שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן
חיים חדשים
שיחה 59
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. איתנו באולפן גם ניצה מזוז. ואנחנו מזמינים אתכם להצטרף לשיחה שלנו. אנחנו רוצים היום לדבר על הציבור הישראלי והמצב המיוחד שבו אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים בימים שמזמנים לנו כל מיני איומים מחזיתות שונות ואנחנו רוצים להתחיל להיערך לקראתם. יש כל מיני סוגי היערכויות שהציבור עובר היום ואנחנו רוצים להכין את הלב שלנו. אנחנו רוצים להכין את עצמנו רגשית לקראת המצב הזה, לקראת האיומים האלה ולפתח איזה חוסן נפשי, פנימי, שלנו כחברה, כציבור במדינת ישראל. ולשם כך איתנו באולפן הרב לייטמן שמציג לנו את מה יש לחכמת הקבלה לומר בתחום הזה.
הרב לייטמן, בימים אלה, ככל שהמצב הביטחוני נהייה לא ברור, כל אחד מאיתנו כאדם פרטי וגם כולנו באופן כללי כחברה, נכנסים למצב של אי וודאות, מצב רגשי לא כל כך נעים. ניצה חשבה על זה בימים האחרונים והייתי רוצה שהיא תפתח את הדיון שלנו, ואם אתה תוכל להמשיך אחר כך.
ניצה: קודם כל החיים שלנו בדרך כלל הם חיים באי וודאות. זה אחד מכללי המשחק בחיים שלנו, שאנחנו לא יודעים מה יקרה מחר. אבל בזמן של אִיום, אי הוודאות הולך ומתחדד ופתאום האדם יוצא לרגע מהמשחק שהוא רגיל לשחק בו בחיים. ופתאום יש רגע שהוא מסתכל על הדברים מבחוץ, רגע שפתאום הלב נפתח, המוח נפתח, זה רגע שאי הוודאות שם את האדם במצב של פחד, חרדה, כי פתאום הוא מבין שיש כוחות, שהוא אמנם מודע להם, אבל ביום יום הוא לא מתעסק איתם. הוא יודע שהדברים לא ברורים, אבל יש רגע פתאום שהוא פותח את העיניים ואומר "מה קורה עכשיו? אני מרגיש שהגורל שלי לא בידיים שלי", וזה רגע נורא מפחיד. וזה המקום שנמצא בו בעת הזאת האדם בקהל הרחב.
וודאי. כי בדרך כלל אנחנו לא ממש לוקחים בחשבון אי וודאות, אמנם הוא נמצא ברקע, אבל לא מפריע לנו. אנחנו עושים תוכניות, מבצעים פעולות, אבל לא ממש לוקחים בחשבון את אי הוודאות, אלא אם יקרה משהו, אז נעשה שינוי בתוכניות שלנו. כשעולה אִיום, הַיינו איזה כוח לא נודע שמתחיל לנהל את החיים שלנו ואין לנו שום אפשרות לשלוט עליו, אז וודאי שאנחנו נכנסים לחוסר וודאות. וכאן, חוסר הוודאות קשור לגמרי לכוח עליון, כי זה משהו מעלינו.
זה לאו דווקא כוח עליון א-לוהי, אלא גורל. שלוקחים אותו בחשבון אפילו בחישוב של כל מיני תוכניות בכלכלה, בחברות ביטוח משתמשים בזה, כשאנחנו לא מסוגלים לקבוע בוודאות. גם כשלמדתי באוניברסיטה מתמטיקה גבוהה, למדתי תיאוריה שלְמה של וודאות ואי וודאות, ואיך מחשבים את כל הדברים האלו. שבלי זה אי אפשר לתכנן שום דבר אפילו במפעלים, בטכנולוגיה, בשום דבר, אבל זה נכנס כאיזה נתון בכל מיני נוסחאות.
זאת אומרת, זה גם מדד ההסתברות. אבל כאן זה אפילו לא הסתברות, כי אני לא יכול למדוד, לבדוק ובאיזו צורה להניח שזה יקרה כך או אחרת, אין לי שום השערה על זה. ולכן אי הוודאות כאן יותר קרוב ממש לכוח עליון. שיש מין נתון בכל החשבונות שלנו שהוא נמצא, נמצא בוודאות, כבר לא אולי כן ואולי לא, אלא הנתון נמצא בוודאות שהוא לא נודע וכביכול לא תלוי בנו. וכל מה שאנחנו מתכננים וודאי יכול להתהפך לגמרי ובצורה מאוד מאוד דרמטית כלפינו. וזה כולל שינויים גדולים בחיים, אם בכלל חיים.
ולכן האדם נמצא כאן בהרגשת החיים כן או חיים לא. זאת אומרת, אלה לא חשבונות שאולי אני אצליח ואולי אני לא אצליח, אולי זה יקרה כך ואם לא, אז זה יהיה אחרת, אלא כאן מדובר ממש בחיים, כמו שאמר שייקספיר "להיות או לא להיות". ובמקרים כאלו האדם באמת גם יותר נוטה לדת, לאמונות, לסימנים למיניהם, סגולות. הוא כבר מתחיל להאמין ואולי לקנות לעצמו איזה ביטוח גבוה, אולי זה יעזור לי, אולי זה ישמור עלי, וכן הלאה. זה ידוע לנו. רואים גם אצל אנשים רגילים שעומדים לפני משפט או לפני דברים גורליים, אבל רק בצורה קלה, לא כל כך דרמטית כמו חיים ומוות.
