חיים חדשים

שיחה 1221

יציאת מצרים בעידן הקורונה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 7.4.20– אחרי עריכה

אורן: אנחנו בימי הקורונה נמצאים בשני אולפנים נפרדים, ואני רוצה לשוחח עם הרב לייטמן על המכה ה-11. הרב לייטמן תראה, יש היום איזו הרגשה באוויר, בתקופה הזאת של פסח, שאנחנו נמצאים בעיצומה של המכה ה-11, כאילו אנחנו עכשיו, היום, בשנת 2020 כותבים את הפרק הבא בהגדה של פסח. רציתי שתעשה לי סדר, נסה לעזור לי להבין את הדברים, כי אנחנו יודעים שבסוף כל המכות יש שם דבר מאוד טוב, יש שם יציאה לחירות, יש שם שחרור מעבדות, יש שם חופש, יש שם בני חורין, והמקום הזה מאוד מושך, ואני מקווה שגם אנחנו בסוף כל המכה הזאת נזכה להגיע למשהו טוב. כנראה שזה תהליך, וזה מה שנרצה לברר איתך היום ביחד.

האם לדעתך יש הקבלה בין מכות מצרים לתהליך שאנחנו עוברים היום, ואם יש הקבלה, מהי ההקבלה הזאת, איך אתה רואה את הדברים?

כל התהליך שהאנושות עוברת, היא עוברת כדי להתאים את בני האדם לעולם העליון. היינו, להביא אותנו להיות "כאיש אחד בלב אחד", לאהבה, לחיבור, לאנושות אחת, למערכת אחת. כמו שהטבע הוא כולו מערכת אחת אינטגרלית וכל החלקים שלו קשורים זה לזה, ואם אנחנו רואים באיזה מקום שזה ההיפך, זה אוכל את זה וכל אחד מעמיד את עצמו לקיום רק על ידי זה שהוא אוכל את השני, נגיד, זה הכול מפני שהאדם, שבמערכת הזאת נמצא בדרגה העליונה בהתפתחות, הוא משפיע את האגו שלו למטה על כל הדרגות הקודמות, דומם, צומח וחי, ולכן בהשפעה שלו עליהם הוא מקלקל אותם. אם האדם לא היה משפיע רע עם האגו שלו לדרגות הנמוכות ממנו, אז באמת "וחי זאב עם כבש".

אורן: כמו שכתוב באחרית הימים, "וחי זאב עם כבש".

כן.

אורן: המטרה הגדולה של כל התהליך ההתפתחותי שהאנושות עוברת זה להביא את כולם ליחסים של חיבור ואהבה בין כל הפרטים, כל בני האדם וכל הפרטים בטבע, עד כאן הבנתי?

כל הפרטים לגמרי, כולם.

אורן: עכשיו השאלה היא על הזמנים שלנו, האם לתפיסתך אנחנו חיים בזמנים היסטוריים ממש, האם אנחנו כותבים עכשיו עוד פרק בהגדה של פסח?

כן. ועל זה כבר דיברו הרבה מקובלים גדולים לפנינו, ומהם אנחנו לומדים.

אורן: לאן אנחנו אמורים להגיע בסוף התהליך, מהו המצב הזה של בני חורין, של שחרור מעבדות, מהו המקום הזה שהוא הכי גבוה?

המקום הזה שבו אנחנו נגלה אינטגרליות, זאת אומרת קשר הדדי עמוק, מקצה לקצה על כל הטבע, שכולו יוצא מהרצון להשפיע, מהרצון לאהוב, של הכוח עליון, ולכן הרצון הזה שולט בכולנו יחד ונותן לנו חיבור הדדי, כל אחד לטובת כולם.

אורן: וזוהי היציאה המיוחלת מעבדות לחירות, זה המצב של בני חורין?

