חיים חדשים

שיחה 1215

קורונה: תשובות לשאלות ילדים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 24.3.20– אחרי עריכה

אורן: מס' התכנית שלנו היום הוא 1215, ואני באתי עם הרבה כאב בלב והרבה דאגה והרבה שאלות אל הרב לייטמן. בעיקר שאלות ששואלים אותי כאבא, בבית, הילדים שלי. הקטנים שלי הם בני עשר, ואני ארצה להיעזר ברב לייטמן שיעזור לי קצת לעשות סדר, גם לילדים בראש ובעיקר לי בלב.

השאלה הראשונה שרציתי לשתף אותך בה היא משהו שאין לי עליו תשובה. לא לילדים שלי, וכמו שאמרתי הקטנים הם בני עשר, ולא לעצמי. היא באה בכל מיני צורות, אבל אם אני מנסה לארוז אותה לכמה מילים פשוטות זה פשוט. מתי זה ייגמר, הסיפור הזה?

זה לא תלוי בווירוס קורונה. זה תלוי בבני אדם, כשבני האדם ישתנו ויהיו כחלק אינטגרלי המועיל לכל הטבע. הווירוס הזה הוא רק אינדיקציה, קנה מידה עד כמה שאנחנו לא מזדהים עם הטבע. שאנחנו חלק ממנו, אבל חלק שהורס אותו.

אורן: אני רוצה שתבוא אתי עכשיו ממש בהרגשה שלך, למרות שאנחנו בבידוד וכל אחד בבית שלו, אבל כאילו תנסה לבוא אתי לבית שלי. הילדים שלי הצעירים הם בני עשר, והם עכשיו בבית, לומדים מרחוק עד כמה שהם מסוגלים. בעיקר נמצאים בתוך הטלפון, בתוך המסכים. והם רוצים לדעת מתי הסיפור הזה ייגמר, מתי הם יכולים כבר ללכת לחברים ולעשות את כל מה שבעצם הם רגילים, והשאלה שלהם היא, אבא, מתי זה ייגמר? מה אני אומר להם?

כשתהיו ילדים טובים.

אורן: כשתהיו ילדים טובים?

כן.

אורן: מה זה אומר להיות ילדים טובים?

כשכל האנושות תיכנס למערכת אינטגראלית של הטבע ותזדהה עם כל הטבע, להיות ידידותית לטבע.

אורן: לאן נכנס? מי?

למערכת של הטבע. שכל האנושות תתחיל להתנהג זה עם זה, כל כולה יחד, בצורה כזאת שהמערכת כולה תיכנס לאיזון, להיות ידידותית. לדוגמה אתה יכול לתאר את הגוף שלנו, שפתאום כל המערכות שלו מתחילות להתנהג בצורה שכל אחת תעשה מה שבא לה. אז הגוף לא יכול להתקיים. הוא ממש מתפרק ומת. אותו דבר אנחנו גורמים להשתתפות שלנו כזאת אגואיסטית במערכת הכללית של הטבע. אנחנו חייבים לקבל שכל ורגש חדשים, אינטגרליים, כדי להתנהג נכון עם כל האנושות.

אורן: כדי להרגיש את הילדים שלי, כדי לתווך להם את הדברים, אני רוצה ממש לקחת עכשיו את הפוזיציה שלהם, ועכשיו אני אפסיק להיות אורן, המראיין שלך בתכנית. אני פשוט אהיה הילדים שלי ואתה תהיה אני, בסדר? נעשה כזה משחק תפקידים כזה קטן.

מוכן.

אורן: אז לא כל כך הבנתי את התשובה שלך אבא. מתי זה ייגמר?

זה ייגמר כשאנחנו נהיה מוכנים להתנהג בטבע בצורה המועילה, כמו חלקים אינטגרליים בכל המערכת הזאת שנקראת הטבע.

אורן: אבל אנחנו לא יוצאים לטבע בכלל. אנחנו סגורים בבית כבר הרבה ימים ולא רואים לזה סוף. ומאוד היינו צמאים לצאת נגיד לפארק על יד הבית, אבל עכשיו גם זה אסור, ואנחנו די כבר בסיר לחץ בין ארבעה קירות.

לא, אני מדבר על טבע שזה דומם, צומח, חי ובני אדם, שכולם נמצאים באיזון ביניהם.