ולכן אנחנו יכולים וודאי להשתמש במצב, לנצל את המצב, כדי לבוא לאדם ולחברה בכלל ולהסביר להם מה זה נקרא הכוח הקובע לנו את הגורל. כתוב גם ש"ישראל למעלה מכוכבים ומזלות", מה זה למעלה מכוכבים ומזלות? האם אנחנו יכולים באמת לקבוע את המזל שלנו, את הגורל שלנו? וכאן באה חכמת הקבלה, שנותנת לנו את כל התמונה, מאירה לנו על כל מה שקורה, מסבירה לנו בשליטת אילו כוחות אנחנו נמצאים, ואיך אנחנו יכולים להתעלות מעל הכוחות האלו, הַיינו מעל כוחות הטבע, ובמצב גורלי באמת לקבוע את הגורל. שדווקא לישראל יש הזדמנות לעשות כך.
וזה לא להרביץ בתפילה, להגדיל את מספר מעשי החסד, אלא ממש להבין, לדעת, מהו הגורל ואיך אני שולט בו. ובעצם לזה באה כל חכמת הקבלה, דווקא לזה. ולכן אנחנו רואים גם אצל מורנו, "בעל הסולם", שהוא יצא לעם בעיתון "האומה" ובעוד מקרים, הוא ראה מקרים מאוד גורליים שבאמת שם יש אי וודאות ואנחנו נמצאים תחת כוחות הגורל, טוב או רע, ואז הוא יצא במבצע, מבצע הפצה, הסברה, איך אנחנו יכולים להתעלות מעל הגורל ולהשפיע עליו, להכריע אותו לטוב.
ובזה אנחנו גם צריכים לראות הזמנה בשבילנו מכוחות הטבע, מהגורל עצמו, להתערב. כי אם אנחנו באמת קיבלנו מהטבע, מהכוח העליון, את היכולת הזאת להתעלות מעל כוכבים ומזלות, אז במקרים כאלו, שהגורל מתחיל להיות גורלי, קובע, זה הזמן שאנחנו צריכים לתפקד בזה כישראל. כשחכמת הקבלה מסבירה לנו שישראל זה נקרא אלו שמתכוונים להידמות לכוח העליון שכולו טוב ומטיב. ואנחנו, אם רוצים להגיע, להתקרב אליו בלהידמות לו, אז אנחנו צריכים גם לעשות אותן הפעולות, אותן הצורות כמו שהכוח העליון הזה, טוב ומטיב.
ואת זה עושים על ידי החיבור בינינו. שבזה אנחנו מייצבים בינינו את תכונת ההשפעה ואולי אפילו מין תכונת אהבה. שאם אנחנו מתאחדים, בזה מתקרבים לכוח העליון שהוא כולו טוב ומטיב ו"אין עוד מלבדו", אז בזה אנחנו מכריעים את עצמנו ואת כל העולם לכף זכות, ורואים שהגורל סך הכל עשה את הפעולה הנכונה שלו, כדי לעורר אותנו לתיקון היחסים בינינו, ובעצם בשביל זה הוא מציג את עצמו, מופיע.
זאת אומרת, אנחנו צריכים לראות את עצמנו כארגון הכרחי, ארגון שחייב בהכרח לפי קריאת הזמן לצאת לפעולת הסברה. וודאי שלזה אנחנו צריכים לצרף הסבר על חכמת הקבלה שהיא דווקא לא מיסטיקה, אלא מסבירה לנו על מערכת ההנהגה וההפעלה מלמעלה על העולם שלנו. ואת המערכת הזאת אנחנו חייבים בסופו של דבר לדעת, דווקא כדי לנהל את הגורל ולהבטיח את החיים הבטוחים, הטובים שלנו. ש"לא בשמיים היא", אלא ממש לשימוש שלנו כאן.
אדם רגיל במקרים קשים להשתמש בתהילים, להניח תפילין, לנשק מזוזות, לתת צדקה, בדרך כלל יש התעוררות לפעולות נפוצות כאלה, ידועות, עממיות. וודאי שאנחנו לא אומרים שזה לא מועיל, אלא שכאן יש להוסיף את מה שחכמת הקבלה אומרת, את מרכיב החיבור החברתי, שזה מאוד חשוב וקובע ממש, מכריע את הגורל לצד הטוב.
וכבר דיברנו על כך בפעמים הקודמות, שבית המקדש נחרב ואנחנו יצאנו לגלות עקב זה שירדנו מאהבת אחים לשנאת חינם. ואם אנחנו עושים פעולה הפוכה משנאת חינם, מקבוץ גלויות להיות עם אחד, להיות בחיבור, אפילו להתקרב לאהבת אחים, "כל ישראל חברים" וכן הלאה, אז וודאי שבזה אנחנו שוב עולים לאותו העיקרון "ואהבת לרעך כמוך", שבזה עמנו היה פעם קיים. ובזה אנחנו לפי חכמת הקבלה ודאי שמכריעים את עצמנו ואת כל העולם, ואנחנו צריכים גם את זה לא לשכוח, לכף זכות. "זכות" זה נקרא שאנחנו נעשים זכים, יותר קרובים לאותו כוח הטוב ומיטיב, ואין עוד מלבדו, הכוח העליון שמנהל את העולם שלנו.