כן. מעבדות של האגו ששולט עלינו היום ולא נותן לנו לברוח ממנו, ושאנחנו על ידי ההשפעת ווירוס הקורונה ועוד השפעות רעות אחרות, אנחנו כן מקבלים יכולת לברוח מהמצרים הזה, מהרשת האגואיסטית שכובשת אותנו.

אורן: זאת אומרת שהמעבר ממצב של עבדות למצב של חירות זה מעבר מיחסים אגואיסטיים, התקשרויות אגואיסטיות בין בני אדם, להתקשרויות של השלמה והדדיות. אמת?

כן. נכון.

אורן: היום אנשים מרגישים שהקורונה היא המכה ה- 11, איך אתה רואה את הדברים, מה דעתך על זה?

אני לא יודע. קודם כל, מי אני שאקבע שיש אחרי עשר המכות שספר משה עם הבורא, שאני אמשיך לספור?

אורן: לספור להגיע ל-11.

כן, זה קצת מוקדם.

אורן: אז בוא ניקח את ה-11 ונשים בצד. האם אתה רואה את הקורונה כמכה, כאחת מעשר המכות או משהו כזה, האם היא קשורה לעשר המכות, איך אתה רואה את זה?

אנחנו כן צריכים לצאת מהאגו שלנו, האגו שלנו הוא מאוד אכזרי ואנחנו צריכים לעשות כאן איזה פעולות כדי לצאת ממנו, פעולות מיוחדות. אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה בעצמנו, בכוחותינו, בזה שאנחנו נשכנע את עצמנו שכדאי לנו להיות יפים, טובים, לאהוב זה את זה, זה בלתי אפשרי. ולכן כדי להראות לנו עד כמה אנחנו גורמים לעצמנו את כל הרע, אז מתגלים מהטבע כל מיני כאלו ווירוסים, בוא נגיד, שהם מראים לנו עד כמה אנחנו באמת גורמים רע זה לזה. ואז אנחנו רואים ביחסים בינינו, בכל מה שאנחנו צריכים לבצע בהתאם לזה, שאין לנו ברירה, אנחנו כן חייבים לתקן את עצמנו.

אנחנו צריכים לשבת בבית, אנחנו צריכים לעשות משהו, לא להזיק לשני, להפסיק להוציא מתוך כדור הארץ כל מיני דברים שאין בהם צורך, זאת אומרת קצת להרגיע את עצמנו בלהשתמש בכל דבר, אלא רק כדי למלא את האגו המופרז שלנו. לכן אני רואה בקורונה הזאת תרופה.

אורן: האם בעינייך הקורונה זו בעצם סוג של מכה מודרנית כמו המכות של יציאת מצרים?

אפשר להגיד שזה משהו מהסוג הזה. רק שהמכות של יציאת מצרים, הן היו לפי עשר הספירות, אותו המבנה שהייתה הקבוצה, או עם ישראל, שהייתה צריכה לקבל כדי לצאת ממצרים, זאת אומרת מהרצון לקבל האגואיסטי, ולהמשיך לטפל בעצמה. היום אנחנו כבר נמצאים בדרגה אחרת, כי יצאנו פעם והיינו בחיבור בינינו, והחיבור אחר כך התקלקל על ידי חורבן בית המקדש הראשון והשני, והיום אנחנו כבר נמצאים לפני בניית הבית המקדש השלישי. זאת אומרת חיבור בינינו כזה שהוא באמת יהיה חיבור טוב ויפה, ולעולם ועד.

אורן: זאת אומרת שההתקשרות הזאת היפה שתיארת בהתחלה, שהכול מחובר בהשלמה הדדית ובאהבה שלמה, היא בעצם מתוארת כסימבול של בית המקדש השלישי.

כן.

אורן: הקורונה היום היא בעצם מכה שלא באה על מצרים, היא באה על כל האנושות, נכון? היא תופסת את כול העולם. איך אתה רואה את זה? המכה היום היא גלובלית, היא כלל עולמית.

