חיים חדשים

שיחה 770

חודש הסליחות

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- 20.0916- אחרי עריכה

אורן: אנחנו רוצים לשוחח הפעם עם הרב לייטמן על מושג הסליחות, ולתמקד דווקא בסליחות שבין אדם לחברו. יש לנו חודש שלם בשנה שמכוונים אותנו לסליחות, ואנחנו רוצים להתבונן על המושג הזה כדי לקחת את היחסים בינינו למקום חדש.

ניצה: לקראת תחילת שנה חדשה וסיום של שנה קודמת, יש תקופה של סליחות, תקופה של עשיית חשבון נפש. וכמו שנאמר הסליחות שבין אדם לחברו יותר חשובות אפילו מהסליחות שבין אדם למקום, ולכן בחרנו להתמקד הפעם דווקא בסליחות שבין אדם לחברו.

אנחנו יודעים שמאוד קשה לאדם לבקש סליחה גם אם הוא יודע לפעמים שהוא שגה, שהוא עשה איזו פעולה לא נכונה, או אמר מילה לא טובה, התנהג התנהגות לא נאותה. למה קשה לאדם לבקש סליחה?

קודם כול אנחנו צריכים להבין איך חכמת הקבלה מסבירה לנו את מבנה המציאות, את מבנה העולם, את המבנה של החברה האנושית ועד כמה שאנחנו תלויים זה בזה. בתלות ההדדית הזאת אנחנו צריכים לקיים כמה תנאים, חוקים, מה שנקרא חוקי הטבע, תקראי לזה מצוות ה', מצוות הבורא, או חוקי הטבע, זה היינו הך.

אנחנו קשורים זה לזה במערכת, המערכת הזאת נקראת מערכת של החברה האנושית, ובה אנחנו קשורים יחד במערכת אחת שנקראת אדם. את המערכת הזאת קיבלנו בכוונה בצורה שבורה כדי שאנחנו נתקן את הקשר בינינו. הקשרים בינינו שבורים. כול עוד אנחנו לא מגיעים לתיקון של סוג הקשר בינינו שנקרא אגו, רצון לקבל, רצון להשתמש בכול דבר שנמצא לפנינו לטובת עצמנו בלבד, כל אחד בצורה אישית, אנחנו לא מסוגלים לצאת מזה. אנחנו נמצאים בכזאת הסתכלות על החיים, או שאנחנו משתמשים יותר בחיים או משתמשים פחות בחיים, בכל מה שנמצא לפנינו, ולא חשוב אם אנחנו מבינים או לא מבינים את זה, זה הטבע שלנו.

אבל כבני אדם אנחנו צריכים לעשות משהו עם הטבע שלנו, אנחנו צריכים להתעלות מעל כוחות הדחייה, הכוחות הגסים שדוחפים אותנו להשתמש זה בזה בצורה כמה שיותר מועילה לאגו שלנו. אנחנו צריכים להבין שיש לנו איזו התחייבות שהטבע מציג לפנינו, כי אנחנו בכל זאת תלויים זה בזה וצריכים לחיות בצורה הדדית מסוימת. לא שכול אחד ואחד יעשה את מה שטוב בעיניו, כי בצורה כזאת אנחנו נביא את כל החברה האנושית לקריסה.

אבל מפני שאי אפשר לחיות כמו פיראטים או כמו איזו חבורת פושעים, כי בכל זאת צריך להתקיים, לכן האנושות, בצורה עיוורת, מנסה להגיע לאיזו הידברות, לאיזה חיבור כדי שיהיה אפשר להתקיים. כי מלבד זה שאנחנו רוצים להשתמש בכול מה שרק אפשר לטובת עצמנו, אנחנו רוצים גם להתקיים, להקים משפחה, ילדים, גם זה לטובת עצמנו. אנחנו יצורים חלשים יחסית, אנחנו חולים, מתים, אנחנו צריכים הרבה דברים. מצד אחד האגו שלי דורש ממני להשתמש בכול האנושות, איך שבא לי, אבל מצד שני הוא מציג לפניי מספר דרישות שאני צריך לקיים כדי לתת לאגו, לגוף שלי להתקיים בנוח וטוב.

לכן אין לנו ברירה, אנחנו צריכים להגיע לצורות חיבור בינינו ושהחיבורים האלה בינינו יהיו יותר ויותר מתקדמים, שהם יתנו לנו חיים יותר טובים, שנהיה יותר בטוחים גם היום וגם מחר, בעתיד. לכן עלינו להבין שרק אם אנחנו נדע את מערכות הטבע, אנחנו נוכל ללמוד את הצורה ההדדית, איך אנחנו יכולים להשפיע זה על זה, איך לחזק זה את זה, איך לחבר את החברה האנושית בצורה יפה וטובה לקראת אותם תנאים, אותן דרישות שתבואנה כלפינו מהטבע יותר ויותר.

