פרשת שבוע 14.08.12 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

פרשת השבוע - ראה

בהשתתפות: גלעד שדמון, משה אדמוני

גלעד: שלום לכולם, אנחנו ב"פרשת השבוע" והפעם פרשת "ראה". שלום לך, הרב לייטמן.

שלום לכולם.

גלעד: שלום, משה אדמוני.

משה: שלום.

גלעד: ואנחנו בפרשת "ראה", פרשה שממשיכה את ההכנות לכניסה לארץ. ובתחילת הפרשה, משה מצווה את העם לראות את מה שהוא נותן להם, ברכה וקללה. ברכה, אם העם ישמע למצוות הבורא. וקללה, אם לא.

ובהמשך, משה מתחיל בסקירה של המצוות שעל עם ישראל לקיים. מפורטים החובות והאיסורים עם הכניסה לארץ ישראל. המצווה לעבוד את הבורא במקום המקדש. איסור לשמוע לנביאי השקר ולמי שמסית את העם מעבודת הבורא וחזרה על חוקי הכשרות, המעשרות, השמיטה. שלושת הרגלים, פסח, שבועות וסוכות. וכן הלאה.

הרב לייטמן, נראה שזה ממש מאוד מאוד רלוונטי הדברים האלה, למרות שמדובר על מה שקורה בתוך האדם.

כן, אנחנו דיברנו בפרשה הקודמת על "שמע ישראל"¹, שמדובר על כוח עליון אחד שהוא מנהל את הכל והוא המקור של הכל. וגם כאן הוא אומר, על כוח עליון אחד שממנו באה גם ברכה וגם קללה. חס וחלילה, מלחשוב שיש שני כוחות, כוח הרע וכוח הטוב, שמגיעים משני מקורות שונים, אלא שורש אחד יש לכולם, שזה הכוח העליון. והוא הטוב והמיטיב ששולח רק את האור, את ההשפעה הטובה.

ובהתאם לעד כמה שאנחנו, "ישראל", נמצאים בהתקדמות, מה שצריכים לעשות, אז אנחנו מרגישים את הכוח הזה שפועל עלינו כטוב. ואם אנחנו נמצאים בצורה הפוכה, זאת אומרת במקום להגיע להשפעה, לאהבה, לחיבור, לערבות, ל"ואהבת לרעך כמוך", אם אנחנו עוסקים במשהו אחר, שזה נקרא "עבודה זרה" עם האגו שלנו, עם הרצון לקבל שלנו, אז יוצא שאנחנו באותו האור מרגישים קללה. ובמקום האור אז בא החושך.

לכן הפרשה היא כולה עוסקת בנושא איך אנחנו בוחרים, באילו תנאים אנחנו זוכים להתקדמות יפה, טובה, נוחה, מהירה, עד שאנחנו מגיעים לגמר התיקון שלנו. החוקים הם חוקים ב"ארץ ישראל", זאת אומרת ברצון. ארץ, רצון. ישראל, ישר א-ל.

אם אני עובד כבר עם הרצון שלי שהוא מלכתחילה אגואיסטי כמו שכתוב "בראתי יצר רע", אז אני על ידי תורה, תורה זה המאור המחזיר למוטב, "בראתי תורה תבלין כי המאור שבה מחזירו למוטב", אני משתמש נכון במכשיר הזה שנקרא "תורה". לא מדובר על מה שאנחנו רגילים לחשוב, על ספר התורה שעומד בארון הקודש, ולא על התורה שכתובה בספר הזה "תורה", אלא תורה זה נקרא אותו המאור שאנחנו יכולים על ידי ההשתתפות שלנו, על ידי היגיעה, לעורר עלינו כדי שהוא יטפל בנו, שהוא יתקן אותנו.

ואז במקום אותו האור שמגיע אלינו ומעורר בנו אגו, וחושך, ופחד, חרדה ואיומים ומה שלא יהיה, כמו שגם עכשיו, איום כלכלי, איום בטחוני, וכל יתר צורות המשבר, בחינוך, בעם, באקלים, בכל מה שיש, במקום סך כל ההשפעה הזאת שהיא ממש מקיפה אותנו, וגם כל העולם בכל ההרגשה הרעה, זה סימן שהגיע הזמן שאנחנו סוף סוף על ידי ההתנהגות שלנו הנכונה, נהפוך את החושך לאור. במקום קללה נהפוך את זה לברכה. זה מה שנקרא שבסופו של דבר אני "מכריע את עצמי ואת העולם כולו לכף זכות"².

אבל את זה עושים על ידי העבודה שלנו כשאנחנו ממש מתחברים. קודם כל זה חיבור, כמו שהיה לנו במעמד הר סיני. ואותו חיבור אנחנו צריכים כל הזמן לגלות יותר ויותר על פני האגו שכל הזמן גדל בנו, בכוונה. האור בא, האגו נראה יותר גדול, הוא כאילו מאיר לתוך עמקי הטבע שלנו ואנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו יותר גרועים, ואז אנחנו צריכים לפנות אליו ולדרוש ממנו לתקן את עצמנו.

