חיים חדשים
שיחה 1054
חשיבה מדעית בחכמת הקבלה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן .04.09.18 – אחרי עריכה
אורן: היום נדבר עם הרב לייטמן על חכמת הקבלה, החכמה שבה הוא עוסק ואותה הוא מלמד מזה ארבעים שנה, וננסה להבין האם החכמה הזאת היא פועלת, מתנהגת, חוקרת, ולומדת את המציאות בצורה של חשיבה מדעית, כשיטה מדעית. ננסה להתעמק בזה בדרך לחיים חדשים.
ניצה: אנחנו שומעים שחכמת הקבלה היא שיטה סדורה, שיטתית, והיא משהו שאפשר לעבוד איתו בצורה מסודרת ולהתפתח איתו ומאוד היה מעניין אותנו היום לערוך השוואה בין שתי השיטות. למדע יש צורה מסוימת שבה הוא חושב, מה שנקרא "חשיבה מדעית", הוא בוחן דברים, הוא מעורר שאלות, מטיל ספקות, מנסה להוכיח. הוא עובד עם השאלות שמתעוררות בו, וכתוצאה מהחשיבה הזאת גם התפתחה שיטה סדורה, מדעית. היום נראה איך חכמת הקבלה עומדת בקריטריונים המדעיים.
נתחיל קודם עם החשיבה המדעית. כשמתעוררת באדם שאלה באיזה נושא, תוכן מסוים שהוא רוצה לחקור אותו ולברר, או שאלה שהוא לא יודע עליה את התשובה, האם יש הבדל בין הצורה של החקירה, החשיבה המדעית הרגילה, לבין צורת החשיבה המדעית בחכמת הקבלה?
העניין הוא שחכמת הקבלה חוקרת את העולם הנסתר, שאנחנו בכלים שלנו, בתכונות שלנו, עם הרגש והשכל שלנו, שבו אנחנו חוקרים את העולם הזה, החיים שבו, לא יכולים עם זה להגיע לעולם העליון, שבו אנחנו חוקרים את כל התופעות שחכמת הקבלה מדברת עליהן. ולכן אין לנו ברירה, אנחנו לא יכולים לגשת למחקר הקבלי כמו למחקר המדעי הרגיל, אם אנחנו עדיין מנותקים מהעולם העליון.
אנחנו קודם כל צריכים לרכוש כלים, שהם יעזרו לנו להתמצא בעולם העליון כמו שאנחנו מתמצאים בעולם שלנו, עם הכלים הטבעיים שאיתם נולדנו, ובהתאם לזה אנחנו יכולים אז לגשת למחקר על ידי חכמת הקבלה.
בוודאי שהמחקר הזה יהיה אחר ממה שקורה לנו כאן בעולם הזה. הוא יהיה במשהו דומה בקווים מקבילים, אבל העקרונות הם עקרונות אחרים.
ניצה: האם חכמת הקבלה משלימה את המחקר המדעי, או שהיא נמצאת בסתירה אליו, איך היית מגדיר את זה?
היית אומר כך, שחכמת הקבלה, מתוך זה שהיא חוקרת את העולם העליון, היא מגלה לנו שמה שיש לנו בעולם שלנו, יורד מהעולם העליון כמו ענף משורש. שהשורש זה העליון, העולם העליון והענף שלו זה העולם שלנו, ולכן מה שיש בעולם שלנו זה תמיד תוצאה מהעולם העליון.
לכן אם אנחנו לומדים את חכמת הקבלה, אנחנו בעצם יכולים לדעת כול מה שקורה בעולם שלנו, הכול. כי זה פשוט תוצאה, זה ענף מהשורש. אבל תלוי איך אנחנו מגלים את זה, עד כמה המקובל מגלה את זה, אבל ללא שום ספק שהוא מגלה עם השורש גם את הענף שלו.
ניצה: זה אומר שחכמת הקבלה משלימה את המדע הרגיל?
