חיים חדשים
שיחה 236
אושר ומודעות עצמית
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן .1306.10 - אחרי עריכה
אורן: היום אנחנו רוצים ללמוד איך להיות מאושרים יותר, ולא בצורה מופשטת, אלא בצורה הכי מעשית שיש. אנחנו רוצים לצלול פנימה אל תוך עצמנו, ולנגוע בעניין של מודעות עצמית. מחקרים מראים שאם האדם מודע לעצמו, מודע לסביבתו ובכלל מודע, יש סיכוי גבוה יותר שהוא יהיה מאושר יותר.
טל: היום יש צמא אדיר לנושא הזה של מודעות עצמית. בחיים יש לנו לחצים, יש קונפליקטים בעבודה ועם בני הזוג, הרבה פעמים אנחנו חווים עם עצמנו כל מיני מצבים רגשיים שאנחנו לא כל כך יודעים איך להתמודד איתם, מחשבות שנכנסות ואנחנו לא יודעים מה לעשות איתן. בגלל זה אנחנו מחפשים כלים איך לעבוד עם הרגשות ועם המחשבות שלנו, עם הזולת, ואנחנו הולכים לסדנאות של מודעות עצמית.
מודעות עצמית, משמעה, תשומת לב של האדם לעצמו, לרגשות, למחשבות, לצרכים ולתשוקות שלו. המודעות העצמית מלווה את האדם ברוב הפעולות שקשורות לחיי היומיום. בדרך כלל מתייחסים גם לנושא של היכולת להתבונן על עצמי, מה שנקרא "אינטרוספקציה", וליכולת של הפרט להבדיל את עצמו בכלל מהסביבה, לדעת מיהו.
כשיש לאדם מודעות עצמית גבוהה, זה בעצם מאפשר לו שליטה טובה יותר בחיים, לדעת מה היכולות שלו. אני לוקח על עצמי משימות בעבודה שאני מסוגל להן, אני מודע ליכולות שלי, אני לא אקח על עצמי משימות שאולי משעממות אותי. אני מאוד מודע לעצמי, אני יודע מה טוב לי, אני יודע מה אני רוצה, ואני גם יודע איך להתנהל נכון בחיים. בשביל זה אני צריך מודעות עצמית כמה שיותר גבוהה.
למה אנחנו מתחילים את החיים במצב שכאילו אנחנו בחושך, שאין לנו מודעות, וכל החיים אנחנו בחיפוש אחרי דבר כזה שנקרא "מודעות", להבין יותר, לדעת יותר? למה יש לנו את הפער הזה כל הזמן, בין מה שאנחנו מבינים, לבין משהו שאנחנו כל הזמן שואפים להבין אותו יותר ויותר?
את בוכה למה אנחנו לא כמו חיות, שתוך כמה ימים מתעוררות בכל האינסטינקטים הפנימיים, לא זקוקות לכלום, וכבר מבינות את הסביבה. אולי עוד אין להן מספיק כוחות כדי להגן על עצמן ולסדר את עצמן נכון כלפי הסביבה, אבל הן כבר מבינות הכל ויודעות מה לעשות. ואנחנו לא יודעים. זאת אומרת, יש להן מודעות עצמית, ולנו אין מודעות עצמית, אנחנו ממש מסכנים. לעומת כל יתר היצורים, אנחנו היצורים הכי "אומללים". זה דבר אחד. דבר שני, יכול להיות שיש כאן איזה מכשול פנימי. אנחנו נציין אותו ואחר כך אולי נדבר עליו. מה זה "מוסיף דעת מוסיף מכאוב".
אורן: "מוסיף דעת מוסיף מכאוב", זה משפט שאומר, שאם אדם מוסיף דעת, אז הוא יותר סובל.
כמה שהוא יודע יותר הוא יותר מוטרד, נמצא יותר בבעיות. הוא רואה מדי. לפעמים ילדים קטנים מה הם עושים? מכסים את העיניים וכאילו כלום לא קורה, הם כביכול לא נמצאים. זאת אומרת, הילד סוגר את עצמו כאילו הוא לא קיים. וגם האדם בכוח ההגנתי הפנימי שלו עושה כך הרבה פעמים. אנחנו רואים את זה יום יום כשיש חדשות, "אני לא רוצה לראות, אני לא רוצה לדעת. אני רואה ספורט, אני רואה בישול, וכל יתר הדברים אני לא רוצה לראות אותם".
המודעות היא טובה אם היא באה יחד עם כוח הביצוע, השכנוע, לשפר את המצב. היא צריכה להיות מאוזנת, אחרת כמו שכתוב "אל תשים מכשול לפני עיוור". אם הוא עיוור ואתה שם לפניו בעיות כל כך גדולות, זאת אומרת, שלא מסוגל לפתוח אותן, למנוע או להפוך אותן לטובה, אז הוא נמצא בבעיה גדולה. מודעות עצמית צריכה תמיד ללכת יחד עם הכוחות, עם האפשרויות של האדם. שבעזרת המודעות החדשה הוא משפר את החיים שלו לטובה, ויודע מה זה באמת לטובה, שהמודעות הזאת תייצב לו כמה שיותר את הדרך הנכונה, את השלבים הנכונים, שלא יכנס לבלבול.
ואנחנו רואים שזאת הבעיה של כל העולם. מצד אחד פתאום נופל נשק כימי, נשק אטומי, לידי אנשים עם מודעות כזאת שיש להם כוח יותר ממוח. ויש בעיה. מצד השני, יש יותר מוח, שהוא רואה הכל, רואה את הנולד, ולא יכול למנוע את הדברים הרעים. אלא רק אם יש איזון בין שניהם, בין הרצוי למצוי כמו שאנחנו אומרים, שהרצונות שלנו יהיו תמיד מאוזנים עם היכולות שלנו, שאני אראה את הדברים במידה שהם עוזרים לי לשפר את החיים. ולא שאני אראה מדי רחוק, ולא אראה משהו שנמצא קרוב אלי, וכך אני מפספס את העיקר, איך עכשיו אני יכול לעשות את החיים שלי יותר נכונים.
לכן סתם להגדיל מודעות עצמית זה לא מספיק. זה מכלול של גישות, של פרדיגמה חדשה, בהתאם לכך כוחות, סביבה, ידע, ולא סתם להביא לאדם איזו ידיעה. לפעמים אנחנו רואים בעיתונים כל כך הרבה ידיעות, ואני חושב על הקהל הרגיל, בגובה שלו, במודעות שלו הרגילה, שמביאים לו כאלה ידיעות, מה הוא יכול לעשות עם זה. הוא פשוט לא מסוגל לעכל את זה נכון, וזה גורם לכל מיני תסכולים, בעיות, פחדים, חרדות. זאת אומרת, המודעות צריכה להיות מאוד מאוד מגוונת.
טל: מה ההבדל בין מודעות לבין ידע?
ידע זה מידע, זו אינפורמציה בלבד, אלה נתונים. ומודעות היא מה הסיבה לנתונים האלה, מה הם עלולים לגרום לטוב או לרע, מה התוצאה שיכולה להיות מהם, ואיך אני נכנס לזה ויכול לשפר, אני הסביבה והעולם. מכלול הדברים שקשורים לאותו הידע, זה נקרא "מודעות".
