו אתהתורה שבעל פה בפרשנותה הפרושית ושללו את האמונה בתחיית המתים. הם היו מזוהים עם האריסטוקרטיה ומעמד הכהונה, ונראה שהיו קרובים מאוד ואולי זהים עם כיתת הביתוסים. הם היו יריביהם העיקריים של הפרושים ובין הכיתות החשובות ביהודה בתקופת בית שני ומיד אחריו, לצד האיסיים, הנוצרים וקבוצות אחרות.
...
הפרושים: פְּרוּשִׁים היו אחת מהכיתות היהודיות העיקריות בתקופת בית שני. הם האמינו בהיותה של התורה שבעל פה בפרשנותם תקפה ומאוחדת עם התורה שבכתב ונתונה מסיני כמותה, בסמכות חכמים לפרש ולהורות על בסיס שתיהן, בתחיית המתים לעתיד לבוא ובשכר ועונש בעולם הבא. הפרושים זוהו עם השכבות העממיות, ויריביהם העיקריים היו הצדוקים האריסטוקרטיים ששללו את התורה שבעל פה ואת האמונה בתחיית המתים. כמו כן, היו מצויים במתיחות גם עם כיתות בית שני האחרות, כמו האיסיים ונוצרים הקדומים. תפישתם נותרה דומיננטית לאחר חורבן בית שני והפילוג היהודי-נוצרי, והפרושים היו קודמיה של היהדות הרבנית ובמידה רבה מעצביה של היהדות המוכרת בימינו.
https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D
קנאים: (ביוונית: ζηλωτής) הוא שם כולל למורדים שפעלו בירושלים בתקופת המרד הגדול ברומאים. בין קבוצות אלו היו הסיקריים, אנשי הפילוסופיה הרביעית, וכן קבוצות לוחמים בעלות מנהיגים שונים, ללא קשר ארגוני ביניהן. במסגרת האידאולוגיה הקנאית, ראו הקנאים במעשה פינחס המקראי מודל לחיקוי. בעקבותיו, ויותר קרוב לזמנם שלהם, נטלו הקנאים כדגם את מתתיהו החשמונאי,שמעון בן שטח ואחרים. הקנאות הייתה מעוגנת בהווי חיים פרושי, תוך הקפדה על חסידות יתרה. קיום הקנאים באופן מובהק כפלג של הפרושים החל מימי הורדוס ואילך, כאשר הנסיבות השונות הגבירו והפחיתו את פעילות הקבוצות הקנאיות[1].
האיסיים: פילון קושר את ראשיתם עם משה רבנו: "מחוקקנו אימן רבים מתלמידיו לחיי שיתוף ... הם גרים בערים רבות ובכפרים רבים ביהודה, בקהילות גדולות מרובות-חברים."
בתיאורו את אורח חייהם, הוא מדגיש את רוחניותם: "כי מספרם מגיע לארבעת אלפים ומעלה...והם קובעים את מושבם בכפרים ולא בערים, מהם עובדים את האדמה ומהם עוסקים במלאכות שונות המרבות שלום בעולם. האיסיים אינם צוברים כסף וזהב, אינם רוכשים אחוזות ארץ גדולות, ואינם חומדים הכנסות רבות, אלא שואפים לספק את צרכי חייהם ההכרחיים בלבד והם כמעט היחידים בעולם אשר אין להם רכוש וקניין...אין בהם אפילו עבד אחד, אלא כולם עוזרים איש לרעהו כבני חורין...ואשר לפילוסופיה מניחים אותה את תורת ההגיון לאנשים הלהוטים אחרי הפטפוט, משום שאין בה צורך להשגת השלמות...לעומת זה לומדים הם בשקידה רבה את תורת המוסר, ובעניין זה יהיו להם לעיניים חוקי אבותיהם אשר יקטן כוח השכל האנושי מהשיגם, אם לא יערה עליו אלוהים רוח ממרום...שלשה הדברים אשר ישימו להם לקו ולמשקולת: אהבת אלוהים, אהבת המוסר ואהבת הרע [חבר]...מעלותיהם הנוגעות לאהבת הרע הן: חבת הבריות, שויון הזכויות, ועל כולן - שתוף החיים...אין לאיש מהם בית מיוחד רק לו, שאינו משותף לאחרים, אלא הבית עומד פתוח לדור בו בצוותא...אף אוצר אחד לכולם והוצאות משותפות...כי את הכסף שבו משתכרים בעבודתם יום יום, לא ישימו בכיסם, אלא יכניסוהו לאוצר החברה, וכל מי שרוצה לטול יבוא ויטול ויפיק ממנו תועלת". פילון מסכם במשפט: "אורח חייהם של האיסיים זכה אפוא לשבח ולתהילה כה רבה, עד שלא רק הדיוטות אלא גם מלכים גדולים מתבוננים על אנשים אלה בהערצה ובהשתאות, ובהערכתם והוקרתם אף מוסיפים כבוד ויקר לכבודם."
https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%9D
עד בית שני לא היו מחלוקות ופירודים בעם היהודי?! מה היה עד אז? היהודים היו בדעה אחת?!
מה השתנה בעם היהודי בתקופת בית שני?
ממה נבעו המחלוקות בבית שני?
למה המחלוקות גרמו לפירוד בעם וליצירת כתות שפרשו?
למה הפעם המחלוקות הוציאו פלגים החוצה מהעם ולא היה איחוד מעל המחלוקות?
הביטוי הספרותי המרכזי של תרבות זו היה עריכת המשנה בשנת 200 לסה"נ בידי רבי יהודה הנשיא.