לא, זאת לא מטרתה. היא יכולה לדבר על זה. נגיד מקובלים כתבו דברים שאחר כך גילו אותם. [למשל] שכדור הארץ עגול, על זה כתוב בזוהר עוד מלפני אלפי שנים. על היחס בין זמן, תנועה ומקום שגילה איינשטיין, גם על זה כתוב בחכמת הקבלה עוד לפני אלפי שנים. אבל ישנם עוד דברים שהמדע עוד לא הגיע אליהם ולכן חכמת הקבלה לא מסתירה את זה, אבל לא מדברת על זה, כי זה יכול להרחיק את בני האדם מחכמת הקבלה, כי יחשבו שהיא מדברת על דברים מופשטים מדי.
ניצה: מושגים שאנחנו לא מסוגלים אולי אפילו לעכל אותם.
כן.
ניצה: אני רוצה לדבר על העקרונות של השיטה המדעית. אחד העקרונות זה "דטרמיניזם", זאת אומרת חוק שאומר, שהכול קבוע, אין מקריות בטבע. כל החוקים הם בעצם הטבע והעולם מתנהג בצורה קבועה. האם גם חכמת הקבלה מתייחסת ככה לטבע המציאות?
חכמת הקבלה דווקא מתייחסת לחוק הזה, שהוא חוק קבוע, וא-לוהים עליו מדברת חכמת הקבלה זה הטבע. היא לא מתייחסת לא-לוהים כלאיזה דמות שיושבת בשמיים ועושה כל מיני פעולות מה שבא לה. אלא זה הטבע העליון, שהוא רק יותר עליון ממה שאנחנו חוקרים, ושיש בו כל אותם החוקים, "חוק נתן ולא יעבור". ולכן לא מדובר פה על איזה מקריות.
בניגוד למדע, שבו משתמשים בכל מיני חשבונות [סטטיסטיקות] למיניהן, חכמת הקבלה לא כך, כשהיא חוקרת היא חוקרת בצורה אבסולוטית מדויקת.
ניצה: זאת אומרת לא בצורה סטטיסטית.
לא.
ניצה: אלא 100% אבסולוטי. אנחנו יודעים שגם במדע בגלל שזה חוק קבוע ובלתי משתנה, אז הרבה פעמים עושים בו שימוש כדי לחזות תהליך מסוים, לדעת מה המגמה, לאן היא הולכת. האם גם חכמת הקבלה עוסקת בזה?
לא כל כך. אנחנו יודעים מה יהיה במשך הזמן, אם אנחנו מקבלים בחשבון שזה תלוי גם בכניסת האדם לתוך התהליך שאנחנו צריכים לעבור. אם אנחנו מקבלים את החלק המשתנה הזה, אז ודאי שאנחנו יכולים לדבר על כל המצבים שנמצאים לפנינו, שיקרו בצורה כזאת, כך או כך או כך. אנחנו יכולים לפתוח לעצמנו את כל הפאנל של האפשרויות בהתאם להתנהגות האדם. כי מצד העליון אין לנו שום בעיה, שם אלה חוקים פתוחים ומוחלטים.
ניצה: זאת אומרת שיש נתון אחד שהוא קבוע ובלתי משתנה, ונתון קבוע אחד שהוא משתנה?
הבורא לא משתנה, האדם משתנה.
ניצה: אני רוצה לדבר על עיקרון נוסף שנקרא '"אמפיריזם", שעוסק בנתונים ועובדות. במחקר אוספים נתונים, עובדות, זה הכלי המרכזי שמשתמש בו המדע. האם גם חכמת הקבלה עוסקת בנתונים ועובדות?
חכמת הקבלה חוקרת את כל הדברים והיא באה מתוך המחקר. המקובל הראשון חי לפני 5779 שנה וקראו לו "אדם", אבל זה לא אותו אדם שאנחנו חושבים שחי בגן עדן. הוא כתב אפילו ספר, וממנו והלאה כבר התחילו התלמידים שלו לעסוק בהשגת הא-לוהות, בהשגת הטבע העליון, החוקים העליונים, וזה נקרא חכמת הקבלה.