טל: יש גם את העניין שאני חווה, כאילו שדרך החוויה, דרך הלמידה העצמית שלי אני מגיע לאיזו מודעות. האם זה משהו שאפשר לתת לאדם, או שהוא בעצמו צריך להשיג אותה מתוך החיים שלו, מתוך החוויה שלו, מתוך ההתרחבות שלו?
החינוך הנכון הוא, שאנחנו מביאים את האדם למצב, שהוא בעצמו פותח את העולם, הוא בעצמו מגלה את העולם. כי אז יש לו את הכלים, ואם גילה אז יש לו כבר ידיעה על מה שיוצר את המצב, על המצב עצמו מתוך היצירה, ועל המשך, ואיך הוא יכול להשפיע על התוצאות. אבל זה דורש חינוך רחב, וחינוך אינטגראלי על הטבע הכללי, על החברה האנושית, על האדם בתוך החברה. סך הכל זה מה שאנחנו רוצים להחדיר לעולם.
טל: אמרת שהמודעות יכולה להיות דבר מבורך, אבל זה יכול להיות דבר מאוד קשה.
ומזיק.
טל: מודעות יכולה להיות חרב פיפיות, כי היא יכולה לגרום לאושר והרמוניה, ובאותה מידה היא יכולה להביא לסבל גדול אם האדם מסוגל להשתמש בה רק כלפי עצמו, ואין לו את הכוח באמת לתקשר עם הסביבה שלו. זאת אומרת, הוא מודע כל הזמן רק לזה שהוא נכשל, שהוא לא מצליח להתקשר עם הסביבה, שאין לו את הכלים להתמודדות נכונה דווקא עם הסביבה, והמודעות הזאת גורמת לו לסבל.
נניח שאנחנו מקבלים ידיעה על כך שיכולה להיות התקפת נשק כימי או ביולוגי שהוא יותר גרוע.. מה זה ייתן לאזרח הפשוט חוץ מהיסטריה. זה ישבש לו את כל החיים, הוא לא ידע מה לעשות, כי אין לו כלים לכך, אז המודעות הזאת היא שלילית.
אורן: אבל זו לא מודעות, זו ידיעה?
אבל אם עכשיו הוא יתחיל לקרוא על זה ולהתעניין ולדעת מאיפה זה בא ולמה ומה זה גורם וכולי, בכל זאת אין לו אמצעים כדי למנוע את זה, כדי להגן על עצמו, כדי להמשיך לתפקד לפחות בצורה הנכונה. ולכן אנחנו מונעים את הדברים האלה מהאזרחים, ומדברים עליהם רק כשאנחנו באמת יכולים להביא לו אמצעי הגנה.
אורן: אני רוצה להתעכב על המושג עצמו. אנחנו מדברים על מודעות עצמית, היום זה ביטוי שמאד באופנה לדבר עליו, אני מפתח את המודעות העצמית שלי, ואני כך, ואני לומד, ואני פה, ואני שם. מה יש מאחורי צמד המילים האלה "מודעות עצמית", מה זה אומר במילים פשוטות? להיות אדם שיש לו מודעות עצמית, זה דבר טוב? בהנחה שזה מאוזן, הבנתי שזה צריך להיות באיזו צורה מאוזן עם היכולות של האדם. אבל עוד לפני, אני מנסה להגדיר בצורה פשוטה כדי שאני אבין, בעיקר שאני ארגיש מה היא מודעות עצמית?
זה בעצם המקצוע שלי. פרט ללמודי ביו קיברנטיקה שאותם התחלתי, אחר כך עסקתי באונטולוגיה, שהיא תורת ההוויה. זאת אומרת, מה הוא הטבע, החוקים שלו, הסיבה, התהליך והמטרה, תפקיד האדם בו וכן הלאה, זאת תורת ההוויה, אונטולוגיה. ונראה לי שהתעמקות בה נקראת "מודעות עצמית", עד כמה שאדם מגיע. אצלי זה מקצוע, ואצל האדם הרגיל זה הצורך לדעת מי הוא, מה הוא, באיזה עולם הוא חי וכן הלאה.
אורן: "מי אני?", "מה אני?", "באיזה עולם אני חי?", מה זה להיות בעל מודעות עצמית, לדעת לענות לעצמי על השאלות האלה? אני לא מצליח לאחוז בזה, זה נשמע לי משהו מופשט, פילוסופי. משהו נשי כזה, לא יודע איך להגיד.
זה לא פילוסופי. אדם מוגבל בחיים, הוא צריך לדעת שהוא קם בבוקר, הולך לעבודה, חוזר מהעבודה, מפעיל טלוויזיה, צופה בכדורגל, הולך לישון. גם אישה קמה בבוקר, לוקחת את הילדים לגן, מסדרת את המטבח, צופה בתכנית על בישול או באיזו סידרה והולכת לישון. אנחנו לא מדברים על האנשים האלה, הם לא הולכים לפתח מודעות עצמית, הם חיים כמו שהחברה והתנאים שלהם מכתיבים להם לעשות.
אורן: כן, אבל היום יש כבר מודעות למודעות העצמית. הרבה אנשים כבר מרגישים שיש עוד משהו.
האמת היא, שאני לא כל כך רואה טלוויזיה.
אורן: אני רואה המון.
אלא אם האדם רוצה, במה האינטרנט מיוחד? בכך שאתה צריך לרצות להשיג משהו בו, אז אתה נכנס. בטלוויזיה, אתה מזפזף בין התוכניות, ויכול לפתוח איזה ערוץ, מקסימום אתה פותח תכנית על חיות, מה עוד יש שם חוץ מהנשיונל ג'יאוגרפיק, אני לא יודע.
אורן: אבל יש. למה אמרתי שזה משהו נשי, כי אני מכיר בעיקר הרבה נשים שהן באמצע החיים, פתאום יש להן זמן, הילדים כבר גדלו, אין דאגה לפרנסה, הכל בסדר, החיים זורמים. פתאום נפתח להן איזה חלון עם עצמן ומתחילה התבוננות על החיים, על עצמן, על מה שקורה, כמו שאמרת קודם במבט כולל. אני לא בדיוק מבין כשאומרים מודעות עצמית, מה זו מודעות עצמית? האם מישהו יכול להסביר לי מה היא? אני רוצה גם, כנראה שזה דבר טוב אם כולם מדברים על זה.
מודעות עצמית היא, מה מקומי בעולם הזה. מה הוא העולם ומה אני בו. לדעת עליי, ועליי זה כבר איפה אני, לאן אני, מה אני. זה נקרא "מודעות עצמית". זאת אומרת, זה מכלול הבעיות, זו אותה תורת ההוויה כמו שאמרתי על האונטולוגיה רק בצורה זעירה כזאת.
טל: איך זה שאנחנו לא יודעים מי אנחנו? זה הדבר הכי בסיסי והכי נעלם מאיתנו.
ודאי שאנחנו לא יודעים, כדי שנשיג את זה. כי אם נשיג, נבין, ואז נהיה מסגולים לעכל מי אנחנו.