אנחנו רואים, ככול שחברה אנושית מתפתחת באגו שלה, כך יש לה כוחות בידיים והיא יכולה להשתמש בהם לטובה או לרעה. לכן אנחנו נמצאים במצבים מסוכנים יותר, אבל יכולים גם להגיע למצבים טובים יותר. לכן אם אנחנו מדברים על החברה האנושית, אז יש כאן חוקיות הדדית כוללת, חוקיות חברתית שאנחנו צריכים ללמוד אותה.

אין לנו ידיעה ברורה איך צריכה להיראות החברה האנושית. מתוך מה שאנחנו משיגים בעצמנו בפוליטיקה, בכלכלה, בסוציולוגיה, בסוציו-אקונומיקה, ומכול מה שעברנו כבר אלפי שנים בהתפתחות האנושות, אנחנו עדיין לא יודעים מה קורה. עובדה שאנחנו נמצאים היום במשבר גדול מאוד ולא יודעים איך לצאת ממנו, יש אלף דעות אבל שום דבר לא נראה לעין, אף דעה לא יכולה לעזור לנו.

לכן באה חכמת הקבלה ומסבירה לנו שאנחנו באמת נמצאים באיזו מטריצה, באיזו רשת שקושרת אותנו יחד. אומנם הרשת הזאת בינינו היא בעצם שבורה, קרועה, אבל היא דורשת מאיתנו יותר ויותר שאנחנו נתקן אותה ביחסים בינינו. הרשת הזאת לא מיתקנת מעצמה, היא מגלה לנו יותר ויותר את הקשרים הקרועים בינינו, ואנחנו צריכים לדאוג לתקן אותם.

כאן מגיע בעצם עניין הכרת הרע, כי אנחנו לא נמצאים בקשרים נכונים בינינו, לא מקיימים "איש את רעהו יעזורו" כדי להגיע לעבודה משותפת ולתקן את המערכת, את רשת הקשר שאנחנו נמצאים בה. מכאן בא עניין הסליחה וקודם כל בין אדם לחברו. כי אף אחד לא מרגיש כלפי השני שהוא היה כדוגמה טובה, כדוגמה טובה לאנשים סביבו איך לקיים את הקשר הנכון בין בני אדם, ובכלל עם ישראל לא כדוגמה נכונה כלפי כל האנושות, כי אנחנו צריכים להיות דוגמה, "אור לגויים". זה עניין הסליחה. זאת אומרת לפני שאנחנו פונים למערכת הכללית, לכוח העליון שמנהל את המערכת שנקראת גם הטבע או הא-לוהים, שזה היינו הך, אנחנו קודם כול צריכים לפנות זה לזה וכאילו לבקש סליחה.

העניין הוא לא להגיד סליחה בפה, כמו שכתוב, אלא שאנחנו צריכים להבין כוונת הכתוב, זאת אומרת אנחנו צריכים לבדוק במה היינו צריכים לתמוך זה בזה, לעזור זה לזה כדי לתקן את הקשר בינינו. כי הכול תלוי רק בקשרים בין בני אדם, כמו שכתוב "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה". מלבד זה אנחנו לא צריכים לעשות בעצם שום דבר, זה כלל שכולל בתוכו את כול יתר התיקונים שאנחנו צריכים לעשות, שנקראים מצוות, כי כל התיקונים הם רק כדי לחזק עוד ועוד את הקשר הטוב בינינו. לכן לפני שינוי חדש, לפני התחלה חדשה שנקראת "ראש השנה", אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש, האם אנחנו עושים כך או לא, האם הכיוון שלנו הוא באמת נכון. כי אין טעם להתחיל שנה חדשה אם אנחנו מתחילים אותה ברגל שמאל.

אנחנו צריכים לדעת קודם מה הסיבה, למה אנחנו כאלה, מהי המטרה שאנחנו צריכים להשיג, ואז מתוך זה אנחנו נגיע להבנה מה לעשות, על מה לבקש סליחה. אני לא סתם אבוא למישהו ואבקש סליחה, הוא יסתכל עלי כמו על משוגע, הוא לא יודע אולי מה עשיתי לו. לכן אני צריך לדעת קודם מה גרמתי לו ומה הייתי רוצה ממנו אולי בחזרה.

