שיחה על מרכז מבקרים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 26.04.21 – אחרי עריכה

פיזית גם?

מושי: חלק פיזית. יהיה מקום פיזי, אפשר יהיה גם לבקר שם, יכולים לבוא לשם עשרים איש, וכמובן שגם וירטואלי. הייתי אומר להם שאין להם יותר משעה, גג שעה וחצי.

כן.

מושי: אל תחשבו עכשיו על צורה, תחשבו על הסיפור, מה אתם רוצים לספר לאדם. זה דומה ממש להרצאת מבוא, אתה בא לאיזה מקום וצריך לספר להם שעה על חוכמת הקבלה, לא יותר.

כן.

מושי: תכתוב סיפור, אחרי שתכתוב סיפור ננסה להמחיש את זה. זה הרי מוזיאון של חכמת הקבלה, לכן חשבנו דרך שש דמויות לספר את הסיפור של חכמת הקבלה, דרך אדם הראשון, אברהם, רשב"י, אר"י, בעל הסולם ורב"ש, דרך ששת האנשים האלו. יוצא שעל כל אחד יש לדבר עשר דקות. והשאלה, מה אתה על כל דמות, או דרך כל דמות מעביר? ההיסטוריה לא מעניינת. אם אני מדבר עכשיו על אדם הראשון, אז איזה חלק מחכמת הקבלה אפשר להעביר דרך אדם הראשון? לדוגמא, אפשר לספר על מערכת הקשר בינינו, על האדם, על מערכת הקשר כמערכת הפעלה, תלוי באיזו שפה. אחר כך כשאנחנו מגיעים לאברהם, אפשר לדבר על תפקיד האומה, תפקיד עם ישראל, ודרך זה על חכמת הקבלה. וכך אם זה רשב"י, האר"י, בעל הסולם, ובסוף כשמגיעים לרב"ש, אפשר לעשות סדנה וירטואלית של קבלה מעשית על פי עקרונות בניית הקבוצה. מה אתם חושבים, איזה נושאים אפשר להעביר דרך רב"ש, דרך רשב"י? איזה חלק מחכמת הקבלה יותר שייך לרשב"י?

לרשב"י? זה הדבר העיקרי, הוא ייסד את עניין החברה, הסביבה, את התוכנית הכללית של התפתחות העולם והתפתחות האנושות בצורה הפנימית. לפניו האנושות התפתחה בצורה גשמית, וממנו והלאה התחילו להתגלות בעולם אנשים שיש להם נטייה לגילוי הכוח הפנימי שבטבע. זה המיוחד ברשב"י. הוא סיפר על זה, גילה את זה, ייצב קבוצה, לימד אותם, וממנו והלאה התחילו להיות בעולם אנשים שנקראים "מקובלים", כלומר הם דיברו על הכוח הפנימי שבטבע.

מושי: האם לספר על שפת הקבלה, שורש וענף?

לא. למבקרים?

מושי: צריך להבין שאלו אנשים שפעם ראשונה שומעים על חוכמת הקבלה. ויש תחום כזה שאנחנו מסבירים בהרצאות מבוא שנקרא "שורש וענף", שמסביר שכל מה שמדובר יש לזה שפה מיוחדת.

כמה שפחות פרטים.

מושי: כשמדברים על אברהם, האם זה מתאים לספר על תפקיד עם ישראל?

כן. אותה קבוצה שמיועדת למחקר ולדוגמא, להיות מובילה בכל תיקון העולם, היא נוסדה על ידי אברהם.

מושי: וכשמדברים על אדם, טוב לספר על מערכת אדם הראשון?

על מערכת אדם הראשון, לא. אלא אדם הוא אדם שחי מלפני 5700 שנה, גילה את התיקונים, את תפקיד העולם, ולמה אדם צריך להגיע. לכן על שמו אנחנו קוראים לכל היצורים האלה שכבר מבינים פחות או יותר איך הם חיים, שהם כבר לא חיות.

מושי: לדבר על משמעות החיים שהוא גילה.

כן.

מושי: אבל התיקונים הם בקשר, אנחנו רוצים שיהיה ציר כזה שמחבר בין כל אלו שהוא הקשר בין בני האדם.

את זה צריכים לשכתב.

מושי: זה מה שאנחנו נעשה. נגיד כשמגיעים לאר"י, איזה חלק בחכמת הקבלה היית מספר דרך האר"י, דרך התקופה, דרך האדם הזה?