אורן: איך זה קשור אלינו פה בבית עכשיו?

אמנם אתם נמצאים בבית, אבל כחלק ששייך לטבע הכללי.

אורן: מי זה הטבע הכללי? מה זה הטבע הכללי?

הטבע הכללי זו מערכת שקושרת את כולכם יחד, איך שאנחנו משפיעים זה על זה. גם כדור הארץ, עם כל הפרמטרים שלו, עם כל הנתונים שלו, וגם הצמחים, העצים וכן הלאה. גם גופים חיים, חיות, דגים, ציפורים וכן הלאה. גם בני אדם. אנחנו כולנו נמצאים עם כדור הארץ ועל פני כדור הארץ, אנחנו כולנו מהווים מעצמנו מערכת אינטגרלית.

אורן: מה אומרת המילה הזאת אינטגרלית?

כולנו קשורים זה לזה, בצורה שכולנו שייכים ותלויים זה בזה. וכל אחד שמשתנה, הוא משנה את האחרים, רוצים או לא רוצים, לכל הכיוונים.

אורן: אז המשפט הראשון שענית לי כששאלתי אותך, אבא, מתי זה ייגמר? אמרת לי, מתי שתהיו ילדים טובים.

כן.

אורן: איך זה קשור לכל הסביבה הזאת האקולוגית של כדור הארץ, ובעלי החיים והדגים והציפורים, וגם אנחנו האנשים?

כי מכל הטבע רק דומם, צומח, חי נמצאים במצב של איזון ביניהם, כי אין להם בחירה חופשית, והם לא מחליטים להתנהג כך או אחרת אלא הם מתנהגים לפי הטבע שבהם, והאדם מתנהג לפי איך שהוא מחליט, למעלה מהטבע שלו שכך נולד. ואז הוא משתמש בכל הדרגות הטבע דומם, צומח, חי שנמצאות תחתיו בצורה אגואיסטית, והוא מכופף אותם איך שבא לו.

הוא משמיד את כדור הארץ, מרוקן אותו, הוא משמיד את הצומח, הוא משמיד את החי ובסופו של דבר גם את דרגת המדבר, איך שהוא מתייחס לבני אדם. ולכן כשאנחנו בצורה כזאת מתייחסים לדומם, צומח, חי, מדבר, אנחנו בזה הורסים את המערכת האינטגרלית הגלובלית שהיא כולה צריכה להיות בתמיכה הדדית זה עם זה, ואז אנחנו מביאים את המערכת הזאת למצב שהיא יוצאת מהאיזון, ואז כשהיא יוצאת מהאיזון אז היא פולטת כביכול כאלה כוחות שהם כמו וירוס כמו שריפות, כמו כל מיני דברים בכל מיני רמות.

ואנחנו הגענו עכשיו לכזה אי איזון בטבע שאין יותר, אנחנו כבר הגענו למה שכתוב בחכמת הקבלה שאנחנו הגענו לדור האחרון לסוף הדרך, אם אנחנו עכשיו לא משתנים אין לנו שום זכות קיום להתקיים על פני כדור הארץ.

אורן: עכשיו כשדיברת נזכרתי במשהו שלמדנו בבית ספר בשיעור טבע לגבי זה שבני אדם מלכלכים את כדור הארץ. אנחנו גרים ליד פארק ולפני הימים האלה שאסור היה לנו לצאת מהבית אני זוכר שבכל יום ראשון שהיינו עוברים דרך הפארק בדרך לבית ספר היינו רואים מלא זבל, כי ביום שבת באים הרבה אנשים לפארק ומשאירים מלא זבל.

הצורה הזאת שבה אנחנו בני האדם מלכלכים את כדור הארץ, ולא ממחזרים את כל הדברים וכל הדברים האלה שהסבירו לנו בבית ספר, זה קשור לקורונה? כי עכשיו בכלל לא מלכלכים כי אין אף אחד בפארק, אז מה זה אומר להיות ילדים טובים?

קורונה היא תוצאה של אי איזון בינינו , בין בני אדם, שאנחנו כבר גמרנו את כדור הארץ ללכלך אותו ולכופף אותו מבחינת הדומם, צומח וחי. עכשיו אנחנו הגענו למצב של המדבר היחס בינינו.