אדם שנמצא ברגעים קשים בחייו נעשה רגיש יותר לזה ומוכן לשמוע. הוא כבר לא רואה לפניו כסף, כבוד, שליטה, מושכלות, כל מיני תענוגים גשמיים. אלא אם יש כאן ממש שאלה של חיים ומוות ובצורה מאוד מאוד חדה, ברורה, המאיימת, המתקרבת, אז ברגע של אמת שמתעוררת בו, מתעוררת בו הרגשה שהוא באמת מוכן לשמוע, מוכן להקשיב. ואפילו לא להקשיב ואפילו לא לשמוע, אלא בליבו מסוגל, ישירות בלב שלו, להרגיש מה רוצים למסור לו. זה אפילו מעל למילים, יש מין יכולת להעביר את ההרגשה הזאת, כי כולנו נעשים מאוד מאוד רגישים לקליטת כל מסר ומסר, "אולי זה יעזור".
וחוץ מזה צריכים לקחת בחשבון את ההתעוררות הכללית שקיימת בעם. שאנחנו יודעים, העם הוא קשה עורף ובמצב שיש לו כל טוב, אי אפשר לפנות אליו. אלא הוא מוכן להסתיר את עצמו מכל השפעה חיצונית ולא רוצה לשמוע על כלום, רק מה שעוזר בכל רגע ורגע לחייו החומריים. מה שאין כן כאן, מפני שזה הולך להיות נחלת הכלל, כבעיה קיומית לכל האומה ולכל המדינה, אז יש באמת עוצמה הרבה יותר גדולה בהתעוררות הכללית, אי אפשר להגיד פי כמה יותר גדולה בכל אחד ואחד בהשפעת הסביבה עליו.
כשהחרדה שלו מתחילה להיות בהכרה ובתת ההכרה, ובכל מיני אופנים. זה שייך לילדים שלו ולמשפחה שלו, לקרובים שלו, לאבא ואמא ולכל הסביבה. זה כל כך מגדיל לו את הרגש על השכל, שהוא מוכן לקבל דברים שנראו לו קודם לא הגיוניים. ופתאום הוא ממש נותן להם חשיבות, כי רואה שכל החשבונות לא עוזרים כאן, אלא רק נס. ו"נס" נקרא לא שזה למעלה מהטבע, אלא שאנחנו לא מסוגלים בטבע שלנו בלבד, הגשמי הנמוך, לעכל, לאתר ולחשב.
זה הזמן המיועד להפצת חכמת הקבלה. וגם כאן אנחנו ודאי צריכים להסביר מהי באמת החכמה הזאת. שהיא לא המיסטיקה והיא דווקא היסוד של היהדות. והיהדות לא בנויה על מיסטיקה, כמו שהיום יש כל מיני ענפים כאלו חדשים מודרניים. אלא זאת "חכמה הקבלה", זו חכמה. חכמה איך לעבוד עם הכוח העליון, איך לאתר אותו, איך להבין אותו, איך להתקרב אליו, להיות איתו בהדדיות. זה לגלות את הבורא. ואז, במצב הגורלי, אנחנו צריכים דווקא את זה.
אז בלי חכמת הקבלה אני חושב שאנחנו בכלל לא יכולים במקרים גורליים כאלו להצליח. ובעיקר כשכל העולם מתקרב לאיום כללי, למלחמת עולם שלישית, אטומית, ולכל הבעיות של רעב ומכות אקלים. ואנחנו רואים שכל הבעיות ממש בפתח, הן כבר קרובות לדלת שלנו, אנחנו כבר רואים אותן בחוץ, רק שהן עדיין לא נכנסו לבית שלי. אבל אני כבר צופה בהן. אין כאן משהו שסתם מספרים לי, כמו שסיפרו לפני כמה וכמה שנים, שעוד מעט זה יהיה, זה כבר קיים, רק עוד לא ממש אצלי בסלון. אבל מבחוץ, מחוץ לחלון, אני רואה שזה כך.
ולכן, כמו שחכמת הקבלה מסבירה בעצמה, דווקא זה הזמן שהיא מתגלה לנו. כי אנחנו חייבים להשתמש בהזדמנויות האלו כדי ללמוד אותה, כאילו להצלה שלנו מהאיום הכללי של מכות רעב ואקלים ומלחמה וכן הלאה. אבל בעצם זה כדי לנענע אותנו, לעורר אותנו, כמו במצריים. בשביל מה באו מכות מצריים? כדי לחייב את בני ישראל לצאת ממצריים, אחרת הם לא היו יוצאים. כך אצלנו. כל המכות האלו באות, אך ורק בשבילנו, מפני שאנחנו יכולים להתעלות למעלה מהכוח הזה, למעלה מהגורל מה שנקרא.
ולכן גם עכשיו אנחנו צריכים להשתמש באותה השיטה להתקרב לכוח העליון ועל ידו לצאת מכל המשבר, לא רק מהאיום שקורה כאן איתנו ובישראל, למרות שזה המרכז של כל האיומים ואת זה אנחנו עוד נדע ונראה. כשאם האיום הזה של מלחמה עם איראן ייסוג אפילו קצת, אז יתקרב איום אחר של בעיית מזון, אקלים ועוד בעיות. ואנחנו בכל זאת נצטרך לצאת מכל סוגי המכות האלו. כמו שבמצריים עברנו את עשר המכות כדי לצאת ממנה, ואומרים לפי החשבון שגם חמישים מכות וגם מאתיים וחמישים מכות. זאת אומרת, תלוי איך מחלקים, תלוי איך רואים ומזהים את המכות.
אז גם כאן אנחנו נראה ממש אותו התהליך. ואנחנו אלו שמבינים על ידי מה אנחנו יכולים לצאת, מי עושה לנו את זה, בשביל מה הוא עושה לנו את זה, כדי שאנחנו באמת נתעלה מרמת מצריים שלנו של היום לדרגה יותר גבוהה, כי אנחנו אמנם נמצאים היום ממש בשעבוד של החיים החומריים. שכל החיים האלו הם שקוברים אותנו במשבר הכלכלי, ובאיום המלחמות, ובאיום האקלים.
