רב"ש: [שאלתי] מה הבדל הגדול בין גשמיות לרוחניות? אז אמר כך.
גשמיות אם אין, זה ייסורים נוראים. שאדם חולה, זה איום ונורא. אדם אין לו מה לאכול, איום ונורא. אדם צריך לשתות, אין לו – איום ונורא.
שיש לו – יש לי שמחה שאני הולך על הרגליים שלי, שאני יכול לקפוץ וכדומה וכדומה? איפה השמחה? בן אדם אוכל, יש לו שמחה? שיהיה תענוג, הה הה, אני שמח! אני שותה מים!
לכן אמר: גשמיות – רע בלי זה, אבל עם זה, הבן אדם לא מרגיש טוב. רוחניות ממש להיפך. בלי זה – מי צריך, אבל עם זה – זה טוב.
נמצא, חסר לנו חיסרון. [להרגיש] שלהגיע להשפעה זה חשוב מאוד.
... ... אז בזמן שאדם מרגיש קצת רוחניות, אז הוא חי.
... אצל גשמי, בן אדם שאין לו ... ... מדוע? שאין ממה ליהנות. אז אומרים עצה: שבן אדם יסגור את העיניים שלו, יעשה חוק אצל ... ..., שיהיה כך לפחות חצי שעה, ואחר כך יפתח את העיניים שלו, יהיה לו הנאה. ממה? מזה שהשתוקק לראות. אצל גשמיות כלומר, מדוע, שכל צינורות התענוגים שלנו באים על צינורות של השתוקקות. לפי ערך ההשתוקקות, כך האדם מרגיש את התענוג. למה שהוא משתוקק, מזה הוא יכול ליהנות. כמה שהוא משתוקק, זה השיעור שיכול ליהנות.
אדם [אומר], "משעמם לי!".
- "מה משעמם?"
- "אני לא משתוקק לשום דבר".
- "ממה אתה רוצה ליהנות?"
- "אם אני הייתי יכול לישון לפחות, לקבל כדור כזה בבית מרקחת מהרופא, ישן לכל הפחות שבעה ימים, אהה!"
יש אנשים, לא כולם.
אתה שומע או לא שומע?
ר' לייטמן: זה אני שומע.
רב"ש: נמצא מדוע, אין לי שום שאיפות, רק ... ... ... כמדומני, מִזה כן יכול לקבל הנאה. מדוע? קודם שאני פטור ... ...
ר' לייטמן: פטור מדאגות
רב"ש: כן, אני פטור מה...
תלמיד: מתפטר מהדאגות
רב"ש: מתפטר מהשיממון, דאגות אני לא יודע. בזמן שאדם דואג, הוא לא משומם
תלמיד: משועמם
רב"ש: בזמן שאדם דואג, הוא לא משועמם. משומם?
תלמיד: משועמם
רב"ש: משועמם. רק מה, כמה יש שם עוד, על מה יכול לדאוג עכשיו? מה? כסף מה יהיה לי, כבוד מה יהיה לי, זה מה יהיה לי, מה יהיה לי.
נמצא, כל התענוגים הוא מבטל, מבטל, מבטל, היינו מה שנראה למישהו אחרת. בשביל מה, זה גם כן תיקונים. כך הוא המציאות.
נו, צריכים ללמוד... זה כבר בא, נו...