מסמך זה הוא חומר גלם שנאסף על ידי התחקירנים והעורכים של התוכנית "חיים חדשים". המסמך מיועד לגולשים אשר צפו בתוכנית ומעוניינים להעמיק או לקרוא את חומר הרקע אשר הוביל אותנו בבניית התוכנית. החומר נאסף ממקורות שונים ברחבי האינטרנט, מספרים, מקטעי וידאו ועוד. ייתכן ובמסמך יימצאו שגיאות בהפניות למראה המקום או קישורים לא רלוונטיים, אך כאמור, הם רק נתנו לנו את ההשראה לכתיבת השאלות ושימשו אותנו כבסיס לייצור התוכן. במידה והגעתם לכאן במקרה, מומלץ קודם לצפות בתוכניות "חיים חדשים" בקישור הבא: http://www.kab.co.il/kabbalah/short/102412

חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", 956 – 957

הפחד להחמיץ,

מחוברים - הרמה הבאה

מטרות:

• למה אנשים, חרדים כל הזמן להחמיץ התרחשות או פיסת מידע?

• מדוע נוצר לאנשים הצורך להתעדכנות בלתי פוסקת? איך זה משפיע על האנשים בימינו?

• איך להתגבר על תחושת ההחמצה?

• מה באמת כדאי לפחד להחמיץ בחיים?

רקע:

הרצאה של ד"ר דן הרמן, מדקה 2:26:

https://www.youtube.com/watch?v=ynruigW0WNY    

כתבה:

http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=40911

היקף התופעה: 70% מונעים מפחד מהחמצה ברמה כזו או אחרת. סממנים:

עמוסים מאוד ואין מספיק זמן, פועלים בריבוי משימות, מתקשים להחליט איך לנצל את הזמן (יש הרבה דברים שרוצים לעשות).

הבעיתיות :

• תסכול מתמשך - מה שיש לא מספיק

• קושי לבחור/ להחליט/ לסרב - מנסים לבלוע הכל ולא מתמקדים, או לא בוחרים כלום.

• קושי להתחייב.

• קושי להתמיד.

• איחורים כרוניים.

• הוצאות בלתי מבוקרות כי מתקשים לפספס הזדמנויות.

• כלומר הבעיה הכי גדולה היא שמחמיצים הרבה מאוד.

הדברים הטובים:

• מדרבן לחיים עשירים.

• לפתח את עצמנו.

• להוציא את המקסימום מהחיים שלנו.

• הופך אותנו ליותר אטרקטיביים.

ההסבר לתופעה:

• יש הרבה הזדמנויות.

• רוצים לנצל את האפשרויות.

• הפער בין רצוי למצוי יוצר את תחושת ההחמצה.

• אנחנו יודעים מה אנחנו מחמיצים לפי מה שאחרים ממצים - מהשוואה לאחרים.

• אנחנו משווים את עצמנו לכל החברים שלנו יחד - אין סיכוי להצליח.

השלכות:

• התארכות גיל ההתבגרות - אנשים לא יכולים להחליט מה לעשות עם החיים שלהם.

• ריבוי הלא מתחתנים - כי להתחתן זה ויתור.

• עליה בגירושין.

• לא מביאים ילדים.

• מטריפים את הילדים מינקות - בחוגים רבים.

• התקצרות טווח הקשב.

• מעט שעות שינה.

• תשישות, לחץ...

מה עושים?

• מבינים שהפחד מהחמצה הוא תעלול מנטלי ורגשי שאנחנו מעוללים לעצמנו.

• להיות מודע להשלכות.

• לשים את הפוקוס על - מה אני מחמיץ כשאני פוחד להחמיץ.

• להיות מודע להצלחות ולהישגים שלי.

זרימה:

• מהות התופעה.

• הגורמים לתופעה.

• השלכות התופעה.

• הטיפול בתופעה.

• מבט לעתיד.

• ההחמצה האמיתית.