ניצה: זאת אומרת חכמת הקבלה זה השגת הטבע העליון?
כמו שמדע זה השגת הטבע בעולם שלנו, התחתון, אז חכמת הקבלה זה השגת הטבע העליון.
אורן: איך מגדירים את הטבע העליון?
הטבע העליון במילה אחת, "מחשבת הבריאה".
אורן: ובשתי מילים?
מחשבה. גם כן שתי מילים, מחשבת הבריאה.
אורן: תסביר קצת יותר.
אין יותר, זו מחשבה, זאת אומרת זה משפט. כמו שאתה כותב במחשב איזה משפט והמחשב מבצע את אותה פקודה. כך חכמת הקבלה מתייחסת לכל המציאות, מחשבת הבריאה. מחשבה. מחשבה של כוח העליון, שלפי המחשבה הזאת הטבע כבר מתחיל לעבוד ולהתממש. כולל בריאת האדם, בריאת העולמות וכל מה שנמצא בהם ומשתנה בהם.
ניצה: מה כוללת מחשבת הבריאה למעשה?
הכול, חוץ מהכוח העליון שממנו היא באה.
ניצה: זאת אומרת כל מה שנברא, כן?
כן.
ניצה: המדע כמובן עורך ניסויים והבנתי שגם חכמת הקבלה.
כן, היא כולה כולה בנויה על ניסויים.
ניצה: איך עורכים ניסוי בחכמת הקבלה? בשיטה הקבלית?
הכי פשוט ובטוח. אדם עושה את זה בתוכו.
ניצה: זה בטוח?
כן.
ניצה: אבל זה לא סובייקטיבי?
לא. כי הוא צריך להתעלות מעל הטבע שלו, לכן זה לא סובייקטיבי, זה דווקא הכי אובייקטיבי שאפשר. כי הוא צריך להתעלות מעל הטבע האגואיסטי שלו, מעל הרצון לקבל, להתנתק ממנו, לעשות כמו שאנחנו אומרים, "צמצום", וכשהוא עושה צמצום על עצמו, הוא יכול להתחיל כבר לברר, לבדוק את הטבע העליון.
ניצה: זה מעניין. בדרך כלל מדענים כשרוצים לחקור משהו הם מעלים השערה לפני שעורכים ניסוי. מה היא ההשערה, ההיפותזה של חכמת הקבלה? איזו שאלה מובילה למחקר של חכמת הקבלה?
השאלה העיקרית של המקובל היא לחקור את טבע הבורא או ההשגחה.
ניצה: ומהי ההשערה שלו?
שזה טוב ומטיב בצורה המוחלטת כלפי הנבראים.
ניצה: בניסויים שהוא יערוך, הוא ינסה להוכיח שהטבע הוא טוב ומיטיב?
לא, הוא חוקר את זה בצורה בלתי תלותית בו בעצמו ולא לשום תוצאה סופית.
ניצה: בוא נראה איך אנחנו עובדים עם זה. מה בעצם מתכנן המקובל כשהוא הולך לערוך ניסוי? מה הוא עושה?
הוא מכין את עצמו, כי הוא בעצמו אותו אובייקט שעליו הוא מבצע את הניסוי.
אורן: מה הוא מכין?
הוא מכין את עצמו להיות בתוך כלים של קבלה ובתוך כלים של השפעה. הוא מכין את עצמו כדי לבדוק שני כוחות בטבע, קבלה והשפעה או קבלה ונתינה. איזה יחס יש בין שניהם, איך הוא יכול לבנות את עצמו דומה לבורא כי הוא הפוך מהבורא מלכתחילה, הוא כולו מקבל וחושב רק על עצמו, ואיך הוא יכול להיות המשפיע שחושב על הזולת בלבד, כולל הבורא. הוא בודק את כל התופעות האלה, רואה את התוצאות, רושם אותן כמו בכל מדע, ומזה יש לנו את חכמת הקבלה.