אבל לדרוש את האור אנחנו יכולים רק בתנאי שאנחנו מאוחדים. כמו שדיברנו לא פעם על תפילת רבים, שאי אפשר לבקש מהאור שיתקן אותנו, אם אנחנו לא מכינים את עצמנו לתיקון. אנחנו קודם כל משתדלים להתחבר, ורואים שלא מסוגלים בלי השפעתו, ואז הוא מגיע אלינו וקושר בינינו, עושה מאיתנו "אגודה אחת"³, "כל ישראל חברים"⁴, "ואהבת לרעך כמוך", ערבות, חיבור. ואז כשאנחנו באים למצב "כאיש אחד בלב אחד"⁵, אז האור הזה מתגלה בנו לפי חוק השתוות הצורה כמו שכתוב, ואז אנחנו מגלים את הבורא בינינו. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות.

ואחרי שעשינו את זה, גילינו את העולם הרוחני, גילינו את העולם העליון, בתוך החיים שלנו. ואז אנחנו כבר בטוחים שלא יקרה לנו כלום, כי מקום כל הצרות והבעיות, לא חשוב באיזו צורה, זה הכל מגיע מ"אין עוד מלבדו", מהבורא היחיד, ואם אנחנו חושבים שיש עוד מקורות לגורל שלנו, למצב שלנו, זה נקרא שאנחנו עובדים עבודה זרה.

ואז כשאנחנו מחברים את הכל בינינו, ואליו, אז מגיעים לאיחוד, לחיבור, שנקרא "שמע ישראל, ה' א-לוהינו ה' אחד". ובזה גמרנו, סיימנו את התיקון.

ואז מגיע אור יותר גדול, ומאיר לנו לעומק האגו שלנו עוד יותר. ואנחנו שוב מרגישים עד כמה שיש לנו קלקולים. ושוב נכנסים בינינו לכל מיני סכסוכים, וגם מרגישים מכל העולם איומים, ושוב אנחנו צריכים מיד להתארגן, מיד להתחבר, מיד להיות כתפילה אחת, כגוף אחד, "כאיש אחד בלב אחד", ואז אנחנו שוב נעשים תואמים לאור, דומים לו. ואז הוא משפיע עלינו והופך אותנו מרע לטוב. ושוב אנחנו הגענו כבר למדרגה שנייה בהתקדמות. וכך מאה עשרים וחמש מדרגות בסך הכל בסולם העלייה שלנו לאיחוד הסופי, זה נקרא "לגמר התיקון הסופי", ל"גאולה השלמה".

גלעד: בתוך התהליך הזה, מה זה ה"ראה" כשהוא אומר, "ראה, אני נותן לכם את הברכה והקללה"⁶, איפה זה בתוך התהליך?

זה האור כשמגיע, שאנחנו כבר יכולים, שאנחנו כבר מסוגלים להתחבר בינינו, כך שאנחנו רואים את התוצאה שלו, שהוא הופך את החושך לאור, לילה ליום, את כל הצרות, דווקא לכוח, לשגשוג, לתיקון. זו בעצם העבודה שלנו. ועכשיו כשאנחנו נמצאים בזמנים האלו הרגישים, בכל השטחים, ובמיוחד בביטחון, ולקראת כביכול פרוץ המלחמה, מלחמה לא פשוטה, שלא הייתה אף פעם כזאת, אז אנחנו דווקא בחיבור בינינו יכולים להגיע לתיקון, לא על ידי כל הפעולות האלו שאנחנו נעשה כאן בארץ, אלא ש"הבורא יגמור בעדי"⁷ מה שנקרא, שהוא ילחם. זאת אומרת, שאנחנו נכין את הכלים שלנו, את החיבור בינינו, ערבות זה בעצם הפיתרון, המפתח לזה שאנחנו מזמינים את המאור להיות בינינו והוא כבר יסדר את כל הדברים. זאת אומרת, אם אנחנו מוכנים בכלים שלנו, בחיבור בינינו, אז מיד כל הדברים הרעים הופכים להיות לטובים. כי כל הדברים הרעים, שאנחנו מרגישים, זה מחוסר קשר בינינו.

וההיפך, אם אנחנו מתחברים, אז בתוך החיבור הזה כבר מתחיל לשרות המאור הזה, הבורא, ואנחנו מתחילים להרגיש שכל זה ממש הופך להיות משנאה לאהבה. אפילו אותו שליט איראני אחמדינג'אד, פתאום מגיע אלינו, נעשה לו שטיח אדום, נקבל אותו כחבר. ממש יכולים להיות פלאים בתנאי שאנחנו ננהל את העניין נכון בחיבור בינינו, אז נגיע לדברים כאלו.

גלעד: זאת אומרת, אם נילחם על החיבור בינינו, לא נצטרך מלחמה חיצונית?

וודאי. כי אנחנו נמצאים במערכת אחת עִם עַם ישראל ועם העולם כולו, והכל תלוי בנו, הגורל הוא בידינו.

משה: אני רוצה להתחבר לצד של האדם הישראלי מהחברה שרואה אותנו, ואם להיכנס לנעליים שלו, אז האמת שזה לא כל כך קשה. אני באמת מרגיש שאני נמצא בין ברכה וקללה. הכל עכשיו ממש על איזו נקודה של כמעט קריסה. יש את המלחמה שממש ממשמשת ובאה. אני מרגיש שבאינטרנט, בטלוויזיה, מתחילים להכין אותנו כאילו, בצורות של ערכות מגן, מוכנים לא מוכנים, אני כבר יודע שנכנסים לזה. אני מסתכל על המשפחה שלי, יש לי שני ילדים קטנים, אם זה היה בשבילי אז לא הייתי דואג האמת, אבל בגללם אני פתאום מתחיל לחשוב, לדמיין. יש לי משפחה, יש לי חברים, יש לי חיים. אני מרגיש שהכל על סף של איזו קריסה, ואתה אומר אנחנו צריכים להתחבר. אני רואה את המצב, אבל מה אני צריך לעשות, מה עכשיו אני עושה? אני מוכן, אני רואה את האיום. מה אני עושה?