פתיח:

חרדת החמצה: המחלה הנפשית של המאה ה-21.
הפסיכולוגים של היום מתמודדים עם טיפול במצב נפשי ש"תופס תאוצה" ומשתלט על חייהם של רבים מאיתנו – חרדת החמצה.

http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=40911

מהות התופעה

מילת הבאזז בתקופה האחרונה היא FOMO, קיצור ל-Fear Of Missing Out, או בעברית: הפחד להחמיץ. המדובר בתופעה, חדשה לכאורה אבל בעצם עתיקת יומין, של חשש אובססיבי לפספס חוויות, אירועים והזדמנויות. התופעה עלתה לכותרות בהקשר לשימוש ההולך וגובר בטלפון הסלולרי וברשתות החברתיות, ששטף העדכונים בהם על החוויות הרומנטיות/רוחניות/תרבותיות אותם עוברים ממש עכשיו מכרינו, עלול לעורר בקלות את התחושה שבכל רגע נתון אנחנו מפספסים משהו מוצלח יותר, מעניין יותר, ומספק הרבה יותר ממה שאנחנו חווים כעת.

https://www.hebpsy.net/blog_post.asp?id=1247

שם הקוד FOMO מתרוצץ ברשת בטירוף בחודשים האחרונים, כשהוא מכסה קשת עצומה למדי של התנהגויות. אתם מכירים את הסימפטומים של מקרי הקיצון שלו: אנשים שבודקים מאה פעמים ביום אימייל, רוצחים בפוטנציה שחייבים לקרוא את הס-מ-ס שקיבלו תוך כדי נסיעה, והחארות שהיו חייבים לעבור על הפיד של טוויטר באמצע הסרט אתמול. אל תסתכלו מסביב, כולכם עשיתם את זה, חבורה של FOMOאים שכמוכם. הדור הנוכחי, ואת זה אפשר לראות בכל בית קפה שמפוצץ בשולחנות של כמה אנשים שכל אחד מהם מרוכז בטלפון שלו, הוא דור תזזיתי שלא מסוגל להתרכז בחוויה אחת. "היום שם המשחק זה 'כאן ועכשיו ובכל מקום'. הדור רוצה הכל על הכל עכשיו ומיד, ובשביל זה הם נוכחים בכמה עולמות במקביל", אומרת ד"ר אורית וולף, מומחית לחדשנות יצירתיות וחוויות לקוח, "זה דור שאין לו זמן לכלום, ומצפים ממנו לעשות הרבה יותר. אנחנו בעידן של Doing, לא של Being. אין זמן לדברים שאין להם תוצאה מיידית".

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000689818

ילדים – FOMO:

ילדים ומתבגרים כל כך מחוברים אחד לשני באמצעות עדכונים בפייסבוק, אינסטגרם, ווטסאפ וסנאפצ'ט עד שהם כבר לא יכולים להיות לבד. הם בודקים את הרשתות עם היקיצה, לפני השינה, בזמן שיעורים וארוחות ותוך כדי נהיגה. רובם ישנים בממוצע שעתיים פחות בלילה בגלל הקושי להתנתק מהמסך. החשש להחמיץ משהו מהנה, טוב ומרגש יותר הוא כל כך גדול שאפילו כאשר החלטנו שלא נתחבר, אנחנו מתחברים רק עוד פעם אחת, כדי לוודא שלא החמצנו משהו.

הרצון להיות מאושרים יותר מאחרים:
היכולת של ילדים לדחות סיפוקים אינה קיימת עוד. הם חשים שעליהם להיות זמינים 24/7, הם זקוקים לנחמה, תגובה, סיפוק מיידי. הכל "דחוף", אף אחד כבר לא יכול להמתין – לא בגלל שהוא לא מסוגל – אלא כי הוא לא צריך. החשש מהחמצה הוא רגש אמיתי אשר מחלחל למערכות היחסים שלנו.

https://m.ynet.co.il/Articles/4872419

• אנשים שחווים חרדת החמצה (FOMO), ממה הם בעצם פוחדים? מה באמת הם מפחדים לפספס?

• מהי תחושת ההחמצה?

• ממה "חמוץ" לנו? מה "החמיץ"?  

הגדרה: הַחְמָצָה - נקבה. החטאת מטרה, חוסר ניצול הזדמנות.

הַחְמֵץ - הֶחְמִיץ, ציווי שלה

• לא פגע במטרה, לא קלע או כבש, החטיא.

• לא ניצל, לא הצליח להשתמש לתועלתו.

• לא הגיע בזמן, איחר. "החמיץ את האוטובוס."