חוץ מזה, העיקר כאן שהוא בודק את מה שנקרא בחכמת הקבלה "תפיסת המציאות". הוא רואה עד כמה המציאות שהוא מרגיש, צופה, חי בתוכה, המציאות הזאת תלויה בתכונות שלו עצמו ולא בשום דבר אחר. הוא משנה את התכונות שלו ובהתאם לזה רואה איך העולם שהוא צופה ומרגיש, משתנה. ובניגוד למדע דעולם הזה יש לו יכולת לשנות את המציאות.
ניצה: באמצעות שינוי התכונה שלו הוא בעצם משנה את המציאות.
כן. הוא רואה את המציאות שהוא צופה ומרגיש כהעתקה ממנו.
ניצה: וזה בעצם מה שהוא בודק?
כן. וזה עיקר המחקר.
ניצה: הוא בודק את השתנות המציאות כלפיו? זאת אומרת, הוא יכול לבחון את השינוי של התכונה או שהוא בוחן את שינוי התוצאה של תפיסת המציאות?
גם זה וגם זה. הוא נותן אינפוט בכניסה ורואה את האאוטפוט בסוף.
ניצה: בוחן את התוצאות.
כן.
אורן: איזה תכונות הוא משנה בתוכו?
בעצם רק תכונה אחת. מהרצון לקבל, ליהנות מקבלה, לרצון להשפיע וליהנות מהשפעה.
אורן: מה זה "ליהנות מקבלה"?
מזה שאני מקבל. כמו עכשיו, נניח שאני שותה כוס תה ונהנה. זה [המצב] הרגיל בעולם שלנו שאנחנו מכירים.
אורן: המצב ההתחלתי של האדם. זה טבע האדם. אפשר לומר כך?
כן.
אורן: ולְמה הוא משנה את זה?
לרצון להשפיע, שאני נהנה מזה שאני נותן ומה היחס בין זה לזה. מאיפה אני לוקח את הרצון לתת, להשפיע? אני צריך לקבל כאלה כוחות מלמעלה ואין לי. אז השאלה כאן, מה אני עושה כדי לקבל כוח השפעה, נתינה? איך אני בודק עם הכוח הזה עד כמה אני יכול לתת, להשפיע? איזה תענוג אני מגלה בזה? מה אני עושה עם התענוג הזה? אם אני נהנה ממנו אז ההשפעה שלי כבר לא נקיה, זה נקרא "להשפיע על מנת לקבל", ליהנות. או שאני משפיע ורוצה שהתענוג ילך ממני לאותו כיוון של השפעה, לאותו אובייקט שאני משפיע לו, זאת כבר תוצאה נקיה. וכך אנחנו בודקים.
ובזה אנחנו מגלים שבניגוד למדע, בעצם בכל המציאות יש לנו רק שני כוחות, כוח קבלה וכוח נתינה. והיחס בין שניהם בונה לנו את כל סוגי החומר והכוחות.
אורן: עם התובנה הזאת והתמונה הרחבה שציירת אני רוצה לחזור על שאלה שניצה שאלה קודם. בשיטת החקירה המדעית יש שאלת מחקר שאותה אני מנסח כחוקר, ולאחר מכן אני מנסה לגבש השערה מסוימת, מה יכולה להיות התשובה לשאלה שאותה העליתי ואותה אני רוצה לבדוק. אחר כך אני מתכנן ניסוי שיוכל לבדוק אם ההשערה שלי נכונה, או להפריך אותה כלא נכונה וגם זה בסדר, כי גיליתי שזה לא הפתרון לשאלה, ואז אתקדם להשערה אחרת.
נלך אחורה לתהליך הזה ותאמר לי איך חוקר בשיטת חכמת הקבלה עושה תהליך כזה או שמא הוא עושה תהליך אחר? האם הוא מעלה שאלת מחקר? האם אחר כך הוא מנסה לגבש השערה? והאם אחר כך הוא מתכנן איזה ניסוי הוא יעשה, כדי להגיד שהשערה שלו נכונה או לא נכונה?
