"פרשת השבוע"

ראה

בהשתתפות: שמואל וילוז'ני

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.06.2015 – אחרי עריכה

שמואל: אנחנו היום בפרשת "ראה"

"ראה", ספר דברים.

שמואל: "ראה, אנכי נתן לפניכם--היום: ברכה, וקללה." הוא מתחיל ב"ראה", יחיד.

אם ברכה, מובן, אבל קללה גם נותן.

שמואל: למה הוא לא אומר "תראו", אלא "ראה", ופתאום עובר מיחיד לרבים, "אנוכי נותן לפניכם".

כי בעצם התורה פונה לכל אחד, על מנת שהם כולם יתחברו לאחד.

שמואל: לכלי אחד?

כן. כי החיבור בינינו יהיה כזה, רק כאחד, כאיש אחד בלב אחד, לזה צריכים להגיע. תתאר לעצמך שיש לך למשל מיליון איש, והם לא רוצים שיהיה ביניהם מרווח, מרחק, שיהיה מרחק פסיכולוגי, פנימי, דחייה, אי הבנה במשהו, אבל הם יודעים ומבינים שכל הרע נשאר, פּרעה נשאר ביניהם. הם סוחבים אותו למדבר, והם לא יכולים להפטר מהיצר הרע, ודווקא כל הזמן הוא גדל, ככל שמתקדמים במדבר, הכול מסתבך. אתה רואה, בכל פרשה יש עוד ועוד בעיות. והם מעל זה, מעל היצר הרע, מעל הדחייה, מעל "הדשא של השכן יותר ירוק", מעל קנאה ותאווה וכבוד, זה יותר גרוע ממה שקורה בממשלה, כל הזמן מאבקים.

וכאן יש מקום או לברכה או לקללה. וזה פשוט מאוד. אתה יכול להתעלות מעל כל מה שמתגלה, זו הבהמיות שלנו, כך אנחנו בנויים, הבורא כלומר הטבע בכוונה כך ברא אותנו, אבל אנחנו מתעלים מעל זה, לא רוצים לדבר על זה, כמו שקורה לפעמים במשפחה. אתה יודע, ככה הטבע, אתה כבר לא ילד קטן, אתה מבין שאת הטבע הזה אי אפשר להפוך. אנחנו מבינים שעם הטבע אין לנו מה לעשות.

שמואל: כן, מי רוצה להתעסק עם הטבע? תן לו את מה שהוא צריך ותראה איך הוא חי ופורח והוא בסדר, הטבע.

לא, "טבע" הכוונה היא שאנחנו תמיד נהיה בסכסוך זה עם זה.

שמואל: בגלל האגואיזם שלנו.

כן. טבע זה האגו, "בראתי יצר רע", והרע הזה תמיד נשאר בינינו. "ובראתי תורה תבלין", שאתה רק מתבל את הרע. אתה לא מתקן אותו, לא יכול לתקן, אלא רק לעלות מעליו, לפי הכלל "על כל פשעים תכסה אהבה". הפשעים נשארים.

שמואל: אי אפשר למחוק את זה?

אסור לך לנגוע בזה אפילו. זה הטבע, זה הבורא ברא. אלא ברא כדי שאתה מעל זה תבנה עוד קומת יחסים.

שמואל: על זה דיברנו בפעם הקודמת, קומה שנייה, שעולים לגג.

כן. ואז, מה יקרה במידה שאתה מצליח כך להתנהג?

שמואל: תקבל ברכה.

וההיפך?

שמואל: קללה.

אז זה בעצם כל העניין.

שמואל: בכלל כל הצרות באות לבן אדם כי הוא לא מקשיב למה שאומרים לו לעשות.

אתה בזה בעצם קובע את כל החיים, את כל היתר, כול מה שיקרה. אין יותר חוץ מזה. "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין". למה? "כי המאור שבה מחזירו למוטב". זה הכול, שום דבר חוץ מזה.

ואז בפנים בוער לך הגיהינום, מעליו אתה בונה גן עדן.

קודם כל תראה מה שמשה אומר להם, קודם כל זה בנושא האלילים, לא לעשות את האלילים ולא לבנות פסל ודמות.

שמואל: ואיפה אנחנו בתוך זה?

זה מאוד פשוט, אל תחשוב שיש כוח אחר, חוץ מכוח אחד בטבע, הטבע עצמו, ולא כמה כוחות שעושים אלו טוב, ואלו רע, ואלו ככה, ואלו ככה, אלא הכול מגיע מכוח אחד, כוח הטוב והמטיב, הכוח האוהב. אלא הוא רוצה ללמד אותך איך אתה תעלה למעלה לדרגה שלו, ולכן הוא כל הזמן מביא לך את היצר הרע החדש, וכל הזמן הוא מדליק אותך נגד מישהו. למה? לתת לך הזדמנות כל פעם לעלות מעל זה, ועוד לעלות, ועוד לעלות, באהבה, ביחס טוב לאחרים.