וודאי, זה ההבדל בין המכות שהיו אז על הקבוצה הקטנה, יוצאי בבל, ואחר כך יוצאי מצרים, להיום, לקבוצה הגדולה שהיא האנושות כולה.

אורן: זאת אומרת, היציאה הזאת אל המצב שבו יש קשרים טובים בין אנשים היום, צריכה להיות מנת חלקם של כל בני האדם באשר הם.

ללא יוצא מן הכלל.

אורן: אחרי המכות של מצרים, ומכות זה דבר לא נעים, מכות הן כואבות, אבל בסוף יש שם משהו שנותן תקווה, שהם הופכים להיות בני חורין. האם גם אנחנו היום, כל האנושות, כל בני האדם, בסוף הסיפור הזה, המכה של הקורונה, האם אנחנו אמורים להפוך להיות בני חורין?

חייבים.

אורן: יש לך תקווה שזה יקרה?

ביטחון מלא.

אורן: באמת? אז שתף אותנו, מה התקווה שלך, למה אתה מקווה?

זו תוכנית הטבע, אין כאן מה לעשות. אנחנו לא יכולים לעשות מה שבא לנו, אנחנו בכל זאת נעשה מה שהטבע מחייב אותנו.

אורן: ובסוף התהליך הזה של החיוב, ושל מכת הקורונה, אנחנו אמורים להיות בסטטוס משודרג של אנשים שהם בני חורין?

בני חורין מהאגו שלנו.

אורן: מה זה אומר?

שהאגו שלנו, הטבע שלנו האגואיסטי לחשוב רק על עצמנו, שכל אחד כך חושב רק על עצמו, זה לא ישלוט עלינו, אלא אנחנו נוכל לצאת מזה ולחשוב על האחרים, על כולם, יחד. כמו שאני חושב עכשיו על עצמי אני אחשוב כך על כל האנושות, אפילו יותר מאשר על האנושות, גם על הדומם, הצומח והחי, גם על כל היקום. גם על הכוח שממלא ומחזיק את היקום, שזה הכוח העליון. את כל הדברים האלה, את כל המערכת הזאת, אני אקבל כמערכת שלי שאני חי בה ואני דואג לה ואין במערכת הזאת משהו יותר ומשהו פחות, שאני מודאג מזה יותר או מודאג מזה פחות, כול זה בשבילי מכלול אחד.

אורן: יש פה איזה תהליך שכפי שתיארת אותו, הוא נשמע לי כמו תהליך אבולוציוני, כאילו שבסוף התהליך הזה אנחנו אמורים ליצור מעצמנו יצורי על, כמו גיבורי על כאלה.

אנחנו לא גיבורי על, אלא אנחנו נעלים בזה שאנחנו מתחילים להרגיש עד כמה העבודה שלנו להתגבר על האגו שלנו, להתקרב זה לזה, היא עבודה נכונה.

אורן: האם אל המקום הזה היפה, הגבוה והמתקדם אמורה להביא אותנו מכת הקורונה, כמו שאז מכות מצרים הביאו ליציאה ממצרים? איך הקורונה תביא אותנו אל המקום היפה הזה שתיארת?

קודם כל אני רואה שכבר יש שינוי, כל האנושות, תחת הקורונה הזאת, בלחץ הזה, במכה הזאת, היא יושבת בבית ולא עובדת, זאת אומרת, היא לא מקלקלת את הטבע. רק שעכשיו היא צריכה להחליט מה באמת הכרחי בשביל להתקיים, ואת כל היתר אנחנו לא צריכים, זה דבר אחד.

דבר שני, יש לנו מספיק זמן כדי ללמוד בשביל מה אנחנו חיים, למה חיים, מה הכוח העליון רוצה מאיתנו, הטבע זה הכוח העליון, ושאנחנו נגיע למצב שבו נהייה לכולנו ידידים, טובים, חברים, ולא יהיה הבדל בין עמים וסוגי אנשים למיניהם, אלא כולם חייבים להיות ממש "כאיש אחד בלב אחד".