מהאר"י והלאה כבר התחילו תיקונים לעולם. התחילו כבר לצאת, להיוולד הרבה אנשים שיש בהם נטייה לקביעת התפקיד שלנו, מה אדם צריך לעשות, בשביל מה הוא נולד, מה הטבע, מי המשיך לגלות אחרי רשב"י את כול התיקונים. מה שהוא עשה במיוחד, הוא עשה מזה חוכמה, מערכת, שיטה, זה מה שעשה האר"י, מה שלא עשה אף אחד בכל השרשרת הזאת.

מושי: ובעל הסולם מתחיל לספר על זה.

כן. רק צריכים לראות שזה יהיה מובן, שזה יהיה קל ונעים, מעניין ותופס.

מושי: זה צריך להיות מאוד מודרני, ראינו את זה בהרצאת מבוא. חשבנו שכשנגיע לרב"ש, נראה להם קבלה מעשית, לעשות להם סדנה. מה היית עושה עם רב"ש?

הרב"ש פתח שלב חשוב מאוד בחכמת הקבלה, הוא כבר עשה מחכמת הקבלה ממש שיטה מעשית. הוא הסביר על כל צעד ושעל שאדם צריך לעבור, עד כמה הוא צריך לממש את זה בחיים שלו, ושאין כאן שום דבר ששייך לאיזו פילוסופיה או תיאוריה, אלא הכול מעשי. זה מה שעשה רב"ש. את כל התהליך הוא ממש פירש, ולכן אחריו כבר אין לנו שום בעיה.

יש גישה אחרת, שאתה לא מספר את זה דרך הדמויות ומה מפעל החיים של כל אחד ואחד, אלא אתה מסביר את זה לפי המציאות, לפי התפתחות המציאות. שבעולם שלנו מתגלות נשמות, היינו בתוך אדם, והן מושכות את האנשים לגילוי, לשאלה על מהות החיים, מטרת החיים, וכך זה מתפתח.

אתה יכול לפתוח הרבה יותר דמויות. ישנם עוד עשרות ואפילו מאות חכמים, מדענים בחכמת הקבלה, שפעלו במשך הדורות, וכל אחד השאיר אחריו ידיעה, לימוד.

מושי: צריך להלביש על הסיפור צורה. בן אדם חיצוני לא יכול להיתפס למשהו, לכן אתה חייב לפחות פעם ראשונה לתת לו צורה. אבל בינתיים אל תחשבו על צורה, לא משנה מה הצורה, חשוב הסיפור.

אנחנו קצת נעבוד עם מה שאמרת ונכתוב משהו. זה מאוד חשוב, כי בסך הכול אין לך הרבה זמן, יש בסך הכול שעה, זה ממש מעט. מי שנתן פעם הרצאת מבוא, הוא מבין ששעה זה כלום.

כן.

מושי: זה רק פותח, כמו שאמרתי לך, נגיד כל דמות היא 10 דקות.

אולי לעשות את זה אחרת, דרך איזה ציור של ילד חכם עם משקפיים, שהוא שואל ומעביר לך את כל השלבים האלו.

מושי: זו כבר צורה.

כן.

מושי: יש אלף צורות, אבל מה הוא מעביר זה החשוב. לכן אני אומר, מהי שיטת התיקון, מה לתקן.

אתה יכול לדבר מבפנים, איך מהמפץ הגדול כל הטבע פותח את עצמו יותר ויותר ומגלה את עצמו יותר ויותר כלפי אותם היצורים שמוליד. וכך היצורים האלה משיגים את החיים שלהם, כמו הדינוזאורים, כמו עוד כל מיני חיות, עד שמגיעים לחיה מיוחדת שנקראת "אדם הראשון", שהמיוחד בו זה הרצון שלו להשיג את המקור שלו, מי אני, מה אני, מאיפה אני, בשביל מה, לאיזו מטרה, אלו השאלות של האדם.

מושי: הוא מתפתח עד אברהם ואז נוצרת אומה. חשבתי שאדם הראשון זה כאילו המערכת האנושית, בני אדם.

כן, סך הכול זה מלפני ששת אלפים שנה.

מושי: ואז הוא מתפתח עד האומה, שיש לה תפקיד, ואחר כך השיטה עצמה, המייסד של השיטה שזה רשב"י, הסבר על השיטה, ואז האר"י, דיברת על האר"י.

האר"י עשה הכול. האר"י סידר את כל המערכת.

מושי: אני מדבר כלפי אנשים.

זה המדען העיקרי, הוא כמו ניוטון בפיסיקה.