• לא נכח, הפסיד. "הילד היה חולה ונאלצתי להחמיץ שני ימי עבודה."

• נעשה חמוץ.

• כאשר אנחנו מתעדכנים, כמה פעמים בשעה באינטרנט וברשתות החברתיות - מה בעצם אנחנו מחפשים?

• האם אנשים מפחדים לפספס דברים מעניינים לעשות, או מפחדים לראות שאנשים אחרים עושים והם לא?

• מה חשוב לאדם - לדעת (ידע זה כח), להיות מעודכן, לחוות, לעשות, לקחת החלק באירוע?

כדי לא לפספס אנשים רוצים להיות בכמה מקומות בו זמנית. למשל אם יש לי גם מסיבה וגם טיול. ארצה להיות בשני הארועים גם יחד. נניח שבחרתי במסיבה, ואח"כ החברה העלו תמונות מהטיול לפייסבוק, אני עלול להצטער שאני לא שם. זה לא שאני מצטער על כך שנסעתי למסיבה, אך אני מצטער שאני לא בטיול:

• האם תחושת "כמעט החמצה" היא תחושה אמיתית או מדומה?

• המציאות לא מאפשרת להיות ב-2 מקומות בו זמנית, אך האדם מסרב לקבל את העובדה הזאת, ומצטער על מה שהפסיד. מדוע?

• מדוע האדם לא מתנחם בטוב - בכך שנהנה במסיבה? מדוע הוא עסוק במה שהפסיד?

• האם האדם בתוכו מרגיש שהכל אפשרי? שאפשר להיות ב-2 מקומות גם יחד?

החמצות הן חלק בלתי נפרד מהחיים של כולנו. אבל יש בינינו שמחמיצים הרבה יותר. מחמיצים אהבות, הזדמנויות כלכליות, הזדמנויות בכלל. מי הם המחמיצים הכרוניים ואיך ניתן לשנות את המצב?

https://m.ynet.co.il/Articles/4587017

• האם ישנם אנשים, שמועדים יותר להחמיץ דברים?

הגורמים לתופעה

נהוג לקשור את התופעה להתפתחות הדיגיטאלית - טלפון חכם, אינטרנט, רשתות חברתיות, ווטסאפ, פייסבוק, אינסטגרם, סנאפצ'אט:

• האם חרדת החמצה נובעת בעיקר, בשל התפתחות המדיה הדיגיטלית?

• האם יש סיבות אחרות ונוספות למצב זה?

• האם אנחנו הופכים להיות דומים לאינטרנט? לרשת? - הכל זמין, מהיר ומיידי.

• מה גורם לחלק מהאנשים להיות מונעים על ידי הפחד להחמיץ, בעוד שאחרים חיים עם זה בשלום?

• ישנה הרגשה שהתופעה צוברת תאוצה ומחפה על איזושהי ריקנות ואי שקט פנימי. האם זה נכון? מה גורם לזה?

אני יכול ומגיע לי:

"הפחד מהחמצה" הוא תולדה של המגוון ההולך וגדל אשר עומד בפנינו בחיי היום-יום ושל ההצצה המתמדת שיש לנו, לחייהם הנפלאים ומלאי ההישגים של אחרים, ושל ההרגשה שאנחנו יכולים ושמגיע לנו ... הכל.

התוצאה היא שאנחנו לא מוכנים לוותר על כלום, ואם אנחנו נאלצים לוותר, זה מתסכל אותנו בטירוף.

https://www.talkhouse.co.il/events/%D7%93%D7%A8-%D7%93%D7%9F-%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%9F-fomo-%D7%94%D7%A4%D7%97%D7%93-%D7%9E%D7%94%D7%97%D7%9E%D7%A6%D7%94/

הפחד מהחמצה קשור גם למגוון האפשרויות, לתחושה שאנחנו יכולים ומגיע לנו, ולהצצה המתמדת לחייהם של אחרים (פייסבוק, אינסטרגאם…) - חיים נפלאים מלאי הצלחות. אנחנו לא רואים את המאמצים והאכזבות, אך רואים את ההצלחות, התמונות היפות והחיים הטובים. וגם אנחנו רוצים.  

• מה גורם לתחושה שאנחנו יכולים ושמגיע לנו?