אורן: תסביר שוב.
טל טוענת שאנחנו לא יודעים על עצמנו "מי אנחנו". "מי אני, מה אני, איפה אני נמצא, בשביל מה, למה, החיים שלי מכאן עד כאן וזהו, מה יש בתוך החיים, האם כל זה הוא רק כדי להחזיק את עצמי בחיים?" מודעות עצמית מתחילה מזה שאני מתחיל לשאול למעלה מההרגל, מכל התהליך הרגיל שאני נמצא בו כמו כולם. כשאני מעלה את עצמי קצת מעלה עם שאלות מהותיות. וכאן יש התפתחות שניתנת לאדם והוא יכול להשיג את התשובות לשאלות האלה, שאלות נצחיות ממש. גם דורנו נמצא מול שאלות הנצח האלה, אבל זה ניתן לנו דווקא כדי לחקור ולהשיג, ואנחנו לא נולדים עם זה. בניגוד לחיות שיש להן את מה שהן צריכות לקיום.
אורן: מה החשיבות לכך שאין לנו את זה?
כדי שאנחנו בעצמנו נפתח את הכלים להשיג את התשובות על השאלות האלה. השאלה בעצמה קיימת, במיוחד בזמננו, בדור שלנו היא ממש מנקרת את מוחנו, אבל תשובה עדיין אין. אבל מי שבאמת רוצה מאוד הוא מגיע לחינוך האינטגראלי.
אורן: ואם הייתי מגלה לך את התשובה מראש? נניח שהיו נותנים לך את התשובות לשאלות הקיומיות האלה מראש?
לא הייתי מסוגל לקלוט אותן, לעכל אותן.
אורן: למה? לימדו אותי הרבה דברים.
לימדו, כלומר לאט לאט. אני למדתי באוניברסיטה את תיאורית איינשטיין, פיסיקה קוונטית וכל מיני דברים כאלה. זה לא היה המקצוע הראשי אלא קורס רגיל אחד. גיאומטריה מיוחדת של רימן, זאת לא גיאומטריה בשטח או במרחב שלנו אלא בצורות האחרות. וזה דבר לא רגיל למוח שלנו כי אנחנו לא קיימים, לא מותאמים לפי הצירים האלה, של זמן, תנועה, מקום שיכולים להשתנות. הזמן יכול להשתנות, המקום יכול לקבל צורה אחרת לגמרי, צירים אחרים, מימד אחר וכן הלאה. אנחנו צריכים לזה התפתחות, לא התפתחות שכלית כמו שאתה אומר שלמדת הרבה בחיים. זה שלמדת הרבה בחיים לא שינה אותך.
אורן: כאדם?
כן, זה לא שינה את התכונות שלך. תכונות, הכוונה היא לא שנעשית קצת יותר פזרן, יותר גאוותן, יותר רך, יותר יפה, יותר אדיב. אני לא מדבר על התכונות האלה אלא על תכונות הקליטה של זמן, תנועה, מקום, העולם, שאתה יכול לעכל את המציאות בצורה אחרת. כמו שאומרים בפיסיקה המודרנית, הם מדברים על צורה אחרת לגמרי, שיש חוץ מהיקום שלנו אפילו עוד כמה אין סוף כאלה, שנמצאים אחד בתוך השני ואנחנו ביניהם ועוד ועוד. אנחנו צריכים לזה כלים שונים, חדשים, תכונות חדשות טבעיות, לא אלה שנולדנו איתן אלא חדשות, נוספות ואין לנו אותן.
אורן: זה נקרא לפתח מודעות, לפתח תכונות חדשות?
כן, זה נקרא לפתח מודעות לעולם שאתה נמצא בו. כשאני רוצה לחקור את הכוס אני צריך להיות מחוץ לכוס ולמעלה מהכוס, ואז אני יכול לחקור את הדבר. שיש לי כלים כביכול לבלוע אותו, לבנות בתוכי את המודל שלו עם כל מה שיש ויכול להיות בו. זו המודעות, ועל העולם שלנו ועליי אין לי את זה, אני נמצא בתוך ואני לא מבין את עצמי ולא מבין את העולם. אם אנחנו מדברים על מודעות אמיתית, אנחנו צריכים קצת להתעלות מהעולם, להתעלות מהאדם. מה זה להתעלות? להתעלות מהטבע של האדם והטבע של העולם.
טל: זו יכולת להתבונן מבחוץ?
זה נקרא להתבונן מבחוץ, אבל באיזו תכונה אני מתבונן על העולם הזה? כשאני לומד את העולם הזה, אני לומד שכולו רצון לקבל, רצון ליהנות, לקבל הנאה ותענוג, רצון למלא את עצמו, להחזיק את עצמו, להתפתח מעצמו, רצון לבלוע אחרים לטובת עצמו. זה בעצם מה שנקרא "האגו", רק בצורת הדומם, צומח, חי ומדבר. זאת אומרת, זה כל הטבע, כל הטבע הוא רצון למלא את עצמו. כל פריט ופרט וכל היקום כולו שומר על עצמו, ובוחר בכל פעם ובכל רגע ורגע בקיומו, איך להחזיק את עצמו בצורה הטובה ביותר לעצמו. זה נקרא כוח האגו, כוח הרצון ליהנות, הרצון לקבל הנאה ותענוג. זה כל החומר, כך פועלים כל הכוחות. כמה שנכנסים לתוך החומר, פותחים עוד כוחות, גלים, נכנסים לתוך אטום, באים ליקום כולו, לא חשוב מה, בכל מקום זה אותו החוק. כל פריט רוצה לעשות טוב לעצמו. ולכן יש תמיד ניגודיות, התנגשות, התקשרות, מאבקים, ותמיד החזק יותר הוא המנצח. כמו שבכל הכוחות שלפנינו, בפיזיקה וכן הלאה, זה הטבע של העולם הזה. והטבע הזה נקרא "רצון לקבל", לקבל טוב לעצמו, כל הזמן, כמה שיותר, ולפלוט מתוך עצמו, להוציא, להרחיק מעצמו דברים מזיקים. לקרב את המועיל ולהרחיק את המזיק, זאת תכונת הקבלה שיש ביסודו של כל פרט, וכל היקום כולו.
אורן: זו התשובה לשאלה מהו העולם שבתוכו אני חי?
כן. זה הטבע שלו.
אורן: שזו אחת השאלות שאמרת, שהיא יסוד המודעות העצמית?
כן. וכדי לחקור את התכונה הזאת, את העולם הזה שנמצא בטבע הזה, אנחנו צריכים לעלות מעליו. מה זאת אומרת לעלות? להיות בצורה ההפוכה ממנו, ברצון להשפיע, רצון לתת, רצון לגרום טוב.
אורן: למי?