האמת שלא יעזור לנו שום דבר, אם אנחנו לא נהיה מחוברים. אז אנחנו אולי שוב נעבור את המלחמה הזאת, נקווה שכמה שפחות נשלם עבור כל ההצלחה שלה. יש לנו לפנינו תפקיד, שאנחנו חייבים לגלות את הבורא בינינו ולהיות "אור לגויים"⁸. אותה המערכת שבה אנחנו קשורים יחד כולנו, שנגלה את הקשר הזה, את הערבות, בינינו. אנחנו צריכים להראות לכל העולם עד כמה שהקשר הזה מועיל, עד כמה שהוא פועל, עד כמה שהוא מבריח את כל המשברים, כל סוגי המשבר, במשפחה, בסמים, באיומים, באלימות, בכל מיני בעיות בחינוך, בכלכלה, במערכת פיננסית, בכל המכות האלו, ועכשיו מכות עם החקלאות, ומה שקורה בכל העולם עם האקלים.

וסך הכל, כל העולם נמצא, כולו במשבר המתגבר. וכולם מחכים בעצם בתת הכרה, אמנם לא יודעים את זה, אבל מחכים לאיזה פיתרון. ואין פיתרון רציונאלי, אין. אף פעם לא היינו במצב כזה שלאף אחד אין פיתרון איך לצאת מזה.

ולכן כאן מתגלה חכמת הקבלה. ואנחנו נמצאים עכשיו באמת בשעת החירום, או ברכה או קללה. אם נשתמש נכון במה שהיא אומרת, והיא אומרת דברים פשוטים, ומובנים לכל אחד, אלה לא דברים גדולים, כי סך הכל אנחנו חייבים להתחבר בינינו "כאיש אחד בלב אחד", "כל ישראל חברים", "ואהבת לרעך כמוך", בערבות, בקשר ערבות בינינו.

אנחנו בזה מכינים תשתית לגילוי האור בינינו. ואז מתוך זה גם יהיה "אור לגויים", הם ירגישו את זה. ואז לא יהיו שונאים והכל יסתדר בכל השטחים, גם בטבע, דומם, צומח וחי. כי החברה האנושית היא בעצם הגבוהה ביותר, והיא קובעת איך הכל יסתדר. והכל תלוי באמת בנו בלבד, בעם ישראל. וכמו שהוא אומר, בארץ ישראל, כמו שמשה עכשיו מסביר שזה חוקי עם ישראל בארץ ישראל. ואנחנו נמצאים בדיוק בתנאים כאלו, זאת אומרת, גם הזמן, גם המקום, גם הפעולה, הכל, אם נתחבר עכשיו לנקודה אחת.

משה: אז אני נמצא בדיוק עכשיו במצב שאני שומע אותך, אני איכשהו רוצה להסכים. אני מרגיש, בתור אדם מהחברה הישראלית, שאתה מדבר מאיזה אלף רגל גובה מעלי.

למה? אנחנו מדברים על החיבור.

משה: מה זה חיבור, מה אני צריך לעשות, אני מוכן. האם אני צריך רק להסכים איתך, אני צריך ללמוד את חכמת הקבלה? תגיד לי מה לעשות.

לא. לא ללמוד שום דבר. לא דורשים מאדם שום דבר חוץ מלהתחיל להרגיש, שעל ידי זה שהוא מחובר עם אחרים, הוא מציל את עצמו, הוא מציל את המדינה, את המשפחה שלו, את הקרובים שלו. אנחנו מרגישים כמו בזמן המלחמה, רק כאן יש לנו מפתח להצלחה שלא היה אף פעם מגולה כמו שעכשיו. וזאת הזדמנות להפוך את כל הקללות האלו לברכות.

גלעד: כשאתה אומר חיבור, זה ברור לי. אבל כשהכנסת את המושג מאור, שהוא מגלה לי את הרע, הוא מתקן אותי, את זה קצת קשה לתפוס.

אז אל תלך עם זה אם קשה לך, אמנם בשעת חירום אנשים מתחילים להאמין בדברים האלו ומרגישים את זה. האור הזה נקרא "הכוח הפנימי" שאנחנו מגלים בחיבור בינינו. יש אנשים שמתחברים ביניהם, כמו בצבא למשל באוניה, כשצריך לחבר בין כולם ולדבר איתם איך הם צריכים לעבוד ביחד, איך הם צריכים לדאוג זה לזה כי הם נמצאים אי שם בתוך הים. יש כשלושים אנשים באוניה ואם הם מחוברים, הם מייצרים ביניהם כוח נוסף שנקרא "הכולל", חיבור.

גלעד: כן, אבל זו הרגשה. הרגשה טובה של ביטחון באנשי הצוות, אחד סומך על השני, אפשר להגיד שזה סוג של הרגשת ביטחון.

אבל זה נובע מתוך כך שאנשים מחוברים יחד. אם נעשה זאת, אנחנו נגיע לכך. אם אנחנו עם ישראל נעשה את זה, לא סתם בצבא ולא באיזו התקפה, אלא עכשיו, שזו שעת חירום שקובעת ממש אם להעביר את הדברים האלה מקללה לברכה. אנחנו נרגיש שיש כוח נוסף, כוח שחוץ מזה שהוא מחבר אותנו, במידה שנהיה מחוברים, אנחנו נרגיש פתאום איך הכל יתפזר. העננים כאילו מתפזרים, נעלמים מהאופק והשמים והים שהיה רועש, הכל נרגע, ופתאום הדברים הולכים ומסתדרים.