• האם היכולות האישיות, של האדם כיום, אכן מפותחות יותר מבעבר? האם האדם כיום מסוגל להגיע ליותר מבעבר? למה?

• למה האדם מרגיש שמגיע לו?

• האם אנחנו משווים יותר מבעבר מה יש לנו ומה לאחרים?

• האם יצר המציצנות בתקופתנו מפותח מבעבר?

חרדת ההחמצה והצורך בשייכות חברתית:

הת'ר ימדה-הוסלי טוענת ב-Lifehacker ש-FoMo לא נוגע לפחד מאי הידיעה שמשהו קורה – אלא לעצם העובדה שהוא קורה בלעדינו. החרדה היא מפספוס בונדינג עם קבוצת השייכות שלנו. בפודקאסט של NPR שהיא מביאה נאמר שרבים מפחדים שדווקא כשלא יהיו נוכחים יקרה משהו שיעצב את ההיסטוריה של הקבוצה באופן שיפחית בעתיד את השייכות שלהם אליה. כלומר, חרדת ההחמצה והצורך בשייכות חברתית לעתים מצטלבות. למשל, היא מדגימה, אם נבחר לנסוע לאירוע משפחתי חגיגי ובאותו יום החבר'ה ייפגשו ויעלו תמונות לפייסבוק, אנו עלולים להצטער על שאנחנו לא שם, אפילו שאין בנו חרטה על הנסיעה למשפחה.

http://www.eol.co.il/articles/952#

יש הטוענים שפומו קשור באופן ישיר לצורך בהשתייכות חברתית. החשש הוא מכך שתחושת השייכות החברתית תפגע. כלומר הפחד הוא לא לפספס ידיעה או ארוע, אלא לא להשתתף בארוע או חוויה שחברים שלי משתתפים, לא לדעת משהו שהחברים שלי מדברים עליו, לא להיות בעניינים:

• האם אכן יש חשש מפגיעה בהשתייכות החברתית?  

• למה זה כל כך חשוב לנו? ובכל גיל….

אנחנו בתקופה שיש פחות אינטרקציה חברתית - אנשים מבלים יותר לבד ופחות ביחד. החיים מאד עמוסים ואין הרבה זמן, והטכנולוגיה מאפשרת תקשורת אלקטרונית. בעבודה התקשורת מתנהלת במיילים גם כשעובדים זה ליד זה. מנהלים פגישות אינטרנטיות, או דיונים בווטסאפ:

• האם הצורך בהשתייכות חברתית משתנה בתקופתינו? איך?

• האם השתייכות דיגיטאלית נותנת מענה הולם לצורך בשייכות חברתית?

• מה הטעם בהשתייכות חברתית דיגיטאלית? מה עם חוויות משותפות באמת כמו להפגש, לטייל, ללכת לסרט, למסעדה, למסיבה..?

• מה יכול לפצות על חוסר השתייכות חברתית? האם יש תחליף?

השלכות התופעה

אנחנו חיים בתקופה שמשלבת שפע שהוא נורא מבלבל, עד כדי שיתוק, ותחושה של זמינות מתעתעת. יש המון אפשרויות בכל התחומים - מגורים, לימודים, תחומי תעסוקה, עבודה, בן זוג, גן לילדים, בגדים, סוגי תה וכו'. קיימת אשליה שהכול זמין ומרב אפשרויות אי אפשר להחליט, השפע מסחרר. קשה להחליט איזה תה לשתות (אתה כבר לא יודע מה באמת בא לך עכשיו), קשה לקנות חולצה כשיש כזה מבחר, קשה להחליט מה ללמוד כשיש כל כך הרבה אפשרויות, קשה לבחור ולהתחייב לבן זוג כשיש מאות מועמדים פוטנציאלים באתרי הכרויות. קיימת אשליה שהכל זמין ופשוט, ובלחיצת כפתור זה שלך. מתעוררת חמדנות סביב השפע הזה, אתה רוצה את הכי טוב. מפחד לבחור ולפספס את כל השאר.

יש גם צדדים טובים לתופעה :

• מדרבן לחיים עשירים.

• לפתח את עצמנו.

• להוציא את המקסימום מהחיים שלנו.

• הופך אותנו ליותר אטרקטיביים.

• האם הפחד מלפספס גורם לאדם להפיק את המירב מחייו?

