חיים חדשים

תכנית 1270

קריסת העולם הישן

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 27.07.20 - אחרי עריכה

אורן: הנושא שלנו היום הוא "קריסת העולם הישן". שם הנושא מאוד לא משמח, ננסה להבין מה קורה לנו.

איך זה, למה אתה אומר שזה לא שמח?

אורן: משמח?

בטח, מה יכול להיות טוב מקריסת העולם הישן?

אורן: למה זה טוב בעיניך? קריסה זה הרס, זה חורבן.

כל כך חיכיתי, כל כך ציפיתי למתי זה יגמר, וסוף סוף עכשיו רואים עד כמה שהוא הולך ונעלם, קורס.

אורן: מה רצית שייגמר?

הכול. היחסים בין בני האדם, בין גבר ואישה, בין זוגות, ילדים, בכל מיני מקומות עבודה, יחסים חברתיים, בין המדינות, בין הכול. האגו, אגו שהוא מחזיק את כל היחסים האלו, שזה ייעלם, שזה יישרף, שלא יישאר ממנו זכר. מה זאת אומרת? ודאי שאני כל כך רוצה. אני אצטער על זה שזה נעלם, שזה נאבד, נשרף? לא, ודאי שלא. אני דווקא מצפה לזה כבר עשרות שנים, עשרות שנים.

כול אדם ואדם, אם הוא היה יודע, אם הוא היה מבין שהאגו שלנו זה מה שמקלקל לנו כל החיים, מצער לנו את כל הרגעים שבחיים, ועכשיו אנחנו עומדים לפני מהפכה שהאגו זה הוא ייעלם והעולם שלנו יתנהג לא לפי הרצון האגואיסטי הרע אלא לפי הרצון הטוב של חיבור, עד אהבה אפילו, אז מה יש כאן להצטער?

אורן: יכול להיות שאם שינוי כזה כמו שאתה מתאר יקרה, שהיחסים בין אנשים יהיו פחות אגואיסטים ויותר לכיוון של השלמה, הדדיות, אפילו לרמה של אהבה, אז העולם יהיה יותר יפה, אבל בינתיים אנחנו לא רואים שזה מה שקורה.

חכה, אנחנו נמצאים בתחילת הדרך. אבל לפי מה שמסבירה לנו חכמת הקבלה, זה מה שצריך לקרות.

אורן: יעל, איך את רואה את הדברים, את פוגשת הרבה אנשים, שומעת, מה ההתרשמות שלך?

יעל: ההתרשמות שלי היא שעד עכשיו באמת התייחסו לזה כאל משבר, משבר שיחלוף די מהר. הרוב קיוו שזה יחלוף די מהר, ומתחילה להתקבע איזו תפיסה שזה לא יחלוף כל כך מהר, ומה שנפגוש אחרי המשבר הזה יהיה שונה ממה שהיה לפני המשבר הזה. אנחנו מתחילים לדבר בתחושה של קריסה, שמשהו פה, לא יודעת אם קריסה, אבל משהו פה מתחיל להתפורר. הדברים שאותם הכרנו מתחילים להתפורר ואנחנו אפילו מתחילים להתרגל בצורה מסוימת למצב החדש שנוצר כאן.

מאוד מעניין אותי להבין מה התהליך שעברנו בחצי שנה האחרונה גם מבחינת חיצונית וגם מבחינה פנימית. אני חושבת שאם נבין מה עובר עלינו, נוכל להתייחס לדברים בצורה יותר נכונה, ובמקום להיות באיזו מין הרגשה הזויה כזאת שהדברים קורים ואנחנו לא יודעים אפילו מה לעשות איתם, אז נוכל אולי להתנהג בצורה כזאת שתכוון אותנו בצורה נכונה להמשך, שהוא המשך יותר נכון. וכן, יש גם הרגשה בקרב חלק מהאנשים בציבור שבסופו של דבר יכול להיות מזה הרבה יותר טוב ממה שהיה, למרות שעכשיו לא פשוט, ומאוד מאוד מפחיד ולא ברור מה שקורה כאן.

הייתי רוצה לשאול אותך האם אתה מרגיש שאנחנו על סף של התפוררות, של קריסה?

של החיים הקודמים?

יעל: כן, של מה שהיה.

ברור שכן. אנחנו רואים את זה מול עינינו, מה זה? כמה אנשים מאבדים מקומות עבודה, אנשים לא יודעים מה לעשות, יושבים בבית, איזה יחסים חדשים יש בין זוגות, הורים וילדים, ילדים לא יכולים לצאת לבית ספר אולי, וכן הלאה. הווירוס הקטן שינה לנו את כל החיים ממש לגמרי, עד כדי כך שאנחנו לא רוצים את החיים שהיו לנו, אנחנו איבדנו אליהם איזה חוש, איזה טעם.

