תקציר הפרשה: משה ממשיך לדבר אל עם ישראל ומפרט את המצוות שיהיה עליהם לקיים אחרי הכניסה לארץ ישראל: מעמד הר גריזים והר עיבל, השמדת כל העבודה הזרה בארץ ישראל, ריכוז עבודת ה' במקום אחד בו יבחר ה', מצוות מעשר, מצוות שמיטת כספים ועוד. נוסף על כך, משה מזהיר מפני עבודה זרה ומפני נביאי שקר שעלולים למשוך אליה את העם. הוא ממשיך ומפרט את דיני העיר הנידחת, את דיני עבד עיברי, את סוגי החיות המותרות והאסורות באכילה, את סימני הכשרות שלהן ומדגיש את איסור אכילת הדם. בסיום הפרשה מצווה משה לחגוג את החגים פסח, שבועות וסוכות ולהגיע למקום עבודת ה' בחגים אלה ▪ שאלות ותשובות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן: מדוע פנייתו של משה אל העם בתחילת הפרשה - "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" - מתחילה בלשון יחיד - "רְאֵה", ועוברת מיד ללשון רבים - "לִפְנֵיכֶם"? מדוע מדבר משה שוב על המצוות, חוזר עליהן ומפרט אותן לפרטי פרטים? מהי עבודה זרה בארץ ישראל ומה המשמעות של השמדתה? מי הם נביאי שקר? מהי ארץ ישראל הרוחנית ומה הקשר בינה לבין ארץ ישראל הגשמית? מה מסמלים החגים פסח, שבועות וסוכות בעבודה הרוחנית של האדם?