כשהכול קורה סך הכול עקב האגו שלנו, שאנחנו פרודים, רחוקים זה מזה, וצריכים להגיע למצב שבהתחברות נהיה "כאיש אחד בלב אחד", להיות בהשפעה הדדית, להיות בערבות, ב"ואהבת לרעך כמוך". בזה אנחנו יוצאים ממצריים ומגיעים לארץ ישראל ממש, ששם תהיה הפריחה שלנו.
צריכים את זה איכשהו לעטוף באיזו עטיפה נוחה, מובנת, קלה, ולהתחיל להגיש לעם. ברגע שנתחיל לעשות זאת, וכבר נתחיל לשחרר לעם ממש חבילה אחר חבילה, אנחנו נתחיל להרגיש עד כמה שהאיומים האלו מתחילים לקבל צביון אחר. עד כדי כך שאנחנו נגלה שבאמת אנחנו עולים למעלה מגורל ומזל, כוכבים, ומתחילים להיות בדו שיח מסוים עם אותו כוח עליון המנהל את הכל, ובאמת נגלה אותו כטוב ומיטיב לכולם.
ניצה: מתוך מה שאמרת וגם מתוך ההכרות שלי עם אנשים שאני מדברת איתם, אחד הקשיים הכי גדולים אלה באמת הדעות הקדומות שיש להם ביחס לקבלה. קודם כל על אף שאתה הסברת פה בצורה מאוד ברורה שיש הבחנה מאוד גדולה בין מיסטיקה לחכמת הקבלה, מסתבר שרוב האנשים חושבים שזה אותו דבר.
יכול להיות שכאן, אפילו כחלק מהתהליך ההסברתי, מאוד חשוב דווקא להיכנס למקום הזה ולהסביר מה ההבדל. המילה מיסטיקה באה מהמילה mist, ערפל. ואדם מבחינתו כל מה שמעבר לחמשת החושים נופל תחת הקטגוריה הזאת. אז אולי נעשה איזו הבחנה כי באמת, כמו שאמרת קודם, חכמת הקבלה היא לא מיסטיקה, אז מה זה כן? שלב ראשון.
חכמת הקבלה היא שיטת גילוי הכוח העליון, האחד, שמנהל את כל הטבע. כך לפי ההגדרה. בסוגריים אפשר להוסיף שזה גילוי הבורא לנברא שבעולם הזה. הגילוי הזה מגיע לאדם במצב שאדם נעשה יותר רגיש, יותר עדין, משתחרר קצת מהחומריות, מתעלה מעליה, כדי להתחיל להרגיש את הכוח העליון הזה. אבל בדרך כלל אדם נמצא דווקא בתוך החומריות, וכדי להגיע לכוח העליון מכניסים את האדם דווקא למצריים, למקום הרע והחומרי ביותר, שזה עולמנו, כאן ועכשיו.
וחוץ מזה אנחנו עם קשה עורף, שאנחנו כן אוהבים להיות בתוך עולם כזה, חומרי, רכושני. למה? כי אנחנו בכוח, בקושי, משתדלים לעלות, אפילו אם נשתדל לעלות למעלה מהחומריות שלנו, לא נוכל לעשות זאת. לא נוכל. אנחנו נבכה ונצעק ונגלה בסופו של דבר שהחומריות הזאת אוכלת אותנו, היא גומרת אותנו. אנחנו בזה ממש שורפים את כל העולם סביבנו, ולא יהיה לנו ממה להתקיים. זה כמו סרטן שאוכל את הסביבה שלו ואחר כך מת בגלל שאין לו ממה להתקיים. כך אנחנו, אנחנו בעצמנו אותו הסרטן בטבע, כמו גידול בתוך הגוף.
וזה שאנחנו מגלים את עצמנו ככאלו, ושלא מסוגלים להתעלות מעלינו, זה נותן לנו בסופו של דבר הבנה והכרה שחייבים אנחנו לרכוש את הכוח העליון הזה. אנחנו צריכים למשוך אותו, אנחנו צריכים להתקרב אליו, זאת אומרת, אנחנו צריכים להידמות לו. ובנטייה הזאת להידמות לו ולבקש לשלוט על האגו שלנו, בזה אנחנו מתחילים להבין אותו, וזה נקרא "גילוי הבורא לנברא בעולם הזה". "בעולם הזה", זאת אומרת, בתוך האגו שאני נמצא, במאמצים שלי להתעלות מעליו, כי אין לי ברירה, אחרת אני אמות, אני מושך את הכוח העליון הזה, משתדל בכל כוחות הנפש שלי, רוצה שזה יקרה. ואז על ידי זה אני מבקש ממנו למשוך אותי מהאגו, ממצריים. ובמצב הקריטי הזה באמת אנחנו מתעלים.
ונמצאים אנחנו עכשיו, אנחנו, עם ישראל, וכל האנושות, לפני יציאה כזאת. כי אנחנו לא מסוגלים יותר להתקיים בעולם הזה באותה המתכונת שהיתה בזמן האחרון, שאנחנו ממש אוכלים את כל הסביבה ובסופו של דבר גומרים את עצמנו. או שנהרוס את עצמנו במלחמת עולם שלישית, או שאנחנו פשוט נמות מרעב, מהאקלים שישרוף אותנו וימית אותנו באיזו צורה, או מהכול יחד.