אורן: בין אנשים?

בין אנשים, שאנחנו שונאים זה את זה שאנחנו מתקרבים למלחמה, שאנחנו כבר לא יודעים מה לעשות עם החברה האנושית, תראה מה קורה בכל מדינה ומדינה. ועכשיו שמתגלה הווירוס הזה הוא כבר פועל בצורה ישירה נגד החברה האנושית.

אורן: אז מה שהבנתי זה שהסיפור הזה עם הקורונה ייגמר ונוכל לצאת מהבית, וללכת לחברים והכול כמו שהיה עד לפני כמה שבועות, זה כשהמבוגרים יפסיקו את המלחמות בעולם ביניהם?

כן.

אורן: בין המדינות?

גם. לא בלבד אבל גם.

אורן: מה עוד?

שישנו את היחס ביניהם. זה לא מספיק להפסיק את המלחמות, הפסקת המלחמה זה לא אומר שאנחנו נמצאים באיזון בינינו ועם הטבע.

אורן: מה המילה הזאת איזון אומרת בין אנשים, מה זה להיות באיזון?

באיזון שאני מתייחס לכל הטבע יפה וטוב, כמו שהטבע מתייחס לכולם.

אורן: אז אתה אומר שהפסקת המלחמות בין המדינות זה לא מספיק, מה עוד צריך?

הוא צריך להתייחס יפה בעיקר לבני אדם, לדומם, לצומח, לחי כדי לא להזיק להם, לתת להם להתפתח נכון ויפה, לא להיות חלק המזיק לדומם, צומח וחי. וגם להיות חלק ידידותי מאוד במיוחד כלפי חלק המדבר שבטבע.

אורן: מי זה המדבר בני האדם?

בני אדם.

אורן: אז להתייחס יפה אחד לשני, זה המפתח? זה יגרום לכך שכל השיגעון הזה ייגמר?

כן.

אורן: אז אני רוצה שתסביר לי קצת, אני אתן לך דוגמה. אצלנו עכשיו בבית אנחנו אבא ואימא וארבעה ילדים. ויש לנו בבית כמה מחשבים וכמה מחשבים ניידים וכמה טלוויזיות, אבל אין לכל אחד חדר שממש ממש משלו, ויש גם הרבה כלי נגינה, יש פסנתר ויש גיטרה ויש תופים. ואנחנו הרבה פעמים רבים אחד עם השני, מתי אני יכול לנגן בפסנתר, מתי אני יכול לעשות אימון ספורט בבית בשידור חי עם החבר שלי בזום, כי כל דבר שמישהו עושה זה כאילו משפיע על כולנו כי בסך הכול אנחנו בתוך הדירה ואסור לצאת. איך זה קשור להתייחס יפה? מה זה במציאות כזאת אומר לי להתייחס יפה? מה זה להתייחס יפה?

להתחשב.

אורן: להתחשב? במי להתחשב?

בזולת.

אורן: נניח באחים שלי?

באחים. לאחד יש כאבי ראש, לשני כאבי בטן, והשלישי רוצה לישון.

אורן: נכון.

אז אני לא מנגן.

אורן: אבל כמה זמן אני יכול לא לנגן?

עד שאני לא אפריע להם.

אורן: אבל הם לא מתחשבים בי.

גם הם צריכים, ודאי. אלא מה, אנחנו נלך להפריע זה לזה עד בלי די?

אורן: תראה, בהתחלה, בימים הראשונים עוד הייתה לי סבלנות והייתי באמת משתדל, כי גם אבא ואימא דיברו איתנו ובגלל שכולנו בבית אז אנחנו את ארוחת הצהריים אוכלים ביחד וארוחת הערב אוכלים ביחד. ואנחנו גם לזה לא רגילים, כי פעם היינו אוכלים בבית ספר ואבא ואימא בעבודה ורק בערב לפעמים היינו נפגשים. עכשיו אנחנו יחסית בכל ארוחת צהריים וכל ארוחת ערב אוכלים יחד, אלא אם כן מישהו ברוגז והוא הולך. אז דיברנו על זה בהתחלה שצריכים להתחשב. בדיוק כמו שאתה אמרת לנו עכשיו, שצריכים להתחשב, צריכים להתייחס יפה אחד לשני. אבל אחרי שאנחנו מדברים על זה וכולנו אומרים בסדר, אנחנו נשתדל להתחשב, ואפילו סיכמנו, לקחנו דף וסיכמנו, בשעה כזאת וכזאת מותר לך לנגן בפסנתר, משעה זאת עד שעה זאת. משעה זאת עד שעה זאת מותר לך לעשות אימון ספורט בשידור חי עם חבר שלך בטלפון. כאילו ניסינו לעשות סדר, אבל אחר כך זה בעייתי. כי כבר אין לי סבלנות לכולם להתחשב בהם כל הזמן.