מושי: אולי אפשר לדבר על חכמת הקבלה בשפה מודרנית, לחבר את חכמת הקבלה לכל ההגדרות של המדע.

אין שום בעיה.

מושי: באמת הפרופסור הזה הוא מדען, הוא לקח הגדרות של המדע, הגדרות של חכמת הקבלה, ועשה התאמה. ואז חשבתי להגיע לבעל הסולם, לנושא של תפיסת המציאות שעל זה הוא כותב, זה נושא מאוד סקסי.

בעל הסולם דומה לאיינשטיין בפיזיקה.

מושי: בדיוק, אז אפשר להשוות ולהראות. הכול תמיד ביחס פנימי של האדם, אין עולם מחוץ לנו. ואז אפשר לחשוב על הצורות, מה אפשר להראות, זה מאוד מוכר לאדם.

כן.

מושי: ואז רב"ש, עקרונות הקבלה המעשית, נגיד יושבים ביחד ומסכמים מה שכל אחד שמע, אפשר לעשות איזו סדנה, כי אדם לא רגיל לסדנאות.

רב"ש שכתב את אביו לפעולות יומיומיות לאדם הפשוט. בעל הסולם הוא כפילוסוף, כהוגה.

מושי: בקיצור, אני יכול להגיד שאדם שהיה אצלנו במרכז המבקרים במשך שעה, צריך לצאת עם ידיעה שהוא צריך סביבה להתפתחות הרוחנית שלו.

תלוי למה אתה רוצה להביא אותו.

מושי: זאת המטרה. בדרך כלל זה מה ששואלים, עם מה אתה רוצה שאדם ייצא? הוא שמע אותך במשך שעה, והוא ייצא עם זה שהוא חייב סביבה להתפתחות שלו.

יכול להיות שלא התפתחות שלו ולא סביבה אלא הוא יידע שכך העולם מסתובב והוא נמצא בתוך העולם וכנראה שכך יקרה בעתיד הקרוב. וזה מספיק, בלי להביא אותו בכוח לאיזו התפתחות מחויבת.

מושי: זאת אומרת שיידע על זה בשלב הזה.

כן. אני הייתי עושה כך, בלי לחייב.

מושי: אבל טוב לעשות סדנה.

כן, דיבור זה טוב.

מושי: משהו שמעו בכל זאת. צריך לחשוב על שאלות, אבל שאדם ייצא מזה עם משמעות החיים.

שיידע שכך חכמת הקבלה חושבת, גורסת ולא שיש כאן מחויבות. הוא לא בא כדי להתחייב, הוא לא בא להשתכנע, לא משכנעים אותו, שום דבר. מסבירים לו בצורה ניטרלית מה חכמת הקבלה אומרת והוא שומע והולך לחיים, כמו מוזיאון. לא כדאי ללחוץ עליו "מה קיבלת מזה?", "איך תסדר את החיים שלך עכשיו?".

מושי: זאת אומרת מדברים על מודעות, הוא מודע לכך שיש איזשהו תהליך.

כן. שאם מעכשיו והלאה תתחיל לגלות בחיים שלך כל מיני תוצאות, תופעות, אז אתה תזכור שחכמת הקבלה מדברת עליהם בצורה כזו וכזו, בסיבה ומסובב.

שמעון: יש קהל מסוים שכדאי למשוך אותו לזה או קהל כללי?

לא, זה מגיע דרך כולם. גמר התיקון הכללי. לא הייתי מחלק את זה לקהלים שונים. ודאי שיש ילדים, גדולים, אבל בעצם לא. או שיכולים להיות בזה גם מסלולים לזוגות, לנוער, כל מיני דברים כאלה, זה כבר משהו אחר. חכמת הקבלה על אהבה, חכמת הקבלה על זוגיות.

מושי: אנחנו צריכים ללכת על מכנה משותף כי נצטרך לתת לזה צורה. נצטרך ללכת על משהו יותר גדול.

כן, אבל דווקא על ידי מסלולים ספציפיים, קצרים, אתה יכול למשוך גם קהל שאחרת הוא לא מעוניין לשמוע. מה אכפת לי ממהות החיים? אני בחור צעיר, אני רוצה לשמוע על מה שקרוב אלי.

אילן: אפשר לעשות מרכז מבקרים שיש לו תכנית אחידה כללית גדולה ויהיו ערוצים פנימיים למי שבא ורוצה להתמקצע בתחום של זוגיות או בתחום אחר.

כן.

מושי: זה מה שאני אומר, המכנה המשותף בין כולם, זה להסביר על חכמת הקבלה קודם כל על המודל הזה.