גלעד: תחת איום זה ברור, גם בכל מצב של איום, מלחמה, אנחנו יודעים שהעם הזה מתאחד. אבל אנחנו גם יודעים כשנגמרת המלחמה, נפרדים. מאיפה יבוא פתאום השכל הזה או ההרגשה הזאת של "אנחנו חייבים להתאחד" בלי האיומים?

כשאנחנו נטעם את הטעם של האור והוא יאחד אותנו בפעם הראשונה, אנחנו כבר לא נוכל לעזוב את זה ונרצה הלאה להמשיך עימו. כי המשבר הוא משבר גלובלי, יש לנו איומים לא פחות גדולים ממלחמה. מכת רעב, מכת אקלים, מכות השמדה, בצורה אחרת, לא חסר. הבורא שמסדר אותנו, מסדר אותנו עכשיו מכל הצדדים, אנחנו פשוט נמצאים סגורים באיזה בלון, באיזו ספירה, שהאיומים הם בכל מה שאנחנו עוסקים, כנגד הרצון לקבל שלנו שהוא רב גוני, ואם אנחנו מתחברים, אנחנו בבת אחת מטפלים בכל הצרות האלו.

אני לא חושב שאחר כך נוכל לעזוב את זה, כי בכל פעם הצרות יתגברו. אנחנו נצטרך כל פעם לעשות את הפעולות האלו של חיבור, יותר ויותר. כמו שאמרתי, מאה עשרים וחמש מדרגות. זאת אומרת, אל תחשוב שאחרי שאתה מצליח והכל נרגע והעולם נעשה יפה והכל נגמר, ופתאום הכל מתפזר ומתפרק, אין איום אירני הכל נעלם מהאופק, אתה נוסע למצרים ולאירן, אתה מטייל בכל מזרח התיכון, הכל טוב ויפה. אם תעזוב ולא תתקדם הלאה למדרגת חיבור יותר גבוהה, תרגיש מיד ששוב מתחילים העניינים ושוב מתחיל החושך להצטבר וללחוץ עליך. וכך זה כל פעם את זה אנחנו לומדים מההליכה במדבר. כל פעם שמגלים את הדברים הרעים, חייבים שוב לתקן וזו ההליכה.

משה: אני רוצה להתחבר לזה מבחינה רגשית. נניח שאני בעל עסק, גלעד בא אלי, אני נוהג לקחת מגלעד טיפה יותר, אפילו הרבה יותר, כי אני לא מרגיש שהוא קשור אלי, אני דווקא מרגיש שאני יכול לקחת. או בכביש, כשאני נוהג כמו שאני רוצה, דברים ידועים. עכשיו כשאני רוצה להתחבר, אז אני צריך להסתכל על גלעד ומה, להרגיש אותו שהוא כמו חלק מהמשפחה שלי? לבוא מתוך ההיגיון הזה, לא לעשות את הדברים האלה? אני מנסה לחשוב מה זה שאני וגלעד מחוברים?

הרי עברנו במדינה הזאת כמה מלחמות. אנחנו רואים איך אנחנו מתייחסים זה לזה בזמן הסכנה. אז כדי לא לבוא לחיבורים על ידי הצרה, בוא ננסה על ידי חינוך, וזה נקרא חינוך האינטגרלי. אתם אנשי חינוך, אתם הנציגים של החינוך הזה. אם אנחנו נחדיר את החינוך הזה לעם, אנחנו לא נצטרך להגיע לכל התיקונים האלו באגו שלנו דרך הצרות. נעשה את זה על ידי החינוך, על ידי השפעת הסביבה על האדם. ואז יש לנו תיקונים במצב הטוב, מתקדמים מטוב ליותר טוב.

משה: כמישהו שצופה, ששואל מה לעשות, האם זה להצטרף לקורס חינוך?

זו לא תשובה בשעת סכנה, בשעת סכנה אנחנו צריכים חיבור וזהו. חינוך זה הרצאות, טוב לעשות את דווקא בזמן המלחמה, להעביר את זה דרך הערוצים שלנו. אבל גם אחרי שהכל יגמר, כדי שלא נגיע למצבים מתקדמים דרך מכות, החינוך הוא אמצעי. עד גמר התיקון אנחנו נצטרך לעבור ולתקן את כל האגו שלנו שיהיה בעל מנת להשפיע, שיהיה מחובר עם אחרים.

משה: אז אני צריך לדמיין, שאני כבר כביכול במצב הזה ומתוך ההרגשה הזאת להתקשר לכולם? אם אנחנו כבר במצב כזה, איך הייתי מתנהג עם כולם? ככה לדמיין את עצמי?

