חיים חדשים

שיחה 711

מה נשים רוצות

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 07.04.16 – אחרי עריכה

אורן: הנושא שלנו היום, הוא אולי שאלת השאלות בקרב המין האנושי מאז ומעולם, "מה הנשים רוצות?". את זה ננסה להבין, תהיו איתנו.

טל: באמת מדהים שעד היום נשאלת השאלה הזאת והיא מאוד פופולארית בתרבות וגם במחקר. אנחנו מכירים את הסרט שיצא לפני כמה שנים עם מל גיבסון, בתור גבר שהדמות שלו באופן ניסי מקבלת אפשרות לשמוע מה הנשים חושבות, והוא מאוד מופתע מהעומק, מהמחשבות והמורכבות שיש לנשים, שהוא בכלל לא תיאר לעצמו והוא עובר שם תהליך מאוד גדול של שינוי עצמי.

ובאמת התפיסה היום שהגבר הוא הרבה יותר פשוט, יש לו ראייה הרבה יותר ממוקדת, לעומת העולם הפנימי של האישה שהוא מאוד מורכב, מאוד עמוק, ואף אחד לא באמת לא מבין אותו עד הסוף. אפילו הנשים בעצמן לא מבינות מהן באמת רוצות ומה יעשה אותן מסופקות. והתפיסה הרווחת היא, שאישה אף פעם לא מסופקת, תמיד היא מרגישה שמשהו חסר.

ב"גלובס" קראתי על גל אדיר של מחקרים שמנסים לפצח את המנגנון הנשי, מהביולוגיה ועד חיי הנפש, אבל הם מסכמים בזה, והם מצטטים את טולסטוי שאמר, ש"אישה היא עניין כזה שכמה שתתעמק בו עדיין תמצא חידושים על גבי חידושים". זאת אומרת, שעד היום גם במחקרים וגם בתרבות אין לזה תשובה, אבל זה מסקרן את כולם. אז אנחנו רוצים לשאול אותך את השאלה הזאת, ואולי נשמע דברים חדשים. מה הנשים רוצות?

אני לא חושב שזה מסקרן את כולם, לא צריכים לעשות מזה איזו בעיה עולמית שסביבה מסתובב העולם, אמנם שזה באמת כך.

על פי חכמת הקבלה, הגבר ואישה או פלוס ומינוס, חום וקור, לא חשוב מה, כל מיני ניגודים שיש בטבע שלנו, כי הטבע מורכב משני כוחות מנוגדים, שהם צריכים להגיע בסופו של דבר לאיזון, לחיבור הנכון ביניהם. בחיבור הנכון שבהם, הגבר הוא צריך להיות המשפיע, האישה צריכה להיות המקבלת, אבל כשהיא מקבלת, היא מקבלת מה שהגבר משפיע, וכשהגבר משפיע הוא משפיע מה שהאישה רוצה.

טל: "משפיע" כלומר נותן לה?

נותן לה. ויוצא שבצורה כזאת שניהם משפיעים זה לזה. האישה משפיעה על הגבר את הרצון הנכון, והגבר משפיע לאישה את המילוי הנכון. אבל כדי להשפיע לאישה מילוי נכון, הוא צריך לקבל מהאישה את החיסרון שלה הנכון. ואז אישה כדי לקבל מהגבר את המילוי הנכון, היא צריכה להתרשם ברצון הנכון למילוי הנכון. זאת אומרת, שניהם צריכים תיקון כדי להגיע להשלמה, ואף אחד לא ממלא את עצמו אלא ממלא את השני. ורק אז בצורה כזאת, אנחנו מתעלים מעל הטבע האגואיסטי שלנו הקצר והמוגבל, שרוצים כל אחד רק לתועלת עצמו, ויכולים להגיע לחיבור בינינו הנכון ההדדי ובאיזון בינינו. והמפגש יהיה באמצע ומעלינו, זה מה שנקרא בקו האמצעי. הגבר כאן מודגש בנו כ"קו ימין", האישה כ"קו שמאל", והמפגש ביניהם צריך להיות באמצע כ"קו האמצעי". זה בעצם מה שצריך להיות.