כן.

שמעון: נגיד שבונים דבר כזה ויש את השיווק, את הפרסום. כשאתה מזמין אנשים, היום אתה יכול לכוון בדיוק לאנשים שאתה רוצה להזמין. יודעים הכול, יודעים מי חיפש ומה הוא מחפש ומה המטרות שלו, הכול יודעים. השאלה אם להזמין אנשים שבאמת מחפשים, כי אתה מוגבל במספר?

זה לא פיזי.

שמעון: זה פיזי, באים.

זה וירטואלי, בהרבה שפות.

מושי: יהיה מקום פיזי.

אני לא רואה שהבניין הזה בכלל מושך.

שמעון: אני לא הבנתי את זה.

מושי: מדובר על וירטואלי.

שמעון: האם הבן אדם צריך להגיע פיזית בשביל לראות את הווירטואלי?

לא, להיכנס למחשב שלו.

מושי: הכול יהיה בווידאו.

שמעון: אין בעיה, אבל זה לא מרכז מבקרים.

מרכז מבקרים וירטואלי.

מושי: אנחנו נרצה שגם יהיה מרכז מבקרים פיזי עבור בודדים שיגיעו, לפחות אלו שבארץ, יכול להיות שכן יגיעו קבוצות כאלה.

אני הייתי בונה אותו רק וירטואלי. חדר או חדרים, אבל הכול וירטואלי, כולל הפרסים שלכם, כולל ספרים, כולל כל מיני דברים, להראות להם את הגדלות. אבל הכול וירטואלי, לגמרי אין צורך בפיזי.

שמעון: הם יסתכלו על סרט וידאו.

מושי: לא לבנות מרכז כזה?

לא. אתה תצטרך לעצב את זה כדי לצלם, אבל לא יותר מזה.

אילן: זה ברמה של תפאורה להסרטה.

שמעון: סרט וידאו כזה.

ככה זה הכי בטוח.

שמעון: יש לדוגמה מרכז מבקרים בתנובה, זה אולם שאנשים באים, עוברים איזו חוויה ואחרי זה אפילו עושים איתם כל מיני פעילויות.

אני אגיד לך מראש, זה לא ילך.

אילן: זה גם יעלה המון כסף.

כן.

מושי: יותר זול לעשות את זה וירטואלי, את כל הסרטים עושים וירטואלי.

שמעון: זה תלוי במה שיש לאנשים. דיברת על תלת ממד, כאן בן אדם תלוי במחשב שלו, בלפטופ שלו, בציוד שיש לו.

מושי: אתה יכול להגיע למרכז.

מי יגיע לפתח תקווה?

שמעון: אני לא בעד, הבנו שזה היה ועכשיו זה השתנה.

מושי: חשבנו לשלב את זה, כמה יגיעו זה לא משנה. נגיד יגיעו 50 איש, ותוכל להעביר אותם תהליך, להראות להם את כל הדברים.

אבל זה יעמוד ריק.

מושי: אני גם חושב. מי יגיעו? כשאנחנו נהיה בממשלה, אולי.

אילן: בתי ספר.

מושי: כמעט בטוח אנשים לא יבואו למוזיאונים ולשום מרכזי מבקרים. הם יגיעו לז'בוטינסקי, לבגין? יש איזה יום כזה של שעת חינוך שמישהו קבע.

אילן: מאז הקורונה כל המקומות האלה עומדים ריקים, אין אישורים להיכנס לשם בכלל. ואם תחזור הקורונה, אז בכלל הכול יעמוד, כל המקומות הפיזיים.

מושי: נעשה אסיפת חיבור, ואחר כך ניפגש לעוד שיחה.

אילן: תבקש את ההקלטה של השיחה הזאת.

לסנקה יש כל החומר על כל המקובלים האלה ועל התקופות.

מושי: השאלה מה לבחור מתוך החומר הזה, כי יש זמן מאוד מוגבל.

זה בירור לפי מה שתחליטו.

אילן: האם אתה מרגיש שרב"ש משתמש בנו, ממש חי איתנו?

ודאי.

אילן: זה מדהים, אני עכשיו מרגיש כאילו רב"ש ממשיך את הדרך שלו.

מושי: איך הגעת על זה?

אילן: חוץ מידיעה. אומנם זו ידיעה, אנחנו חיים בזה, אבל זו ממש הרגשה.

כן.

אילן: כל השיחה הזאת הייתה ממש המשך דרכו של רב"ש.

(סוף השיחה)