אנחנו עדיין לא תיקנו את היחסים בינינו, עדיין לא הגענו למצב שהטבע הכללי דורש מאיתנו, ולכן אנחנו נמצאים במשבר כללי ביחסים בינינו. מתוך היחסים השבורים האלה אנחנו צריכים לחקור על מה באמת לבקש סליחה, ומה זה בכלל סליחה, כי זה לא להגיד סליחה פה אל פה, אנחנו קודם כול צריכים להגיד סליחה לעצמנו, כל אחד ואחד.

ניצה: לעצמי?

כן, כול אחד לעצמו. לא לבקש סליחה מעצמו, אלא העניין שאין לי טעם לבוא לחבר שלי ולבקש ממנו סליחה.

ניצה: למה בעצם?

נניח שנעשה כך פיסית, מה יצא מזה? לכן אני קודם כול צריך לעשות חשבון נפש בעצמי ולהגיע למצב שאני אדע מה הרע גרמתי לחברה, כמה נזקים שעשיתי. כי בזה שלא התייחסתי נכון לסביבה אני גרמתי לכל הצרות בעולם, כמו שכתוב בסליחות, "אשמנו, בגדנו", וכן הלאה.

ניצה: כן, יש רשימה ארוכה מאוד של וידוי.

אפילו כל הרשעים בעולם לא עושים את זה, וכאן מדובר על כל אדם ואדם. הרי כתוב "מדבר שקר תרחק", זאת אומרת לא יכול להיות שאני מדבר שקר, כנראה שאני פשוט לא מכיר את עצמי, עד כמה אני גורם את החטאים האלה לכולם, ואז זה חוזר עלי, אני נמצא בחטא.

לכן קודם כול אני צריך להגיע להכרת המערכת, להכרת ההשתתפות הרעה והמקולקלת שלי בתוך המערכת. כי אני גורם את כל החטאים שכתובים שם ואני צריך להכיר שזה באמת כך. רק אחר כך אני מגיע לסליחות. אין טעם לפתוח ספר סליחות בבוקר ולקרוא משך עשרים דקות וזהו.

ניצה: בהסבר שלך אני פתאום הרגשתי שכאילו "הפכת" לי את הראש. כי אני רגילה לבקש סליחה מאדם כשאני מרגישה שהיה בינינו איזה ויכוח, ריב, קונפליקט, משהו מאוד מוגדר. אני מבקשת סליחה או התנצלות על התנהלות לא תקינה או לא מקובלת על פי נורמות חברתיות. אבל אתה פרשת כאן תמונה אחרת, אמרת לי, עזבי רגע את הסליחה, קודם כול תביני איפה את חיה, את נמצאת בתוך איזו רשת שבנויה בעצם ממערכות יחסים.

בין בני אדם.

ניצה: כן, כשתיארת את זה ניסיתי לראות את עצמי בתוך הרשת ולהבין לכמה אנשים אני קשורה במערכת הזאת.

לכולם. כמו שאת יודעת, דרך ארבעה או חמישה אנשים את קשורה לכולם.

ניצה: זה כמו ברשתות חברתיות, דרך חבר אחד אתה כבר קשור לעוד חברים. אני מבינה פתאום שעוד לפני בקשת הסליחה, אני נמצאת בתוך איזו מערכת שמלכתחילה מסודרת בצורה כזאת שגורמת לי לעשות פעולות לא נכונות כלפי המערכות יחסים שלי.

בקיצור, את גורמת את כל הרע שיש בעולם.

מנחה: למה אני גורמת את כל הרע שבעולם?

הקשרים שאת קשורה לכולם, אלה קשרים שאת לא אשמה בהם ולא קובעת אותם, אלא את נמצאת כבר ברשת. לכן עליך לדעת רק במה את קשורה ואילו יחסים את צריכה כאן לקיים. מלכתחילה את נמצאת ביחסים רעים עם כולם. מלכתחילה, לפי הטבע שלך. בגלל זה כתוב "בראתי יצר רע". אז זה לא עלייך, זה הכוח עליון מלכתחילה שם אותנו בחדר אחד קטן, על פני כדור הארץ הקטן, וסובב אותנו כך שאנחנו נמצאים ביחסים כאלו זה עם זה כל אחד לפי הטבע שלו, כל אחד אולי לפי הסיפור הקודם שלו, מאיפה אנחנו. ואנחנו קשורים זה לזה.

מנחה: אז כשמדברים על לבקש סליחה בין אדם לחברו, ממי אני באמת מבקשת סליחה? קודם חשבתי שאני מבקשת ממישהו שאני מודעת לזה שפגעתי בו. עכשיו אתה מדבר על זה שאני כאילו צריכה לבקש סליחה ממישהו שאני לא מודעת בכלל שפגעתי בו.