ואז על ידי זה אתה רוכש את כוח הטוב, על פני כוח הרע. וההבדל בין שני הכוחות האלה, הכוח הרע שברא בך, לכוח הטוב שאתה בעצמך משיג כי "על כל פשעים תכסה אהבה", אתה צריך את ה"תורה תבלין", אתה יודע איך להשתמש בתורה נכון כדי להוציא ממנה את הכוח הזה המיוחד, שנקרא "המאור המחזיר למוטב", ואז יוצא שאתה בונה עוד קומה רוחנית לחיים שלך.

ואז יש לך חיים גשמיים, שכולם מתווכחים, כולם נמצאים שם ממש כמו בגיהינום, ואתה בונה עוד קומה אחת, קומה יפה, טובה, אוויר צח, שמש, ציפורים, הכול יפה וטוב. ובקומה הזאת אתה צריך לחיות, למרות שיש לך בפנים ממש אש בוערת, אש, שנאה. ושתי הקומות האלה הן בתוך האדם. לכן תמיד אתה נמצא בין ברכה לקללה.

שמואל: כמו פעימות הלב. כמו מצמוץ העיניים

כן.

שמואל: "הברכה תינתן על הר גריזים והקללה על הר עיבל", יש לזה איזו משמעות?

לא חשוב. זה מוסבר בזוהר.

שמואל: מה יש בארץ הזאת, באדמה הזו שהופך אותה למה שהופך אותה, האם הוא לא היה יכול לבחור מקום אחר?

לא. ארץ מהמילה "רצון". כל העולם הוא רצון אגואיסטי, ויש חלק קטן מאוד שנקרא ארץ ישראל.

שמואל: אם אני יהודי באלסקה, אז עדיין יש בתוכי את ארץ ישראל הזאת.

כן. אבל אנחנו צריכים להבין שיש גם חלק פיזי על פני כדור הארץ שנקרא ארץ ישראל, כי יש התאמה בין רוחניות לגשמיות. ולא יכול להיות עם ישראל באלסקה כמו שאתה אומר, ששם "ארץ ישראל".

שמואל: באוגנדה, לצורך העניין.

כן. אלא רק כאן. לכן קיבלנו הזדמנות לחזור לכאן.

שמואל: הזדמנות.

כן, הזדמנות, כי אנחנו עוד לא נמצאים במקום שלנו. כי כאן, בארץ ישראל הגשמית, אנחנו יכולים להיות רק אם אנחנו מתאימים ביחסים בינינו לארץ ישראל הרוחנית. אנחנו קיבלנו הזדמנות להיות כאן, ועוד מעט יכולים לקחת אותה.

שמואל: לקחת את ההזדמנות הזאת.

כן. כך כתוב בספרי הקבלה, נותנים אותה לתקופת מה.

שמואל: לאיזו תקופה?

זה לא חשוב.

שמואל: תגיד לי, שאני אדע איפה אני עומד.

אתה מפחד על ההשקעה שלך? דירה, אדמות.

שמואל: כן, אני מושקע, ואני לא רוצה לשקוע חס וחלילה.

במצרים כבר היינו, מבבל יצאנו, הלכנו קדימה והגענו למדבר.

אנחנו רק עומדים להיכנס למדבר, או לא. כי להיכנס למדבר זה אומר לקבל את החוקים של מעמד הר סיני, שם אנחנו מתחייבים להגיע למצב שהוא להיות כאיש אחד בלב אחד.

שמואל: וגם שם, אחרי אירוע כל כך מחונן, שאין כדוגמתו, בשיא המעמד ובשיא האקשן, הם בונים עגל, עבודה זרה.

כל רגע אנחנו נופלים לעבודה זרה. כל הסיפור של התורה הוא גילוי של עוד שכבת רע, עוד שכבת רע, כל פעם יותר עמוקה, על מנת שנתעלה מעל זה עוד יותר ועוד יותר.

שמואל: כל הרע שאני היום רואה או מדבר בו רעה, הוא בעצם לטובה.

יצאנו ממצרים, נופלים עשרה סנטימטרים, מתגלה הרע, עולים עשרה סנטימטרים, מתגלה הטוב. נופלים עשרים סנטימטרים, מתגלה הרע. כל הזמן, ארבעים שנה, ממצרים ועד כניסה לארץ ישראל, אנחנו יורדים, מגלים יותר את הרע, ועל ידו אנחנו עולים למעלה, ועוד יותר מגלים את הרע ועוד יותר עולים למעלה.