טל: למה האישה היא לא מובנת, כאילו אף אחד לא מבין את הרצון שלה?

אישה לא מובנת בגלל שהיא נושא של החיסרון, נושא של הרצונות שהם כולם בעצם מכוונים לתכלית, אבל מקולקלים, ולכן הנשים נמצאות בבלבול הרבה יותר גדול מהגברים.

טל: מה זה אומר שהן מקולקלות?

מקולקלות זאת אומרת, שהן רוצות כל מיני מילויים שהם לא נכונים, שהם תחליף שקרי למילוי האמיתי שיש בהם.

כול עוד שהיינו מתפתחים משך ההיסטוריה כמו חיות, שהעיקר שהיה לנו זה אוכל, מין, משפחה, אז הנשים היו מקושרות לקן המשפחתי, וכך גם היו מקבלות חינוך ודוגמאות מהסבתות, מהאימהות, מהשכנות וידעו שזה מה שהן צריכות לעשות. זאת אומרת, הן צריכות לעשות משק בית, להכין אוכל, לדעת מה הגבר רוצה, מה הילדים רוצים, איך לגדל תינוקות. וגם בבתים היו אז הרבה תינוקות, ילדים בלי סוף, והבנות היו משתתפות בזה כל הזמן עם האמהות, במטבח ובהכנת הבית, בכביסה, בכל דבר. הן גם ידעו שזה העתיד שלהן ושיהיה לכל אחת מהן גבר והן יצטרכו לדאוג לקן המשפחתי.

מה שאם כן, הגבר היה לומד מהגברים מקצוע. בדורות הקודמים זה ציד, לאסוף דברים ביערות, בשדות, אחר כך לעבוד בשדה וכן הלאה. בקיצור, עבודה קצת יותר רחוקה מהבית, שממנה הוא היה מביא פרנסה בתור מזון או בתור כסף, וכך היו מתקיימים בחלוקת נטל מאוד ברורה וחלוקת תפקידים מאוד ברורה לכל אחד, והיו לומדים את זה כל אחד בבית בילדות.

לכן גם היו מתחתנים מאותו הכפר, מאותה העיר, או לפחות מאותה המדינה, מאותו העם. מפני שאז אתה מתחתן עם מישהי שיודעת מה אתה רוצה ואתה יודע מה אתה צריך לצפות ממנה, כדוגמת הבתים שלכם והמשפחות שלכם. וכך היו מתפתחים, ולא היתה אז השאלה מה אישה רוצה, גם לאישה וגם לגבר הכל היה ברור.

לפני כמאה שנים נפתח העולם לעולם האינטגרלי, הגלובלי הגדול, המקושר, הפתוח, והנשים התחילו לצאת מהבית. לפני זה, זה לא היה מקובל באף תרבות, באף אומה, שאישה לא נמצאת בבית, ותמיד היה נהוג שאישה נמצאת תחת שליטת האבא ואחר כך בעלה. ואם היא לא תחת שליטת הגבר, האבא או הבעל, אז זאת פרוצה, זה משהו שלא מקובל, משהו לא טוב. היו גם כאלו בכל ההיסטוריה האנושית, אבל היה ברור מי הן ומה הן, וכך היה היחס אליהן.

טל: זאת אומרת, הבלבול הזה ביחס לרצון של הנשים הוא משהו תרבותי, או שזה משהו פנימי יותר שקשור למורכבות?