איפה המכוניות, הבגדים, האופנה, היוקרה, וכל מיני דברים? לא, אין כלום, לא צריכים את זה, וזה בכל העולם. זה מעניין. איפה כל רצון הזה להופיע לפני כולם? אין, וירוס אחד קטן ממש חתך לנו את כל החיים הקודמים. איך זה שאני לא יכול ללכת לאיזה קונצרט, לפסטיבל, אפילו לחתונה, אני חייב לעשות חשבונות איפה אני ומה אני. ואלה הם לא חשבונות פשוטים, אלה הם חשבונות בשביל מה ולמה ובאיזו צורה אני יכול להתקשר ולהיות בקרבת אנשים.

יעל: חלק מהדברים שאתה אומר כבר מורגשים לפחות כלפי חוץ, באופן חיצוני, הקניונים הרבה יותר ריקים, יש הרבה פחות צריכה, לפחות בחנויות, למרות שכן יש צריכה אינטרנטית. אנשים עדיין מרגישים את הרצון הזה, אבל מורגש שמשהו נרגע, משהו מתחיל להירגע.

יש איזו הרגשה שהמערכות מסביבנו מתחילות לקרוס. גם מערכת החינוך נמצאת בבלגן מאוד גדול, גם הרבה מערכות שהם מערכות מוסדיות לא כל כך יודעות מה לעשות. בהרבה מקומות גם המערכת המשפחתית, אולי מצד אחד היא מתחזקת אבל במקומות שהיא הייתה יותר חלשה היא ממש מתחילה להתפרק.

למה לדעתך המערכות כרגע לא מצליחות לתפקד, לא מתפקדות בצורה שהן יוכלו לשרת את הציבור כמו שצריך?

כי הן צריכות להשתנות. הן היסוד של הקיום שלנו, כמו שהיה לנו קודם, והיסוד הזה צריך לעבור שינוי, תיקון, והתיקון שלו זה שאנחנו נהפוך אותו ממש. אנחנו בעצמנו נהפוך את כל צורת הקשר בינינו מצורה אגואיסטית כמו שהייתה קודם, לצורה חדשה, אחרת. לא ממש אלטרואיסטית, לא הפוכה ממה שהיה, אבל בלתחשב זה לזה.

וכאן בדרך יש לנו מהפכה. המהפכה בעצם פשוטה, אני צריך לדאוג לא להעביר וירוס לזולת. אני לא צריך לדאוג שלא לתפוס וירוס מהזולת, אלא לא להעביר וירוס לזולת, בצורה כזאת אנחנו כבר מרכיבים מערכות חדשות, חיים חדשים.

יעל: לפני שאני ניגשת לציבור, וזו שאלה שהיום הציבור עסוק בה, אני רוצה לשאול איך כל זה קשור כרגע להתנהלות, למשל של ההנהגה האסטרטגית. אנחנו רואים חכמים שיושבים שם, אנשים שיודעים להוביל דברים, הובילו דבר או שניים בחיים שלהם בצורה מאוד מאוד מוצלחת, ואנחנו רואים שכאילו יש איזה מין חוסר אונים כללי, וזה לא רק אצלנו, חוסר אונים כללי שכאילו אתה לא יכול להביא לידי ביטוי לא את היכולות שלך, לא את השכל שלך, לא שום דבר, משהו שם כאילו משתבש. איך אתה רואה את הדברים האלה?

אני רואה שאנחנו לומדים מזה. לי זה לא נראה כמשהו מיוחד, זו מהפכה, כן, זה שינוי גדול מאוד, ואני יודע את השינוי הזה הרבה יותר עמוק מהאחרים אולי, ולכן בעיניי זה עוד יותר מהותי השינוי הזה, והוא טוב, רצוי ועוצמתי, אבל אני חושב שזה מתנהג יפה, זה מתנהג נכון. ההשגחה העליונה, הטבע, פועל עלינו בצורה מאוד מאוד יפה, בסבלנות רבה, ואנחנו משתנים. מיום ליום השינויים קטנים מאוד, אבל ביום יום קורים שינויים. זאת אומרת, התהליך הזה הוא תהליך מאוד מאוד עקבי.

יעל: למה הם לא מצליחים להרכיב איזושהי תוכנית, אסטרטגיה, איך זה יכול להיות?