ניצה: אני רוצה רגע לחזור לנקודה שממנה יצאנו. יצאנו מהמקום של אי ודאות. הסברת לנו בעצם למה האדם מרגיש אי ודאות. ברמה הפסיכולוגית, הוא מרגיש אי ודאות כי הוא לא מבין את חוקי משחק, לא ברור לו מה עומד להתרחש, וזה באמת יוצר איזה מתח.
לא רק מתח. רגישות לאי ודאות.
ניצה: רגישות הרבה יותר גבוהה מהרגיל.
כן, ואז הוא מתחיל לתלות את עצמו במשהו לא נודע. ואז יש לו יחס מיוחד ללא נודע הזה, זאת אומרת, לאיזה כוח עליון נסתר. העליון, הכוונה שלא אני קובע כאן בידיים או בכסף, אלא הכוח העליון הזה קובע, משהו מעליי. זה נקרא "העליון" בסך הכל.
ניצה: בוא נסתכל בצורה פסיכולוגית מה הצורך של האדם שנמצא ברגע הזה. הוא פתאום מבין שיש איזה כוח שמנהל את המציאות ואין לו שום שליטה עליו. ברגע הזה הוא רוצה להיות אפילו בסוג של קשר איתו. אם הוא היה יכול להבין מה הוא רוצה ממנו, זה מבחינתו היה הדבר הטוב ביותר.
או יותר טוב, לשלוט עליו.
ניצה: או לשלוט עליו, זה היה בכלל מצוין. לשנות, אם אפשר היה לשנות, בכלל היה טוב. וזאת הסיבה שאנשים באופן טבעי פונים לכל מיני גישות של ברכות וסגולות. למה הם עושים את זה? הם עושים את זה כי באיזשהו מקום בטעות הם הולכים למקום של המיסטיקה, כי הם חושבים שזה יפתור להם את הבעיה.
לא, כי אותה מיסטיקה היא גם אי ודאות. ברכות, סגולות, משהו תעשה כך או כך אולי זה יעזור. אדם אז נתפס לכל דבר ששמע בחיים שלו שזה יכול לעזור.
ניצה: ובדיוק פה בנקודה הזאת אני מרגישה שחסרה מאוד הבחנה עוד יותר עמוקה, את ההבדלים. מה יגרום לאדם להבין שהוא לא צריך ללכת לכיוון הזה, אלא הוא צריך ללכת לכיוון של חכמת הקבלה? שפה יש משהו שזה לא יכול להציע יותר, זה לא ייתן לו באמת פיתרון.
זה לא עניין של חכמת הקבלה, שהוא יידע שזו חכמת הקבלה או לא. זה עניין של הסברה של הצורך בחיבור. אני לא יודע עד כמה צריכים להכניס כאן את חכמת הקבלה. צריכים לשקול. כי אדם נמצא כרגע באמת באיום של חיים או מוות, ואנחנו לא מסוגלים לגרום לו חיבור עם האחרים. אז צריך לתת הסבר לפחות בדרגה העממית, כדי להשפיע על הגורל שלו, כדי להשפיע על הטבע שכולו גלובלי, או על הכוח העליון שדרש מאיתנו בהיסטוריה את החיבור, והאם אנחנו נהיה מחוברים, אז גם אנחנו כאילו נפרגן לו וכן הלאה.
צריך להביא לו הסברים בצורה עממית, לא צריכים את חכמת הקבלה. מספיק כאן מצד התורה הגלויה. שזה מה שדורשים מאיתנו, תראו מה שכתוב בתורה. אם אנחנו נעשה זאת, בטוח שאנחנו נינצל. כל השבירה, כל החורבן זה עקב זה שיש שנאת חינם במקום אהבת אחים. בואו נתחיל להתחבר. אם זה לא עוזר, יכול להיות שאנחנו צריכים גם להגיד שזה בא מחכמת הקבלה, אבל בהדרגה. אנחנו צריכים בעצם לפנות לאדם לא סתם כך עם הנשק הכבד הזה, שזה יותר מדי בשבילו לקבל אותו, להסכים להתקרב אליו אם באה המילה ה"קבלה". אבל כל המילים האחרות, א-לוהים, דין, רחמים, חיבור, שנאה, אהבה, כתוב בתורה, וכל האמרות האלה "ואהבת לרעך כמוך", כל הדברים האלה, ודאי שזה יכול לדבר אליו. וזה מקובל בעם, זה נשמע, רק צריכים לעורר את זה ולתת לזה עטיפה כזאת קלה, שזה יתקבל בו. אבל להגיד שכך מדברת חכמת הקבלה, אני בכל זאת חושב, שזה עוד לא הזמן לצאת בשם חכמת הקבלה. ודאי שהייתי מאוד רוצה שנוכל כבר לפתוח אותה, אבל עוד לא. ובכלל כל החינוך בא בהדרגה.
לכן לא שאנחנו מפסיקים עם החינוך הקודם, בפרט שזה ודאי יבוא בגלים. סך הכל אנחנו צריכים לראות בכל האיומים האלו גירוי שבא לעם ישראל לצאת מהגלות הרוחנית שלו. רוחנית, הכוונה היא שמתוך הפירוד, מתוך השנאה, מתוך הריחוק, מתוך קיבוץ גלויות, לעלות להיות אחים, לעלות להיות כאיש אחד בלב אחד. אז אנחנו סך הכל צריכים כאן לעורר את מה שכתוב בתורה, במקום ברכות, סגולות וכל הדברים האלה, או בנוסף אליהם, כדבר העיקרי, ועל זה כתוב בתורה, ולא כתוב על שום סגולות וברכות או קללות. זה כתוב על בלעם ועל כל מיני אחרים ולא על עם ישראל. אלא יש להדגיש את העניין העיקרי שהתורה דורשת אותנו, התורה הכתובה, לא מיסטיקה ולא תורת הנסתר.