אורן: הבנתי את התהליך באופן כללי ועכשיו אני מבקש שתלמד אותי כמה הגדרות בתוך העלילה הזאת של ההגדה של פסח. איך אתה מגדיר את מצרים של שנת 2020?

כמו שאנחנו יכולים לתאר, עם ישראל הכיר בזה שמצד אחד חייבים לצאת ממצרים, אין ברירה, והיו שם כאלה וכאלה, כל מיני דרגות של אנשים וקבוצות, שחשבו וחלקם לא רצו, וחלקם כן רצו. גם היום ישנם אנשים המבינים שהאנושות ממש לא יכולה יותר להתקדם באותה התוכנית, שהיא ממש מפרקת את כדור הארץ מכל היוצרות שלו וגומרת עם כל החיים שלנו. שאנחנו מתקדמים לכיוונים לא טובים, הורסים הכול מסביב ואת עצמנו, וחבל על הילדים שלנו שכך נולדו, ומה יש להם בעתיד? ואנחנו עובדים עשר ושתים עשרה שעות ביום, נמצאים בפקקים שעתיים לפני ושעתיים אחרי העבודה, וכל הדברים האלה.

אנחנו נכנסו לאיזה מצב שהוא כולו טיפשי, הוא לא אמיתי, כאילו מישהו הכניס אותנו לזה, כמו שאתה יכול לקחת ילד קטן ולהכניס אותו לאיזה משחק והוא לא יודע מה שהוא עושה, אלא שאתה לוחץ עליו והוא משחק, אז כך גם אנחנו עשינו לעצמנו, האגו שלנו כך שיחק איתנו. והקורונה באה כדי לנענע אותנו, להכניס אותנו לבתים ולהגיד "חכו, אנחנו צריכים לעשות כאן דין וחשבון על החיים שלנו".

אורן: מי זה בסיפור הזה של שנת 2020 "פרעה" בעינייך, את מי היית מחשיב לפרעה?

כמו שהיה אז, האגו שלנו, הטבע האגואיסטי שלנו שלא נותן לנו להתחבר בינינו ולהתחבר עם הדומם, הצומח והחי שבטבע, ובכך להגיע לאיזון ולחיים רגועים.

אורן: זאת אומרת שאתה לא מתייחס לפרעה כאל מנהיג מסוים בעולם או אישיות מסוימת.

לא. איזה מנהיגים יש לנו שאפשר לחשוב עליהם ככה?

אורן: לא יודע, כל אחד וההשקפות שלו. אבל אתה לא מתייחס לדמות מסוימת כאל פרעה המודרני, אז מי זה פרעה המודרני?

זה האגו בכל אחד ואחד שמחייב אותנו לעשות פעולות שבגללן אנחנו הורסים את החיים שלנו, את החיים של האחרים ואת הטבע, את הדומם, הצומח והחי, בשביל מה? רק כדי להרגיש את עצמנו שאנחנו למעלה מהם.

אורן: מי זה בסיפור שלנו היום, בשנת 2020, "משה"? מול פרעה נעמד משה, מי זה משה בעינייך?

משה זה שבכל אחד ואחד בכל זאת יש איזה כוח, מחשבה, שאומרת לאדם "אתם חיים לא נכון, לא יכולים לצאת מזה, זה נכון שהפרעה הוא השולט, שאנחנו נמצאים תחתיו, היינו במצרים, אבל זה לא בסדר". "המשה" הוא מסכן.

אורן: למה משה מסכן? באמת אני זוכר שבסיפור הוא מגמגם.

כן, הוא מגמגם, זאת אומרת, אין לו כוח לדבר מול הפרעה.

אורן: למה אין לו כוח לדבר מול פרעה, הוא פוחד ממנו?

