מהו המפתח ליצירתיות? איזו טכנולוגיית התקשרות תקפיץ את ההברקות שלנו לדרגת אומנות? על השיטה האינטגרלית לבניית שכל משותף ולהעצמת הקריאטיביות.
מחקר ופיתוח בזמנינו כוללים פרויקטים מורכבים מאוד, ולפעמים דורשים השתתפות של מומחים ממגוון תחומים. די ברור שדברים חדשים נולדים מהתקשרות בין שונים, אבל ההתקשרות עצמה איננה פעולה פשוטה. לכל מומחה יש הבחנות משלו, וגם אם מצליחים בצוות העבודה לתקשר ברמה מסוימת עדיין זה רחוק משיתוף מלא.
על פי השיטה האינטגרלית, פריצה קדימה תבוא כאשר נפתח יכולת להתקשר בצורה פנימית זה לזה, ומיד נגדיר במה מדובר. במצב אינטגרלי שכזה כל אחד יהיה כלול מהאחרים, ויוכל להרגיש מבפנים את מה שהם מרגישים. ייווצר בינינו מין בנק משותף של מחשבות, הרגשות ורצונות, וממנו נהיה כולנו ניזונים. כך תיפתח לנו אפשרות להרגיש לעומק כל תופעה שנחקור, מכל הצדדים.
בנוסף, קשר פנימי יכניס אותנו לשכבות גבוהות, עדינות ונעלות במערכת הטבע הגדולה, שכל כולה אינטגרלית בעצמה. הוא יקנה לנו גישה לאינסוף מידע שנמצא סביבנו, ויחשוף את הכוחות האבולוציוניים שמובילים את התפתחותנו. כך נוכל לזהות את מגמות ההתפתחות של האדם, של החברה ושל הטבע, ולהתחיל לפתח את המוצרים והשירותים שיידרשו מחר.
כבר היום רואים שנוצרים עוד ועוד קשרים בין בני אדם, העולם הופך לכפר אחד קטן. רוצים או לא, אנחנו מגלים את עצמנו כיושבים בסירה אחת, כולם משפיעים על כולם, ולכן גם תלויים בכולם. בהתאם למגמת ההתפתחות הזו, כדאי לכל ארגון לבנות לעצמו צוות פיתוח מיוחד שיעסוק ביצירתיות אינטגרלית.
חברי הצוות ילמדו את השיטה להתחבר פנימית יותר ויותר, עד לרמה שבה יהפכו להיות כמו גוף אחד, עם לב אחד ומוח אחד. ככל שייווצר ביניהם קשר אינטגרלי כזה, הם יהיו מחוברים לזרימת המידע שיש בכל הטבע, ומשם יבואו להם הברקות ורעיונות חדשים.
היצירתיות האינטגרלית היא אומנות של ממש. היא נולדת כתוצאה מהמאמצים שעושה כל אחד להתעלות מעל גבולות האגו שלו, על מנת להיכלל בכולם. בתהליך הזה מתרחש בכל אחד קונפליקט פנימי, בין הנטייה האגואיסטית הטבעית לחשוב על עצמו ועל דעתו שלו בלבד, לבין הצורך לצאת מעצמו כדי להתחבר לאחרים. לא ניתן להבין במה מדובר בלי ללמוד ולתרגל את השיטה האינטגרלית, ואף על פי כן ננסה להמחיש במקצת את הדברים.
פגישה של הצוות תתחיל תמיד בחידוש הקשר בין המשתתפים. אנחנו נדבר על צורת הקשר האינטגרלי שאנחנו רוצים לבנות, עד כמה הוא צריך להיות מעל האגו כדי שנוכל לבנות את עצמנו כמו אחד.
במושג "אנחנו כאחד", כל אחד כלול בכולם. לשם כך, אני צריך לרצות לצאת מעצמי ולהיות ממש פרוס בכולם, נכלל בכולם, מרגיש אותם, מוכן למלא את הרצונות שלהם, את השאלות שלהם, את הלבבות והמוחות שלהם. וכשכך עושים כולנו, כלפי כל חברי הצוות, נוצר בינינו שדה קשר הדדי. אין בו 'אתה' ואין 'אני', אלא יש 'התכללות' של כל אחד בכולם. מין שכבה כזו של יחס לאחרים באהבה, בהדדיות, בעזרה.
דומה הדבר במשהו ליחס של הורה לתינוק האהוב שלו. אם התינוק זקוק לדבר מה או נקלע חס ושלום לצרה, ההורה לא מרגיש את הגוף שלו עצמו וכל כולו מצוי בתוך התינוק. כשעוזרים אחד לשני להגיע למשהו מזה ביחסים שבונים בתוך הצוות, כשכל אחד שם את 'שכבת האהבה' שלו, נוצר בהדרגה מנגנון אינטגרלי רב שכבתי, שכל חלקיו מחוברים בהרמוניה.
ועכשיו, כצוות יצירתיות אינטגרלית, אנחנו מוכנים לעבור לשלב השני שבו נתמודד עם כל אתגר שנידרש לו. תחילה יוצג העניין המסוים שבו נרצה לדון היום. אחר כך כל אחד יאמר את דבריו. בזמן שמישהו מדבר, כולם מתאמצים להיכלל ברעיונות שהוא מציג. ודאי שתצוץ מיד הנטייה האגואיסטית לבטל את דעת האחרים, הרי אני הכי חכם, אבל בכל כוחנו נשים אותה בצד.
בזמן ההקשבה למישהו אין לי ביקורת, אין לי רעיונות משלי, אלא אני מכוון את עצמי ממש לשתות את דבריו. אם אני לא תופס משהו, אפשר לשאול אותו למה בדיוק הוא מתכוון. זאת במטרה להיכלל ברעיון שלו בלב ונפש, עד שארגיש זאת כרעיון שלי ממש. כשהרגשה כזו נוצרת, נעבור למשתתף הבא, וכך נמשיך כלפי כל חברי הצוות. דומה הדבר להתכללות שעשינו בשלב הראשון, אבל עתה אנחנו עושים זאת ביחס להתמודדות עם האתגר המסוים שהוצב.
אם עבדנו נכון, לאחר הסיבוב שבו שמענו את כולם ונכללנו מכולם מתוך רצון להתחבר בלב אחד, נתחיל להרגיש איך נולד בינינו רעיון משותף. מוח אינטגרלי, חדש. הברקה שלא הייתה יכולה לבוא מאף אחד. ותהיה גם תחושה ברורה שהדבר מוסכם על כולם.
בשורה התחתונה, החיבור הוא המפתח ליצירתיות ולהצלחה, כי הוא גם עתיד העולם.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 298 – bit.ly/3FlnMzN