מושגי יסוד בחכמת הקבלה

תוכנית 46

"שכינה"

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 12.03.24 – אחרי עריכה

אורן: בתוכנית שלנו אנחנו לוקחים בכל פעם מושג אחד מתוך החכמה האדירה של הקבלה ומנסים להסביר אותו בצורה הפשוטה ביותר עבור אדם שמתחיל ממש עכשיו להתעניין בקבלה, וכך להכניס אותו אל העולם הנפלא הזה של הקבלה, והיום נדבר על המושג "שכינה".

כשעולה לי בראש המילה "שכינה", צפים בי כל מיני משפטים. למשל אנחנו מאחלים לזוג שעומד להתחתן "איש ואישה זכו שכינה ביניהם", כשזוג עושה חנוכת בית אנחנו מברכים "שהשכינה תשרה בביתכם", ובקצה האחר של החיים, כשמישהו נפטר מהעולם הזה, אנחנו מתפללים שנשמתו תהא תחת כנפי השכינה.

מכל האסוציאציות האלה, המילה שכינה מרגישה לי כמו בית נצחי של כולנו, עוטף, מכיל ומחבק. מה אתה מרגיש כשאתה שומע את המושג "שכינה"?

אני מרגיש את נוכחות הבורא בעולמנו, שהוא יורד כמו ענן על כולנו יחד. אומנם אנחנו לא מרגישים את הענן, לא רואים, לא מזהים אותו בשום דבר, אבל שורה בינינו הכוח שלו שממלא את הכול ומכוון את הכול. נוכחות הבורא בינינו נקראת "שכינה", נוכחות כזאת שאי אפשר לברוח ממנו, אי אפשר להסתתר ממנו, אבל אנחנו צריכים לגלות את זה, להבין ולהרגיש, להתקרב לזה, כל פעם לחיות עם זה.

אורן: אמרת שהבורא יורד כמו ענן, איזה מין ענן זה?

זה ענן של אהבה, ענן של נוכחות. זה כוח הבורא שעוטף אותנו ותמיד נמצא עלינו.

אורן: ומה זה אומר לגלות את זה?

שאנחנו יכולים באמת לגלות את הכוח הזה, וממש כמו ענן שיורד על הארץ, כך אנחנו צריכים להרגיש את הבורא שיורד עלינו ונמצא בינינו וממלא אותנו, מנהל אותנו תמיד ובכל דבר.

אורן: ניקח רגע את המילה "שכינה", שהיא כנראה מהשורש לשכון, שוכן, שיכון.

כן.

אורן: האם יש מישהו ששוכן?

זה נקרא נוכחות הבורא. שהבורא יורד ונמצא בינינו, ממלא וסובב אותנו, וממלא את כל המציאות.

אורן: והשכינה זה המקום שבו השוכן שוכן?

כן, שוכן.

אורן: אז שכינה זה מקום?

שכינה זה גם מקום.

אורן: אמרת שהשוכן זה הכוח העליון?

שוכן זה הבורא.

אורן: למה מתכוונים כשאומרים שהבורא שוכן באיזשהו מקום, יש לו מקום מסוים?

יש מקום מסוים שמוכן לקבל את השכינה, ולכן הבורא יורד ונוחת באותו מקום, ממלא אותו ומקרין בו את הכוחות שלו.

אורן: חשבתי שהבורא נמצא בכל מקום?

כך אומרים.

אורן: אז כשאומרים שכינה, שהוא בא למקום מסוים, זה לא מצמצם?

כן ולא. הבורא נמצא ודאי בכל מקום, אבל אם אנחנו רוצים לזהות אותו, להתקרב אליו, להתייחס אליו, להראות לו את האהבה שלנו ולהרגיש ממנו את האהבה, אז אנחנו צריכים לעשות מספר פעולות שמגלות לנו את הבורא שנמצא בכל מקום, וכך אנחנו נכללים ממנו.

אורן: המילה "שכינה" היא בלשון נקבה.

כן.

אורן: ובורא זה משהו שהוא יותר בלשון זכר.

