חכם עיניו בראשו, אמרו החכמים. לאן לוקח אותנו הבלאגן של היום? המחירים עולים, האיומים מבית ומחוץ מתעצמים, במערכות יחסים יש קשיים גדולים, אפילו הטבע הסובב מתחמם עלינו, כמו שאומרים. למה פתאום לוחצים אותנו מכל הכיוונים? לאן מוליכים אותנו הכוחות שפועלים? איזה מחר כדאי להתחיל לבנות כבר עכשיו, כדי להתאים לשינויים שמתהווים?
ראשית, תזכורת. אנחנו, בני האדם, חלק מכל הטבע. המערכת האנושית מצויה בתוך מערכת הטבע הכולל. שתי המערכות הללו משפיעות זו על זו. המצב הנוח והטוב ביותר יורגש כשיהיה איזון, הרמוניה בין האנושות לטבע הכללי.
בסופו של דבר יושג איזון, בין אדם לאדם וכתוצאה מכך גם עם כל הטבע. על כך אין שאלה. מה שלא ידוע הוא אם התהליך יקרה מתוך בירור, הכרה והתפתחות מודעת, או שנצטרך לספוג מכות קשות שרק אחריהן נתפוס איפה הייתה השגיאה.
הגישה האינטגרלית מלמדת שבמערכת הטבע יש חוקי התפתחות, והם פועלים גם על המין האנושי. על כל אחד ואחד כפרט, ועל כולנו יחד כחברה.
עד המאה העשרים התפתחנו על ידי כוח אגואיסטי פשוט שהתגלה בטבע האדם. הוא דחף אותנו להתקדם בכיוון אחד: לקבל מקסימום בהשקעה מינימלית. זהו חוק ההתפתחות האגואיסטית. ופתאום, המערכת האנושית נכנסה להאטה, בדמות השפל הגדול של שנות השלושים. אחר כך באה מלחמת העולם השנייה וטרפה את הקלפים, אחריה עסקו כולם בשיקום נזקים. ובשנות השישים, שוב חזרה ההרגשה של שבר.
במהות של הדברים, מה שהתגלה הוא ניגוד בינינו לבין הטבע הכללי. כוחות אינטגרליים החלו לפעול עלינו מכל הצדדים, סגרו אותנו יותר ויותר ברשת אחת, אבל אנחנו המשכנו לפעול בצורה אגואיסטית. לדאוג כל אחד לעצמו בלבד. כל מדינה על חשבון האחרות, כל אדם על חשבון הזולת, ועוד.
כך נוצר עולם שבו מצד אחד מתגבר כוח האגו בכל פרט, ומצד שני כוח אינטגרלי ממשיך לקשור את כולם יחד. אז בנינו מסחר בינלאומי, מוסדות בינלאומיים כמו האו"ם, קשרנו קשרים בתחומים כמו כלכלה, מדע ותרבות. מימשנו את שני הכוחות הללו כמה שיכולנו, וקיבלנו מנגנון בינלאומי אגואיסטי. הכוח האינטגרלי כיוון לחיבור יותר עמוק, לבבי, אבל אנחנו נטינו לכיוון האגואיסטי. לכן כל התקשרות שנוצרה, לא הביאה חידוש אמיתי.
נתבונן על האיחוד האירופי כמקרה בוחן. באירופה, המקום המפותח ביותר בעולם, הורגש צורך בשיתוף. אז הלכו לבניית איחוד, אבל עם חשיבה אגואיסטית. מדינה אחת חשבה על כסף, אחרת על מעמד, שלישית על חופש תנועה, וכן הלאה. לא בנו תהליכים חינוכיים-תרבותיים לחיבור לבבות, להתקרבות רגשית בין האומות. והנה עברו עשרות שנים, ומה, האירופאים מרגישים מחוברים? עם אחד? אחים?
אבל הכוח האינטגרלי ממשיך לפעול, האבולוציה ממשיכה. והניגוד בין טבע האדם האגואיסטי לבין טבע העולם המקושר, הולך ומתגבר. מכאן נובע היום כל קושי ביחסים, כל משבר. החיים מראים לנו מה צריך לתקן, איפה אנחנו לא בסדר.
הטבע הסובב עובד כמנגנון אינטגרלי אחד, כל חלקיו משלימים זה את זה בהרמוניה מופלאה, ורק אנחנו מפתחים צורת קשר יותר ויותר הפוכה. אין עוד יצור בטבע ששואב הנאה מהסבל של אחר, שחי מגאווה ויוהרה. גם לסביבה האקולוגית האדם מתייחס בצורה דומה. לוקח הרבה יותר ממה שהוא צריך כדי להתקיים, לא מתחשב בכלום, משחית הכול ברגל גסה.
וכאן, מה שיוכל לעזור לנו להינצל מקריסה, זו רק מהפכה בתפיסה. שינוי מהותי בהגדרת היחסים בין האדם, החברה והסביבה. האמצעי: תהליך חינוכי-תרבותי, כלל חברתי, שיצור הרגשת קשר אינטגרלי בין כולם לכולם. חיבור עמוק וחם, מתוך הבנה שהאבולוציה מכריחה אותנו להתקדם לשם.
ככל שהחיבור ייווצר והראייה תהפוך לאינטגרלית, נוכל להתמודד עם בעיות בכל תחומי החיים ברמה אחרת.
לטווח הארוך זה יאפשר לנו להתמודד עם מציאות שבה טכנולוגיות חכמות יחליפו אנשים במגוון מקצועות, ורוב האוכלוסייה תאבד את מקום עבודתה. עדיין נצטרך לספק לכל אדם וכל משפחה את צרכי קיומם, כמובן, וגם לארגן לאנשים אתגר ותעסוקה.
גם בטווח המידי אפשר יהיה לפעול יחד במגוון תחומים. כך למשל, לשפר את איכות החיים בבניין, ברחוב, בשכונה, בעיר, בקהילה. להלן מספר רעיונות לצורך המחשה. על בסיס רצון טוב, זמן פנוי, רוח התנדבות והערכה רבה מהחברה, בלי כסף, תשלום או הוצאה מכבידה, אפשר להקים רשת חברתית, שבה כל אחד יעשה משהו לטובת הכלל ויקבל את הזכות ליהנות מתרומתם של האחרים.
לארגן שוק מוצרי יד 2 למסירה, חוגים לילדים ולמבוגרים, הדרכות, הכשרות מקצועיות, תיקונים קלים בבתים, ייעוץ של מומחים, פעילויות פנאי וספורט, טיולים ופיקניקים, מסיבות ואירועי תרבות, קבוצות רכישה במחירים מוזלים, ומי יודע, אולי אפילו לקיחת אחריות על ניקיון וטיפוח האזור בעצמנו תמורת הפחתת הארנונה.
בשורה התחתונה, בחיבור בינינו נוכל לחסוך המון, לשפר את איכות החיים, והכי חשוב, להרגיש שאנחנו חיים בתוך משפחה אחת גדולה וחמה. מוקפים באנשים שהלב שלהם פתוח לקראתנו, ושמחים להושיט יד באהבה. רוח החיים שתזרום בינינו, תהיה גבוהה יותר מכל סיפוק פרטי שמישהו אי פעם חווה. בנוסף, ההתאמה שלנו לאינטגרליות שבטבע תחזיר את האיזון לסביבה, ותביא עלינו שפע. ברכה גדולה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 48 – bit.ly/3qkBzn2