רגישות לזולת

יש טיפוסים רגישים לזולת, אחרים כמו אבן. על מה יושבת הרגישות הזו, האם אפשר לפתח אותה ומה זה יכול לתת לנו בחיים?

במושג "רגישות לזולת" יש הרבה גוונים והבחנות. מצד אחד רגישות לזולת שומרת עלינו עצמנו שלא ניפגע, כשהיא מסייעת לנו לזהות בסביבה מזיקים פוטנציאליים. מצד שני, רגישות לזולת יכולה לשפר מערכות יחסים, לחזק קשרים וכן הלאה. מכאן רואים שהרגישות לזולת בפני עצמה עוד לא אומרת כלום, אלא רק מציינת יכולת לחוש הבחנות מסוימות באחרים. כל השאלה היא איך משתמשים בהבחנות האלה, לטובה או לרעה.

הרגישות לאחרים יושבת על הרצון הטבעי לקבל הנאה ותענוג. הרצון הזה מכוון את האדם קודם כל לשמור על עצמו, ומעבר לכך לחפש כל הזמן הזדמנויות חדשות להנאה. בהתאם לכך, כדי להגביר רגישות למישהו מסוים, צריך לגרום לאדם לזהות אותו כמקור אפשרי להפסד או לרווח.

בראייה אבולוציונית, הרגישות לזולת התפתחה בבני האדם כדי להביא אותנו לרמה שבה נתקשר זה לזה כמו חלקים במנגנון אינטגרלי אחד. התקדמות לקשר כזה דורשת התעלות מעל הטבע האגואיסטי המקורי, כי מצד הטבע, כל אדם נמצא בתוך עצמו, דואג רק לעצמו, לא מסוגל להתחשב באיש. ומהמקום הזה, אנחנו צריכים להתקדם עד להתקשרות מלאה של "ואהבת לרעך כמוך". כאשר נגיע לרגישות כזו ברמה הכלל-חברתית, איכות החיים שלנו תשתפר ללא היכר, והעולם שלנו יהפוך יפה הרבה יותר. והאמת היא שבמציאות שנעשית מרגע לרגע מקושרת יותר ועם תלות הדדית לופתת, אין לנו דרך אחרת לשרוד את המאה ה-21.

כמו שזה נראה, כוחות הטבע דוחפים את המין האנושי למצב מחובר יותר. רוצים או לא, היום כולם קשורים זה לזה ומשפיעים זה על זה. חוסר הרגישות שלנו לעובדה שהחיים כבר הפכו אותנו בפועל למנגנון אחד, מביא להגברת החיכוכים, הסכסוכים והמאבקים, כיוון שהאגו של כל אחד רק גדל וגדל.

כדי לחסוך לעצמנו שנים קשות, דרושה לנו תוכנית לאומית להגברת הרגישות לזולת. כדאי שהיא תתחיל מהגיל הרך ותלווה את האדם עד אחרון ימיו. המטרה היא לבנות בכל אחד הרגשה ברורה, שהוא תלוי באחרים והם תלויים בו.

אם נשקיע בתוכנית כזו את כל הכוחות שלנו, ובאופן יומיומי נקבל הזנה תרבותית של ערכים אינטגרליים, תתפתח ההבנה שאנחנו כמו בסירה המפליגה בים, ולכן אף אחד לא יכול לעשות מה שבא לו ונדרשת רגישות מצד כולם.

המשימה המשותפת שלנו תהיה לקחת את כל הרגישות הטבעית שיש לנו לעצמנו ולמצבנו, בכל מיני דרגות ואופנים, ואותה בדיוק להעתיק מעצמנו אל האחרים. על ידי כל מיני תרגילי חיבור, שמפורטים בחכמת הקבלה, אנחנו ננסה כמו להתלבש בזולת, לחיות בתוך גופו, בתוך הרצונות, הצרכים והשאיפות שלו, בתוך התקוות, הפחדים והחששות שלו, ומשם ממש להבין מה חסר לו, ומה יעשה לו טוב או רע.

בהדרגה, הרצון לראות את העולם דרך האחרים ישנה את תפיסת המציאות שלנו מהקצה אל הקצה. תיפתח לנו ראייה בעומק הטבע, ואנחנו נגלה את העולם בצורתו האמיתית. אנו נראה איך כולנו קשורים במערכת אחת, שלמה ונצחית, אלה שחיו בעבר, אלה שחיים עכשיו. יתברר לנו שאיננו יכולים לצאת מהמערכת או להוציא מישהו מתוכה, ולכן הדרך היחידה להתקיים בטוב היא להתאים את עצמנו לאינטגרליות המושלמת הזו, דרך העלאת הרגישות של כולם לכולם.

> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו

חיים חדשים 1059 – bit.ly/30iwA5T