נכון.

אורן: מה זה אומר שכינה?

שכינה זה נקרא מקום שמתוקן לקבל את הבורא.

אורן: ולמה היא בלשון נקבה?

כי זה רצון לקבל ששרוי בטבע, ואם הרצון לקבל הזה משתנה כך שהוא יכול לגלות את הבורא, אז הוא נקרא "שכינה".

אורן: לא כל כך הבנתי את העניין הזה של הרצון לקבל ששרוי בטבע.

הבורא ברא רצון לקבל, מפני שהוא כולו רוצה להשפיע, לתת, למלאות את הנבראים.

אורן: זה הבורא?

זה הבורא. וכדי שהנבראים ירצו לקבל אותו, אז הוא ברא בהם, ברא אותם ברצון לקבל. והרצון הזה לקבל, לגלות את הבורא, הוא נקרא "שכינה".

אורן: מה באה להביע לשון הנקבה במושג שכינה?

שיש לה חיסרון לגלות את הבורא, להרגיש אותו, חיסרון שימלא אותה.

אורן: אז יש פה שניים, שוכן ושכינה?

כן.

אורן: בהגדרה פשוטה, מה זה השוכן, מהי השכינה, איפה היא נמצאת?

השכינה נמצאת בכל מקום, וגם הבורא נמצא בכל מקום. אבל כשהבורא מתגלה בשכינה, אז נקרא שהם נמצאים יחד.

אורן: מה זה אומר מתגלה?

מי שיכול להתקרב לתכונות הבורא, מרגיש לפי חוק השתוות הצורה שהבורא מתגלה בו.

אורן: איזה תכונות יש לבורא?

השפעה ואהבה.

אורן: מה זו בדיוק השפעה?

נתינה.

אורן: אז מי שבונה בתוכו תכונות של אהבה ונתינה יכול לגלות את הבורא?

כן.

אורן: הוא יכול להיות השכינה?

כן.

אורן: המצב הזה, הגילוי הזה הוא מצב תודעתי?

כן. זה מתגלה באדם בצורה שהוא מרגיש שהכוח העליון, הבורא ממלא אותו.

אורן: לפעמים אומרים שהשכינה שורה על אנשים מסוימים, שהשכינה שורה במקומות מסוימים. למה הכוונה?

שיש בני אדם שמגיעים לרצון להשפיע כמו הבורא, רצון לתת ואז השכינה שורה עליהם.

אורן: הזכרת היום את הפועל "לזהות". אמרת, הבורא נמצא בכל מקום, השכינה נמצאת בכל מקום וכל העניין זה לזהות, לגלות. למה השכינה תלויה בזה שמישהו יגלה אותה, אין לה קיום משל עצמה?

לא, אין. הבורא ברא אותנו ברצון לקבל, והרצון לקבל שכולנו נכללים ממנו דורש תיקון שהוא יהיה על מנת להשפיע.

אורן: מה זה אומר?

שיהיה כהשפעה, כנתינה, כאהבה. לא כמו הרצון לקבל שרוצה לבלוע ולקבל בתוכו וכך מרגיש את עצמו שהוא מתמלא, אלא ההיפך שהוא רוצה ליהנות את אחרים, למלא את האחרים. ובעצם אם אדם עושה כזה טיפול בעצמו, שינוי בעצמו, אז הוא נעשה ראוי לגילוי השכינה.

אורן: למה אנחנו לא מרגישים את השכינה עכשיו?

אנחנו נולדנו והתפתחנו לפי הרצון לקבל שלנו שהוא הפוך מהשכינה.

אורן: "השכינה", "השוכן", המושגים הגבוהים האלה הם מושגים של נתינה, של אהבה, ואנחנו כביכול בנויים הפוך, במושגים של "לקבל לעצמנו"?

כן.

אורן: אז כביכול אני לא בתדר שלהם?

לא. אתה לא מרגיש את השוכן והשכינה, וכך אנחנו חיים בעולם שכולו ברצון לקבל.

אורן: תעשה לי סדר, את מי אני צריך לגלות, את מי להרגיש, את השכינה או את השוכן?