כל הדברים האלה ועוד הרבה יותר מזה נמצאים בחכמת הקבלה. הכול.
אורן: אתה יכול להמחיש לי את זה קצת?
לא. אני לא חושב שאפשר להסביר. קודם כל, אני לא ניגש לכל מיני פעולות, כמו פיזיקאי למשל, מתוך זה שיש לי כזאת תכנית או שבא לי. אין דבר כזה "בא לי" בחכמת הקבלה. בחכמת הקבלה אנחנו מתקדמים על ידי זה שאנחנו מגלים קודם כל שאנחנו נמצאים בשליטה השלמה של הכוח העליון והוא כל הזמן משתנה, וכבר בזה, אם אני רוצה או לא רוצה, אני כבר בהכרח נמצא בניסוי בלתי פוסק, במחקר בלתי פוסק.
אורן: מחקר של מה?
של הטבע שלי לעומת הבורא.
אורן: ומה הוא הבורא?
הבורא זה כוח עליון, כוח נתינה, השפעה.
ניצה: מהו בדיוק בודק, איך הכוח העליון משפיע עלי?
איך אני נמצא באינטראקציה עם הכוח העליון.
ניצה: אז זאת אומרת, זאת פעולה מאוד אקטיבית.
ודאי.
ניצה: זאת אומרת, אין פה איזושהי בדיקה פסיבית.
אני משפיע אליו והוא משפיע עלי. ואז אני רואה עד כמה שאנחנו משתווים, מתרחקים, מתקרבים. עד כמה שהוא עוזר לי. עד כמה שאני משפיע עליו וכן הלאה.
אורן: אז האם אפשר לומר שיש פה שאלת מחקר שאותה ברגע מסוים אתה הולך לחקור?
כן.
אורן: מהי? תנסח לי אותה.
שאלת המחקר היא תמיד איך אני מגלה בתנאים המשתנים את הכוח העליון בצורה מרבית? בכל רגע ורגע בחיי?
ניצה: במה התוצאות שבעצם מקובל מצפה לקבל מהפעולות שהוא עושה?
אני רוצה לגלות את הכוח העליון. איזה קשר יש לי עמו? באיזה כלים אני מגלה אותו? תופס אותו? נמצא עמו בקשר הדדי? לפי השוואת התכונות שלנו. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להיות בקשר. זאת אומרת, כאן אני כבר בודק ומקבל הרבה מאוד תוצאות. באיזה תכונות נמצא אני. באיזה צורה, אם אפשר להגיד, תכונות הבורא מציג לי. איך אנחנו מתקרבים ואיך אנחנו נמצאים באיזה קשר חלקי, יותר שלם, או פחות שלם. מה מידות הקשר? מה התכונות של הקשר? מה הטבע של הקשר? ואיך אנחנו יכולים מהמצב הזה להתקדם הלאה? כי התהליך הוא תהליך שנמשך עד שהקשר בינינו יהיה כולו שלם. זאת אומרת שאני בסופו משיג את הכוח העליון במלואו. במלואו. זה לא כמו בעולם שלנו שאנחנו מוגבלים בגלל כדור הארץ, או כל מיני תכונות. בסופו של דבר זה גם תכונות שלנו. אבל השכל, הרגש. מה איתם? אנחנו מוגבלים? בחכמת הקבלה אין הגבלה.
אורן: למה?
כי אני מקבל תכונות מהבורא. אני כל הזמן יכול לדרוש יותר ויותר, בבקשה.
ניצה: זאת אומרת, ככל שאתה מתקדם מה אתה מקבל יותר ממנו?
לא יותר ממנו אלא ממנו מקבל.
אורן: אז מה אתה מקבל?
את כל התכונות שלו, מה שאני רוצה.
אורן: זה תכונות שאין בטבע האדם מלכתחילה, מטבע בריאתו?