זה הטבע שלהם, אין מה לעשות, אני מבין אותך, הם לא מסוגלים להיות ילדים טובים, הם לא מסוגלים להתחשב זה בזה. אז צריכה להיות מערכת שהיא מטפלת בהם בצורה עקבית ושאתה כל הזמן נמצא בה והם נמצאים בה. ככה זה כלפי ילדים, זה גם כלפי אנשים מבוגרים, כולנו כאלה. אנחנו במשך החיים רק מתפתחים לכיוון הרע.

אורן: למה אתה מתכוון כשאתה אומר, לכיוון רע?

אגואיסטי יותר. אני במשך החיים יותר ויותר נעשה אגואיסט, לא מסוגל להתחשב עם הזולת, אין לי כוח לדבר על זה, אין לי כוח להתחשב בזה. ממש כך. זה מובן לנו. מה לעשות. לכן באה חכמת הקבלה והיא בזה מטפלת, בדיוק בזה ולא בשום דבר אחר.

היא אומרת, המטרה שלנו להגיע ל"איש את רעהו יעזורו".

אורן: למה להגיע?

ל"איש את רעהו יעזורו".

אורן: מה המילים האלה אומרות, זה מהתנ"ך?

כן.

אורן: מה הן אומרות?

שכל אדם צריך לעזור לשני. במה? בלרכוש כוח טוב ביחס בין כולם.

אורן: איך לעזור? נגיד לאחים שלי, איך לעזור, כשאין להם סבלנות והם בעצבים ככה, מתפוצצים כבר?

אבל אם אנחנו שומעים שאין ברירה ואנחנו חייבים להתקשר בינינו רק בקשר הטוב, בואו אנחנו נתחיל להראות אחד לשני דווקא בצורה כזאת הפגנתית, בואו נתחיל להראות עד כמה אנחנו כן טובים זה לזה, כן אוהבים זה את זה, כן רוצים זה את זה. למה? אין לנו ברירה, אם אנחנו רוצים להפטר מווירוס הקורונה. אם אנחנו רוצים פעם לצאת מהבית.

אורן: מאוד רוצים, מתפוצצים כבר אנחנו.

אז בבקשה, רק בצורה כזאת. רק בצורה כזאת, שכולם, כל האנשים יגידו פה אחד, אנחנו רוצים לצאת מהבית, אנחנו רוצים לסלק את הקורונה וירוס בינינו. ובוא אנחנו נתחיל להתייחס זה לזה בצורה יפה דווקא.

אורן: מה זה אומר דווקא?

דווקא זה נגד הטבע שלנו.

אורן: נגד מי?

נגד הטבע שלנו.

אורן: מה זאת אומרת נגד הטבע שלנו?

נגד הרצון של האדם. נגיד ילד רוצה לשחק בגיטרה.

אורן: כן נכון, אני לפעמים רוצה לנגן בגיטרה, אומרים לי יש לך עשרים דקות.

יופי.

אורן: אבל עכשיו בא לי לנגן ולא כשקבעו לי עשרים דקות מחר בערב, עכשיו אני רוצה לנגן בגיטרה. אני כבר עצבני אין לי כבר סבלנות לכל השיגעון הזה, אני לוקח את הגיטרה מתיישב ורוצה לנגן לי קצת בנחת להירגע ופתאום באה אחותי ואומרת לי, אבל קבענו שאתה מגן מחר בערב, אני עכשיו רוצה לנגן בפסנתר.

כן, אז מה תעשה?

אורן: אני שואל אותך, אני כבר לא יודע מה לעשות אתה.

אתה חייב לעשות מה שהיא רוצה.

אורן: למה? שהיא תעשה מה שאני רוצה.