הם לא יודעים מה לעשות מפני שאין להם שׂכל למחר, כי מחר לא יהיה כמו היום. הם היו מצליחים, כמו שאמרת, בחיים שלהם, אבל זה היה במערכות האגואיסטיות המוכרות להם, עכשיו הכול מתגלגל לצורה הפוכה, עכשיו מיום ליום אני צריך יותר להתחשב בזולת.

כמו שאמרתי בקשר לווירוס. נגיד שיש בי, חס ושלום, את הווירוס הזה, ואני לא רוצה להעביר אותו לאחרים, איך אני מיום ליום חושב איך אני שומר את עצמי לא להעביר את זה לזולת. אם אני חושב בצורה כזאת, כבר אני מתחיל להתייחס לחברה, לעולם, לפי מתכונת חדשה.

יעל: מה בדיוק הדבר שקורס? אתה אומר שצורת החשיבה צריכה להשתנות.

מאגואיסטית לאלטרואיסטית, זה מה שאנחנו צריכים שיקרה. הטבע מחייב אותנו.

יעל: אז מה שקורס זה בעצם שהייתה איזושהי תשתית שעליה התלבשה צורה אגואיסטית וזה עבד טוב.

זה עבד. כך גם היה כתוב עד מתי זה יעבוד, והיה ידוע שזה זמן קצוב. מעכשיו והלאה, אמנם זה כבר לא מעכשיו, זה מלפני אפילו כמה מאות שנה עד שזה לאט לאט מתגלה, אבל בוא נגיד במאה השנה האחרונות זה ברור שכבר נכנסת לאט לאט תקופה אלטרואיסטית חדשה, לכן היו מהפכות בכל העולם וכל הדברים האלה שהתהפכו.

יעל: בעצם נכנסה מערכת חדשה שאנחנו בכלל לא ערים לכניסה שלה עד היום, ואנחנו ממשיכים להתנהל לפי המערכת הישנה. זה כמו שאתה מחליף מערכת תוכנה, אתה ממשיך להתנהל לפי המערכת הישנה.

לאו דווקא.

יעל: אלא?

קצת מתחיל להיות אחרת. קודם כל, יש מאבק על הסולידריות, על השוויון. כמו באמריקה, תראי מה שקורה, כמו המהפכה שהייתה ברוסיה נגד העבדות, וכן הלאה. אנחנו רואים שכל הדברים האלה קורים בהדרגה לפי אותו הכיוון, לאותה המגמה.

עכשיו אנחנו כבר נמצאים לא במהפכות של האמריקאים, הרוסים והצרפתים וכן הלאה, אלא במהפכות חברתיות. עכשיו אנחנו צריכים לקבוע שכולם שווים, כולם חייבים להיות מקורבים זה לזה, וכולם צריכים להיות קשורים בקשר טוב, הדדי זה לזה, והחברה צריכה להיות קיימת רק כדי לקבוע חוקי חיבור בין כל אחד לאחד.

אורן: השתמשת בביטוי מאוד מעניין, "מהפכות חברתיות". מה זה אומר "מהפכה חברתית"?

בשכל וברצון, בהרגשה ובמעשה.

אורן: זאת אומרת, אתה לא מדבר על מהפכה של צורת הממשל.

לא.

אורן: אלא מהפכה בשכל.

בעיקר זה בתוך האדם. וודאי שזו השלכה מהיחס בין בני האדם, אבל העיקר זה בתוך האדם. אני פתאום מתחיל לעכל שאני חייב להתייחס אחרת לאחרים, הם כמוני, הם אולי יותר חשובים ממני, וכן הלאה. אנחנו צריכים להיות, לא רק [מי] יותר חשוב, פחות חשוב, אלא גם כן מחוברים.

חיבור זה לא מי יותר חשוב ומי פחות חשוב. בדרך כלל היו מהפכות שמי שלא היה חשוב, שיהיה חשוב. עכשיו זה לא כך, עכשיו זו מהפכה שכולנו מחוברים, שנגיע למהות חדשה, אחד, יחד, אנחנו. זה לא היה קודם אף פעם. קודם היה מאבק מי יותר, מי פחות וכן הלאה. אני לא רואה את זה עכשיו. אולי עדיין ככה זה נשמע ואנשים לא מזהים את זה, אבל עכשיו המאבק להיות כאחד.

אורן: זה מאוד יפה שאתה אומר, שהשינוי צריך להתחיל בתוך האדם, בשכל שלו, בלב שלו, בהרגשה שלו, בתפיסה שלו, של עצמו ושל האחרים. והשינויים אחר כך ברמה של מדינה וממשל הם יהיו רק תוצאות. הבנתי את הגישה?