כן, זה החינוך שצריך לתת, לעורר בלב האדם על ידי הפעלות ומשחקים וכל מיני פעולות שאנחנו עושים בחינוך, ועל ידי כל מיני שיחות וסדנאות לתת לאדם הרגשה ש"עכשיו אני מסוגל לעשות עוד חיבור, עוד קצת יותר, עוד קצת יותר". ואז בהתאם לכך אנחנו נרגיש איך פתאום מאתמול להיום הייתה עליה בלחם כ- 6% ואנחנו פתאום נרגיש שהלחם יורד. איך פתאום הממשלה שלנו חושבת להוריד את מחיר הלחם, אתה תדע. "לב שרים ומלאכים ביד השם". אנחנו כל הזמן חושבים למה לא עושים פעולות יותר רציונאליות, יותר קרוב לעם, למה נותנים יותר לעשירים שגם כך מספיק להם, ולא לעניים? אז זה לא יקרה. אם אנחנו לא נתחבר ולא נביא את המאור הזה, אז גם כל הממשלה הנמצאת "ביד הבורא" מה שנקרא, פועלת כדי ללחוץ עלינו יותר ויותר, שדווקא מתוך החיבור אנחנו נמתיק את הדברים האלה ונהפוך אותם.

גלעד: איך היית מסביר לילד היום מה הוא צריך לעשות? הילדים מרגישים את האיום, מרגישים את המתח.

הם צריכים להרגיש מאיתנו את הביטחון שאנחנו הולכים לחיבור, ובחיבור אנחנו מבריחים את כל השונאים. הם צריכים להרגיש את זה, אנחנו צריכים לתת להם דוגמה. דווקא כדי להראות לילדים אנחנו צריכים לעשות את זה. וזה יכול להיות גירוי חזק מאוד.

גלעד: זאת אומרת, אם לא לעצמנו אז לפחות בשביל הילדים, להראות להם דוגמה ממשית איך מתחברים.

כן. וכאן יש באדם כוח להתגבר על הבעיות להיות חזק ולפעול בצורה חיונית.

משה: כשהזכרנו את החינוך אמרת, "כשזה לא בזמן מלחמה, אז החינוך האינטגרלי הוא נכון".

לא, כי אתה לא יכול עכשיו להתחיל מערכת חינוך. אלה כמה הרצאות, כמה שיחות.. אבל טוב לעשות אותן מעכשיו והלאה, ולפתוח אותן בכל הערוצים שלנו, באינטרנט ובטלוויזיה, ולהביא את העם כמה שיותר מהר לחיבור בכל הצורות.

משה: אני מדבר על התקופה הזאת, עכשיו, שאנחנו אולי לצערנו לפני פרוץ המלחמה. מאז הילדות חינכו אותי לחשוב רק על עצמי, יש את כל הפרדיגמות שאני צריך להיות יותר מאחרים. מה ייתן לי עכשיו את הכוח, למרות כל השכבות האלה שיש עלי כן איכשהו לצאת מעצמי, וכן להתחבר, וכן בכל זאת להרגיש לבביות עם הזולת?

אם כולנו נתחיל לחשוב, אפילו במקצת, שההצלה שלי תלויה בכך שאנחנו מחוברים יחד, אנחנו רואים את זה אפילו מהצאן שבשעת חירום כולם מתקבצים יחד, אז כמה שכל אחד ואחד ירצה להיות מחובר עם אחרים, וזה בהתאם לתכניות הרדיו והטלוויזיה ובהתאם להרצאות והסדנאות שלנו, אם אנחנו באמת נחדיר כמה שיותר את זה לתוך העם, אז דעת הסביבה תשפיע על כל אחד ואחד והוא ירגיש שזה מקום המקלט שלו. החיבור עם כולם זה מקום המקלט.

במלחמה הזאת אנחנו רואים, אף מקלט לא יעזור, אף מסיכה לא תעזור, יש כאן אלפי טילים ובכל מקום, והשטח של ישראל כולו הוא כמו תחת גשם של הפצצה. יכול לעזור לנו רק הנס. "הנס", הכוונה לכוח קצת יותר גבוה ממה שאנחנו רגילים להשתמש. זה כוח החיבור, זאת אומרת זה לא בשמימי, זה בארץ, כאן. אם אנחנו בתוך הרצון שלנו, "ארץ" זה רצון, נוכל להתחבר בינינו, בכך אנחנו נציל את המצב, בכל זאת אין לנו על מה לסמוך יותר, רק על החיבור. כך כתוב גם בתורה וגם בקבלה וגם זה ברור מכולם פחות או יותר כאן מכל מיני מקרים שאנחנו היינו נתקלים בהם בצבא ובכל מיני מצבים בחיים. אנחנו חייבים להיאחז רק בזה.

משה: מכל מה שאנחנו אומרים פה, בעצם האחריות על כל מה שצריך לקרות זה לא על העם, זה עלינו, כאן.

גם עלינו כאן, נכון, להסביר לכל העם במה תלוי העניין הזה, להעביר אותו מהגורל הרע לגורל הטוב רק בחיבור.

משה: יש כל כך מעט זמן עכשיו.

צריכים לצאת מהר ולהתחיל להסביר שוב ושוב. ובכל האמצעים, בכל האפשרויות, בכל הערוצים שלנו. ולהשתדל גם לעורר את ייתר התנועות שבעם, שגם הן ידברו על חיבור, ושהמושג הזה "אנחנו מתחברים יחד כאיש אחד בלב אחד, עם ישראל, כל ישראל חברים", חייב להיות בעצם הדאגה הלאומית. אם אנחנו נעשה זאת, אנחנו נצליח עוד לפני כל המלחמות, עוד לפני הכל, כי סך הכל כל הכוחות האלה, כל המקרים האלו באים כדי שאנחנו נתחבר, כדי שנביא את התיקון לעולם.