אתה צריך לגלות את השוכן שנמצא בך, וזה נקרא גילוי השכינה.

אורן: נראה לי שאילו מילים עם עומק אינסופי. אני צריך לגלות את השוכן שנמצא בי וזה יקרא גילוי השכינה.

כן.

אורן: איפה הוא נמצא בי?

באותו מקום שבו אתה תיתן לו להיכנס ולהתגלות. זאת אומרת, הרצונות שלך שהם כולם על מנת לקבל, אגואיסטיים, צריכים להתהפך לאט לאט יותר ויותר מהקל אל הכבד, ולהיות בנתינה, באהבה, ובמידה הזאת תרגיש שאתה מתמלא בגילוי הבורא בך שנקרא "שכינה".

אורן: שמעתי גם שאומרים שהשכינה היא כללות נשמת ישראל.

כן.

אורן: למה הכוונה?

אם אדם רוצה להיות דומה לבורא, להשפיע, לתת, במקום הרצון לקבל שנולד בו, אם הוא מצליח להפוך את הרצון שלו מלקבל ל-להשפיע, אז נקרא שבמשהו עשה מעצמו, במידה שעשה את ההיפוך מלקבל לרצון להשפיע, מקום לגילוי הבורא, מקום שנקרא "שכינה", ואז הוא מרגיש שהבורא שורה בו.

אורן: איך כללות נשמת ישראל קשורה לעניין?

אם כל הנבראים יתקנו את עצמם בזה שהרצון לקבל שלהם יתהפך לרצון להשפיע, אז הם יהפכו ויהיו שכינה במלואה.

אורן: האם יש פה רמות, אם רק אני אעשה את התהליך הזה, אז אני אגלה את השכינה "בקטנה", ואם כולנו נעשה את זה אז נגלה את השכינה כביכול בגדול, במלואה?

כן.

אורן: מה זה יהיה, מין תודעה קולקטיבית כזאת?

כן, אז כולנו נרגיש שאנחנו נמצאים בתוך השכינה, בתוך נוכחות הבורא.

אורן: מה ספציפית יהיה המקום שלי בתוך הדבר הכללי הזה?

מה שאתה תתקן.

אורן: זה ייחודי, זה רק שלי?

רק שלך.

אורן: ונניח שאני לא מתקן?

אז המקום הזה נשאר שחור. ריק.

אורן: למה צריך את כולם כולם, אי אפשר להסתדר בלי מישהו בסיפור הכללי הזה? אמרת לי כשכולם עושים את זה, מגלים את השכינה במלואה. ומה קורה אם מישהו לא רוצה?

מי שלא רוצה מרגיש עד כמה החיים לוחצים עליו ודורשים ממנו משהו, ולאט לאט הוא מגלה את הנחיצות הזאת.

אורן: והוא חסר לאחרים?

הוא חסר לאחרים, חסר לעצמו, חסר לבורא, חסר לכולם.

אורן: כל בן אדם הוא כל כך חשוב?

כן.

אורן: למה?

כך אנחנו בנויים, לכולם יש רצון לקבל וכל אחד חייב להפוך את הרצון לקבל לרצון להשפיע. במקום לשנוא את הזולת הוא צריך לאהוב את הזולת וכך כל אחד ואחד.

אורן: כשאומרים שהשכינה היא כללות נשמת ישראל, מה לגבי בני אדם מעמים אחרים, הם לא בעסק הזה?

הם גם בעסק הזה, רק שהם תלויים בנו. אנחנו צריכים לתקן את העניין הזה קודם ואחר כך אומות העולם.

אורן: יש התייחסות בקבלה לבורא ולשכינה כצמד אוהבים.

כן.

אורן: מאיפה זה מגיע?

כי התגלות הבורא בתוך הרצון לקבל המתוקן נקראת שכינה ולכן שם מתגלה האהבה ביניהם.

אורן: אז מי אוהב את מי?

הבורא אוהב את השכינה והשכינה אוהבת את הבורא.