• מה היתרונות של "החמצה"?

הבעיתיות:

• תסכול מתמשך - מה שיש לא מספיק.

• קושי לבחור/ להחליט/ לסרב  - מנסים לבלוע הכל ולא מתמקדים, או לא בוחרים כלום.

• קושי להתחייב - נישואין, לא מביאים ילדים, עליה בגירושין.

• קושי להתמיד.

• קושי להתמקד.

• איחורים כרוניים.

• הוצאות בלתי מבוקרות כי מתקשים לפספס הזדמנויות.

• כלומר הבעיה הכי גדולה היא שמחמיצים הרבה מאד.

השלכות:

• התארכות גיל ההתבגרות - אנשים לא יכולים להחליט מה לעשות עם החיים שלהם.

• ריבוי הלא מתחתנים - כי להתחתן זה ויתור.

• עליה בגירושין.

• לא מביאים ילדים.

• התקצרות טווח הקשב.

• מעט שעות שינה.

• תשישות, לחץ...

https://www.youtube.com/watch?v=ynruigW0WNY

וגם: http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=40911

• מה הבעיה העקרית בתופעה?

• מהן ההשלכות התופעה? איך היא משפיעה על האדם והחברה?

• אילו אנשים מתפתחים כתוצאה מההרגשה הזו?

• מה משתנה בחווית המציאות של האנשים?

• האם זה פוגע בחיים שלנו?

• מה ההשלכות הצפויות ברמה החברתית?

• האם ניתן לחיות בשלום עם התחושה או אף ידיעה ברורה שהחמצתי משהו, ופשוט להמשיך הלאה?

• עד כמה הריגוש והסקרנות של "להיות מקושר ולהיות בעניינים" עושים את האדם מאושר?

איך תחושת ההחמצה דופקת את הזוגיות שלנו:

"אנחנו חיים בתקופה שמשלבת שפע שהוא נורא מבלבל, עד כדי שיתוק, ותחושה של זמינות מתעתעת", מסביר סמנה. לדבריו, אם פעם היינו צריכים לחכות שחברים ישדכו לנו מישהי ויעשו לנו טובה, היום בכף ידנו נמצאות אלפי בנות אטרקטיביות או גברים מושכים, ואז יש איזו אשליה שהכול כביכול פשוט וזמין. "אתה לא צריך להתאמץ הרבה ומעבר לפינה מחכה נסיכת חלומותייך ואז מאוד קשה להיכנס לזוגיות יציבה. מתעוררת חמדנות סביב השפע הזה, ואתה מתחיל להיכנס למשחקי הרעב של הדייטינג, רעב שנורא קשה להשביע והוא רק הולך וגובר".

איך מתמודדים עם תחושת ההחמצה שמשתהה בתוכנו אחרי שנים בתוך מערכת יחסים?

"החמצה היא אינהרנטית, ובתוך מערכת יחסים היא הרבה פעמים תהיה קשורה להחמצות אחרות בחיים. נניח הילדים גדלו קצת, אולי עזבו את הבית, ואני מוצא את עצמי באמצע החיים, ואני אומר רגע, אבל אני בעצם רציתי להיות רופא, ורציתי לגור בכפר? התחושה הזו של ההחמצה קשורה בשאיפות שלא הגשמנו, בתחושת הזמן שהולך ואוזל. מלווה אותנו רוח הרפאים של הפוטנציאל שלנו והיא רודפת אותנו. יש כל הזמן את החיים האלה שלא חיינו, ואנחנו לפעמים מוצאים את עצמנו תחת הצל שלהם. זה שלב כזה בחיים שאתה לא מרוצה מכל מני אספקטים וגם הזוגיות נכנסת לתמונה הזאת, זה חלק מאיזשהו מכלול".

...

מה קורה כשאדם פוגש את ה-FOMO במסגרת חיי הנישואין שלו? האם זה יכול להוביל לבגידות, אולי אפילו לגירושין למרות שהקשר לכאורה תקין?