אפילו לאותו עולם, אפילו לאותם היצורים שנמצאים באותו עולם. העולם כולו הוא דומם, בתוכו יש צומח, חי, מדבר, על פני כדור הארץ. אז אנחנו צריכים לרכוש את הכוח השני שלא נמצא בטבע שלנו. כי אפילו שיש לנו פלוס ומינוס בטבע שלנו, הם לא כוחות לתת ולקבל, אלא שניהם פועלים כדי להרוויח על חשבון הזולת. והטבע ההפוך, למעלה מהעולם שלנו, הוא יכול להיות כדי לתת ולגרום טוב לזולת. ואני אגרום לו טוב, לא מפני שזה יהיה טוב לי, כי אז זה אותו כוח אגואיסטי רק בצורה עקיפה, אלא להיות באמת בכוח ההשפעה הטהור. הייתכן דבר כזה? אני לומד דבר מדבר, ומתאר לעצמי שהדבר הזה כן יכול להיות קיים.
עוד יותר מזה, אני יכול לתאר לעצמי שהכוח הזה, כוח הנתינה, דווקא נמצא ופועל ונותן לכל היקום הזה את אנרגיית הקיום. כי מאיפה יש ליקום שלנו כוח להתקיים, לסובב את כל האלקטרונים, את כל הגלים, את כל הדברים? מאותו מפץ מאד קטן. אנחנו אומרים "המפץ הגדול", מה זה גדול? זו הייתה נקודה. כשאנחנו חוקרים לפי הנוסחאות שלנו, כל זה קרה תוך שבריר שנייה, ובמהירות מעל האור זה כבר התרחב לפרסאות, ואחר כך עוד ועוד. מאיפה בא "המפץ הגדול", מאיזה כוח, מאיזו נתינה גדולה הוא הגיע? מכוח ההשפעה, שהוא הפוך מכל היקום הזה. והוא בעצם נתן את האנרגיה הזאת, במפץ הזה, לכל היקום עד היום. וכל מה שקורה בתוך היקום, אין ספור כוכבים, כמו הכוכב שלנו, השמש, וכל מה שקורה, כל האנרגיה העצומה הזאת, היא רק מאותו הפיצוץ הקטן.
אורן: אתה אומר שהפיצוץ הזה, הוא איזה ביטוי לכוח יסודי שקיים בטבע, של נתינה?
כן. של כוח השפעה, נתינה.
אורן: ומה קורה מזה?
מזה הוא יוליד את כל מה שאנחנו משתדלים לגלות היום, ועוד לא הגענו אפילו לקצה.
אורן: לפי התפיסה שלך, זה כביכול יסוד החיים?
זה יסוד החיים. אנחנו לא מגלים את זה בצורה גלויה, אבל הכוח הזה נמצא בתשתית של כל המציאות, כוח ההשפעה.
טל: אז כיום אנחנו נמצאים בתוך מצב שנקרא, "קבלה", "כוח הקבלה", ולכן חסרה לנו מודעות, אנחנו לא רואים את זה. ובאמת כשלמדתי פסיכולוגיה קוגניטיבית, למדנו שיש סביבנו אין סוף גירויים, אבל המוח שלנו מסוגל לקלוט מתוכם משהו מאוד צר וקטן, ולכן המוח משתמש במשהו שנקרא יוריסטיקות, סטריאוטיפים, כל מיני תבניות מוכנות שיש לנו, שמאפשרות לנו לקלוט את המציאות בצורה כמה שיותר פשוטה ומהירה. כי אנחנו כל כך מוצפים בגירויים.
אנחנו צריכים תמיד לשייך כל דבר שאנחנו רואים, למשהו דומה. רק בצורה כזאת אנחנו קולטים.
טל: ואנחנו יודעים כמה סטריאוטיפים, גורמים לנו לעשות טעויות וליצור קונפליקטים, בגלל שהתפיסה שלנו היא מאוד מוגבלת. זאת אומרת, בגלל שאנחנו חיים בתוך מה שאתה קורא לו, תכונת הרצון לספוג ולנצל, אז זה קשור איכשהו גם לזה שיש לי מודעות מאוד צרה. אם אני אעבור לתכונה השנייה הזאת, איך זה ירחיב לי את התפיסה?
אנחנו נוכל לחקור את הטבע שלנו בצורה נכונה, בצורה בלתי תלותית. כשאני חוקר משהו, אני צריך להיות מחוץ לזה, כי כשאני נמצא בתוך הרצון לקבל, בתוך הטבע הזה וחוקר, לא יוצא לי כלום, חוץ מהאופנים של הטבע הזה, הקרובים אלי, שאני מסוגל בכלל לחוש. כי מה שאני לא חש, אני גם לא יכול לבנות לזה מכשירים, ולא לגלות שום דבר.
אנחנו מתקדמים בזה רק קצת, יותר ויותר, ואז אנחנו בונים מכשירים ומגלים שיש עוד תופעה, ועוד תופעה. לתופעות האלה אין סוף, אבל בכולן, ככל שנגלה, ואנחנו עוד לא גילינו אפילו אלפית דאלפית של כל היקום הזה וכל התופעות שבו, אנחנו בכל זאת לא נגלה משהו שהוא מחוץ לאותו רצון לקבל, מחוץ לאותו הטבע. זאת אומרת, אנחנו לא נדע על הטבע שלנו בדיוק שום דבר יסודי, ותמיד נהיה בו. וכשאנחנו בודקים את עצמנו, הקיימים בתוך הטבע הזה של הרצון לקבל, הרצון ליהנות, אנחנו רואים שהטבע הזה, בסופו של דבר הורס אותנו.
אורן: במה זה הורס אותנו?
בזה שאני כל הזמן חושב רק על עצמי, ואני חייב כל הזמן להיות במאבק עם הדומים לי, עם בני האדם, ועם הטבע, הדומם, הצומח, והחי. אני כל הזמן צריך לערוך מלחמה נגד כל דבר שמסביבי, עם הדומם, הצומח, החי, ובני האדם.
אורן: איזה סוג של מלחמה?
מלחמת קיום. הישרדות.
טל: זו הסיבה שהתפיסה שלי כל כך צרה, כי כל הזמן אצטרך לשמור על עצמי?
לכן אנחנו רוצים לעצום עיניים ולא לחשוב על כלום. תן לי קצת לעבוד, קצת להרוויח, קצת מפה ומשם וגמרנו לא יותר מזה. אני מפחד לברוח, לפרוץ את הגבולות האלה, כי שם אני נתקע במאבקים ובבעיות. כל אחד קובע לעצמו איזה רף שמעליו הוא לא רוצה, שם קיים משהו לא ידוע, שם האנשים החזקים, המאבקים המיוחדים, לא כדאי. אדם, אם הוא שפוי בדעתו, אפילו החזק והבטוח ביותר, כל הזמן איכשהו עובד עם הרצון ליהנות שלו, וזה מחזיק אותו בכל הגבולות.