אורן: יש פסוק שאני מאוד אוהב ב"שיר השירים" שאומר "על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו", יש כל מיני ביטויים שמתייחסים לרצון של השכינה להתייחד עם הבורא. על מה מדברים?

מדברים על זה שבאמת יש געגועים גדולים לזווג, לחבר את הבורא עם הנבראים, עם השכינה.

אורן: יש לי הרגשה שכל הזמן זו השכינה שמשתוקקת, והוא כביכול אף פעם לא בא, הוא מטייל אולי, אני לא יודע מה הוא עושה, הוא לא בא אליה, ורק היא כל הזמן כאילו משתוקקת אליו. למה זה מתואר כך?

אולי זה מתואר כך מפני שבאמת יש לנו אחריות באיזה מצב נהיה שכינה כלפי הבורא, ואנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות כדי לקרב אותה אליו.

אורן: עשית לי פה עכשיו משולש. יש את השכינה שמחכה שהבן זוג שלה יבוא והוא אף פעם לא בא, כי אנחנו מעכבים את החיבור ביניהם, את הזיווג הזה שלהם?

כן, אנחנו לא מזווגים ביניהם.

אורן: אני יודע שמקובלים עושים כוונות לפני שהם עושים איזו מצווה, "לשם ייחוד הקדוש ברוך הוא ושכינתו", זה כתוב בסידור בכל מיני מקומות. מה אומר המשפט הזה, "לשם ייחוד הקדוש ברוך הוא ושכינתו"?

זה בדיוק מה שדיברנו, שכל העבודה שלנו היא לקרב בין הבורא לשכינה.

אורן: נגיד שזה יקרה, מה זה ייתן, מה קורה כשהשכינה מתגלה?

כולנו חלקי השכינה. אם נרצה להתקרב לבורא, אז כל אחד מקרב את החלק שלו, המיועד לו, לשוכן, לבורא, עד שהם יתחברו יחד.

אורן: ואז מה קורה?

ואז זה נקרא "זיווג", חיבור בין שכינה ושוכן.

אורן: מה ההשלכות של זה, איך זה ישפיע עלי?

שכל הטוב שיש בבורא, שהוא כל כך רוצה לתת לכל הנבראים, יתגלה בשכינה.

אורן: איך זה ישפיע על הבורא?

הוא יהיה מאוד מרוצה שיש לו למי לתת.

אורן: איך זה ישפיע על השכינה?

היא תקבל את המילוי הזה.

אורן: אז כל המערכת הזאת מחכה לי או לנו?

כל המערכת הזאת תלויה בכמה השכינה תהיה מסוגלת לקבל את השוכן שישכון בה, ובזה כולם ירגישו שהם נמצאים במצב הטוב ביותר.

אורן: מה מרגישים במקום שבו מתגלה השכינה?

מרגישים מילוי, תענוג, שלמות של כל הזמנים ובכל המצבים.

אורן: איזה מין תענוג זה, כמו מה זה?

אי אפשר לתאר. פשוט תענוג של שלמות. תענוג שלם.

אורן: כדאי לגלות את המצב הזה?

מאוד. אם אנחנו לא רוצים להתקרב לזה, אז אנחנו מרגישים כל מיני בעיות, עינויים, צרות, מלחמות. כל דבר ודבר שאנחנו לא רוצים יקרה, עד שזה יחייב אותנו להתקרב לבורא ולמלא את עצמנו בו.

אורן: איך זה ישנה את החיים שלנו?

מגיעים לחיי העולם העליון שאין יותר טוב מזה.

אורן: מה עליון בו?

העליון בו, שאנחנו מרגישים את הכול, רואים את הכול, מבינים את הכול. אנחנו רואים מסוף עולם ועד סופו. זה מה שאנחנו משיגים.

אורן: כתוב בספר "הזוהר", שהשכינה לא שורה במקום עצבות, אלא רק במקום שיש בו שמחה.

כן.

אורן: מה רוצים לומר בזה?

שאתה משתוקק לחיבור של השוכן עם השכינה, והם מתחברים ואז ממלאים זה את זה בזיווג, בחיבור.