תרבותי בלבד. זה בגלל שאנחנו התחלנו להתקשר מחוץ לבית, באוניברסיטאות, בכל מיני מנגנונים. כשהאישה יצאה לשוק העבודה, היא התנתקה מהבית, מהאבא ומהאמא, ואז התחילה תעשייה של כל מיני דברים כמו קולנוע, אחר כך הטלוויזיה, אחר כך האינטרנט, ומהרומנים הרגילים התחילו כבר עוד ועוד כל מיני צורות שהם בלבלו את האישה, באיזה צורה כן צריך להיות וכן הלאה.

ואנחנו צריכים להבין, שהרצון של נשים הוא קודם כל למשפחה, לזה אני חושב כולנו נסכים שזה כך, זה הרצון הטבעי. ולכן כל דבר שהוא בא ומוציא אותה מהרצון הזה, הוא מלאכותי, שמפריע ומקלקל בסופו של דבר. ואנחנו צריכים לעשות סיבוב גדול, כדי שאחרי הרבה שנים שהאנושות רצה אחרי כל מיני מטרות דמיוניות כאלה למיניהן, אנחנו חוזרים לאט לאט למצב שנשים דווקא נמצאות בייאוש גדול, בחיפוש גדול. הן באות לכל מיני חוגים וממלאות בערבים כל מיני מקומות איפה שהן לומדות פסיכולוגיה, פסיכיאטריה בכל מיני צורות, איך הן יכולות לספק לעצמן קצת מילוי, להרגיע את עצמן מהרגשת הריקנות והרגשת הבדידות.

טל: לרוב אלה נשים שיש להם משפחות, שכאילו יש להן גם את זה?

בזמננו אני כבר לא כל כך בטוח שזה כך. אני לא מדבר על ישראל, אני מדבר בכלל, על העולם המודרני.

טל: אבל האם אותם רצונות שהיו לפני מאתיים או שלוש מאות שנה, זה אותם רצונות שיש היום?

לאישה בטוח שכן. רק האגו שלנו כשהוא מתפתח, הוא מביא לנו בלבול גדול. הוא נותן לנו להבין שיש עוד חוץ מאוכל, מין, משפחה, עניין של כסף, כבוד, שליטה, מושכלות. ופתאום זה מבלבל את הנשים וגם את הגברים, אבל בעיקר את נשים. ואז אנחנו רצים לכל הדברים האלה ואנחנו חושבים שזה טוב, ואז האישה גם כן צריכה לעבוד.

ואז כשאני יוצא מהבניין איפה שאני גר, שם כולם זוגות צעירים, אני רואה אבא ואמא בני 30, שבבוקר תופסים את הילדים שלהם, מכניסים אותם לאוטו, ומביאים אותם לגן ילדים או לבית הספר. הילדים המסכנים, לוקחים אותם כל כך מוקדם מהמיטה, ממש בשש, שש וחצי או שבע שזה כבר גג, זה כבר ממש מאוחר. ואחר כך ההורים רצים לעבודה וחוזרים שניהם, גם הבעל וגם אישה מאוחר, לוקחים את הילדים בחזרה, נכנסים הביתה ואז מהר מתחילים לעשות משהו, לבשל וכולם במתח ובעצבים. והילדים לא מקבלים שום טיפול וחום, ובוודאי שלא לומדים מאבא ואמא שום התנהגות והרגשת בית. וככה זה מיום ליום, שנים שנים ואנחנו רואים דור אחר דור כבר בא מקולקל.

אני גדלתי במגרש שהיה בתוך גן עם הרבה עצים ושיחים, ובו היו שלושה בתים, בית של סבא וסבתא מצד האבא, בית של סבא וסבתא מצד האמא, והבית שלנו. ואני ראיתי איך הם היו חיים הסבא והסבתא מכל צד, ואיך ההורים שלי ששניהם היו רופאים. אמא היתה אפילו הולכת לארבעים ושמונה שעות לעבודה עם משמרת לילה, ואבא היה גם כן מהבוקר עד הלילה כל הזמן בעבודה, לעומת סבא וסבתא שהם היו כל הזמן בבית. שני הסבים היו הולכים לעבוד אבל הסבתות היו בבית, וזה נתן לי הרגשה אחרת לגמרי. שאבא ואמא שלי, אני לא יודע מה הם עושים ואיפה הם היו, הם עפים מהבית בבוקר וחוזרים כמו ציפורים נודדות בערב וזהו. וזה הבדל גדול מאוד. זה הרושם שקבלתי ממה שהיה פעם, למה שהתקלקל במאה העשרים.