ואדרבא, שכולם יתחברו לאותה הפנייה לעם, כל החוגים וכל הזרמים, דתיים וחילוניים. אנחנו יכולים ללכת עם כולם, ונשמח. ודווקא כדאי לפנות אליהם ולעורר אותם לזה. ולהגיש שוב את כותרת ה"ערבות" שמעלינו, שבסך הכל אין לה מתנגדים גלויים. את זה אנחנו צריכים לעשות. וכמו שאנחנו רואים מהניסיון שלנו, האדם שמתחיל להתקרב לעניין החיבור, הערבות, אז הוא מתחיל קצת יותר להבין שהמקורות האלו הם יסוד העולם, יסוד האומה, ועליהם מדברת חכמת הקבלה.
ניצה: אתה חושב שבזמן הזה יש חשיבות להסבר של הייחודיות של עם ישראל?
לא. רק במקצת, שהמכות עוברות ויעברו יותר ובמיוחד עלינו ולא על כל העולם, שדווקא אנחנו נרגיש אותן ואנחנו נהיה במרכז של כל המכות שבאות מהטבע, שזה הא-לוהים, מפני שאנחנו צריכים להראות בזה דוגמה לכל העולם איך לצאת מהמשבר. איך בהתקרבות, בהתחברות שנעשה בכל העולם, אנחנו יוצאים מכל המשבר הרב גווני, הגלובלי אינטגרלי הזה. אבל לא לדבר על זה שאנחנו בזה צריכים ללכת וללמד ולפרסם לכל העולם. מספיק לנו בינתיים להרגיש צרות אצלנו. זה עוד לא שאנחנו צריכים לצרף אלינו כזאת משימה. למרות שאחר כך יכול להיות שכן.
כי לפי ההתפתחות אנחנו נרגיש אחר כך איום מאוד גדול. אם אנחנו לא נצליח בצורה כזאת להתקדם לטוב, אז האיום יתגבר בזה שהשכנים ואחר כך הרחוקים, כולל כביכול החברים העכשוויים שלנו, גם הם יפנו אלינו גב ויהפכו לשונאים. ואז אנחנו נצטרך להסביר לעם שלנו שזו בעצם ההדגמה של המצב שלנו, של היחס שלנו אליהם, שהגיע הזמן שאנחנו נביא להם את שיטת התיקון. ומפני ששיטה הזאת קיימת אצלנו בלבד, אז בסך הכל מאזן הכוחות שבטבע מפנה אותם אלינו בצורה שלילית. כי אנחנו כבעלי השיטה לא משחררים להם את זה, לכן הם מתייחסים אלינו כך. וברגע שנתחיל להיות אור לגויים, הם מייד יהפכו להיות אוהדים ועוזרים ומוכנים לכל דבר. כמו הדוגמה של החברים שלנו מכל הקבוצות שבעולם, שמוכנים לעשות הכל רק כדי שאנחנו נביא להם את השיטה.
אורן: אתה מדגיש בשיחה היום, שאין פה איזה עניין לצאת בשם חכמת הקבלה.
כי הגלים האלו של האיום יותר או איום פחות הם יהיו כאלו שאנחנו צריכים בהתאם לזה להיות רגישים, כמו חדשות, בכל יום, באיזה סגנון אנחנו מדברים, באיזו עוצמה, באיזו מידת גילוי. לכן כל עוד שאין איום ממשי שכנגדו אנחנו יכולים להגיד שזהו, חכמת הקבלה אומרת, אני לא מרגיש בזה צורך. זה עדיין לא נחוץ לי כדי להתחיל לשכנע את העם. הוא לא ישתכנע בשם הקבלה להגיע לחיבור. ההיפך, אולי זה ידחה אותו, אז בשביל מה להגיד מה שהוא לא ישמע?
אורן: אז מה כן? אמרת מה לא חשוב, לא חשוב לצאת בשם חכמת הקבלה. מה כן חשוב בעת הזאת? יש מצב בטחוני מאיים, מה חשוב בעת הזו לציבור הישראלי לדעת, לשמוע, להרגיש?
צריכים להעלות את הציבור הזה לגובה הגורל. שבמצב כזה, עם כל הכבוד לצה"ל, אנחנו בכל זאת נמצאים באיום ופחד. ולא סתם כמו שעושים חשבון בממשלה כמה ימותו וכמה לא, אלא יכול להיות שמדובר על הקיום שלנו ועל קיום האומה, עם ישראל בארץ ישראל. כי אתה לא יודע מה יקרה אם באמת ניכנס למלחמה רצינית, ומכל הצדדים מקיפים אותנו כאלו שמיד יפרצו את כל הגבולות ו"יאכלו" אותנו, כדי לא להשאיר מאיתנו זכר. ולא שהיום הם ניטרליים ויש לנו בעיה עם איראן. אנחנו צריכים לקחת בחשבון את כולם, את כולם.
ופתאום ברגע אחד שאתה עושה תכניות מלחמה ונראה לך שאתה יכול לסמוך על איזו ניטרליות או על איזו עזרה אפילו, מסעודיה או מירדן או מתורכיה, זה יכול להתהפך מעכשיו לעכשיו. ואז כל התכניות שלך הן כבר לא ברות קיימא.
