סיפורו של איוב, הדמות שספגה מכות בצרורות, מעלה שאלות גדולות. למה נופלות עלינו צרות? האם זה מקרי? אילו תגובות הכי מועילות? על טוב ועל רע, ועל איך לקחת לידיים שלנו את המושכות.
ראשית נדגיש: בטבע אין מקרה. יש כוח כללי שפועל ומפתח את החיים, יש כוחות וחוקים פרטיים שמצטרפים בשילובים שונים, ובסך הכול מתקבל תהליך אבולוציוני. אם משהו קורה איפשהו במערכת הטבע הגדולה, במקרו, במיקרו, בחיי החברה או בחיים הפרטיים, זה ממש לא מקרי.
בשונה מהדומם, הצומח והחי שמופעלים במאה אחוז על ידי כוח הטבע הכללי, ולכן לא טועים, בני אדם, לכאורה, יכולים לעשות מה שבא להם בחיים. מכאן הפתח לכל הבלאגן על פני כדור הארץ וכן במערכות יחסים.
הטבע, כולו מאוחד. רק האנושות חורגת מן השורה ולכן מהווה את המקור לכל רע. השנאה והפילוג בין בני אדם, הנטייה לבנות את הצלחתך על חורבנם של כולם, משחקי האגו שמאיימים להחריב את העולם – כל אלה יוצרים חוסר איזון בינינו, ובין המין האנושי לכלל הסביבה.
בטבע הסובב רואים שאיפה לאיזון. כך לדוגמה האיזון בין חום וקור, איזון הלחצים בגוף האדם, וכן הלאה. עוד רואים שהחיים מתפתחים בחיבור בין ניגודים, בהשלמה בין הפכים. מגמת ההתפתחות הכוללת יוצרת מערכת אינטגרלית, ולכן גם העולם שלנו נעשה מקושר יותר ויותר.
אבל היחסים בינינו, מרמת המחשבה והכוונה ועד לרמת המעשה והפעולה, הולכים לכיוון מנוגד. חוסר ההתאמה בין האגואיזם הצר שמתעצם, לבין האינטגרליות המערכתית שמתגברת, גורם לכך שאנחנו חווים סבל. מכות מפה, מכות משם.
במקום להתפתח לכיוון טוב של חיבור וקשר הדדי, במקום להפוך לחלק המפותח ביותר במערכת, זה שמבין ומרגיש מה קורה ובאופן מודע מסדר נכון את כל חלקי הבריאה, אנחנו פועלים לפי דחפים אגואיסטיים הרסניים ומגיעים להתנגשויות רבות עוצמה. הסטייה מכיוון ההתפתחות הנכון מצטברת, עד שהמערכת מבצעת תיקון כיוון. זה מתבטא באסונות טבע, במלחמות, במגיפות, וגם בחיים הפרטיים באות מכות. אם לא לומדים מזה דבר וממשיכים באותן טעויות, שוב פעם תהיה הצטברות הדרגתית שלבסוף תתבטא באסונות.
כל מכה ומכה, לא חשוב באיזו רמה ועל מי היא באה, מצביעה על חוסר התאמה עם כיוון ההתפתחות הכולל לקשר אינטגרלי בין כולם. איזון. הרמוניה. כמו בגוף האדם.
כל עוד התגובה מצדנו היא בסגנון של "גורל, אין מה לעשות", סביר להניח שיבואו עוד מכות. בסופו של דבר נצטרך לשדרג את היחס לחיים, כך שיתאים לכיוון שאליו הכוחות האבולוציוניים דוחפים.
גם לומר "הכול בידי שמיים" זה לא מספיק, כי בזה האדם מסיר מעצמו אחריות. "אדם נוצר כדי להרים את השמיים", אמר רבי מנחם מנדל מקוצק. הכוונה היא שעלינו להתפתח עד לרמת הכוח העליון, להידמות לו, לסגל לעצמנו את תכונותיו האלוהיות. זה אומר לשנות את הטבע המקורי שלנו, האגואיסטי, לטבע חדש של אהבה ונתינה. ואהבת לרעך כמוך, זוהי נוסחת ההתקשרות המלאה, והיא שתביא לאיזון מערכתי.
יצר לב האדם רע מנעוריו, זו עובדה, ולכן אנשים מוצאים טעם מיוחד בדריכה על אחרים, נהנים להשפיל אותם, להזיק להם, כדי להרגיש טוב יותר עם עצמם. להיות מסופקים ממעמדם. חיה אחת לא מרגישה את האחרת, רק בני אדם. אבל מוכרחים להתחיל להתקדם לקיום החוק של "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך".
תכל'ס, עד שאדם לא ירגיש אחראי על תיקון העולם, הוא לא מממש את מה שמוגדר במערכת כתפקוד תקין. מדובר בתהליך התפתחות הדרגתי, ודאי, ובשיאו יהיו כל בני האדם מחוברים כאיש אחד בלב אחד. האנושות תהיה מחוברת בצורה אינטגרלית גם לדומם, לצומח ולחי, וכל הטבע יהיה כמכלול אחד. מושלם.
ודגש אחרון: במצבנו הנוכחי, אי אפשר להביט על חייו הפרטיים של מישהו ולהבין איך משהו שעשה הביא עליו איזו מכה, כי אנחנו בכלל לא רואים את רשת הקשר הכללית ואת המערכת הגדולה. מה שבטוח נכון הוא להתרכז בתיקון היחסים בחברה. ככל שנתקרב לקשר של התחשבות ודאגה, חיבור והשלמה, עד לרמה של ערבות הדדית, אהבה ונתינה – כך ייעלם מחיינו היסוד לכל רע, וניכנס למציאות שמלאה בכל טוב. שיהיה לנו בהצלחה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 188 – bit.ly/3GDjLcO