ואנחנו כבר נמצאים עוד צעד גדול אחרי זה. שבכלל הילדים הם לא מבינים מה התפקיד של אבא ואימא והבית ומקבלים חינוך דרך הפלאפונים שלהם. ולא בבית הספר ולא בבית דואגים לחנך ולהעמיד בן אדם, גם ילד וגם ילדה.

לכן, מה הנשים רוצות היום? מה שמאכילים אותן כלי התקשורת, זה מה שהן רוצות. זה לא הרצונות שלהן ואין להן שום דעה משלהן. הן איבדו מזמן את הרצון הטבעי שלהן ויש להן אני חושב תסכול גדול. כי הן רוצות להביא ילדים, רוצות להיות במשפחה, חמה, בטוחה, לחנך ילדים, לראות נחת מהם ומבעל שדואג להם וזה לא קורה. הן לא קבלו חינוך מצד אחד, ולא נמצאות בחברה שתומכת בזה מצד שני.

טל: נכון. יש הרבה לחץ חברתי שאישה תצא, תפרנס. זה נחשב פריבילגיה היום לשבת בבית עם ילד.

כן. אני חושב שעוד מעט אנחנו נחזור לזה בצורה אחרת. שבכל זאת פחות ופחות אנשים יצטרכו לעבוד ואולי אנחנו נבין וניתן לגבר את הפריבילגיה הזאת לעבוד בחוץ, ואת האישה אנחנו בכל זאת נחנך שהיא תהיה בבית.

טל: אבל האם היא תהיה מאושרת מזה באמת?

זה הכול תלוי בחינוך. זה הכול תלוי איך אנחנו מכוונים את האדם. את האדם בעצמו אפשר להביא לאיזה שבט פרימיטיבי באוסטרליה, הוא יגדל שם, יהיה שמח ולא ירצה לצאת משם. וכל דבר, כשמביאים אותו לאיזו עיר מפותחת לניו יורק, מכניסים אותו שם, אז הוא רואה את עצמו כאילו נכנס לג'ונגל. מה שאין כן בג'ונגל שהוא חי שם, הוא מרגיש את עצמו שהוא נמצא בבית, מסודר, יפה, טוב, חם וזהו. הכול תלוי בהכנת האדם.

לכן האישה, מה היא רוצה? אם אנחנו מדברים על הרצון הטבעי שלה, היא רוצה באמת בית, ילדים, מקום בטוח, להיות שייכת לגבר ושהגבר יהיה שייך לה ושדברים האלה ממש יתקיימו כמה שיותר ברור, בצורה טבעית, מוחשית, בהרגשה מלאה.

טל: ומה אתה ממליץ לנשים שמרגישות שהן לא מסופקות מזה, שהן מרגישות שהן צריכות למצוא איזה מימוש.

אז אם כך אנחנו צריכים לתת להן חינוך קבלי, שבתוך המשפחה הנכונה הן יכולות להתחיל להשיג את המטרה הרוחנית הפנימית, שהיא מעלה אותן לאותה דרגה עוד יותר גבוהה, שגם המשפחה וגם הקשר שלה עם הבעל הופך להיות למשהו שעל ידו הן יכולות לעלות, כל בני המשפחה יכולים לעלות ממש לדרגה הרוחנית. ואז הם יקבלו לא מילוי סתם כמו שבעולם הזה, איזה סיפוק.

טל: כבוד או מעמד.