נראה שהביטוי הבולט ביותר לרוחה של תרבות זו הוא תופעת המחלוקת - ממצב של מיעוט מחלוקות וראייתן כתופעה פסולה בתקופת בית שני, אנו עוברים להתהוות כמה מאות מחלוקות בזמן פעולתם של בית שמאי ובית הלל (המאה הראשונה לסה"נ) ול"אינפלציה" של מחלוקת בתקופת יבנה (132-80 לסה"נ) והמרכז בגליל (בערך 220-140 לסה"נ). מספר המחלוקות שנוצרו בתקופה קצרה זו (פחות ממאה שנה) הוא עצום ומגיע לאלפים רבים ואולי לרבבות.
http://retro.education.gov.il/tochniyot_limudim/machlokot/mahloket_halacha.htm
עתיד המחלוקת
"כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים":
מהי המחלוקת שתמשיך להתקיים לנצח?
מהי המחלוקת שצריכה להיפתר?
איך נראות המחלוקות הללו ובמה הן שונות זו מזו?
האם התכונה הזאת עוצרת או מפתחת את העם היהודי?
מה השימוש הנכון בנטייה למחלוקות בעם היהודי?
האם עלינו ללמוד מכך, שמחלוקות, אי הסכמה וניגודיות הם דברים שאי אפשר להימלט מהם בעם היהודי?
בישראל יש חמישה שסעים שמבטאים את הקיטוב החיכוך המחלוקת והמתחים בחברה הישראלית:
שסע לאומי: בין הרוב היהודי למיעוט הערבי במדינת ישראל. שסע דתי: בין יהודים דתיים לבין יהודים חילוניים, לגבי אופייה של המדינה היהודית בישראל. שסע אידיאולוגי פוליטי: בין הימין והשמאל בנושאי חוץ ובטחון: הסכמי השלום מדינה פלסטינאית וכו'. שסע מעמדי חברתי כלכלי: בין עשירים לעניים, בין תושבי ישובים מבוססים לבין תושבי עיירות פיתוח. חוץ מהשסעים האלה יש גם במדינת ישראל גם אי שוויון בין המינים: אפליה פסולה בין המינים.
עוד לפני קום המדינה היו מחלוקות וחיכוכים בתוך החברה ובתוך הקבוצות השונות על רקע לאומי דתי עדתי או פוליטי. לאחר קום המדינה ניסתה ההנהגה הישראלית לעצב דמות יהודית ישראלית חדשה "הצבר" – יהודי ישראלי ללא סימני הגלות וללא המאפיינים הישנים. זוהי גישת: כור ההיתוך (עיצוב מחדש). גישה זו דוגלת באומה אחת, תרבות אחת, שפה אחת, ונאמנות אחת. על פי תפיסה זו יש ליצור דמות של ישראלי חדש ללא סימני גלות ותוך טשטוש סימני הייחוד של הקבוצות השונות על ידי הנחלת המורשת של הישוב : ציונות חלוצית אוהבת הארץ במערכת החינוך ובשירות המשותף בצה"ל. גישת כור ההיתוך נכשלה. היום המדינה מכירה בזכות הקבוצות השונות לשמור על ייחודן.את רעיון כור ההיתוך החליף רעיון הפלורליזם והרב תרבותיות, כלומר ההבנה שהחברה מגוונת מפוצלת שהחברה הישראלית היא חברה רבת שסעים.
השלמה מעל המחלוקות
האם אנחנו אמורים ללמוד מהדרך שבה התמודדו בסנהדרין עם מחלוקות?
איך אם כן, מגשרים מעל ניגודיות, מהי הנוסחה לפתירת מחלוקות?
האם ישנם כללי יסוד שניתן לקבוע שיתאימו לפתירת מחלוקת מכל סוג שהוא?
המילה גישור מגיעה מהמילה "גשר", הכוונה בהליך גישור היא – יצירת גשר בין הצדדים שקיימת בניהם מחלוקת, כדי להגיע לעמק השווה ולמצוא את נקודות ההסכמה שיביאו לסיום הסכסוך והמחלוקת. הבעיה ברוב המחלוקות זו העקשנות של כל אחד מהצדדים לדבוק בצדקת דרכו וכתוצאה מכך ישנו חוסר רצון להתפשר ולהגיע להסכמה. כל אחד מהצדדים מתעקש לשמור על האינטרסים שלו וכך התקשורת בין הצדדים הופכת לחסרת טעם וכל שהיא מייצרת זו מחלוקת נוספת. איך מגשרים בין הניגודיות והמחלוקות בעם ישראל?
בסופו של דבר, גם בית שני נחרב - האם היום לאחר החורבן, הגלות והחזרה לישראל - האם קיים מרכיב נוסף בנוסחא שלא ידעו אז או שהיה חסר? האם בימינו אנחנו נוכל להצליח במקום שהם כשלו?
האם אפשר לפתח שיטה מסודרת לפתירת מחלוקות והשלמה מעל ניגודיות?
כיצד חוכמת הקבלה מתייחסת למחלוקות? כיצד היא פותרת אותן?
מה הייחודיות בפתרון / גישה/ שיטה שמציעה חוכמת הקבלה?
האם דרך המחלוקות אפשר להגיע ל"אמת"?
האם ניתן דרך מחלוקות להגיע ליחסים טובים בין אנשים ולחברה טובה יותר?
האם שני הצדדים יכולים להחליט שהם רוצים לחיות עם המחלוקת ולהתנהל בשלום ביניהם?