זאת אומרת, אנחנו נמצאים כאן במצב, שבטעות הקטנה ביותר, אין לנו על מי לסמוך, כולל אמריקה, אלא רק מה שנקרא "על אבינו שבשמים". ועל ידי החיבור, גם לפי כל המחקרים, המאמרים והמדענים, אנחנו מתקרבים לטבע, לכוח הטבע. וגם על ידי החיבור, אומרת לנו התורה, או בסוגריים חכמת הקבלה, אנחנו מתקרבים לא-להים, שהוא בגימטרייה הטבע. ובזה אנחנו יכולים להכריע את עצמנו ואת כל העולם לכף זכות. מה זו זכות? להיות זכים מהאגו שלנו, במקום שונאים, אויבים, מתנגדים זה לזה, להיות חברים, אחים, שותפים.
אורן: . זה קמפיין, "אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים"?
נכון. אבל הוא לא דתי, כי אנחנו מדברים כאן על ההיסטוריה שלנו. אנחנו לא מדברים על אורח חיים דתיים או חילוניים, שזה נקרא דתי. דתי אצלך זה מי שהולך עם כיפה, ציצית, כשרות, שבת, מקווה, שלוש תפילות ביום ועוד כל מיני מצוות גשמיות. אצלי דתי נקרא מי שחושב שעל ידי החיבור עם האחרים, בהשגת "ואהבת לרעך כמוך", הוא מגיע לקרבה לבורא. תקרא לו, הקדוש ברוך הוא, תקרא לו א-לוהים, לא חשוב. זה נקרא דתי או לא? יגידו לך, לא, זה לא דתי, זה דווקא חילוני. הוא הולך עם ציצית? לא. אוכל כשר? לא. שומר שבת? לא. אז הוא לא דתי. איזה דתי? ודווקא ההפך, איפה היישום של "ואהבת לרעך כמוך" בדת? זה בכלל לא דתי.
אורן: מה לא דתי, שאין לנו על מי לסמוך, אלא רק על אבינו שבשמים, עם כל הכבוד לצה"ל?
אין לנו על מה לסמוך, אלא על הכוח העליון, אם אנחנו מתקרבים אליו על ידי, כמו שכתוב בתורה "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול" זהו. בוא נקיים את הכלל. אנחנו צריכים גם לשחק בזה, שבזה אתה מפרגן לחילוניים, לרוב העם. מה זאת אומרת חילוניים? יש להם קצת אמונה, יש להם את הדברים האלה, רק לא שמירה, רק לא מצוות. "אני מאמין יותר מכולם".
תשחק על זה, כי כאן אתה בדיוק כמוהו. אתה אומר לו "לא צריך ממך שום דבר, חוץ מכלל גדול בתורה ואהבת לרעך כמוך, זהו". מעל הכל כולל את הכל. אז זה דתי? זה אנטי דתי. הדתיים שוכחים את ואהבת לרעך כמוך, אבל אומרים מה? שבת, מקווה, תפילות, ציצית, תפילין, וכולי. אצל העם זה נקרא "דתי".
אורן: אז מה צריך לעשות בקמפיין הזה?
לעשות את החתך הזה מאוד מאוד עדין, בלי לפגוע באלו ובאלו. אלא אנחנו הולכים להדגיש את חוק הטבע, שהחיבור, כמו שהוא עכשיו, בא כתנאי שמחייב אותנו, מצד העולם הגלובלי ואינטגראלי. ואותו דווקא עלינו, על עם ישראל, לעשות. ולכן אנחנו מרגישים איומים, ונרגיש אותם עוד יותר ויותר, אם לא נתחיל ליישם את זה. דווקא אך ורק על ידי החיבור, שאף אומה, באף מקום שבעולם, לא יכולה לבצע, לא יכולה ליישם את זה. בזה אנחנו צריכים להיות אור לגויים.
ואני לא רואה שבעל הסולם מדגיש את זה כסימן דתי. או שהוא מתכוון בדת, לחכמת הקבלה ויישום הכלל הזה. כמו שהוא כותב ב"מתן תורה", שכל חכמת הקבלה וכל התורה באה אך ורק כדי לקיים את "ואהבת לרעך כמוך". שבמשפט הזה אתה פותר את הכל. אתה צריך להדגיש להם את זה.
אורן: זה לא חדש האמת. כל אדם חילוני, נאור חושב כך, אפילו לא נאור.
אולי חושב כך, אבל האם הוא מקיים?
אורן: משתדל.
אתה צריך להסביר לו שעכשיו זה הזמן לקיים.
אורן: הוא גם קודם השתדל לקיים.
אתה צריך להראות לו שזה לא כך.
אורן: שהוא לא משתדל? אתה מכיר יהודי שאתה תצליח להוכיח לו, להראות לו, כמו שאתה אומר, שהוא עד כה לא השתדל לקיים את ואהבת לרעך כמוך. ושזה משהו חדש, ששלפת לו איזה שפן מהכובע?
אני צריך להשתדל בכל הכוח. אתה רוצה לשכנע אותי שלא כדאי לעשות שום דבר?
אורן: כדאי לעשות הרבה.
מה הרבה? אין יותר מה לעשות חוץ מזה. חוץ מלהסביר ש"ואהבת לרעך כמוך", או ערבות, זה התנאי היחיד להינצל מהמכות, אין לנו יותר. תקרא שוב את המאמר "מתן תורה", זו כל התורה כולה. אתה צריך לשכנע את האנשים, שהם לא נמצאים בתנאי הזה, גם דתיים וגם חילוניים, שיש ביניהם שנאת חינם, תחרות, שכל אחד נהנה עד כמה שיש לו יותר, ופחות לאחרים, בתת ההכרה. תסביר לו קצת פסיכולוגיה, אתה צריך להעלות אותו במודעות. ואם לא, אז זה יהיה על ידי המכות. אחד משניים. אבל אם כולם מאמינים שהכל בסדר, והם מקיימים הכל, אז אין לנו מה לעשות, רק לשבת ולחכות עד שיפלו פצצות. אין יותר פעולה, חוץ מזאת.