איזה כוח יש לו? הוא רק יודע שצריכים להגיע לתכונת השפעה ואהבה, לא להרוס את הטבע ולא להרוס את החברה האנושית, אלא להשתמש בכול באיזון, בצורה הנכונה. והפרעה אומר "לא, אנחנו נשבור, אנחנו נעשה את הכול, לא אכפת לנו משום דבר, נעשה עוד מיליארדים ואחר כך נכניס אותם לאיזו כספת ועוד ועוד, מיום ליום יותר ויותר". והאנשים? "לא אכפת לנו מהאנשים". ולמשה אין מה להגיד, מי מתחשב בבני אדם, מי מתחשב בחיים הרגועים?

אורן: אמרת קודם שאלה שני כוחות שבעצם נלחמים בתוכו של כל אחד ואחד מאיתנו. האם אפשר להסתכל על זה גם כעל שתי תנועות, כמו שתי מגמות כלל עולמיות? זאת אומרת זה לא רק בנפשו של כל אדם, כל פרט, אלא ממש גם בעולם? כמו שתי מגמות, מגמה שמקדשת את האגו ואת המצב של לדרוך לכולם על הראש בדרך לפסגה, ומגמה קטנה וחלושה כנגדה, שאומרת "לא, אנחנו אמורים לחיות אחרת, אנחנו יכולים לחיות בחיבור ובאהבה". האם נכון להתייחס לזה גם ברמה גלובלית?

כן. ועל כל העולם, כל העולם באשר הוא, ואותם שנקראים מקובלים.

אורן: שהם מדברים על החיבור, ההשלמה והאהבה.

כן.

אורן: דיברנו על פרעה, דיברנו על משה, הגיבור הנוסף בכל העלילה פה זה א-לוהים. מי זה א-לוהים בשנת 2020 בעינייך?

כמו תמיד, זה הכוח הכללי האינטגרלי של הטבע, שפועל מאחורי הקלעים ומזיז את כולם, גם את פרעה וגם את משה וגם את עם ישראל וגם את המצרים ואת כל האנושות כולה. הבורא זה הכוח הכללי והעליון שכולם נמצאים תחתיו, כולם בלי יוצא מהכלל. הוא רוצה לחנך את האנושות כילדים שלו, שהם יכירו בגדלות שלו, בייחודיות שלו, באהבה שלו אליהם. שהוא הכול עשה בצורה אידאלית, נוחה, יפה, בשבילם בלבד. ושדווקא מתוך זה שהם סובלים, יותר מזה הוא סובל, כי הוא צריך שהם יעברו את תקופת החינוך ואז באמת הוא יגיע למצב שנקרא "נצחוני בניי". שהם יהיו, כל בני האדם, חכמים, חזקים, טובים, מתעלים מעל האגו שלהם שהוא ברא מלכתחילה בכוונה, והם יהיו עוד יותר חזקים מהאגו שהוא ברא והם יהיו בחיבור ביניהם היפה, הטוב, המושלם.

אורן: בשיא הסיפור של ההגדה, יש שם בחצות הלילה נס, א-לוהים מוציא את בני ישראל ממצרים. לאיזה נס אתה מחכה בשנת 2020?

בדיוק אותו הדבר, "מעשה אבות סימן לבנים". אני מאוד מקווה שאנחנו נגיע לרצון, שאנחנו כן רוצים לצאת ממצרים, לא כל עם ישראל, אלא אלו שנקראים היום עם ישראל (הרוחני), זה אלו שרוצים לצאת, הם נקראים עם ישר א-ל, ישראל.

אורן: אמרת לי קודם, שהיום התהליך כבר צריך להיות גלובלי, של כל בני האדם, של כל העמים.

נכון. מכל העמים, מכל העולם, מי שרוצה להצטרף לעלייה למעלה מהאגו שלו, הוא מתחבר אלינו. ואז אנחנו כן משתדלים לצאת מהאגו שלנו, ממצרים, וכך נצא.