"קודם כל, הקשר כנראה לא תקין אם יש בו FOMO. כלומר, זה בסדר אם עולים ספקות, זה חלק מעולם הזוגיות, אבל בזוגיות תקינה אפשר לעבד את הספקות הללו, אפשר לדבר ולעשות עם זה עבודה משותפת. כשהדברים לא מעובדים, זה בהחלט יכול להוביל לבגידות, לגירושין ואנשים יוותרו אפילו על המשפחה שלהם רק כדי שיוכלו לממש את הזכות שלהם לבחור טוב יותר".

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4756281,00.html

הטיפול בתופעה

מה עושים? מבינים שהפחד מהחמצה הוא תעלול מנטלי ורגשי שאנחנו מעוללים לעצמנו.

להיות מודע להשלכות של התופעה, לשים את הפוקוס על - מה אני מחמיץ כשאני פוחד להחמיץ.

להיות מודע להצלחות ולהישגים שלי.

https://www.youtube.com/watch?v=ynruigW0WNY

הפתרונות שמציעים: מודעות לתופעה ולהשלכות שלה מצד אחד, ומצד שני פוקוס עלי ועל ההשגים שלי ולא על האחרים. ועוד עצה - לתת לעצמך לחוות החמצה:

• האם זו תופעה שכדאי למגר?

• האם כדאי לנסות להמנע בכוח?

• יש דרך אחרת להרגיש את ההרגשה שאנשים מחפשים?

• בתוך העולם של היום, השופע כל טוב, ישנה תחושה שמחמיצים כל רגע משהו. איך חיים בשלום עם הבחירות הקטנות והגדולות?

• האם ישנם 'מילויים' אחרים שיכולים לספק את ה – FOMO, או אולי להחליף את החיפוש הזה?

• האם ניתן להמנע מתחושת ההחמצה בחיים?

• איך בכל זאת ניתן להתמודד עם תחושת החמצה?

• איך לא להפוך אותה לחרדה?

• מה באמת יש להחמיץ בחיים שלנו?

• איך אפשר להשתמש בפחד מהחמצה בצורה חיובית?

איך נרפאים?

סמנה אומר שלא בטוח שאפשר, לדבריו, אנחנו תמיד נרגיש שאנחנו מחמיצים משהו. תמיד מישהו יעשה משהו יותר מעניין, יחווה משהו יותר מרגש, "אבל העבודה הפסיכולוגית שאנחנו צריכים לעשות על עצמנו זה ללמוד לקבל את זה. להבין שככה בנוי העולם ושאנחנו לא יכולים לעשות הכל ולחוות הכל ובעיקר אנחנו לא יכולים לחיות חיים של אחרים". אבל אנחנו חשופים כל הזמן לחיים של אחרים."נכון, ולכן בני דור ה־Y כבר מפתחים תגובת מנע, שהיא לא בהכרח התרופה הנכונה לבעיה. הם מראש נמנעים מלהיכנס לרשתות החברתיות כדי לא לראות מה הם מחמיצים. כדי לא לראות עד כמה האחרים עושים דברים". ואולי הפחד להחמיץ הוא משהו שטבוע בנו מימי האדם הקדמון, כאלמנט אבולוציוני שגרם לנו להיות חלק מהשבט, דבר שהבטיח את הקיום שלנו. אנחנו כנראה מתוכנתים כך מבחינה גנטית כדי לשרוד, אומר סמנה. "בהרצאות שלי על הנושא, אותן אני מקיים בשיתוף עם אתר התוכן Funzing, אני מדבר על המונח שטבעתי ושנקרא 'פומו־סאפיינס'. אפיון זה מתייחס לדעתי לשני שלישים מהצעירים בני 18 עד 30, וחווים לדעתי שלב די מטריד בהתפתחות האבולוציונית. לתחושתי, הם אנשים שמתקשים לדחות סיפוקים, לשאת עמימות ואי־וודאות ונוטים לזפזפ בין חוויות ואנשים ולכן לא מסוגלים למצות את הרגע במלואו אלא עסוקים במרדף אחר העונג הבא".

https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4798922,00.html

מבט לעתיד

• האם קצב הריגושים שהרשת והחיים המודרניים מספקים לנו ברי קיימא, לאורך זמן? האם נוכל להמשיך לחיות כך? האם נוכל להמשיך לייצר ריגושים בכמות ובמהירות שאנשים עכשיו מורגלים אליהם?

• מה יהיה התחליף הנכון או מילוי נכון במקום זה?