אבל זה לא לפי הסדר שקבעתם.

אורן: אני חייב עכשיו אני כבר חייב, אני חייב.

אז גם היא חייבת.

אורן: נכון זה גם מה שהיא אומרת בדיוק.

אז מה יהיה?

אורן: אני לא יודע מה יהיה.

אבל מה שקבעתם מראש ככה צריך לעשות. רק עכשיו השאלה מאיפה אתה תיקח כוח?

אורן: בדיוק.

כך תשאל, מאיפה אני אקח את הכוח לעצור את עצמי, לצמצם את עצמי ולתת לה, להגיד לה, "אחותי היקרה האהובה את יכולה לנגן בפסנתר ואני אשמח לשמוע איך שאת מנגנת".

אורן: ככה אבא אומר לה שהוא ישמח לשמוע איך שהיא מנגנת, אבל אני רוצה גם לנגן עכשיו.

רגע, תנסה כך להגיד, אתה תראה איזו שלווה תגיע למשפחה. מה יש לך מזה שאתה עכשיו תעמוד בפוזה, שאני לא רוצה אבל יש לך תור מחר, "אני רוצה עכשיו" אבל יש לך תור מחר. לא אני רוצה שהיא תתכופף והיא תיתן לי את הזמן שלה. איך יכול להיות? והיא לא רוצה גם, היא אגואיסט כמוך, אז מה יהיה?

אורן: אני לא יודע.

מה זה לא יודע? אתה מבין שאתה לא צודק אתה מבין שאתה לא צודק אבל אתה לא רוצה.

אורן: נכון.

מה עושים?

אורן: אני לא יודע.

צריכים חינוך למרות שאני רוצה בכל זאת אני מתגבר ומגיע לוויתור. עכשיו אתה יכול לשאול, מה יש לי מהוויתורים האלה שאני צריך לעשות אותם מהבוקר עד הלילה?

אורן: כבר נמאס מהם.

או אז תשאל אני כל הזמן שואל במקומך.

אורן: כבר נמאס, כל הזמן ההורים אומרים לי תוותר.

אז אני אענה לך במקומך. אתה צריך ככה להגיד, על ידי זה שאני מוותר ואני יכול בכוח אולי לא לתת לה לנגן על פסנתר ואני בכוח יכול לנגן על גיטרה לצפצף על כולם ואני לא צודק אבל אני מתגבר ולמרות שאני לא צודק ולמרות כך וכך ואני נותן לה את זה. למה?

אורן: למה?

אני רוצה לגרום לעולם שיהיה בו, שיתגלה בו כוח הטוב.

אורן: למי לגרום?

לעולם, להטבע.

אורן: לא הבנתי.

אז תשמע שוב, קודם כל תשמע אחר כך שיהיה לך על מה לחשוב. אתה אומר לטבע שלך שאתה רוצה לתת מקום לאחותך לנגן על פסנתר ובכלל אתה רוצה לוותר לכל העולם, שיעשו מה שהם רוצים, בשביל מה יש לך רק פסנתר ויש לך עוד ארבעה אחים ואחיות. אתה רוצה פשוט להגיע למצב שאתה מוותר לכולם, שיהיה טוב לכולם. למה? כי אתה רוצה בזה לאזן את העולם, להרגיע את העולם, להביא לעולם כוח הוויתור, כוח הטוב שעל ידי זה הווירוס הזה יעלם כי הוא בא מחוסר איזון שלנו במציאות.

תעשה אתה ועוד אחד ועוד אחד פתאום אנחנו רואים שהעולם נעשה רגוע וכולם מבטלים את עצמם ומוותרים לאחרים וכולם נעשים ככה בחיוך זה לזה, ביחס יפה זה לזה, שקט, רוגע. עכשיו אחרי שאנחנו כך עשינו הפעולה הזאת היא נקראת "צמצום" בואו אנחנו נקבע מי יותר ומי פחות, מי קודם, מי אחר כך יכול לקבל מה שהוא רוצה.