כתוב על תלמידי רבי שמעון שכתבו את הזוהר, שהם היו יושבים לפני הלימוד והיו מסתכלים אחד על השני, ואלו אנשים שכבר היו כמעט במאה אחוז מתוקנים, באהבה, בחיבור, ופתאום היו מגלים עד כמה הם רוצים לשרוף זה את זה, ממש לא יכולים לסבול זה את זה, כך כתוב בזוהר עצמו. ואז הם הבינו שעכשיו כשהם ילמדו, הם יכולים למשוך כזה מאור המחזיר למוטב שהוא יביא אותם לדרגה הסופית, המתוקנת ממש. כך אנחנו צריכים לקבל את החיים, כל דבר בחיים. כל רע ורע שמתגלה, הוא כדי שאני אבנה עליו מדרגת טוב.

שמואל: איך אני יכול להעביר את הרעיון הזה לסדנה? אני מקבץ קבוצה של אנשים, ואומר, תתחילו דבר ראשון בלהתבונן אחד בשני. נכון או לא?

לא, אם אתה מדבר על איך שאנחנו עושים סדנאות.

שמואל: איך שהסברת עכשיו, לפי גילוי הרע.

אתה יכול להזמין אנשים אליך הביתה.

שמואל: עוד מעט יהיה מקום בעזרת ה'. אני רוצה לחבר את האנשים ושירגישו את התחושה הזאת של "ואהבת לרעך כמוך".

האם תהיה שם מסעדה?

שמואל: יש שם גם אוכל, יעשו סדנאות כל היום, צריך גם לאכול משהו.

אבל זה יהיה ממש כמו מסעדה, מלצרים, או משהו פשוט, עממי?

שמואל: המילה "עממי" צריכה לעבור בירור.

אבל באיזו צורה זה יהיה? זה ייראה כמו חצי תיאטרון, חצי בית קפה או מסעדה?

שמואל: כרגע זה שטח ניטראלי, שטח שאני צריך לבנות לצרכים שלנו. תהיה שם במה, כי אנחנו רוצים להופיע, יהיו שם שולחנות וכיסאות, כי אנחנו רוצים שאנשים גם יישבו.

זה יהיה גם מין תיאטרון.

שמואל: כן.

תיאטרון שהקהל יושב בין השחקנים, או הבמה לחוד?

שמואל: תהיה במה פרונטאלית, ותהיה גם אפשרות לעשות במה של עיגול במרכז, שמסביב ישבו אנשים. ואפשרות אחרת, לפנות את כל הכיסאות ולהשאיר חלל, שאנשים יהיו בעמידה. אני לא רוצה שהחלל יקבע משהו מוחלט.

האופי של האירוע הוא בעצם יהיה גמיש.

שמואל: בדיוק. אבל הרצון הוא לחבר, הרצון הוא שאנשים ירגישו מחוברים, שירגישו את התחושה, את ההרגשה הזאת.

יופי. אנחנו נוכל פעם בשבוע אולי, יום חמישי או שישי, לקראת השבת, לשחק שם את פרשת השבוע.

שמואל: מצוין.

זה דבר מעניין.

שמואל: אנחנו נשארים בפרשה הזאת, ודיברנו על עבודה זרה.

אם אני חושב לטובת עצמי, זו עבודה זרה. אם אני חושב לטובת הכלל, זו עבודת ה'.

שמואל: לטובת הכלל זו עבודת ה'.

כן. כי "בתוך עמי אנוכי יושבת".

שמואל: המקום הזה הוא מקום ישיבה "בתוך עמי". להיכנס לתוך הדבר שנקרא בתוך עמי, לשבת ולחפש את נקודת החיבור.

כן. וגם מדובר בפרשה על כשרות, מעשר.

שמואל: אפרופו אוכל. זה מתקשר לי עם זה שבפרשה הזאת מותירים לבני ישראל לאכול בשר לשם הנאה. היום אנחנו נמצאים בטרנד של צמחונות, טבעונות, יחס לבעלי חיים, כן לאכול בשר, לא לאכול. האם יש עמדה לגבי הנושא הזה?

לא, אין שום עמדה.

שמואל: אנחנו נועדנו לאכול בשר?

ודאי. אדם נולד לאכול בשר. אין לך אומה בעולם שמחזיקה בחוקי הטבעונות, ההיפך, כולם גדלו על בשר. אנחנו בעצמנו חיות.

שמואל: אבל אנחנו לא רוצים להיות מובלים לשחיטה. היום כל הנושא הזה הוא של צער בעלי חיים, סוגי השחיטה למיניהם. אבל עצם האופנה הזאת.

זו אופנה חולפת, בשביל מה לך להיכנס לזה? היום זה כך, מחר זה אחרת. אין לך תרבות שהיא לא סביב הבשר, בכל העמים, בכל המדינות. אין לנו מה לעשות נגד הטבע. ישנם אנשים שהם לא כל כך אוהבים את זה, וזה גם תלוי בסוג הדם שיש באדם.