ניצה: בפעם הקודמת הזכרת מונח, ששמעתי אותו הרבה פעמים ממך, אבל מאוד אהבתי אותו. וקראת לזה "זמן האמת להתגלות". האמת. אם עכשיו הייתה לך האפשרות לספר בכמה מילים, מה זו האמת הזאת, שכולנו מחפשים? כולנו מחפשים בחיים את האמת. מה זאת אותה אמת, בשפה הכי פשוטה, שבאמת עכשיו אתה מרגיש שזה הזמן שלה להתגלות?
אנחנו התקדמנו על ידי האגו שלנו, למצב שרואים שהעולם אותו בנינו, הוא עולם המאיים על הקיום שלנו. אני מדבר מהצד האנושי, מצד האנושות, הוא מאיים על הקיום של האנושות. היום זה כבר ברור. ברור לאדם הפשוט שרואה חדשות. דרך אגב בישראל, כשרואים את החדשות, לא רואים את החדשות האמיתיות. אני ראיתי עכשיו חדשות בכמה ערוצים מיוחדים בעולם, שם יש כאלו דברים, כאלו איומים אקולוגיים מצד הטבע, שבכלל לא מראים אותם כאן.
אורן: יש עלינו פצצות מכל כיוון, מעניין אותי עכשיו האקולוגים, חור באוזון עוד אלף שנה?
לא, זה נדמה לך.
אורן: זה אולי באירופה, לאנשים אין מה לעשות בחיים, מתעסקים עם הבעיות האקולוגיות. פה בישראל כל שני וחמישי, יש עליך מלחמה או חצי מלחמה.
אם כך, כשאנחנו נמצאים באיומים כאלו, מה השאלה?
ניצה: מה זו האמת הזו שצריכה להתגלות?
אמת זה נקרא הקשר שלנו וההשפעה שלנו על הגורל. גורל זה נקרא כוח עליון, מעלי זה נקרא כוח עליון. שלא נמצא בידי, אבל אני מגלה. מה זאת אומרת שאני עכשיו יוצא עם הגילוי? אני מגלה שיש לי אפשרות להשפיע על הגורל הזה, על הכוח שמעלי. הגורל הזה תקראי לו א-לוהים, הקדוש ברוך הוא, הטבע, לא חשוב. אני יכול להשפיע עליו. וההשפעה שלי עליו, גם מצד הפיסיקה, וגם מצד התורה, וגם מצד ההיגיון, היא רק לפי השתוות הצורה עימו. להיות טוב ומיטיב כמוהו.
כוח הטבע המחיה את הכל הוא טוב ומיטיב. לא צריכים לזה את התורה. אנחנו רואים שלכן הוא מפתח חיים. ורק האגו שגדל מתוך האדם הורס את החיים. אז אנחנו צריכים מעל האגו שלנו, להגיע למצב שאנחנו נהיה דומים לאותו הכוח המחיה. וזה נעשה על ידי החיבור בינינו. החיבור בינינו הוא בעצם מגדיל בכל אחד את הכוח המשפיע, את כוח ההשפעה והאהבה. ומחבר אותנו יחד לכוח השפעה ואהבה גדול. כשבזה אנחנו מנטרלים את האגו שלנו, ונעשים דומים לכוח ההשפעה והאהבה שבטבע, שנקרא גורל, או א-לוהים, או הטבע. איזון הכוחות.
עכשיו אנחנו לא בכוחות מאוזנים. זה נקרא להכריע את העולם מקו חובה לקו זכות. עכשיו אנחנו בקו חובה, הכוח הרע בעולם שולט. כוח שמפריד, הורס, לאו דווקא אותי, אלא בכלל, את האקולוגיה, את הדומם, הצומח והחי. הוא הורס את כל עולם החי ואת עולם הצומח, עם המכות האלו של הטבע, הוא משמיד לי את כל התבואה. אני כבר לא יודע אם תהיה לי עכשיו יכולת להתקיים. הוא מכניס אותנו לסכסוכים, שאנחנו עוד מעט כבר לא נוכל לספק אחד לשני דברים הכרחיים, ועוד ועוד. אפילו לא צריכים מלחמות. אנחנו הולכים להרוס את עצמנו אפילו בצורה כזאת. עכשיו מיליוני אנשים יוצאים לרחוב ללא עבודה, ואחר כך תהיה מלחמת אחים בכל מדינה. אנחנו כבר לא צריכים מלחמות אטום, אנחנו נאכל אחד את השני בצורה איטית.
אורן: הזמן של השיחה הזאת הסתיים. אנחנו נמשיך את זה בשיחה הבאה. תן לנו איזה משפט עם אופק חיובי קדימה.
לאזן את כוח הרע שלנו בכוח הטוב. וזה אפשרי, אם כנגד כל השנאה שיש בינינו, אנחנו נעמיד, נפתח את כוח החיבור והאהבה.
אורן: עם המילים האלו נסיים, ואיתן אולי גם נתחיל את השיחה הבאה שלנו. תודה ניצה, תודה לך הרב לייטמן. תודה לכם שהייתם איתנו, יש לנו עוד שיחות מאוד מעניינות בהמשך. נשתדל להבין את המשפט הזה, "לאזן את כוח הרע שלנו בכוח הטוב". עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב, ולהתראות.
(סוף השיחה)