טל: אם נחזור ליומיום שלנו ואיך חוסר המודעות גורם לנו לבעיות, נבחין בנקודה מאוד מעניינת, במשהו שנקרא נקודות עיוורון, עובדים עליהן עם מנהלים בעבודה ועם אנשים בזוגיות, בכל מיני מצבים שבהם אנחנו מתנהגים באופן לא מודע. אחרים רואים זאת עלינו אבל אנחנו לא רואים את עצמנו, ובכלל אנחנו לא רואים את עצמנו בצורה אובייקטיבית. ואיך אדע אם יש לי איזו נקודת עיוורון? אם יש לי תגובה מאוד חזקה, חיובית או שלילית, למשהו מחוצה לי, סימן שיש משהו בי שאני לא מודע לו, שאני רואה אותו מחוצה לי והוא מאוד מפריע לי, דווקא כי הוא קיים בתוכי. למשל עשו מחקר, וראו שנשים שהייתה להם תגובה מאוד שלילית לתמונות ארוטיות, דווקא היו שיפוטיות כלפי זה, וכשבדקו את הפיזיולוגיה שלהן, ראו שדווקא אצלן הייתה עוררות גבוהה יותר. אלה נשים שלא קיבלו את המיניות שלהן, ולכן כשהן ראו זאת מחוצה להן זה עורר אצלן תגובה שיפוטית שלילית.
זאת אומרת, זה כוח הגנתי של הגוף שמונע מהאדם להתרגש מדי, לצד החיובי או לצד השלילי, כדי לא להוציא אותו מהאיזון.
טל: כן, זה משהו בתוכי, שאני לא מקבלת וגם לא רוצה לראות אותו בעצמי, ואם אני רואה אותו מחוצה לי זה מאוד מפריע לי.
זה שייך למוסכמות, לחינוך, לכל דור ודור. אם היום, היינו מביאים אדם שחי לפני כשמונים שנה, והוא היה רואה איך אנחנו מתנהגים במשפחות, ברחוב ובכל מקום, הוא בכלל לא היה מבין לאן הגענו.
טל: אבל לא מדובר רק בדברים של מוסכמות, זה יכול להיות כל דבר. נניח שמישהו מאוד מצליח וזה מאוד מעצבן אותי, משהו בתוכי לא רוצה לראות אותו, כי אני עדיין לא מספיק מצליח.
נכון. את אומרת שיש כאן פשוט הקרנה פנימית, את מזהה אותו בפנים, ולכן את לא מסכימה לראות את אותה דמות לפנייך. זה גם נכון.
טל: ובכלל יש בי הרבה דברים שאני לא רואה אותם ואחרים כן רואים, אני מסתירה אותם מעצמי מכל מיני סיבות.
כן.
טל: אז מאיפה נובע העיוורון הזה?
אורן: מאיפה זה נובע, וגם איך זה עובד? תסביר את הטכנולוגיה. כי הבנתי שאתם מבינים זה את זה, ואני לא בדיוק הבנתי. אמרת, הקרנה פנימית, תסביר מה יש בתוכי, מה בדיוק קורה פה?
אני לא כל כך רציתי להיכנס לזה, הסכמתי למה שהיא אומרת מראש.
אורן: יש גם פתגם יפה שאומר "כל הפוסל במומו פוסל", כאילו כשאני רואה בך משהו לא טוב, סימן שהוא נמצא בי.
טל: אני עיוור כלפיו, אני לא מזהה אותו בי, אבל באחרים אני רואה אותו, ודווקא באחרים הוא מאוד מציק לי.
אורן: האמירות האלה נכונות?
זה נכון, אבל איך שמפרשים זאת, זה לא נכון.
אורן: לכן אני מבקש שתפרש לי את זה. אנחנו מדברים על מודעות עצמית, ואומרים שיש בתוכי ים של דברים שאני לא מודע אליהם, ואז כשאני רואה משהו בך והוא כאילו מנצנץ לי, יכול להיות שיש משהו דומה בפנים בתוכי שאני לא מודע לו.
מה זה נותן לכם, אני לא מבין?
אורן: אני לא יודע מה זה נותן, אני שואל קודם כל אם זה באמת נכון?
יחסית.
אורן: כדאי כך להתייחס? אנחנו פה בדיון על מודעות עצמית בדרך לאושר, משהו מאוד תכליתי.
ברור שכל הפוסל במומו פוסל, כי מצד אחד, אם לא הייתה לי התכונה הזאת, אז לא הייתי מגלה אותה באחרים, מצד שני, אפילו אם תיקנתי את התכונה הזאת, אני בכל זאת יכול לזהות אותה באחרים. זה לא שאני עיוור כביכול, ולא מרגיש את התופעות האלה, אני ממשיך להרגיש אותן, למה לא? אלא שאני יכול אולי לסלוח לאדם האחר, להביא אותו לתיקון, לעזור לו. כלומר, יכול להיות שהתכונה הזאת הייתה בי ונתקנה.
אורן: אני אשאל אותו דבר בצורה אחרת ואולי אז השאלה תהיה ברורה. כשאני רואה סביבי דברים, נניח בך ובטל, האם אני יכול ללמוד מזה משהו על עצמי בדרך למודעות עצמית, בדרך למשהו תכליתי שמכוון לאושר? לא סתם אני, אין לי כוח לכל הבלבול הזה, אני צריך משהו שיביא אותי לאושר. אמרו לי, מודעות עצמית זו תחנה בדרך לאושר. האם כדי להכיר את עצמי טוב יותר בדרך אל האושר, אני יכול להסתכל עליכם, על הסובבים אותי, וללמוד מזה משהו על עצמי?
אני לא מקבל את זה.
אורן: אני שואל, אני לא קובע שזה כך.
אני מקבל רק דבר אחד. אני צריך אֶתָלון.
אורן: מה זה אתלון?
צריך קני מידה ברורים ובטוחים, כמו שאמרתי על כוח ההשפעה, הנתינה. אני צריך כזה דבר. זאת אומרת, אני צריך קודם כל סביבה שעובדת על מטרה אחת, להגיע לכוח השפעה הדדית, ערבות הדדית, תמיכה הדדית.
אורן: בין האנשים?
כן, בין האנשים. ולא חשוב שהם עדיין לא כל כך הגיעו לזה, אבל יש להם את המטרה הזאת, להגיע. ואני רוצה להתכלל בסביבה הזאת, להיות בה, לאבד את עצמי שם, ומנקודת ההתכללות שלי בהם לראות את כל התופעות, לראות את כל העולם.
אורן: אם אני רוצה לפתח את המודעות העצמית שלי בדרך לאושר, אני צריך לקחת לעצמי סרגל שהוא הכוח של הנתינה?
אני צריך סביבה.
אורן: סביבה שזה מה שיש בה, זה מה שמאפיין אותה.
אני צריך עיגול, איזו חממה, שבה אני מתפתח בצורת ההשפעה, רוכש את אותו כוח שהביא לנו המפץ הגדול, שמחזיק את כל הטבע. אני יכול לבנות את הכוח הזה בחברת אנשים שמבינה שהיא צריכה להתעלות מעל הטבע שלנו. אני יכול להתכלל בסביבה כזאת, לרכוש קצת מהכוח הזה, להתחיל ממנו להתכלל, ואז לצפות בכל העולם וגם בתוך עצמי, ואז אני רואה את האמת. כל היתר זו פסיכולוגיה שכבר הסתיימה ואין בה שום דבר טוב, רק בלבול.
טל: האם זה קשור לכך שכל אחד מאיתנו רואה רק חלק אחד של המציאות וכשנמצאים עם עוד אנשים, רואים משהו יותר שלם?