כמו שאנחנו בעבר לפני אלפי שנים התחלנו להשתנות, ולכן חוץ ממשפחה בנינו חברה, עיר עם חומה, מדינה עם גבולות וכן הלאה, כמו שכך בנינו לאט לאט את העולם הזה עם כל המערכות שלו, כך אנחנו עכשיו, לא מבינים איך, אבל זה קורה, שאנחנו משתנים, ואנחנו נראה את עצמנו מחוברים בינינו. נתחיל להרגיש שאנחנו אחד, שאנחנו אנושות אחת, מערכת אחת. ואתה לא יכול לעשות כנגד זה כלום. הגיע הזמן שאנחנו נגלה את זה כך, ובהתאם לזה אנחנו נבנה כאלו מערכות. חלק ייבנה בעל כורחנו, חלק בהשתתפות שלנו.

אורן: אם נחזור לביטוי שאיתו התחלנו את הדיון שלנו, קריסה, מה צריך לקרוס בתפיסה של האדם ומה צריך להיבנות במקום זה?

[מה שצריך] לקרוס זו החברה האגואיסטית, שכך הוא היה מצייר אותה בעיניו. ו[צריכה] להיבנות חברה אלטרואיסטית אחידה שהיא ממש בשווה, בחיבור שלם, וזה מה שקיים.

יעל: מה זה ישנה בהרגשה שלנו?

זה ישנה בהרגשה שלנו כך, שיהיה כדאי לי לתאר את החברה בצורה כזאת שכולנו מחוברים, כולנו קרובים זה לזה, כולנו דואגים זה לזה. ההרגשה הטובה והמצב הטוב של כל אחד ואחד תלוי עד כמה האחרים חושבים עליו.

יעל: אמרת שזה משפיע על האדם בשלוש רמות, גם בשכל, גם בהרגשה וגם במעשה. מה האדם יחשוב במעבר? איך אנחנו בתור אגואיסטים, אנחנו יודעים, אבל מה אני אחשוב בתור בן אדם אלטרואיסט?

פשוט מאוד. איך אני יכול לגרום טוב למישהו עוד.

יעל: תיארת לי איך אני ארגיש, ומה אני אעשה, מה המעשים שלי יהיו?

אני אחפש איך לגרום טוב לכל אחד ואחד. ההרגשה הזאת, הנטייה הזאת, זה מה שחשוב, היא מתקנת את המציאות.

יעל: למה מתוך התהליכים שתיארת כרגע, אנחנו במצב שבו אנחנו מודעים ולמה אנחנו עוד לא מודעים וזה נמצא בתהליכים של ספיגה, של עיבוד?

אנחנו לא מודעים עדיין לכלום, אנחנו לא מסוגלים עדיין לבצע שום דבר ואנחנו לא רואים שזה יכול לקרות. אנחנו מגלים אפילו בעצמנו עד כמה אנחנו רק מדברים יפה, אבל בפנים אנחנו מוכנים לעשות כל מיני מעשים הפוכים ממש.

אז יש לנו דרך ארוכה עד שאנחנו נסביר אחד לשני ולכולנו יחד שאי אפשר להתקיים, אלא רק בצורה כזאת. ואם לא נסביר, החיים שלנו ילמדו אותנו על ידי צרות, מכות, ייסורים ובעיות. ובסופו של דבר אנחנו נרצה להיות בחברה כזאת שכל אחד רוצה לקבוע לכולם חיים טובים. וזה בעצם היחס שלו לחברה.

יעל: אתה אומר שאנחנו במין שלב של מעבר כרגע. מתחת לפני השטח הדברים כבר התחילו לקרות ועל פני השטח אנחנו עדיין מזהים חלק מבחינה חיצונית, אבל מבחינה פנימית אני לא בטוחה שאנחנו כבר מזהים את כל החלקים האלה.

אנחנו נתחיל לגלות גם בתוכנו וגם מחוצה לנו, עד כמה הפעולות האגואיסטיות כמו שהיו קודם, פתאום הן לא יכולות להתקיים, פתאום הן לא עובדות, לא מביאות לנו תועלת. ודווקא הפעולות האחרות, יכול להיות שכן. אבל אנחנו נצטרך ללמוד איך לעשות אותן. זה כמו שאת נכנסת לעולם עם חוקים חדשים וצריכה לכופף את עצמך לעומתם.

יעל: לפני שאני מכופפת, איך אני פותחת את העיניים, איך אני מצליחה?