אורן: איזו הגדה של פסח היית היום מספר לקראת החג הזה? יש בהגדה משפט יפה שאני זוכר, "והגדת לבנך", שבכל דור ודור צריכים להגיד. מה היית אומר היום לעם ישראל, שיהיה אקטואלי לשנת 2020, שהוא יהיה באמת תמצית הסיפור הזה של ההגדה של פסח?

שהוא פשוט חייב להתעלות למעלה מכל ההבדלים ולהתחבר ביניהם, ובחיבור ביניהם הוא יוצא ממצרים, מהאגו שלו, ומתקרב לא-לוהים.

אורן: המונח הזה חיבור מעל כל ההבדלים הוא משהו שמצריך נס? הרי זה מנוגד לטבעו של האדם, ה"אדם קרוב אצל עצמו" אמרו החכמים, הוא מבין את עצמו, רואה את עצמו, את האינטרס שלו, את הדעה שלו, קשה לו מאוד באמת להתחבר כמו שתיארת מהלב, באהבה, לאנשים אחרים. האם זהו הנס, האם זהו התהליך העל טבעי שאמור לקרות איתנו.

כן.

אורן: והנס הזה, בעצם במה הוא תלוי? מחכים לא-לוהים שיעשה לנו נס, איך זה עובד?

לא, אנחנו מפעילים. א-לוהים זה הכוח הכללי של הטבע, זה לא איזה אישיות חס ושלום, אין לו דמות ואין לו שם ואין לו כלום. זה הכוח הכללי שנמצא בתוך הטבע ואנחנו יכולים לעורר את הכוח הזה, אנחנו יכולים להפעיל אותו שהוא יחבר בינינו ויעלה אותנו למעלה מהאגו שלנו ואז אנחנו נהייה "כאיש אחד בלב אחד" ובזה אנחנו נהייה דומים לא-לוהים ואז נהייה כא-לוהים, יודעי טוב ורע ואז אנחנו נדע איך לקיים את עצמנו ואת כל המציאות בחיבור, בדבקות עם הא-לוהות.

אורן: בסוף ההגדה של פסח יש משפט מלא באופטימיות שאומר, "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". איך אתה רואה אותו, דווקא מתוך המצוקה הגדולה של היום שהביאה עלינו מכת הקורונה? מה זה אומר "לשנה הבאה בירושלים הבנויה?

שאנחנו נגיע לרצון, שהוא כולל בתוכו את כל הרצונות של בני האדם בעולם, וארץ ישראל היא כארץ הצבי מתפשטת על פני כל כדור הארץ.

אורן: ומה זה אומר?

שבכל מקום בתוך בני האדם, מורגשת חובת הקשר למעלה מהאגו בין כולם לכולם. ובזה אנחנו נגיע למצב שמתגלה כלפינו הא-לוהים, כמו שכתוב "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", ואנחנו בזה בונים את המערכת בינינו, הקשר בינינו שנקרא "בית ה'", שעליו כתוב "וביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", וכך אנחנו בעזרת ה' נגיע במהרה בימינו אמן.

אורן: הכוונה לזה שבעצם תבנה בינינו רשת התקשרויות מאיכות חדשה?

כן.

אורן: איך אתה מגדיר את א-לוהים בתוך רשת הקשר הזאת החדשה שצריכה להיבנות?

הכוח הכללי שממלא ובונה ומחזיק את כל המערכת הזאת שבה אנחנו קיימים, הוא הכולל את הכול.

אורן: הוא קשור לאהבה בין בני אדם?

הוא בעצמו אהבה.

אורן: הוא בעצמו אהבה.

כן.

אורן: וזה הנס שאתה מצפה לו השנה, שנתקרב לאהבה?

אני לא חושב שזה כבר נס, אני חושב שזה ממש ממש נמצא לפנינו, רק קצת יותר, והעיקר יחד, נרצה.

(סוף השיחה)