את מבולבלת והוא מבולבל ואני מבולבל, ואנחנו מתחילים להתבלבל ולהעביר בלבול מזה לזה. איך אני יכול להבין אותך ואיך את יכולה להבין אותי? כולנו מקולקלים, כולנו לא יודעים במה אנחנו, לכן כל הדבר הזה כבר נגמר. איפה הפסיכולוגיה, פרויד, מסלו וכל השאר? נשאר מהם קצת בצורה רעיונית וזהו.
טל: אז מה כן?
רק אם אנחנו תופסים את תכונת ההשפעה, ההפוכה מכל העולם שלנו, ויכולים לייצר אותה במשהו, כמעין משהו, בתוך קבוצת אנשים שרוצה לבטל את האגו. ואז בצורה מלאכותית, כשאנחנו מבטלים במשהו את האגו, למען חיבור בינינו, אחד לשני, שזה נקרא ערבות, אנחנו בתוך היקום שלנו מייצבים איזו בועה כזאת שדומה לאותו הכוח החיצוני שנמצא מחוץ לכל הטבע שלנו, לכל היקום, אנחנו מייצבים אותו, מייצרים אותו בצורה מלאכותית. וכשאנחנו נכללים כך זה עם זה, ומייצבים את הכוח החיצוני הזה בניגוד לאגו שלנו, שכל אחד דורך על האגו כדי להתחבר עם האחרים, בתוך חברה קטנה כשאנחנו מחזיקים זה את זה, ואנחנו מסוגלים לעשות זאת, אנחנו יוצרים אצלנו כאן, בכל היקום הזה, איזו בועה קטנה. זה נקרא קבוצה, בחוקי ערבות הדדית, ביטול האגו וחיבור מעליו, בינינו.
ואז מתוך הנקודה הזאת אני יכול לראות את כל היקום. אבל בלי לצאת מהקבוצה, כל הזמן אני ממש נכלל בה, נמצא בה, מתחבר בה, וכל הזמן מחזיק בה כמו ברחם.
טל: לא הבנתי איך זה עוזר לי לראות משהו.
אני מתחיל לראות את הטבע של דומם, צומח, חי ומדבר בתוך היקום, מהנקודה הזאת הפנימית של הבועה, מהטבע השני. ורק אז אני יכול לקבוע מדידות כלשהן, באיזו עוצמת אגו אני בודק, אני רואה, מה התופעות האלה, האם הן אמיתיות, נכונות או לא? כי אני מתחיל למדוד אותן בין היקום שהוא כולו אגו, לבין הבועה שלי שהיא ההפך ממנו, רצון לקבל ורצון להשפיע. ואז אני מתחיל למדוד עד כמה זה קרוב, עד כמה זה רחוק, ומתחיל להרגיש את השינויים שביקום, עד כמה הם מתקרבים לבועה שלי או לא? או שהתרחקות שלהם גם יכולה להיות מעין התקרבות, כי זה מגיע נגד הכרת הרע.
אורן: של מי?
של אותם בני אדם שנמצאים ברצון לקבל.
טל: התקרבות במה, בתכונות?
התקרבות להכרחיות להיות גם בתוך הבועה הזאת. ואז אנחנו יכולים יותר ויותר לקרב בני אדם למודעות הזאת האמיתית, להיות בתוך הבועה הזאת, המלאכותית, אבל אנחנו מתחילים להרגיש שפועל שם כוח חדש. אנחנו מייצבים את הכוח הזה, את כוח ההשפעה, מתוך ביטול של האגו שלנו.
זאת אומרת, האגו שלנו הוא דווקא טוב, לא מן הסתם הוא נמצא ביסוד הטבע שלנו. כי בהתבססות עליו אנחנו יכולים לבנות את הכוח הזה הא-לוהי, שנמצא מחוץ לגבולות היקום.
טל: יש שם ידע?
שם אנחנו מתחילים לקבל את כל הידיעות, וזה נקרא המודעות האמיתית. כי אני נמצא בנטייה לצאת מהטבע שלי, מהרצון לקבל ורוכש את הטבע השני, רצון להשפיע, ואז יש לי בידיים את שניהם ואני מתחיל לראות אחד בתוך השני ואיך לשלב אותם. ואז אני כמו אדם שיוצא לחלל.
אורן: אסטרונאוט.
כן, בעטיפה שלו, בחליפת החלל, כי אני נמצא בתוך הרצון להשפיע, ובחלל הזה של הרצון לקבל. ואז אני יכול לחקור.
אורן: כשאתה אומר להשפיע, הכוונה היא לתת?
כן.
אורן: נעשה סיכום ביניים. אנחנו מחפשים אושר ולשם כך צריך מודעות עצמית. אתה אומר שהדרך היחידה לרכוש מודעות עצמית זה לפתח יכולת לחקור את עצמך ואת העולם ממקום יותר גבוה מהמקום בו אתה והעולם נמצאים עכשיו. אמרת שהטבע שלך, של כל בני האדם, של היקום, של כל פרט שקיים, הוא לשמור על קיומו ולספוח לתוך עצמו את מה שטוב ולפלוט את הרע. ולכן כל הזמן, כל פרט במציאות נמצא בהתנגשויות עם פרטים אחרים.
אם אתה רוצה להבין משהו על החיים, על עצמך והחיים ולהגיע לאותו אושר, עליך לייצר בתוך המציאות הזו איזו אינטראקציה מלאכותית חדשה שעובדת לפי רציונל אחר שבה. במקום כוח שמופעל רק כדי לספוח כל הזמן ולהתנגש עם האחרים, אתם רוצים לעשות איזו אינטראקציה הדדית של נתינה ביניכם. העיגול הזה שדברת עליו, בעצם מאפשר לך לעלות קומה כביכול ולהסתכל על עצמך, על אחרים ועל העולם שבו אתה חי ממקום חדש, בזוית חדשה, מתוך נטייה חדשה, מתוך כוח חדש. האם הבנתי עד כה?
כן.
אורן: האם כל התהליך הזה מביא אותי למודעות עצמית?
כן.
אורן: אני שואל כי הרבה פעמים אמרת, שבתהליך הזה, באינטראקציה המלאכותית החדשה שאתם מייצרים "אתה מבטל את עצמך", ואני חשבתי שבמודעות עצמית אני אתחיל להכיר את עצמי יותר, ופתאום איבדתי.
אתה מתעלה מעל הטבע שלך. החתול יכול להבין את עצמו כשהוא חתול? גם אדם לא יכול להבין את עצמו כשהוא אדם. אתה צריך להיות יצור בדרגה שהיא למעלה ממנו.
אורן: יותר למעלה זה בנתינה במקום בקבלה עצמית?
כן. ואז אתה יכול ללמוד את כל מה שיש למטה.
אורן: ואז אני מודע לעצמי?
ואז אתה מודע לעצמך, לכל הכוחות שמנהלים, מפעילים אותך, פועלים. ואתה יכול גם לנהל את עצמך על ידי שני הכוחות המנוגדים האלה. אתה באמצע, המודעות שלך נמצאת כבר באמצע.
אורן: בין מה למה?
