ביצירת החיים ישנם שלושה שותפים: אבא, אמא ומרכיב רוחני פנימי, נשמה, כוח עליון.
החיים נוצרים מזכר ונקבה, משום שזו העתקה משני כוחות היסוד הקיימים במציאות שהם רצון לתת ורצון לקבל.
החיים מתהווים בגוף האישה משום שהיא מייצגת בעולמנו את "הרצון לקבל" שהוא כוח הנברא.
כל השינויים בהתפתחות החיים מתרחשים ברצון לקבל. הרצון לתת נותן רק את התחלת החיים.
כולנו אגואיסטים, גם גברים וגם נשים, אבל הגבר מייצג בעולמנו את הרצון לתת והאישה מייצגת את הרצון לקבל.
גם בדרגות נמוכות מהחי קיים כוח זכרי וכוח נקבי, אך הוא עדיין לא מופרד לשני גופים שונים.
הנשמה מגיעה מדרגה עליונה, ולכן היא קובעת איזו התמזגות בדיוק תהיה בין האב לאם.
הרכיב השלישי, הרוחני, קיים בכל פרט בבריאה. אבן, צמח, חתול או עובר אנושי.
איננו יכולים להחיות מישהו שמת, כי אין בידינו את הרכיב השלישי שמספק רוח חיים.
הרכיב השלישי שהוא כוח החיות מזמין את הזיווג בין הכוח הזכרי והנקבי. הוא הכוח שגורם להתרבות החיים עד שאלו יגיעו לתכליתם, לשלמות, להתגלות הכוח העליון. התגלות זו תתרחש כאשר ביצורים המפותחים ביותר, בני האדם, יתפתח הרצון לגלות את אותו כוח מחיה.
בחכמת הקבלה לא מדובר על אמונה בכוח עליון, אלא על גילוי כוח הנתינה והאהבה הכללי.
הכוח העליון הוא שדוחף אותנו לגלותו באמצעות השאלות שהוא מעורר בנו לגבי מהות החיים.
בכל המציאות פועל רק כוח אחד, כוח השפעה ואהבה. כוח זה נקרא בורא, מלשון 'בוא וראה'.