כן, זמני כזה, שמרגיע אותן, אלא גם יתחילו לקבל מילוי מיוחד שנקרא "איש ואישה שכינה ביניהם". שבקשר הנכון בין גבר לאישה הם יכולים לגלות גם את הכוח העליון, העולם העליון, המהות העליונה. בקיצור, משהו שבשום צורה אחרת בעולם שלנו אי אפשר לקבל ולהגיע. אז מה נשים רוצות? ביסוד שלה אישה רוצה קשר כזה, דרך הבעל גם להשיג את הכוח העליון. דרך הבעל. אז בצורה כזאת בעל ואישה הם נקראים "זעיר אנפין" ו"מלכות", בחכמת הקבלה. ומה שהם יכולים בקשר ביניהם הנכון לקבל, מילוי של העולם העליון.

אורן: אז אישה היא יצור דתי במהותו?

אני לא יודע מה זה דתי.

אורן: אמרת שמה שאישה באמת רוצה זה דרך הבעל להשיג את הכוח העליון.

כן. בסופו של דבר אנחנו מתפתחים במשך ההיסטוריה ברצונות שלנו יותר ויותר עד שאנחנו מתחילים אפילו בתוך המשפחה להרגיש נטייה לגלות את המהות הפנימית של הקשר בינינו. אם המשפחה היא נכונה, אז בה מתחיל להיות מורגשת איזו תוספת מיוחדת עליונה, שזה נקרא "גילוי הבורא לנבראיו".

אורן: איזו מן תוספת זו?

זה אחרי שהמשפחה מקבלת חינוך, איך נכון להתקשר ביניהם גבר ואישה, לא בצורה גשמית, בהשלמה מינית או גשמית משפחתית, אלא בצורה רוחנית, שכל אחד משלים את עצמו לשני מבחינת הקבלה והשפעה זה מזה כדי לגלות את הבורא, לתת לבורא מקום להתגלות ביניהם.

אורן: מה זה הבורא בהגדרות שלך?

הבורא זה נקרא האהבה שהיא לא קושרת ביניהם ברמה הגשמית, נניח אפילו בהמית, אלא אהבה שהיא אינה תלויה בדבר. שלא תלויה באגו שלהם. שניהם רוצים להתקשר ביניהם כדי לעשות נחת רוח לבורא, כדי לתת לו מקום להתגלות. שבגילוי הבורא ביניהם, הוא מקבל מזה נחת רוח.

אורן: על מי אנחנו מדברים?

על הכוח העליון.

אורן: מי זה הכוח העליון?

"כוח העליון", זה כוח האחד השולט בטבע, שהוא מקור הכוח של הטבע. מאיפה העולם שלנו? יש איזה כוח שמייצר את המציאות, מייצב את המציאות, מפתח את המציאות ומביא את כל המציאות לאיזו מטרה. אנחנו נמצאים תחתיו, הוא גם מפתח אותנו בתוך המציאות הזאת ומביא גם אותנו לאותה המטרה.

המטרה היא שכולנו נהיה מקושרים "כאיש אחד בלב אחד", כל בני האדם וגם איתנו יחד דרגות הנמוכות מאיתנו, דומם, צומח וחי. והכוח העליון הזה הוא היחיד הקיים בעולם השולט ומפתח את כל המציאות. עד כמה שאנחנו בבחירה החופשית שלנו רוצים לשייך את עצמנו אליו, ובמיוחד בחיים שלנו הזוגיים, אז בזה אנחנו יכולים להתקדם, להיות משתווים עמו, קרובים אליו ואז מתחילים להרגיש אותו כי רוצים שהכוח הזה הוא ישרה בינינו, רוצים לגלות אותו, ואז מממשים מה שכתוב, "איש ואישה שכינה בניהם".

אורן: אז כשאתה אומר שאישה במהותה באמת רוצה להשיג את הכוח הזה. אז מה היא רוצה? מה זה הכוח הזה? זה משהו מופשט? אישה היא בדרך כלל יצור פרקטי. אז מה היא רוצה?