בין חכמה, בינה ודעת.
יש לך דעת, מודעות מהמילה דעת. יש לך חכמה, ויש לך בינה. חכמה זה רצון לקבל, כוח מה, מה יש לי, ובינה זה רצון להשפיע, זו הבנה, זו התפשטות, יציאה החוצה. כשיש לך את שני הכוחות האלה מאוזנים, ביניהם אתה בונה את הדעת, מודעות. אז אתה באמת אדם שעומד בין שני הכוחות האלה, בין הכוח שברא את היקום עם כל הטבע, דומם, צומח, חי ומדבר, לבין הכוח שפועל בתוך היקום. אתה נכלל משני כוחות.
אורן: הנטייה הטבעית שלי ושל כל פרט בבריאה, ביקום, היא לקבל. ובאינטראקציה החדשה של לתת?
אתה יוצר סיטואציה אחרת, הפוכה, לתת. כאילו הפכת את הכל היקום הפוך.
אורן: ואז בין שתי הצורות האלה נבנית המודעות העצמית שלי?
ודאי. תמיד היא קיימת, אפילו בעולם שלנו. בעולם שלנו אנחנו בונים מודעות, ממה? תמיד בין פלוס למינוס, בין הגבולות. תמיד זה כך, אחרת אנחנו לא מבדילים בכלום, תמיד בין זה לזה. אבל כאן אתה רוכש מודעות שדרכה אתה מסתכל על העולם. זה נקרא תורת הה-ו-י-ה האמיתית, אתה מתחיל להכיר את הטבע האחד על ידי הטבע השני, ולומד את שתי צורות הטבע, גם את הטבע לקבל וגם את הטבע להשפיע ואתה נכלל משניהם, המודעות שלך נכללת משני אלה.
טל: מהלימודים בפסיכולוגיה קוגניטיבית, אני זוכרת משפט אחד של מרצה שאמר, שמכל המודלים שבנו, של איך אנחנו תופסים ומעבדים את המידע במוח וכולי, לא מצאו מי האיש הקטן שיושב לנו בפנים וחווה את כל הדבר הזה. את זה הפסיכולוגיה עוד לא הצליחה להבין. מה היית עונה על השאלה הזאת? מי הוא האיש הקטן בתוכנו שחווה את המציאות?
אני מכיר את הדרישה, את הגישה הזאת, הייתי אומר לו שהאיש הקטן שצופה עלינו היא אותה הנקודה שמנותקת מהאגו ומאפשרת לנו להתעלות ממנה, מכל הטבע, ולבנות את המודעות הבלתי תלותית בטבע שלנו.
אורן: לא הבנתי.
יש בתוכנו נקודה שאינה תלויה ברצון לקבל, בטבע שלנו, באגו שלנו. את הנקודה הזאת אנחנו יכולים לפתח על ידי סביבה שבה כולם כאלה, כולם אגואיסטים עם נקודה פנימית ורוצים להתעלות מעל הטבע שלהם. ואז אנחנו מתחברים יחד באותה הנקודה, ובונים ממנה נקודה גדולה וחזקה, מבטלים את האגו שלנו, מוותרים עליו וחיים כביכול בתוך הנקודה הזאת. אנחנו רוצים להרגיש את עצמנו מעל הטבע, כלומר, להיזון מתוך החיבור בינינו, לקבל משם את כל הידיעה, את כל ההרגשה, התמיכה, הביטחון, הרגשת האושר, הרגשת הקיום. זאת נקודה שנמצאת בתוך כל אדם ואדם, בחלק מהאנשים היא יותר בולטת, מאירה, ואז האדם נמשך לכזה תרגיל, ויש כאלה שהיא לא כל כך בולטת בהם.
אורן: אם אני מבין נכון את התפיסה האינטגרלית שלך, מודעות עצמית היא משהו שאדם לא יכול לפתח לבד עם עצמו, אלא רק באינטראקציות חברתיות? זאת אומרת, זה תנאי לפיתוח מודעות עצמית אמיתית, לצאת כאילו מתוך כל המדדים השקריים וההסתכלויות הדמיוניות, זה רק באינטראקציות עם עוד אנשים.
כן.
אורן: למה נעשה כזה דבר? יש פה משהו טריקי. כדי לפתח מודעות עצמית אני צריך אנשים אחרים.
כן.
אורן: לכאורה, מודעות עצמית היא דבר הכי אישי, הכי אינטימי שלי. אני מבין שמדברים פה על תובנות, על רגשות, על עולם פנימי חדש שנפתח.
מה תלמד מזה, על איזו בהמה קטנה ואומללה אתה, שכל הזמן חיה ודואגת לעצמה? על ידי כך לא תצא מהטבע שלך, תישאר כמו שאתה, אדם קטן שחי את שבעים שנותיו וזהו. בכל פעם שומר על עצמו כדי שירגיש יותר טוב וזה הכל. מה יש כאן בכלל ללמוד על הרצון לקבל? אתה צריך ללמוד דווקא על האפשרויות להתעלות מעליו.
אורן: אני רוצה להתעלות מעליו, השאלה היא, האם אני יכול ללמוד את זה בכוחות עצמי.
טל: יש טכניקות כאלה שאומרות, שמספיק שאזדהה עם הנקודה הזאת כל הזמן ומשם אסתכל על עצמי, ועל ידי כך אגיע למודעות עצמית.
לא, אי אפשר.
אורן: חובה שיהיו אינטראקציות עם עוד אנשים.
כן.
אורן: למה?
כי הנקודה הזאת לא נותנת לך שום יציאה מהאגו. היא נמצאת בשבי בתוך האגו, תחת שליטת האגו. בכל זאת, ככול שתתחיל לסובב וללבן אותה, בכל זאת מתוך האגו תעשה את הפעולות. אתה צריך במקום הגוף שלך, "גוף" זה נקרא האגו שלך, הרצון לקבל שלך, לא הבשר, אז במקום הרצון לקבל שלך שבתוכו נמצאת הנקודה הזאת, אתה צריך עטיפה אחרת סביב הנקודה הזאת, אתה צריך את הנקודות האחרות שיתמכו בך, באמת לנתק את הנקודה הזאת מתוך עצמך.
אורן: אז זה באמת כך, המודעות העצמית שלי יכולה להתפתח בעזרת עוד אנשים שרוצים בזה.
כן.
אורן: כל הזמן אתה מתייחס לאגו בצורה שלא נוח לך איתו. מה לא בסדר באגו?
הוא מגביל אותי.
אורן: האגו?
כן. אני חי בצורה מאוד מוגבלת. התחלתי מהשאלה שלה. אני לא יודע מי אני? מה אני? מאיפה אני? למה אני? מה כל העניין הזה שמסביבי, מה הטעם בחיי? סוף סוף בשביל מה אני חי?
אורן: כל השאלות האלה הן שאלות שאני מניח והאגו מעורר באדם. אדם בלי אגו הוא מרוח על הרצפה, הוא כלום. הוא חי כמו חתול.
כל אותן השאלות הן דווקא מאותה הנקודה שבלב.
