האם אפשר להשתחרר ממעגל הסבל? כל אדם היה רוצה לדעת זאת. לכן צמחו גישות רבות לחיים, דתות, אמונות, ניו אייג', תרופות, סמים, מה לא, הכול בכדי להקל קצת על הסבל האנושי. אבל כשבוחנים את זה לעומק, חוץ מלמלא את הכיסים של אלו המתיימרים לגאול אותנו מהייסורים, טרם נמצא פתרון אמיתי.
אם נסתכל על החיים שלנו נראה שכמעט כל הזמן חסר לנו משהו. עכשיו קצת לשבת, אחר כך קצת לאכול, אחר כך לישון וכן הלאה. כאשר אנחנו רוצים מאוד דבר-מה ואין לנו אותו מורגשת תחושה של סבל. כשאני מצליח להשיג את אותו דבר נכסף, מורגשת תחושת מילוי. תענוג. הנאה. כל חיינו מסתובבים בין חוסר למילוי, בין רצון לסיפוק, בין סבל לתענוג. אם כן, הסבל והמילוי הם צדדים שונים של אותה המטבע. חסר לי אני סובל, יש לי אני מלא. וכך החוסר, הסבל, הוא בעצם יסוד החיים.
היצורים השונים בטבע מתקיימים בלי שאלות, מושכים לעצמם את מה שדרוש להם לקבל לצורך קיומם, פולטים את המיותר. גם אנחנו בני האדם חיינו כך אלפי דורות. התעוררו בנו רצונות שונים, צרכים ודחפים, פעלנו למלא אותם כדי להיפטר מתחושת ריקנות וסבל. במבט-על אפשר לזהות כיצד אנחנו רצים ורצים ורצים. וכל פעם יש עוד חוסר מסוג אחר.
כיום עוד ועוד אנשים מרגישים שאין להם כוח לכל הריצות האלה. שבעצם החיים הם רדיפה אחרי הזנב של עצמנו. וברגעים הקטנים של החיים, כשאנחנו קצת מתעייפים, אנחנו שואלים את עצמנו עד מתי כל הריצה הזאת? למה אי אפשר להיות מאושרים בצורה נצחית? במילוי שלא יעבור? האם יש דרך להשיג מילוי נעלה יותר בחיים, כזה שלא יתפוגג לאחר השגתו?
שאלות אלה מסמלות את המעבר שלנו מעידן ה-"איך" לעידן ה-"למה". כשהן מתעוררות לפעמים בתוך לבנו ומפריעות להירדם בלילה, שאלות הקיום האלה מזמינות אותנו לגלות את השורש שלנו. להכיר את מקור החיים, להבין מאיפה באים החיים, מה מהותם ולאן הם אמורים לקדם אותנו.
אנו מתפתחים מדור לדור במטרה להגיע אל המצב המושלם והאינסופי. כך מלמדת חכמת הקבלה. המצב הזה נקרא מטרת הבריאה, והוא מוגדר מראש עבור המין האנושי בתכנית ההתפתחות שטמונה בטבע. על כך נאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה". תפקידו של הסבל בחיינו הוא לקדם אותנו אל מטרה נעלה זו. שלא נסתפק במה שיש לעולם הזה להציע לנו, ונרצה יותר. הרבה יותר.
בחייו הפרטיים, איש לא יצליח למצוא את המילוי האינסופי. המילוי הנצחי מושג בזכות חיבור הדדי שאנו יוצרים בינינו. נוסחת הפעולה שמגדירה את ההתקשרות הנכונה היא "ואהבת לרעך כמוך", כי בשורש שלנו, כולנו חלקים מנשמה אחת גדולה. ביסוד הבריאה, היינו כמו כלי קיבול כלפי "האור העליון", אבל הכלי האחד הזה נשבר.
לכן אם אנחנו בוחרים להתחבר בחזרה זה לזה כדי להתחבר אל האור, וחיבור יכול להיות רק על ידי אהבה, כשכל אחד נכלל בחברו ודואג לשלומו ולטובתו – אז אנו מגלים שוב את האור שמחייה את הנשמה האחת.
התוצאה של חיבור מושלם בינינו הוא מילוי באור עליון. כאשר אור של אהבה ממלא אותנו, אנחנו מרגישים את עצמנו קיימים בצורה אינסופית, בלתי מוגבלת, מלאים במילוי הנעלה מכול. בתהליך הזה, הרכבנו את עצמנו מחדש, רכשנו שכל, רגש ורצונות חדשים, ואנו ראויים לקבל עתה את התענוג האולטימטיבי, את המילוי השלם והנצחי שמיועד לנו כבר במחשבת הבריאה.
ואז האדם עולה למבט גבוה יותר על המציאות. הוא מבין שהחיים שלנו כאן הם בסך הכול פָּן אחד קצר מאוד מתוך תהליך שלם. האדם מתחיל להזדהות עם החלק הפנימי והנצחי שלו, עם הנשמה שלו, ולא עם סך כל התחושות שהוא מרגיש בגופו כרגע. ומה לגבי תחושות כמו כאב גופני או סבל? פיזית האדם אולי יסבול איזה כאב במהלך שלבי התפתחותו, אבל נפשית הוא לא יחווה זאת כסבל כי הוא כבר משיג את מחשבת הבריאה, מרגיש קשור אליה ואל הטוב המוחלט.
"במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכל בגמר התיקון. אשר אותה המחשבה היחידה, היא הפועלת את הכל, והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת התכלית, והיא מהותה של היגיעה, והיא עצמה מציאות כל השלמות והשכר המקווה".
בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, "תלמוד עשר הספירות", א', הסתכלות פנימית, ח'
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן, מייסד תנועת קבלה לעם, בתכניתנו חיים חדשים 737
bit.ly/28Zp5bY