את פותחת את העיניים מתוך זה שאת לא מצליחה, לא מצליחה בכלום. ואת מסתכלת ואומרת, "רגע, אז באיזו צורה אני כן צריכה להתקיים, להתנהג כדי להצליח?", זה מביא אותך. אותו אגו שלך ילמד אותך איך להתייחס היום נכון לחיים.

אורן: אם אני מסתכל על התהליכים שקורים היום מבחינה חברתית, אנחנו רואים גם בארץ וגם בכל רחבי העולם, המונים שיוצאים לרחובות עם זעם מאוד גדול, עם תסיסה מאוד גדולה. ההרגשה היא שזה כמו חבית חומר נפץ שכל רגע יכולה להתפוצץ ולהביא לקריסה ממש גדולה.

תאר לי בבקשה, מהשלב הזה שאנחנו רואים היום בכל רחבי העולם, את השלבים הבאים שאתה רואה בתהליך ההתפתחות. לאן יוביל אותנו הלחץ הגדול, הסטרס העצום, חוסר האונים שמביא המון אנשים?

אני לא יכול להעביר לך את השלבים האלה בצורה מדויקת כי הם מעורבים עם בחירה חופשית של האדם. אם נקבל, יהיה כך, אם לא נקבל, תהיה דרך ייסורים. דרך האור או דרך החושך. בשתי הדרכים האלה אנחנו נלך כאן.

יעל: מה אתה יכול להמליץ לנו מתוך חכמת הקבלה כדי לעבור את התהליך הזה שאנחנו כבר התחלנו אותו, בצורה יותר טובה, בצורה יותר מהירה, שנגיע מהר יותר לאותו עולם חדש?

לממש את חכמת הקבלה את מה שהיא אומרת לנו מה לעשות.

יעל: עצות עממיות, משהו שאתה יכול להגיד לנו.

להתקרב נפשית זה לזה. להשתדל לשמוע מה שכתוב בחכמת הקבלה, מה שנמצא באתר שלנו, מה שאנחנו תרגמנו והכנו לכל האנשים שבעולם, לכל השפות, לכולם. ואם נעשה את זה, בטוח שנגיע בצורה קלה ומהירה לחיים החדשים, הנכונים שהטבע כבר הכין לנו.

אורן: מה זה אומר להתקרב נפשית? נאמר שאני רוצה לממש את העצה הזו ששמעתי עכשיו מהרב לייטמן, למי אני צריך להתקרב ומה זה אומר להתקרב?

אתה צריך להשתדל להבין מה זה נקרא "לעשות טוב לזולת". זה מעניין כשאתם כותבים את זה. לעשות טוב לזולת צריכים לכתוב, זו איזו מחשבה שלא נמצאת אצלי, בי, אלא אני צריך לכתוב את זה, אחרת אני לא אדע מה אנחנו עושים, מה אנחנו מדברים. אתם מבינים עד כמה שזה מוזר?

אורן: מי זה הזולת הזה?

זולת זה כל אחד שלא נמצא ברצון לקבל האגואיסטי שלי, שאני משתדל לעשות לו טוב. כמו הילד שלי, או קרוב, כמו אני בעצמי.

אורן: להשתדל להבין, מה זה אומר לעשות טוב לזרים?

לזולת זה לזרים.

אורן: ולמה חשוב שאני אעשה טוב לזרים?

על ידי זה אתה מקשר אותנו כולנו למערכת אחת שאנחנו באמת נמצאים בה. ובמידה שאנחנו מזדהים עם המערכת הזאת שכולנו קשורים, אנחנו נכנסים לחיים טובים.

אורן: חיים טובים, לפי ראות עיניך, אלו חיים שבהם אנשים מחוברים?

כן. אבל אם הם מחוברים אז הטבע, כוח אחד עליון פועל עליהם וממלא את כולם.

יעל: אמרת שהם מתקרבים זה לזה. מה מתקרב אצלם, מה מתקרב בינינו?

בינינו אנחנו מתקרבים בהכרת האחדות. שאנחנו נמצאים במערכת אחת, שאנחנו תלויים זה בזה עד אין גבול, וצריכים לחשוב, להחליט ולבצע הכול לטובת הזולת בלבד. אם אני עושה לטובת הזולת, זה חוזר אליי, כי אני לא קיים בעצמי, אני קיים כתוצאה מכל הזולת.

אורן: העולם הישן קורס. איזה עולם אתה רוצה שיקום במקומו?

מה שדברנו עכשיו. העולם הזה שיקרוס, אני שמח. אני הראשון שירקוד על הקבר שלו.

אורן: ואיזה עולם אתה רוצה שייבנה במקומו?

פשוט מאוד הפוך, עולם של אהבה, התחשבות, חיבור.

(סוף השיחה)