אז מה אנחנו לומדים מזה? כמו במשפחה, מתחילים מתינוקות מי שיותר קטן הוא מקבל ראשון ואחר כך השני והשלישי לפי הגיל. וככה זה עד גיל ככה שלושים, ארבעים, חמישים. אחר כך הפוך מי שיותר מבוגר הוא צריך גם לקבל יותר מהר כי אין לו כוח, הוא חייב להחזיק את עצמו, אנחנו צריכים לעזור לו וכן הלאה. זאת אומרת יש איזה שהיא עקומה כזאת שהיא מגיעה עד גיל נגיד ששים ואחרי גיל ששים אנחנו צריכים להתייחס למבוגרים כמו לילדים.

אורן: אז אם הבנתי אני צריך להיות כמו סופרמן כזה שמציל את העולם?

כן. מציל את הנשמה שלך, מציל את החיים שלך, את המשפחה שלך, את הילדים שלך, את עצמך מהווירוס הזה.

אורן: עכשיו תגיד סופרמן מאיפה הוא לוקח כוח? אפילו אם אני רוצה להיות סופרמן אין לי כוח אני לא סופרמן, אז מאיפה אני אקח כוח?

אתה תהיה סופרמן. מה זה סופרמן? זה שיש לו ידיים כאלה כמו לפיל?

אורן: לא, ברור לי שכאילו מה שרואים בסרטים של סופרמן זה רק בכאילו אבל הוא סופרמן הוא טוב הוא יש לו כוח טוב , הוא תמיד נגד הרעים והוא מציל את כל העולם.

נכון.

אורן: אז מאיפה אני אקח את הכוח הזה הטוב, איך קראת לו קודם? הכוח של הוויתור שהוא יציל את העולם, מאיפה אני אקח אותו, אני לא סופרמן זה מה שאני מנסה להגיד לך.

אנחנו נעזור אחד לשני ונדרוש את כוח הטוב הזה מהטבע, אנחנו חיים בטבע שאין בטבע כוח הטוב. בואו אנחנו נוציא אותו יש גם רק הוא נסתר.

אורן: מי נסתר?

כוח הטוב.

אורן: לי אין אותו נגיד אני יודע על עצמי.

ודאי שאין לך, אני לא דורש מימך שיהיה לך, גם לי אין, אבל אנחנו יכולים לקבל אותו מהטבע הוא נסתר הכוח הטוב הזה, בואו אנחנו נדרוש, בוא אנחנו יחד איתך ועם עוד כמה אנשים. אני רואה יש לנו עכשיו במסכים הרבה חברים, בוא נבקש כולנו יחד שיתגלה לפנינו כוח הטוב, שיתגלה בנו כוח הטוב, שנוכל להתייחס יפה זה לזה ואז אתה תראה עד כמה שהעולם פתאום יקבל אור, צורה חדשה, אין שום בעיה.

אני בכוונה מדבר אתך בצורה כזאת כמו לילדים קטנים כי אני מבין שאתה נמצא הרבה למעלה מזה, אבל כך צריכים אולי להתחיל לדבר לבני אדם היום.

אורן: עכשיו כשאני אגמור את השיחה הזאת אתך ובערב אנחנו נשב עם כל המשפחה ביחד ונאכל ארוחת ערב אז חוץ מזה שכל אחד במסך שלו, בתוך הטלפון שלו, אבא ואימא תמיד אומרים, בואו נדבר על משהו ביחד. אז היום אני רוצה אני רוצה להגיד להם על משהו שאנחנו נדבר ביחד. אז על מה כדאי לנו היום לדבר ביחד?

בוא אנחנו נתאר את העולם שלנו.

אורן: העולם שלנו אתה כאילו מתכוון לבית שלנו? כי עכשיו אנחנו לא יוצאים לשום מקום בכלל.

בואו אנחנו נתאר את הבית שלנו שהוא יהיה טוב לכולם. ודאי שאנחנו לא יכולים להיות טובים רק למישהי זאת או מישהו זה וכן הלאה, אלא איך יכול להיות שיהיה טוב לכולם. בואו אנחנו נחלום, נפנטז, מה זה נקרא דירה יפה טובה, דירה לדוגמה, משפחה לדוגמה, דבר אתם על זה.

אורן: זה מוצא חן בעיני.

אני מבין, אני רואה את זה. אז ככה שיחייכו כולם.

אורן: תודה רבה לך רב לייטמן, אני אעשה את זה היום בבית ובפעם הבאה שניפגש אני אספר לך איך היה.

(סוף השיחה)