גלעד: אני רוצה לשאול על עוד זווית. אם אני יהודי שגר באמריקה או בצרפת או במקום אחר ואני לא מרגיש עכשיו שהטיל הולך ליפול לי על הראש, הולך ליפול על האחים שלי שהם בישראל. מה כדאי לי לעשות? לחשוב על חיבור, לבוא לפה לישראל להזדהות, לפתוח את הבית שלי אולי שיברחו אלי הביתה שלא ייפול להם על הראש מה צריך להיות היחס שלי?

אני לא חושב שבריחה היא תיקון. ואני לא מצפה מהם שהם יבואו סתם לכאן ואנחנו נצטרך לדאוג איפה אנחנו מכניסים אותם ומה הם יעשו כאן. בשביל מה סתם קורבנות? אנחנו רוצים שהם ימשיכו כמו שהם עכשיו ואנחנו צריכים להיות כאן, ושוב, ללכת לחיבור. הם חייבים לעזור לנו וגם בעצמם להתחבר ובשעת ההכרעה הזאת ממש להכריע את הכף לזכות.

גלעד: יש הבדל בין חיבור שאני גר בלוס אנג'לס עכשיו או בתל אביב?

הם יכולים לעזור לנו מרחוק. אין טעם לבוא לכאן המקום לא כל כך קובע. אם אנחנו נרגיש מהם גם לחץ גדול, רצון גדול להיות מחוברים גם ביניהם וגם איתנו זה דבר גדול. אבל סתם לעשות עכשיו רכבת אווירית לכאן שיבואו כמה אלפים וישבו כאן? אני לא חושב שזה יכול כל כך להועיל.

משה: מצד אחד המקום לא קובע, אבל מצד שני אם אני מדמיין לעצמי שאני חי עכשיו באיזו מדינה, אני לא מרגיש את הלחץ. הטילים נופלים שם אבל אני נמצא פה, אני בטוח.

זה נכון, האדם האגואיסטי, מרגיש כך בצורה טבעית.

משה: אז בפנייה שלנו אליהם איך אנחנו כן מעוררים אותם שכן יתמכו במסרים?

אנחנו צריכים על ידי הקבוצות שלנו בארצות הברית במיוחד, גם בצרפת, בגרמניה, בכל מיני הערוצים שהם יכולים לפעול כלפי הקהל היהודי, שיעשו את זה. אותה פעולת ההפצה שאנחנו רוצים לעשות כאן.

משה: אותו המסר?

אותו מסר, בטוח, אותו דבר. אין שום הבדל. בכמה מדינות, בארצות הברית, גם במקסיקו יש קהילה גדולה, יש להם שם עיתון, או אם לא אז אפשר להדפיס עלונים ולחלק פליירים.

גלעד: יהדות העולם בדרך כלל מתגייסת בעת צרה אבל השאלה היא יותר לגבי היחס, החיבור, ואתה אומר שזה בעצם אותו דבר, זה לא משנה.

אותו דבר, חייבים לפרסם גם ביניהם, זו חובתנו.

גלעד: קטע קטן מספר הזוהר, פסקה מס' 1.

מתוך מאמר "וה' אמר אל אברהם" מזוהר לעם, פרשת "לך לך".

"הקב"ה בלבדו שולט על א"י. ובשעה שחטאו ישראל, והיו מקטרים בתוך הארץ לאלקים אחרים, נדחתה, כביכול, השכינה ממקומה. כי היו מושכים ומקטרים לאלקים אחרים שיתקשרו בשכינה, ואז ניתן להם השליטה. הקטורת עושה קשר להתקשר. וע"כ ינקו מהשכינה וקיבלו ממנה השליטה, ואז שלטו שאר האומות, ונתבטלו הנביאים. וכל אלו מדרגות העליונות לא שלטו בארץ."⁹

הכל תלוי ביחס שלנו להשגחה העליונה. היא באה בצורת האור, הטוב ומטיב לרעים ולטובים, לכולם יחד. רק מי שטוב, מקבל את זה בצורה טובה, כמו האור הטוב, ואז הוא מרגיש שנמצא בעולם שכולו טוב. ומי שיש בו פגם, זה האגו שלו. אנחנו כולנו אחרי השבירה, אחרי החורבן, כולנו נמצאים בשנאת חינם עוד מזמני בית המקדש, מאותה התקופה, ולכן אין חיבור בינינו. שנאת חינם בִמקום "ואהבת לרעך כמוך" שורה בינינו ולכן אנחנו מרגישים את השפעת המאור הזה שמתקרב אלינו כרע וצריכים להפוך את עצמנו כדי להרגיש אותו כטוב. אז להפוך את עצמנו במקום שנאת חינם לגרום לחיבור.

גלעד: לדוגמא, נאמר שמשה מאוד רוצה להתחבר אליי ואני לא כל כך רוצה להתחבר אליו. הוא ירגיש את האור הזה כטוב ואני אתחיל להרגיש מכות או ששנינו נהייה באותה בעיה?

שניכם תהיו באותה בעיה. ובכל זאת, הוא בצורה אישית מרוויח מזה שהולך לקראתך ומעורר אותך להתחבר איתו.

גלעד: איך זה? הרי אם יפלו טילים, הם יפלו גם על הבית שלו וגם על שלי או שפתאום יקרה נס ועל הבית שלי ייפול ועל שלו לא?

את זה אנחנו לא מבינים, את המערכת העליונה הזאת. אם אני אתחיל להסביר, אז נצטרך ללמוד את חכמת הקבלה. זאת אומרת, כל מערכת ההנהגה וההשגחה עלינו, מצד הטבע הכולל, היא הטבע או הא-לוהים, זה אותו דבר.

