ואם מישהו כבר יחליט להתחתן, מה הסיכוי שלא יתגרש? מה זה אומר על רמת ההבנה שיש היום בעניין זוגיות, משפחה, קשר? איך הגענו למצב שאנשים לא שמחים בחיים הפרטיים שלהם, רבים אפילו סובלים ועצבניים אש? אין ברירה, מוכרחים להבין איפה מתחיל הכשל. אחר כך, אולי, נוכל גם לחשוב יחד מה כדאי לחדש.
במאה העשרים עברנו שינויים מאוד גדולים. המשפחה, שלאורך ההיסטוריה הייתה הקן שבו בני אדם גדלים, התחילה לאבד את מעמדה. עד אז אדם לא יכול היה לשרוד בלי משפחה. אוכל, בית, פרנסה, בריאות, חינוך, תמיכה בעת חולי או צרה. הכול בא מהמשפחה. ופתאום, קמו יותר ויותר מערכות שמאפשרות לאדם לחיות לבד. יש סופרמרקט, מיקרוגל ומכונת כביסה, יש קופת חולים, ביטוח לאומי ופנסיה.
במקביל, חלו שינויים בשוק התעסוקה. ואם בעבר האישה הייתה בבית והגבר יצא לעבודה, במציאות שנוצרה שניהם הלכו להביא פרנסה. אז בבוקר יוצאים מוקדם, מפזרים את הילדים למסגרות לפני הנסיעה לעבודה, אחרי צהריים צריך לדאוג להם לחוגים ולהעשרה, בערב חוזרים מותשים למטבח, לכלים, לכביסה. לכל אחד יש עולם משלו בטלפון החכם, ורק בלילה, לפעמים, נפגשים סחוטים במיטה.
איפה חום? איפה הרגשת בית? איפה הנאה מהקשר הזוגי? מהמשפחה?
כנראה שהיו אנשים שהשתלם להם לבנות לנו כזה סגנון חיים. מודעים לכך או לא, בסופו של דבר הנורמות החברתיות הן סוג של הכתבה. מהנדסים לנו את התודעה במה שיכול למלא לבעלי ההון את הקופה. במובן מסוים, אנחנו לא יותר ממנגנון לעשיית רווחים על גבו. נקודה. הרי אם זוג חיו יחד ועכשיו הם חיים בנפרד, מיד עליהם להכפיל את הצריכה. עוד דירה, עוד רהיטים, וכן הלאה.
אז קידמו לנו תרבות שמעודדת את החיים לבד. פעם להתגרש היה חריג ביותר, היום זה סטנדרט. פעם ברור היה שצריך להתחתן, היום זה עניין של העדפה. פעם עשו ילדים בשמחה, היום חושבים אם שווה לעכב את התפתחות הקריירה. ובכלל, לא בטוח שלכזה עולם קשה כדאי להביא עוד מישהו מלבדך.
אז יש לנו משרד לבריאות, משרד לחינוך, משרד לתרבות, רשימה ארוכה, ויש פסיכולוגיה, סוציולוגיה, ופקולטות שלמות למדעי החברה, אבל איפה הוא האדם שטוב לו?
לכאורה, הכול עובד כדי שנתפתח בצורה יפה, אבל בפועל, רואים סביבכם הרבה חיוכים לאחרונה? עידן של תרופות הרגעה.
צריך גם לזכור שהאגו של האדם גדל כל הזמן, והיום הוא כבר מגיע לממדים כאלה שאין לידו מקום לאף אחד אחר.
אפשר להמשיך בתיאור הגורמים שהביאו להרס הזוגיות והמשפחה, אבל תקצר היריעה.
חשוב יותר להגיע לתובנה אחת פשוטה: בלי מהפכה בתפיסת הקשר הזוגי והמשפחתי, אין סיכוי שמשהו ישתפר בגזרה. האדם בן זמנינו לא רואה צורך בקיום קשרים כאלה במתכונתם הנוכחית, ועד שלא נגלה בהם יחד מטרה חדשה, משמעות יותר גבוהה, ונשכנע את עצמנו שכדאי ללכת לקראתה, אז אין עתיד ואין תקווה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 27 – bit.ly/3YUGbxl