זאת השאלה, מה זה נקרא לבקש סליחה? אנחנו לא צריכים לבוא לבן אדם ולבקש סליחה. קודם כל הוא לא יבין בדיוק על מה ואיך.

מנחה: אם הוא לא מכיר אותי בטח שהוא לא יבין. אבל יש אנשים שכן מכירים אותי,

גם אלה שמכירים אותך, תתקן וזהו, מה יש לך מזה שאתה מבקש סליחה?

מנחה: אם עשיתי משהו לניצה, או אם ניצה עשתה לי משהו רע במשך השנה. אם היא לא תבוא ותסדיר את היחסים שלה אתי אז אני אמשיך לכעוס עליה.

למה זה נקרא שהיא מסדירה את היחסים?

מנחה: היא צריכה להסדיר את היחסים אתי.

למה, על ידי זה שהיא תגיד כך וכך?

מנחה: לא אמרתי שהיא תגיד סתם, אולי היא צריכה לעשות לפני זה תהליך שלם של הכנה.

אפילו אם היא תעשה הכנה שלמה, ואחר כך תגיד כך וכך, זה מספיק?

מנחה: אני לא יודע, כנראה שלא, לכן אנחנו משוחחים. מה התהליך הזה צריך לכלול כדי שבאמת תהיה הסדרה של היחסים, שהסליחה תהיה אמתית?

בקיצור סליחה נכונה..

מנחה: כן, מה היא כוללת?

תיקון היחסים.

מנחה: איך מתקנים את היחסים באמת?

אם מלכתחילה אנחנו נמצאים במצב שכל אחד רואה את עצמו, שהוא משתמש בכולם, ועד כמה שאפשר יותר, אז סליחה זה נקרא שאני קודם כל מכיר את היחס שלי לכולם, וקובע שמכאן והלאה אני צריך לקבוע יחסים חדשים. זה נקרא "ראש השנה". אני קובע מעכשיו והלאה את היחס החדש שלי, יפה, מתוקן לכל בני העולם, ודרכם גם לכוח עליון, אולי על זה נדבר בפעם הבאה.

מנחה: בפעם הבאה.

כן, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אז זה לא מדובר בפה, אמנם זה לא מפריע, אבל זה לא זה. אלא שאני באמת משנה את הטבע שלי, את מה שקבלתי, הטבע הרע, היצר רע, כשאני משנה אותו לטבע הטוב, ליצר הטוב, ליחס יפה לכולם, עד "ואהבת לרעך כמוך". זה נקרא חזרה בתשובה. זה נקרא שאני באמת גיליתי את הרע שבי ועשיתי תשובה. "תשוב ה' לגבי ו'" זה נקרא. שאנחנו מעלים את המלכות לדרגת ו', לדרגת זעיר אנפין, שהאדם מעלה את עצמו לדרגת הבורא.

מנחה: התהליך הזה הוא תהליך שאדם עושה עם עצמו.

כן,

אורן: יש לזה אחר כך ביטוי גם כלפי האדם שפגעתי בו?

את זה כולם ירגישו, שאתה עושה טוב לכולם, זה נקרא תשובה.

מנחה: בוא נהיה קונקרטיים, עשיתי לה משהו רע במשך השנה, אני צריך לעבור את כל התהליך הזה של הבדיקה העצמית, לזהות את היחס הנצלני שלי אליה?

אני לא חושב שאתה מוכן לזה, כי זה צריך להיות לא לפי ההבנה שלך, שעשית לה רע. אתה קודם כל צריך להכיר מה זה טוב ומה זה רע מצד הטבע, מצד המערכת, מצד הא-לוהות, הכוח הכללי. ולא שבא לך בקלקול שלך, בשכל, ברגש ובמוח המקולקל, האגואיסטי שלך להגיד שעשית רע או לא.

מנחה: אז יש איזה סרגל שאני צריך קודם כל ללמוד אותו?

לישר את עצמך

מנחה: שכלפיו אני צריך למדוד את היחס שלי לאנשים.

כן, לכן "כל הפוסל במומו פוסל".

מנחה: אז מה אומר הסרגל הזה עכשיו?

עכשיו לפי מה שאתה מבין על היחסים שלך עם ניצה אתה תגיד, "גרמתי לה שם משהו, אני זוכר שאמרתי לה פעם משהו לפני כמה חודשים, נקנה לה בונבוניירה ושלום על ישראל. אפשר להתחיל שוב".

מנחה: אוקיי.