ודאי. מה אנחנו? אנחנו סך הכול חיות קטנות אגואיסטיות שלא רואות יותר מחוצה לגבולות שלנו.
אורן: ואיזה תכונות אפשר לרכוש שהן מעבר למגבלות התפיסה האגואיסטית?
אי אפשר להסביר. כאן אני אומר שחכמת הקבלה נמצאת בחולשה מסוימת.
ניצה: כי היא לא מסוגלת לתת מה, הוכחה? הסבר?
לא. הוכחות. אי אפשר לתת הסבר לאדם שלא נמצא בזה. זה כמו להבדיל, שאני לוקח איזה חתול ומתחיל להסביר לו את תיאוריית איינשטיין.
ניצה: כן. פיזיקה או כימיה, כן.
כן, נגיד. וכאן זה ממש כך.
אורן: אני רוצה לברר כמה נקודות שאמרת קודם, בתחילת דבריך, שבמחקר בחכמת הקבלה האדם מגיע לתוצאות שהן בעצם אובייקטיביות, להבדיל מכל חוקר אחר שחוקר במדעים, במדעי הטבע הרגילים. מה זה תוצאות אובייקטיביות ואיך החוקר בקבלה מגיע לתוצאות אובייקטיביות?
קודם כל, אנחנו האנשים הרגילים אנחנו פועלים בעולמנו, בתוך הרגש והשכל הגשמיים שלנו היינו, כמה שאנחנו מקבלים בתוך רצון לקבל שלנו זה הנתונים שיש לנו. זאת אומרת, אנחנו תמיד מוגבלים בטבע של האדם. תביא מישהו אחר מכוכב אחר נגיד, הוא ודאי יקבל תוצאת אחרות.
אורן: בגלל שהטבע שלו שונה.
כן. ודאי.
אורן: כשאתה אומר "טבע" אתה מתכוון לסך כל התכונות שלו כיצור נברא?
כל התכונות שלו, כן.
אורן: אז בחכמת הקבלה מה קורה? איך יוצאים מהסובייקטיביות הזו?
בחכמת הקבלה אני לא חוקר עם הטבע שלי.
אורן: אלא?
אני חוקר עם הטבע שלו.
אורן: מי זה "שלו"?
הבורא. אני מקבל ממנו את תכונות ההשפעה, תכונות הנתינה. ובתכונות האלו, במידה שיש לי תכונות כאלה למעלה מהתכונות שלי הארציות, בתכונות האלה החדשות אני מתחיל לראות את עולם האמת. לכן היא נקראת "חכמת האמת".
אורן: אמרת קודם ששאלת המחקר הכללית בחכמת הקבלה היא איך אני מגלה בתנאים משתנים את הכוח העליון בצורה מרבית בכל רגע ורגע בחיי? מכאן עולה לי השאלה. כמה דקות לפני כן אמרת שהכוח העליון הוא הקבוע והוא לא משתנה. כאן דברת על תנאים משתנים. הכוח העליון נתפס בחכמת הקבלה כדבר משתנה או בלתי משתנה?
קבוע ובלתי משתנה. "אני ה-ו-י-ה לא שניתי", "טוב ומיטיב לרעים ולטובים", אבסלוט. אבל עד כמה שאני מקבל תכונות שלו אז מקבל ממנו כל פעם איזו פרוסה. ואז בי התכונות הלאה משתנות.
אורן: מכל מה שהסברת עד כה, מה הדבר שאיתו היית מסכם לגבי החשיבה המדעית בחכמת הקבלה?
זה שקודם כל אנחנו צריכים לרכוש טבע הבורא. להתעלות מעל הטבע שלנו. להתנתק מכל התופעות שיש לנו בעולם הזה ולחקור רק [בעזרת] הכוחות שמקבלים מהבורא מהטבע של הבורא. ואז אנחנו חוקרים אותו, וגם לא אותו ממש אלא את היחס שלו אלינו, כי בעצם זה הנושא העיקרי בחכמת הקבלה שהיא נקראת "השגחה".
(סוף השיחה)