שמואל: האם להתחשב יותר באלה שלא או באלה שבעד?

לא. הוא רוצה סלט? סלט. בלי בשר? בלי. ואלו רוצים דווקא על האש.

שמואל: מדוע צריך להזכיר ולהזהיר את העם שלא ישכחו את הלויים, שלא יפקירו אותם? ללויים יש מעמד חשוב, מה הדאגה עליהם?

בפרשה הזאת מוזכרים גם כשרות, גם מעשר, גם חובות שאתה צריך להחזיר בשביעי, בשנת שמיטה, וגם פסח, שבועות וסוכות. הפרשה לוקחת את כל החיים של האדם, את כל המדרגות האלו, כי המועדים הם מצבים, והיא מסדרת יחד. כולם הם בעצם יחסים של השפעה ואהבה בין בני אדם. כל מה שאנחנו חווים בעולם שלנו, בחיים שלנו, כאיזה יחס שמתרחש בזמן, בתנועה, במקום, זה לא נכון, זה רק כדי להעביר את הכול ליחסים בינינו.

שמואל: להגיע למצב של "כאיש אחד בלב אחד".

כן.

שמואל: אנחנו חוזרים לאותה הנקודה.

חוזרים לאותה הנקודה. לכן אומרים, תלמדני את התורה כולה על רגל אחת - "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". אלא אנחנו מתחילים לפרט את הדברים מפני שהרצון לקבל האגואיסטי שלנו הוא מאוד מורכב, הוא כולל הרבה מאוד הבחנות. לכן אנחנו צריכים לכל הבחנה והבחנה לתת פתרון, איך בצורה הכי טובה לתקן אותו, לעלות מעליו. לכן אנחנו צריכים לפתוח את הדברים, עוד פעם לדבר ועוד פעם.

נדמה לנו שמשה חוזר אלף פעם על אותם הדברים, ופרשה אחרי פרשה אנחנו כאילו מדברים אותו דבר, אבל זה ברמות שונות, במצבים שונים. אין שום דבר שסתם כך חוזר, אין חזרה, אלא כמו כל יום בחיים שלנו יש לנו בכל זאת יום חדש.

שמואל: משה מזהיר את העם מפני נביאי שקר. "יקום בקרבך נביא או חולם חלום".

כן. נביאי שקר, מפני שהם מושכים את העם, מתוך השפעה ואהבה ביניהם, שלא לעשות את עבודת ה'.

שמואל: חושבים על עצמם.

כן. בסופו של דבר, נכון. אתה מזהה בינינו כאלה שמושכים את העם בכל מיני צורות. אנחנו בעצמנו בונים אותם ונותנים להם מקום לשלוט עלינו. אלו כל נביאי השקר, אתה רואה איך כל אחד אומר, "אני יודע איך לנהל את המדינה".

שמואל: "וביערת הרע מקרבך". עליי לבער את הרע מקרבי, את הרצון הרע שלי.

בלי גילוי הרע, איך אנחנו נתעלה לטוב?

שמואל: גילוי הרע שלי זה כמה אגואיסט אני, כמה אני חושב על עצמי.

כן, זה אתה, אתה בעצמך נביא השקר. על התורה כתוב "כתוב על לוח ליבך". זאת אומרת הכול שייך לאגו שבתוך האדם, הכול שייך לאדם עצמו, התורה פונה לאדם, לכל אחד מאיתנו, שאנחנו צריכים לגלות בנו את כל השקר הזה, את כל השנאה ואת כל מה שיש.

אם אנחנו לא ממש חופרים בתוך עצמנו, מגלים את הרע, ועל הרע עושים את התיקון על ידי המאור המחזיר למוטב, אז זה לא נקרא שאנחנו כותבים תורה על לוח ליבנו. לכן היא פונה אליך.

שמואל: הרגשתי ישר רגשות אשם, התביישתי כי זה מופנה אלי. ואז רציתי לעשות כזה מודד אגואיזם.

זה בלתי אפשרי לבד לעשות. כאן זו כבר בעיה אחרת. כי אם אתה רוצה לגלות את האגו שלך, אתה חייב להיות יחד עם אחרים "כמוך", שגם רוצים לגלות את האגו שלהם. כשאתם מתחילים לנסות להסתדר ביניכם, אז מתפרץ האגו, השנאה, החיכוך, אתם מבינים מי אתם, ואז אתם יכולים לצעוק "הצילו" ולקבל את המאור המחזיר למוטב. אי אפשר אם אתה נמצא לבד, אתה חייב להיות בקבוצה מיוחדת.

שמואל: בקרוב נזמין את כולם לערב גילוי אגו, נגלה קודם כל את האגו שלנו.

בסדר, נעשה לך תכניות.

(סוף השיחה)