אז זה לא נכון.

מנחה: אז מה כן נכון?

כן נכון זה שאנחנו צריכים קודם כל ללמוד מה זה נקרא מערכת נכונה.

מנחה: מהי מערכת נכונה?

מערכת נכונה היא כשאנחנו נמצאים כאיש אחד בלב אחד. "ואהבת לרעך כמוך". שכולנו אגודה אחת בצורה הדדית לגמרי שאף אחד לא מרגיש את עצמו אלא את כל המערכת כולה שנקראת "אדם", אלה תנאים מאוד חמורים. אבל אם אנחנו נדע שכלפיהם אנחנו צריכים למדוד את עצמנו, אז הסליחה שלנו כבר לא תהיה "תסלח לי, תסלחי לי" וכולי. אלא זו תהיה באמת סליחה נכונה.

מנחה: מה זה באמת סליחה נכונה?

סליחה נכונה באמת היא שאני מכיר את הרע שבי ובאמת כלפי איזו חוקיות מיוחדת של אהבה, אחריות הדדית, ולפי זה אני קובע כמה אני צריך להיתקן. עד כמה שאני צריך להגיע באמת למצב מיוחד, חדש. אלה לא הסליחות שכתובות בספר, מה שכתוב בספר רק צריך לכוון אותי לחיפוש הפנימי ולגילוי הרע שבי, ושאני באמת בלב שבור, אתה יודע כמו שאנשים דופקים לעצמם על הלב, מבקשים ובוכים, אז שאני לא אעשה את זה לפי אותם הזמנים של שבוע בשנה, אלא אני אעשה את זה לפי הלב השבור, ויכול להיות שזה יהיה יום יום.

מנחה: בסוף התהליך הזה שאתה עושה אותו בעצם עם עצמך, אתה בודק את עצמך עם סרגל ערכים גבוה של אהבה ואחריות הדדית כמו שאמרת קודם. אם אתה מגלה, כמו מסתכל במראה ומגלה שאתה לא כזה, שאין בך אהבה ואין בך אחריות הדדית ואתה חושב בעיקר על עצמך. את כל זה עשית עם עצמך.

אז הגעתי לפחות לאמת.

מנחה: יופי, עד כאן אני בתוך עצמי. מה הביטוי של זה כלפי האחר?

אז ודאי שכלפי אחרים אתה ככה.

מנחה: מה סוג הביטוי? מה צורת הביטוי הנכונה? אמרת לא סתם להגיד סליחה.

אם אתה מתקן את עצמך זה לא ביטוי כלפי האחרים? אם אתה מתקן את עצמך, אז ודאי שאתה מתקן את היחסים שלך כלפי האחרים.

מנחה: איך זה בא לידי ביטוי כלפיהם? מה הם אמורים להרגיש, לשמוע, לראות בי שהשתנה?

יכול להיות שבמחוץ כמעט וכלום, כי אנחנו מדברים על הרצון שלך, על היחס שלך. הפעולות, ודאי שיהיו פעולות לטובה גם, אתה לא תוכל לעשות להם רע, כמו כלפי הילדים שלך. זה נקרא "שיהיו פיו וליבו שווים". שאני לא אוכל לגרום להם רע ולדבר דברים יפים כמו שאנחנו לפעמים רואים את זה היום, גם אצל אלה שמבקשים סליחה.

מנחה: אני חייב רגע לברר מצד האדם האחר. עשיתי את כל מה שהסברת עכשיו עם עצמי, נאמר שעשיתי את כל זה, עם כל השלבים ואפילו הצלחתי קצת, במשהו נהייתי קצת אדם יותר מתוקן. האדם האחר, לצורך העניין ניצה, מה היא תרגיש שהשתנה בי? איך היחס הלא טוב שהשרשתי בה במשך השנה בגלל שאני הייתי לא בסדר כלפיה ויש לה עכשיו בלב רע עלי, איך הרע הזה שבתוך ליבה כלפי משתנה בהמשך לתהליך שאני עושה עם עצמי?

על זה נצטרך לדבר פעם הבאה, לא עכשיו.

מנחה: אה, הזמן שלנו נגמר. מה הדבר הכי חשוב מכל מה שלימדת אותי עד עכשיו בקשר לסליחות בין אדם לחברו, מה התובנה הכי חשובה?

להכיר את הרע שבנו.

מנחה: שבי, קודם כל.

קודם כל הכרת הרע.

מנחה: תודה רבה, תהיו אתנו גם בפעם הבאה, סליחות בין אדם לחברו, "חיים חדשים",

כל טוב להתראות.

(סוף השיחה)