היא רוצה שבמשפחה שלה ישרה את הכוח הזה העליון כי בזה המשפחה שלה משיגה את המצב הכי בטוח, המאושר, הבריא והנצחי.

אורן: מהו הכוח הזה? איזה מן כוח היא רוצה שישרה במשפחה שלה?

זה כוח שהוא בסך הכול נקרא "שלמות".

טל: הגבר גם רוצה את זה? או שזה בעיקר האישה.

גבר רוצה את זה בסגנון אחר. אבל הוא רוצה ממש אותו דבר, אותו כוח, רק אצלו זה מתבטא בצורה אחרת.

טל: כי כאילו התפיסה היא שלנשים יש רצון הרבה יותר עמוק, יותר מורכב. הן רגשיות, הכול אצלן כאילו הרבה יותר מורכב ורגשי.

כן, כי אישה היא רצון לקבל, העולם הרגשי שלה, הפנימי, הוא הרבה יותר מפותח מהגבר. זה נכון שהגבר הוא יותר שטחי, אבל זה לאו דווקא אומר משהו על הגבר. יש הרבה לדבר על זה. נניח ציירים, מוסיקאים, אפילו טבחים הם גברים.

טל: נכון.

איפה שיש יותר פנטזיה, כאילו שם הגברים.

טל: דמיון.

כן, דמיון. ונשים עם כל העומק הרגשי שלהן, הן די מוגבלות בשימוש שלו.

אורן: הזכרת קודם "אהבה שאינה תלויה בדבר". אמרת שהאשה שואפת להגיע למצב של אהבה שאינה תלויה בדבר ושהכוח הזה העליון, שאותו הזכרת, הוא בעצם אהבה. אז אני קצת התבלבלתי. אהבה, כוח עליון, תעשה לי סדר שאני אבין.

אנחנו נמצאים בתוך הטבע, יש בתוך הטבע הזה הפועל כוח מיוחד, שהטבע בעצמו כך נקרא, שהוא הכוח שמפתח את כל חלקי הטבע.

אורן: הבנתי. אז איך קשורה לזה "אהבה שאינה תלויה בדבר"?

שהכוח הזה הוא דורש מאתנו להגיע להזדהות עמו.

אורן: איך מזדהים אתו?

על ידי זה שאנחנו מגיעים לאהבה הדדית בינינו, שהאהבה הזאת היא לא אגואיסטית. לכן היא נקראת לא תלויה בדבר.

אורן: למה האהבה שהיא לא תלויה בדבר, היא קשורה לאותו הכוח הזה שמפתח את כל הטבע?

כי זה בלתי תלותי בשום דבר. למעלה מכל האגו.

אורן: אז איך זה קשור לכוח הזה העליון שאתה קורא לו?

העליון, הוא נמצא למעלה מהאגו שלנו ולכן דורש מאתנו שגם אנחנו נהיה כמוהו. זאת אומרת נתעלה מעל האגו שלנו.

טל: וזה משהו שהגבר יכול לספק לאישה או שזה הא צריכה לעשות?

דרך הגבר, אותו הכוח העליון מספק לאישה.

אורן: מה הוא מספק לה?

כוח להתעלות למעלה מהאגו.

אורן: ואיפה האהבה פה בכל הסיפור?

הקשר ההדדי שכל אחד משפיע טוב לשני נקרא אהבה. מה זה ביטוי של אהבה? שאני רוצה טוב לשני.

אורן: בסופו של דבר זאת המטרה הגדולה?

זאת המטרה.

אורן: זו ההשתוקקות, הרצון הגדול? מה נשים רוצות?

להיות בקשר נכון, יפה עם המשפחה שלה, שיהיה כל טוב למשפחה. שבמשפחה ישרה אותו הכוח של חיבור ואהבה שנקרא "בורא".

אורן: זה תכל'ס, בשורה התחתונה, בסוף.

כן.

(סוף השיחה)