גלעד: אז נעזוב את הדוגמה הגשמית. מה יקרה עכשיו אם הוא רוצה להתחבר איתי ואני לא רוצה להתחבר איתו? מה הוא ירוויח?

הוא ירוויח בזה שהוא עשה את התיקון הפרטי שלו כרגע. למרות שלא השפיע עלייך מכל מיני סיבות, זה כבר לא בידו, הוא השתדל ועשה את שלו. וודאי שהוא נמצא כבר בהכרעת הגורל לצד הטוב, עכשיו הכדור בידיים שלך.

גלעד: מס' 4

מתוך כתבי רב"ש, המאמר, מ"מהו ברכה וקללה, בעבודה".

"מהי ברכה שאני נותן? זה שאתם יכולים לשמוע את מצות ה' , וזהו דווקא שזוכים לכלים דהשפעה. והקללה, אם האדם רואה, שאין בידו לשמוע, אז עליו לדעת, שהוא נמצא תחת הרשות של הס"א. ברכה נקראת השפעה. וקללה נקראת קבלה."¹⁰

זה בדיוק כך. אם קבלה היא קללה והשפעה היא ברכה אז אנחנו על ידי השפעה הדדית זה לזה מגיעים לברכה. מה זה נקרא, "אני מבקש ברכה"? אתה מכין את עצמך למצב שהכלים שלך, הרצונות שבינינו, הם כולם בהשפעה הדדית, ביחס הטוב ההדדי, ועל ידי זה אתה מגלה את האור העליון כטוב. אין כאן שום דבר חוץ מזה.

אם נלך למקורות שלנו, בהיסטוריה, בתורה, או אם אתה מדבר בצורה הגיונית, המשבר הוא גלובלי, המשבר הוא בזה שכל המערכות האלה קשורות זו לזו וזו בזו. אדם עם הטבע, עם הצומח ועם החי, כולנו קשורים זה לזה, אבל הקשר הזה שבור וזו הסיבה לכל המשבר.

אז וודאי שאם נתחיל לגרום לחיבור יפה בינינו, הדדי, זה ישפיע על כל יתר הדרגות היותר נמוכות בעולם החי, בעולם הדומם והצומח, בזה אנחנו נתקן את כל העולם. יותר אין לך מה לעשות. יש המון מחקרים מהטבע שאומרים שהסיבה לכל רע היא מפני האגו של האדם, גורם את כל הצרות, בפרט לנו, לעם ישראל. עם האנטישמיות המתגברת, עם כל הבעיות שאנחנו יכולים לראות באופק, צרות גדולות. יש לנו רק פתרון אחד אותו אנחנו חייבים להתחיל לפרסם עכשיו, ועד גמר התיקון תהיה אותה הבעיה, רק חיבור בינינו. ובהצלחת החיבור, אנחנו מצליחים בכל.

גלעד: בנקודה הזאת אני רוצה להעמיק. במערכת אינטגרלית הרבה יותר קל לקלקל מאשר לבנות, כך זה נראה לפחות. אם גלגל שיניים אחד לא עושה את עבודתו כל המערכת מושבתת.

נכון.

גלעד: אז מה קורה במקרה כזה? המערכת מתקנת את הגלגל הזה או שכולם סובלים?

לא, אנחנו בונים את המערכת האינטגרלית לאט לאט, כמו מצמד עם מהלכים באוטו, אתה מכניס אותו לפעולה לאט לאט. אתה לוחץ יותר, לוחץ פחות, אז האוטו בהתאם לכך מתקדם. כך אנחנו נכנסים לחיבור בינינו, זה אותו מצמד, אותו מושג החיבור.

גלעד: הוא מצמיד.

אז כך אנחנו צריכים להתקדם. לכן עושים איתנו חשבון, זאת אומרת במצב שלנו, במדרגה שלנו, בכמה שאנחנו מסוגלים. כמו ילדים קטנים, כל חודש, או כל שנה נותנים להם משחקים בהתאם למה שהם מסוגלים לבצע. וזה מה שקורה. לכן לא דורשים מאיתנו לעשות עכשיו תיקון במערכת אינטגרלית לכל המציאות, דומם, צומח, חי ואדם שיהיו מקשורים יחד.

גלעד: זה עוד גדול עלינו.

זה עוד גדול. אלה מאה עשרים וחמש מדרגות עד שאנחנו מגיעים לתיקון הכללי שכולל בתוכנו את כל הטבע, ואנחנו מבינים ומרגישים איך הכל מסתדר ומסתובב בהרמוניה אחת. אבל בינתיים, להיכנס למידת החיבור הראשונה, זה בדיוק הזמן ואנחנו חייבים לבצע את זה.

משה: יש לנו עכשיו זמנים מאוד קריטיים, כך אני רואה. מצב שלפני מלחמה. אם אני מסתכל על האנשים אז הם במין ציפייה, אולי יקרה אולי לא. חושבים שיקרה אבל אני לא ממש מרגיש את זה, כל עוד לא יקרה, ואז אני אכנס למצב.

אני שואל על הפנייה שלנו לעם. יש מצב שאם נפנה עכשיו וניתן את המסר "חייבים להתחבר עוד לפני המלחמה", לא יודע איך ישמעו את זה. מצד שני, אם תפרוץ המלחמה אנשים כבר יהיו במצב רוח אחר. אני דבוק לחדשות, כל שנייה " מה קורה?", טילים נופלים, נכנסים לפאניקה, גם אז לא תהייה מסוגלוּת לשמוע את המסר. יחד עם זאת, בשעת מלחמה, עוד ארגונים יגידו "כולם לחזור בתשובה, להתחבר, להתאחד".