אורן: יש ביטוי שנקרא "צער השכינה". למה הכוונה?

יש הרבה כוחות ואורות שמוכנים להתקרב, להתחבר ולמלא את השכינה, אבל התחתונים לא מבצעים את הפעולה הזאת.

אורן: התחתונים זה אנחנו?

אנחנו.

אורן: אז מי נמצא בצער כשאומרים "צער השכינה"?

הבורא שמחכה, מצפה שאנחנו נגיע למצב שהוא יוכל למלאות את השכינה.

אורן: אפשר לשמח את השכינה?

בזה שאנחנו מקרבים אותה לבורא.

אורן: יש כל מיני מושגים שקשורים לשכינה. הייתי רוצה שתגיד לי בקצרה,מה הם אומרים. כתוב, "זיו השכינה", מה זה אומר?

כשהבורא ממלא את השכינה, אז השכינה מתחילה להאיר, וההארה הזאת שיוצאת מהשכינה לנבראים שכבר מסוגלים לעלות אליה, לכלול, להתכלל בה, נקראת "זיו השכינה".

אורן: יש ביטוי "להיות תחת כנפי השכינה", מה זה אומר?

זאת אומרת, כשהשכינה שורה על הנבראים, אלו שיכולים להיות דומים לה, היא מתקרבת אליהם, ממלאת אותם ושורה עליהם.

אורן: יש מושג שנקרא "השכינה יצאה לגלות".

כן.

אורן: מה זה?

היא יוצאת מקשר עם הנבראים וכביכול עולה יותר למעלה.

אורן: יש מושג שנקרא, "להקים את השכינה מהעפר".

בזמן הגלות אנחנו מרגישים שהשכינה לא נמצאת בנו, ואז אומרים עליה שהיא שקועה בעפר, ואנחנו מבינים את התפקיד שלנו להקים את השכינה מעפר, ולהעלות אותה לדרגה שהיא תהיה דומה, מוכנה, מתאימה לבורא, לגילוי הבורא בה.

אורן: מה זה אומר, "איש ואישה זכו, שכינה ביניהם".

אם בני הזוג מתייחסים זה לזה בצורה של אהבה בלתי פוסקת ואהבה שלמה, אז השכינה ממלאה אותם ומתיישבת ביניהם.

אורן: מה זה אומר ש"השכינה תשרה בביתכם"?

גם כן. אם איש ואישה וכל בני הבית רוצים להתקרב לשכינה וביחסים ביניהם נותנים מקום לשכינה כך שהיא יכולה לשרות ביניהם.

אורן: זה נושא מקסים. אני רוצה לחזור לענן שאתו התחלת את השיחה, אמרת לי שאתה מרגיש את השכינה כענן שיורד.

השכינה יורדת לפי התפילות שלנו, הבקשות שלנו, הרצונות שלנו שהיא תשרה בינינו, ואז היא יורדת אלינו יותר ויותר ומתחילה לאט לאט למלא את הרצונות שלנו, היחסים בינינו, וכך אנחנו מתחילים להיות בני השכינה.

אורן: היא כמו אימא?

היא כמו אימא.

אורן: זה מקסים, לימדת אותי המון דברים מקסימים. כשאומרים בקבלה "שכינה", למה מתכוונים?

אהבה שהיא ביטוי של יחס הבורא לנבראים, יורדת ממנו וממלאה את כל הנבראים, שורה ביניהם ומביאה אותם למצב השלם.

אורן: מה אתה מאחל לי כאדם שממש עכשיו מתחיל להתעניין בקבלה בקשר למושג הזה, "שכינה"?

לפתוח את הלב ולרצות להיות רק בהשפעה, בנתינה, באהבה לכולם. ואז אתה תרגיש עד כמה בזה אתה מתקרב לבורא, עד שתרגיש שהשכינה ממלאה אותך. תצליח.

אורן: אמן, תודה. תודה לך הרב לייטמן, תודה גם לכם שהייתם אתנו.

(סוף התוכנית)