ההחמצה האמיתית

• ממה כן כדאי לפחד, שנפספס בחיים?

• במה כדאי לי להרגיש החמצה ובמה לא?

• מה אנחנו באמת מחמיצים כרגע כפרטים וכאנושות?

• איך לא לפספס את זה?

תכנית שניה: מחוברים - הרמה הבאה

מטרות:

• האם כל בחירה קטנה שלנו יכולה לגרום לשינוי בחיינו?

• האם זה משנה, במה אבחר, בכל רגע או שבכל מקרה מה שצריך לקרות יקרה?

• האם צורת חשיבה של – 'מה הייתי מחמיץ אם הייתי עושה כך וכך', היא צורת מחשבה נכונה?

• מדע בדיוני - האם תיאורית היקומים המקבילים נכונה? (שתי הבחירות מתקיימות בו זמנית - מתפצלות לאני בשני יקומים מקבילים).

זרימה:

• משמעותה של החמצה.

• גרסאות של החיים.

• הכל ידוע מראש?

הביטוי "דלתות מסתובבות" נחקר רבות בספרות ובקולנוע וגורס שגם שינויים בקנה מידה קטן יכולים להשפיע על העתיד לבל היכר בצורה שלא ניתן לחזות מראש. נהוג להשתמש בביטוי כשאנו נמצאים לפני פרשת דרכים ויש לשקול בכובד ראש בחירה באפשרות אחת על פני אחרת בהתאם להשלכות.

https://www.hamadia-doors.co.il/%D7%93%D7%9C%D7%AA%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A9%D7%A4%D7%94-%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA

דלתות מסתובבות: הסרט עוקב אחר חייה של הלן, שפוטרה ממשרתה במשרד ליחסי ציבור. היא ממהרת לתפוס את הרכבת התחתית בלונדון - בעולם אחד היא מספיקה ובעולם השני לא. מכאן מתפצלת העלילה לשני עולמות מקבילים שנמשכים במקביל:

• בעולם הראשון, הלן מגיעה הביתה מוקדם מן הצפוי ותופסת את החבר שלה (לינץ') בוגד בה עם האקסית שלו. הלן עוזבת אותו ועוברת לגור אצל חברתה. בהמשך הלן מתאהבת בבחור שפגשה על הרכבת (האנה) והם מתארסים. בנוסף, היא מחליטה על שינוי תדמית ואף פותחת משרד יחסי ציבור.

• בעולם השני, הלן מגיעה הביתה באיחור ולא מספיקה לתפוס את החבר שלה עם המאהבת שלו. לאורך העלילה היא עובדת בעבודות שונות וממשיכה לסבול ממערכת היחסים עם בן זוגה, שממשיך לבגוד בה ולחיות על חשבונה.

לקראת הסיום בשתי העלילות, הלן מגלה שהיא בהריון (בעלילה הראשונה מחברה החדש, ובשנייה מחברה הבוגדני), אך בהמשך נפצעת ומאבדת את התינוק. בעלילה הראשונה היא מתה, ובעלילה השנייה ניצלת בנס ונפרדת מחברה הבוגד. בסופו של דבר שתי העלילות מתחברות כאשר בעלילה השנייה הלן נתקלת באהובה מהעלילה הראשונה, וכך מסתיים הסרט.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%9C%D7%AA%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%A1%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%91%D7%95%D7%AA

משמעותה של החמצה

• לפעמים אנחנו חושבים - "וואו איך החמצתי את ההזדמנות. אם הייתי בוחר אחרת הכל היה שונה". האם זו מחשבה נכונה?

• נדמה לאדם, שאם יבחר בכיוון מסוים הוא בעצם מפספס את הכיוון האחר, האומנם?

• האם אכן יש צמתים בחיי אדם שאם יחליט החלטה משמעותית חייו יכולים להשתנות בצורה דרסטית לטובה או לרעה?

• אם היינו נוהגים כמו בסרט הזה אז היינו בסופו של דבר מגיעים לנקודת יעד שונה בכל מסלול? או רק שהתחנות היו משתנות?

• אנחנו חיים את החיים בתחושת דחיפות וברצינות גדולה שהרי כל החלטה שלנו משפיעה על עתידנו הקרוב וגם הרחוק. האם זו הנחת עבודה נכונה?