אני שואל באיזה רגע מבחינתנו הכי נכון לפנות עם המסר שלנו ומה המסר שלנו כדי שאנשים יוכלו לשמוע אותו?

קודם כל אנחנו לא צריכים סתם להפחיד אנשים. אלא להסביר להם בצורה רציונאלית עד כמה שאפשר, שהקללה הזאת שבאה עלינו, היא באה, כמו שכתוב בפרשה הזאת, מהבורא. "הנה אני נותן לך קללה וברכה", טוב ורע, ותבחר בטוב.

משה: אנחנו אומרים לעם, בורא?

אנחנו מדברים על הכוח העליון. אנחנו נמצאים בתוך הטבע ויש כוח עליון שמארגן את הכל ומסדר את הכל ומביא אותנו להתפתחות למטרה מיוחדת. תקרא לו בורא, בוא וראה. בורא זה גם שהוא בורא את הכל וגם כשאתה מגיע בסוף התיקון שלך, בוא וראה, אתה רואה אותו, "ראה נתתי לפנייך".

גלעד: זה ממש קשור לשם של הפרשה.

כן. אנחנו מתחילים מהכוח הזה, "אני הראשון ואני אחרון", וגם מסיימים איתו. המטרה שלנו בכל זאת להגיע לזה. היום, בעולם שלנו, אנחנו רואים שאנחנו נכנסים לאיזו מערכת אי רציונאלית. אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות כאן. האם באמת החיים על פני כדור הארץ הולכים ונגמרים? אנחנו נמצאים ממש בחשבונות ומחשבות שכך נראה באופק.

אז לכן הפנייה שלנו והפעולות שלנו, אני חושב, שהם יתקבלו. לאנושות אין ברירה. אלא הכל תלוי במספר המכות שהם יסבלו, ואז יסכימו לקבל את החיבור, כתנאי, כהצלה.

גלעד: לקראת סיום, איזו נימה אופטימית. אני זוכר שההורים שלי, כשגידלו אותי, ציפו שאני לא אלך לצבא. אני רוצה שהילדים שלי לא יצטרכו ללכת לצבא, אולי שילחמו בצבא אחר. תן לנו איזו תחזית אופטימית לקראת מה שאנחנו הולכים אליו.

אני חושב שאנחנו צריכים לתלות הכל במכת ההפצה שלנו לעת חירום. ומכת ההפצה אומרת, בואו ביחד נתחבר ונרצה שהיא תהייה מוצלחת, כך שכל העם ישמע ויתחבר. וירגיש שבחיבור אנחנו מבריחים את כל הצרות וכל הבעיות, כל כוחות הרשע. ועם החיבור הזה אנחנו רוצים להמשיך הלאה והלאה, לא סתם לעת מלחמה אלא בכלל. בזה לתקן את כל המשבר, לתקן את כל המצב הרע, להפוך אותו לטוב, מקללה לברכה. לא רק אצלנו אלא בכל העולם.

אנחנו בינינו מבינים שכך אנחנו נותנים לכוח העליון, לבורא, להתגלות. בסופו של דבר מגיעים למצב של, כולם ידעו אותי למקטם ועד גדלם.

גלעד: וכמו שאתה אומר, לא תהייה מנוחה. כל הזמן יהיה סיבות עוד ועוד כדי להתחבר. המוקד הזה לא ישתנה.

אבל אנחנו נקבל את ההרהורים האלו, הגירויים האלו, כדבר הטוב, כי זה עוזר לי עוד יותר להתחבר ועוד יותר לגלות את הכוח העליון ולהיות איתו יחד בדבקות. להכיר את כל המציאות, לחיות במצב שאני לא תלוי במה שקורה כל רגע ומכל הכיוונים. זו ההזדמנות.

גלעד: אנחנו נכיר את השיטה שכל הזמן תעורר אותנו לכיוון הנכון.

כן.

גלעד: זה סיום אופטימי, אנחנו לומדים פה שיטה חדשה, בוא וראה. פרשת "ראה". אז תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה לך משה אדמוני. ונתראה בפרשת השבוע שבוע הבא.

שבת שלום.

גלעד: שבת שלום.

(סוף השיעור)

---

1. "שמע, ישראל:  ה' אלהינו, ה' אחד." (דברים, פרק ו', ד')↩

2. "מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת העולם לכף זכות" (תוספתא, סדר נשים, מסכת קידושין, פרק א', י"א)↩

3. "למה כורכן כדי שיהיו כולן באגודה אחת" (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת יומא, דף מ"א, ב' גמרא)↩

4. "ויאסף כל איש ישראל, אל העיר, כאיש אחד, חברים." (שופטים, פרק כ', י"א)↩

5. "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י, שמות י"ט, ב' עפ"י מכילתא שם)↩

6. "ראה, אנכי נתן לפניכם--היום:  ברכה, וקללה." (דברים, פרק י"א, כ"ו)↩

7. "ה', יגמר בעדי" (תהלים, פרק קל"ח, ח')↩

8. "ואתנך לברית עם--לאור גוים." (ישעיהו, פרק מ"ב, ו')↩

9. "זוהר לעם", פרשת "לך לך א'", מאמר "וה' אמר אל אברם, אחרי היפרד לוט" אות קפ'ה↩

10. רב"ש, "מהו ברכה וקללה, בעבודה"↩