אורן: נראה לי שאנחנו באיזה מינוח לא ברור. האדם צריך להרגיש לא בסדר עם האגו שלו? זאת אומרת, לכל אדם יש אגו, לא? זה לא דבר טבעי? האגו הוא כוח טבעי?
טבעי, אבל למה אני צריך להסכים רק עם הטבע האחד הזה? אני נמצא כלול בתוכו, אני ממש כמו בבית הסוהר. אני לא יכול, לא לחשוב מחוץ לו, לא לראות, לא להריח, לא לנשום, לא כלום, כל רגע ורגע אני רק חושב איך לפרגן לו. אני מסתכל מהנקודה שלי שנותנת לי קצת הרגשת עצמאות, וזאת הנקודה שהיא תחילת האדם שבי. כי בלי הנקודה הזאת, כל הגוף שלי הוא סתם בהמה, סתם מכונה, כמו כל הבהמות.
אני נבדל מהם, כי יש לי את הנקודה העצמית הזאת, יכולת לבדוק מעל עצמי ולבדוק את עצמי, להרחיב את גבולות המודעות שלי.
אורן: בתהליך ההתפתחות, בהרחבת גבולות המודעות, האדם עובד עם האגו שלו, או שהוא זונח אותו כאיזה דבר שאין לו צורך?
לא, הוא עובד עימו, אבל עובד עימו מתוך "עזר כנגדו", בהפכיות אליו. קודם אני רוצה לנתק את הנקודה שלי מהאגו, ואחר כך מתוך הנקודה הזאת להתחיל לעבוד עם האגו. למה? כדי להגדיל את הנקודה הזאת, דווקא.
אורן: אז זה הופך להיות כמו אותם פלוס ומינוס שיש באטום.
אבל אלה שתי צורות שהן כבר הפוכות. באטום אמנם כביכול יש שתי צורות כאלה, שזה נותן וזה מקבל, כך נראה לנו, אבל שתיהן נמצאות בתוך טבע אחד של הרצון לקבל, רצון ליהנות. גם האלקטרון, שהוא כביכול נותן, או ההיפך, זה תלוי איך אנחנו מחשיבים את זה, או פרוטון שהוא נותן או מקבל, זה לא חשוב איך, אז שניהם פועלים לטובת עצמם, לפי הטבע שבהם.
אל תיקח אטום, קח בני אדם. האם אתה מסוגל לעשות איזו תנועה שהיא לא לטובתך? אתה נמצא בשבי בתוך הטבע של הרצון לקבל, הרצון ליהנות.
אורן: מה זה נקרא מודעות עצמית, להיות מודע לזה?
לא רק להיות מודע לזה אלא לראות, לצפות בטבע הזה מהצד ומהטבע השני, מהטבע של להשפיע, לתת ללא שום חשבון של רווח לעצמי. כמו שעכשיו אתה לא יכול לעשות שום דבר, אלא רק לטובת עצמך, אתה יכול לצאת מהטבע שלך ולהשפיע לזולת ללא שום חשבון לעצמך. שום חשבון. לא שאולי יהיה לי, אולי, כן, כי בעולם שלנו זה לא ניתן. בעולם שלנו אתה חייב לקבל בחזרה איזה רווח, אחרת לא תהיה לך אנרגיה לתת, לעשות איזו פעולה הקטנה ביותר.
אורן: מה זה נותן לי? זה נשמע שמחליפים לי מנוע. עד היום היה לי מנוע שעובד נניח כך, בצורה שהוא סופח פנימה, עכשיו יש לי מנוע חדש בצורה של פולט החוצה. בשביל מה לי כל זה?
חופש.
טל: האם זה יהפוך אותי לאדם יותר מאושר ואז אני אהיה גם נניח הורה יותר טוב, עובד יותר מוצלח. כי כל הסדנאות האלה שעושים, בסופו של דבר הן בשביל להצליח בחיים שלנו, להיות אנשים יותר מוצלחים בחברה.
על ידי האימונים האלה אנחנו בונים אנשים שהם נמצאים בחיים יותר מאושרים. כי הם מתחילים להבין את היחסים בין האנשים בצורה אחרת, שאפשר גם לתת גם לקבל וגם להיות מאוזנים עם אחרים. הם בונים חברה יותר יפה ויותר טובה. הם נהנים מכל הפעולות שביניהם. זה העתיד האנושי. זו התפתחות האדם שבנו, כי עד היום התפתחנו רק על ידי טבע אחד. עכשיו אנחנו חייבים למשוך אלינו את הטבע השני, אחרת לא נוכל לשרוד. כי אם יש לנו רק טבע אחד, הוא פשוט קובר אותנו.
טל: ומה יקרה לכל נקודות העיוורון שלנו, כל הדברים שאנחנו מדחיקים בעצמנו, כל הפסיכולוגיות האלה?
זה כבר לא יהיה, כי ברצון להשפיע אני לא מפחד, אני לא מתבייש, אני פתוח לכולם. אני כולי החוצה.
טל: אני כבר לא מסתיר מעצמי את הדברים?
אין לי שום הגבלות.
אורן: למה אתה לא מתבייש ולא מפחד?
כי אני משתדל לצאת מהטבע שלי, מהאגו, וככל שאני עדיין נמצא בו, בכל זאת אני נמצא במגמה להיפטר ממנו, הוא לא שלי, ואני רק משתדל להיות יותר ויותר בהתפתחות. ואם יש לי עדיין כלים לא מתוקנים, רצונות, מחשבות, אז יש, כך אני ואני לא אשם בכך, זה שלי כביכול, קיבלתי את זה כדי לתקן, כדי להתעלות מעליו. אני עושה את זה.
אורן: אז יותר נוח לך עם עצמך?
וודאי.
אורן: למה?
כי כל המגמה שלי היא להשפעה, ובכך אני גורם טוב לזולת. אז למה לא יכול להיות לי נוח? אף אחד לא מגביל אותי, אני לא מפחד מאף אחד. אני לא הולך לעשות רע, לגרום רע לאף אחד. אני מרגיש את עצמי חופשי מכל הלחצים, אין גבולות.
אורן: מה זה "החופשי" הזה? אתה מדגיש פה הרבה את עניין החופש. איזה חופש? מודעות עצמית זה חופש?
כן, "למתים חופשי". כשהאגו שלנו מת אז מרגישים חופשיים ממנו. אני לא מחויב לעשות כל רגע משהו כדי למלא את הבהמה הזאת, אני מרגיש את עצמי מעל החמור.
טל: נשאל שוב, מי זה אני?
אותה הנקודה שאני צריך לפתח ולבנות ממנה חכמה, בינה, כשדעת נמצאת ביניהן, שהמודעות החדשה תהיה באמצע, בין שתי הצורות האלה, טבע דלהשפיע וטבע דלקבל. שבאמצע, ביניהן, תהיה לי מודעות חדשה, זה אני, זה האדם, הכלול משניים. בינתיים אנחנו נמצאים רק באחד.
טל: ובשביל זה אני צריכה את האחרים.
כן.
אורן: הזמן שלנו נגמר. זה היה מעורר מודעות חדשה. תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה טל, תודה גם לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב וחיים חדשים.
(סוף השיחה)