 

גרסאות של החיים

• האם לחיים שלנו יש כמה גרסאות קיימות?

• האם אפשר לעבור מסרט אחד לשני?

• האם קיים סרט שבו מופיעה הגרסא הטובה ביותר של עצמי? איך יכולה להיות לי גישה אליה?

• האם כל הגרסאות קיימות במקביל או שהן קיימות רק כאופציות ובסוף רק אחת מהן מתממשת?

האם יש אי שם עותק שלך, הקורא עכשיו את המאמר הזה? מישהו שאינו אתה, ובכל זאת הוא חי בכוכב לכת ששמו ארץ, ובו הרים ערפיליים, שדות מוריקים וערים רחבות ממדים, במערכת שמש שיש בה עוד שמונה כוכבי לכת? חיי האיש הזה היו זהים לחייך עד כה מכל בחינה שהיא, אבל עכשיו, אולי הוא מניח מידיו את המאמר בלא שהשלים את קריאתו, בעוד אתה ממשיך לקרוא. המחשבה על קיומו של אני שני כזה נראית משונה ובלתי מתקבלת על הדעת, אבל מסתבר שפשוט נצטרך להשלים עמה, מפני שהיא נהנית מתמיכתן של תצפיות אסטרונומיות. הדגם הקוסמולוגי הפשוט והנפוץ ביותר כיום מנבא כי יש לך תאום בגלקסיה שמרחקה ממך הוא 10 בחזקת 1028מטרים. מרחק זה גדול עד כדי כך שאפילו אי אפשר לכנותו "אסטרונומי", אבל אין זה גורע במאומה מממשותו של אותו כפיל שלך. אומדן המרחק מבוסס על הסתברות פשוטה, ואפילו אינו נזקק להנחות ספקולטיביות מן הפיזיקה המודרנית, מלבד זה שהמרחב הוא אינסופי בגודלו (או לפחות גדול די הצורך) ושהחומר מפוזר בו באופן כמעט אחיד, כפי שאכן מראות התצפיות. במרחב אינסופי, אפילו האירועים שסבירותם זעומה ביותר חייבים להתרחש אי שם. מספר כוכבי הלכת המיושבים הוא אינסופי, וביניהם יש לא רק אחד, אלא אינסוף כוכבי לכת שבהם תושב הנראה כמוך, נושא את שמך וזוכר את זיכרונותיך, תושבים המגשימים במהלך חייהם כל צירוף אפשרי של הבחירות שניצבו לפניך במהלך חייך.

https://www.hayadan.org.il/parallel-universes-130812

• האם קיימים יקומים מקבילים?

• למה שיקומים שלמים יגשימו כל צירוף אפשרי של הבחירות שניצבות בפני האדם?

• למה שהטבע יפתח כזאת אפשרות שסובבת כולה סביב בני האדם? האם זה נכון?

• האם הבחירות שבני האדם בוחרים או יכולים לבחור הם בעלי משמעות כזאת גדולה?

• האם אפשר לעבור בין היקומים?

• האם בעצם, כל הברירות קיימות בו זמנית, ורק כלפינו מורגש כאילו בחרנו משהו?

הכל ידוע מראש?

• האם יש החלטות או פעולות שאדם יעשה בחייו שאינו ידועות מראש?

• האם יש פרטים או שטחים בחייו של אדם שלא מסודרים מראש?

• מהו הדז'ה וו? האם זהו מצב שחוזר על עצמו כדי שנוכל לעשות תיקון?

• האם הגורל שולט בנו ולא אנחנו בו?

• נאמר: "הכל והרשות נתונה" - אז יש לנו יכולת בכלל לפספס משהו?

• האם יש לנו בכלל בחירה באיזו דרך לפנות בחיים?

• מה אם כן צריכה להיות הגישה שלנו בחיים. כיצד להתנהל דרכם? באיזה הלך רוח? באיזו מחשבה והרגשה?

מה היה קורה אילו? דיכאון כתוצאה מהחמצה:

תחושת ההחמצה גורמת לרבים דיכאון וביקורת אישית נוקבת, האם אפשר וצריך להתמודד בהצלחה עם המשברים הנפשיים שמלווים את התהליך בלי לייסר את עצמנו לנצח?

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4587406,00.html