אהבה עצמית. אולי הדבר הכי קרוב לנו. מאיפה היא מגיעה? מתי היא עושה לנו טוב, מתי רע? איך מפתחים יכולת בירור והכרה? על האבולוציה של אהבה עצמית בטבע, באדם ובחברה.
אהבה עצמית היא החומר היסודי שממנו עשויה המציאות כולה. מה שמבדיל בין הדומם, הצומח, החי והאדם, זו מידת האהבה העצמית שטבועה בכל דרגה ודרגה.
האהבה העצמית שבדומם היא ברמה כזו שרק מספקת לשמור על עצמו. היא גורמת לדומם לרצות להישאר כפי שהוא. לכל פרט בדרגת הדומם יש אהבה עצמית מהסוג שלו, והיא זו שגורמת לו להיראות ולתפקד בצורה מסוימת. בצומח יש אהבה עצמית בדרגה גבוהה יותר, היא גורמת לצמחים לקלוט מה שטוב להם ולפלוט מה שמיותר, לנוע לקראת השמש וכיוצא בזה. בדרגת החי, האהבה העצמית מביאה כל פרט לשוטט במרחב, לתור אחרי מזון, מחסה, פרטנרים להזדווגות בעונה המתאימה, וכדומה.
ההבדל המהותי בין האדם לדרגות האחרות שבטבע, הוא בזה שהאהבה העצמית של אדם גדלה כל הזמן. לכן האדם של היום שונה מאוד מהאדם שחי בדורות קודמים. האהבה העצמית משתנה גם לאורך החיים הפרטיים. היא מושפעת מהסביבה, ניתנת לשינוי על ידי חינוך, לימוד וכן הלאה. האדם מקנא באחרים, רואה משהו אצל מישהו מיד רוצה גם, תמיד שואף להיות יותר מכולם. לאהבה העצמית של האדם אין גבולות, מתוכה הוא מפתח אינספור דרכים ליהנות: מערכות יחסים, מקצועות, תרבות, בידור, אומנות, נופש, בילוי, השכלה, מסחר, כלכלה, עסקים, פוליטיקה, טכנולוגיה, מה לא.
את האהבה העצמית אפשר גם להגדיר כתוכנת הפעלה. כולם מנוהלים על ידה. איננו יכולים לראות משהו, לשמוע, להתייחס לדבר מה, אפילו לעצמנו, אלא רק דרך האהבה העצמית. אנחנו מתקשרים זה עם זה, דרכה. החושים שלנו מופעלים, על ידה. נפתחים או נסגרים לקליטה, לפי רמתה ועוצמתה.
במבט כולל, כל מה שבני אדם עשו לאורך ההיסטוריה נבע מתוך אהבה עצמית. היא הייתה הכוח המניע. תמיד. אבל היום אנחנו חיים בתקופה מיוחדת, תקופה שבה התפתחות האהבה העצמית מסתיימת. כבר עברנו את נקודת השיא של התפתחותה, ועתה אנחנו נמצאים בירידה. בסוג של ייאוש ממנה.
למה הכוונה? עד המאה ה-20 אנשים חיו ברמה נמוכה. לרבים לא הייתה השכלה, מקצוע, עבודה קבועה, משפחה שלמה גרה בדירת חדר ולא הייתה בטוחה שמחר יהיה לה משהו להזין את עצמה. לקראת אמצע המאה ה-20 הגענו למצב שבו כל אדם יכול היה להגיע לחיים טובים. אוכל, בית, בריאות, נוחות, השכלה, קריירה, ועוד. בשלב הזה האהבה העצמית הייתה יכולה להיות מסופקת, כביכול, מלאה.
אבל אז הגיע השלב ההתפתחותי הבא. האליטות, שאצלן האהבה העצמית מתפתחת מהר יותר מכלל החברה, התניעו את תרבות הצריכה. במטרה לנצל את כולם לטובתם, הם הפעילו את כלי התקשורת במלוא העוצמה, וגרמו לאדם מן הישוב להתנהג בצורה שלא טובה לו עצמו. שמנוגדת לאהבה העצמית הטבעית שלו.
בעשרות השנים האחרונות אפשר כבר לדבר על אהבה עצמית שלילית. אדם מוכן להקריב כמעט הכול רק כדי להיראות טוב בעיני החברה. הוא כאילו הפסיק לאהוב את עצמו, ועבר לאהוב את מה שהתקשורת קבעה.
איך אני איראה יפה? איזה מותגים ללבוש? באיזה רכב לנסוע? איזה מקצוע לבחור? איך לדבר, איך להתנהג, איך לחיות? סרגל המדידה של מה נוח ומה טוב לי השתבש לחלוטין, והאדם השתעבד לערכים שבהם שטפו אותו המפרסמים.
סטנדרטים מופרזים נוצרו בכל התחומים, לעיתים ממש חולניים. הם הפכו את החיים לריצה בלתי פוסקת, עצבים, לחצים, מתחים בכל דקה ודקה. ואין לאן לברוח, אין מוצא. עם הזמן באו ייאוש, עצב, אכזבה. הדיכאון הפך למחלה של המאה החדשה, לתפריט היומי התווספו תרופות הרגעה.
מכאן ואילך, ההבנה שהתפתחות האהבה העצמית הביאה לסוג של הרס עצמי, היא הדבר החשוב ביותר. תהליך הריפוי יתבסס על בניית חברה חדשה במהותה. חברה שבה אהבה לזולת היא זו שתעמוד ביסוד כל מערכת, כל פעולה וכל מחשבה.
אם באהבה העצמית המופרזת האדם הונע ע"י דחף לנצל את האחרים להנאתו, אז באהבה לזולת הוא יחשוב על איך להיטיב עימם. הוא ידאג לשלומם, הם ידאגו לשלומו, ויחד יגיעו לחיים של חיבור, הדדיות והשלמה. קשר האהבה יזין את כולם, ייתן כוח, משמעות ושמחה, כמו אימא שמאושרת מהאפשרות להשפיע כל טוב לילדיה.
אכן כן, מדובר בשינוי טבע האדם. מה שידחף אותנו לשינוי כזה זו ההכרה שבעולם המקושר שנוצר כולנו באותה סירה, ואם לא נלמד לעבוד יחד אנחנו נטבע. נקודה. החיפוש אחר פתרון יביא לגילוי השיטה האינטגרלית, שיטה שמלמדת איך להוציא מעמקי הטבע כוח מיוחד שיכול להחליף את היוצרות שבאדם, לשתול בו אהבה לכולם. כך נתקדם למדרגה האבולוציונית הבאה של מין האדם.
שתהיה לנו דרך צלחה!
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 269 – bit.ly/3tEV1tk