חיים חדשים
שיחה 482
סוד כוחו של העם היהודי
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן .1425.12 – אחרי עריכה
אורן: נשוחח היום עם הרב לייטמן על המצב שלנו כאומה ישראלית. אנחנו רואים שהמעמד שלנו בעולם היום הוא בכי רע, בלשון המעטה, והוא הולך ומתדרדר. ננסה לקחת את עצמנו אחורה, לראות מה היה איתנו בתקופה רחבה יותר, ומה נתנו לעולם בפרספקטיבה של אלפי שנים. ננסה להבין מאיפה מגיעות האיכויות המיוחדות האלה, ואיך נוכל לממש היום את הפוטנציאל הרדום שיש בנו כישראלים.
טל: יש באמת הרגשה של פער גדול, בין המצב שבו אנחנו נמצאים היום, לבין מה שאנחנו יודעים ורק במעט, על העוצמה והאוצרות הגדולים שהעם שלנו הביא לעולם במהלך כל ההיסטוריה. אנחנו יודעים שהעם שלנו הביא את התנ"ך, את יסודות המשפט, את האתיקה, את מערכת המוסר, את האלפא בית. אפשר אפילו להגיד, שהיסודות של החשיבה המערבית מגיעים מתוך העם שלנו, הייתה לנו השפעה עצומה על העולם. והיום זה משהו שמאוד רחוק ומנותק מאיתנו.
לכן כדי לעורר שוב את הפוטנציאל הזה, היינו רוצים לחזור קצת אחורה, לחקור מאיפה זה הגיע ואיך זה השפיע על העולם, ואולי נצליח לעורר את זה שוב גם היום. היינו רוצים לחזור אל אותה נקודה שבה העם שלנו, אחרי איזו פריחה שהיתה לו בארץ ישראל, יוצא לגלות ומתפזר בין כל העמים. הוא יוצא עם מטען מיוחד, הוא מתחיל להשפיע על העולם, ואנחנו רוצים להתחיל משם. מה בעצם קורה? עם איזה מטען העם שלנו יוצא ומתפזר לכל העמים, מה הוא מביא?
יש הבדל גדול בין המצב שבו היינו כעם וכמדינה לפני חורבן בית המקדש, לבין המצב שהיינו בו לאחר שגרמנו לחורבן ויצאנו לגלות. כי לפני החורבן, כל אותם הדורות, מהכניסה לארץ ישראל בזמן יהושע ועד החורבן, היו באיזו מידה שהיא פחות, או יותר, או משתנה, של גילוי הבורא, של הכוח העליון לעם. תמיד היו מקובלים בעם, והעם ידע עליהם והיה פונה אליהם, הם היו משפיעים על העם. היו תקופות של נביאים, מלכים וכן הלאה. זאת אומרת, בכל זאת היתה ירידה מתמדת מההשגה שהייתה ברמת בית המקדש הראשון, שנקראת אצלנו "מוחין דחיה". עד שלאט לאט ובהדרגה התחלנו להתדרדר, וההתדרדרות הזאת הייתה לפעמים כאילו חזרה במשהו, אבל בכל זאת לא. זאת אומרת, הגלות שאחרי "בית מקדש הראשון" "גלות בבל" היתה גבוהה יותר מ"בית מקדש השני".
טל: במה? מה זאת אומרת גבוהה?
בגובה הרמה של השגת מהות החיים, בהרגשת מהות החיים, בגילוי הכוח העליון שמלווה אותנו, שמטפל בנו ומפתח אותנו כדי שנהיה אור לגויים. היינו כל הזמן בנסיגה, אבל עד חורבן בית המקדש שהיה סימן מובהק מאד, העם בכל זאת ידע והבין שהוא נמצא בטיפול של הכוח העליון. רק אחרי שיצאנו לגלות התחלנו להתנתק מזה, וגם לא מיד, מאות שנים אחרי הגלות העם עדיין היה בתסכול על מה שאיבדנו.
טל: זה היה כמו זיכרון חי ממה שהיה.
כן. כמו בספר "איכה" שאנחנו קוראים בתשעה באב, שהוא יום של חורבן בית המקדש הראשון ובית המקדש השני. אמנם העם ידע שאין ברירה, שאנחנו צריכים לצאת לגלות ולהיות בין אומות העולם, אבל היינו צריכים להתנגד לזה, ולהעביר את ההתפתחות שלנו בדרך הטובה, במה שנקרא,"דרך אחישנה".
יש לפנינו תמיד שתי דרכים, "דרך בעיתו", בזמן, על ידי כוחות הטבע שעובדים לפי הזמנים, לפי התוכנית. ו"דרך אחישנה", שאנחנו יכולים למהר את הזמנים ולהמתיק אותם, כך שאנחנו מתפתחים מהר יותר ממה שהטבע מחייב אותנו, אנחנו נמשכים לאותו מצב העתידי, אבל בכוחות שאנחנו משתדלים לגייס בינינו. וזה תלוי בחיבור שלנו, בכמה שאנחנו רוצים להגיע בעצמנו לחיבור, למרות האגו שדוחף אותנו, שמרחיב את המרחק בינינו. ואם אנחנו משתדלים וודאי על ידי בקשות, תפילות, כל מיני צעקות, למשוך את הכוח העליון שיעזור לנו להתחבר, אז אנחנו מתפתחים בדרך הטובה. לכן מצד אחד, אנחנו צריכים להגיד שמה שקרה, כך היה צריך לקרות וזה מלמעלה. אבל מצד שני, אנחנו צריכים להגיד שזה מפני שמלמטה לא הצלחנו להביא את ההתפתחות שלנו בדרך טובה יותר, בעינינו ובעיני הכוח העליון.
כי יש חוקים. בכל רגע בקיומנו בציר ההיסטורי, אנחנו צריכים להיות במצב מסוים, באיזה גילוי מסוים, גילוי האגו, גילוי הטבע האנושי. הגילוי הזה יכול להיות גם מצד הטוב וגם מצד הרע. אני יכול לגלות אותו מפני שאני חייב לגלות אותו כדי לתקן אותו, ואז אני לא מפחד. אני מגלה אותו, יודע מראש שזה לא נעים, אבל אני גם מצטייד מראש בכוחות כאלה, בהבחנות כאלה, בחיבורים כאלה בינינו, כך שאנחנו יכולים לשלוט על הגילוי הזה ולגלות את המפלצת הזאת. אבל מה שאנחנו מגלים ביחד אנחנו לא מפחדים, אנחנו יודעים שאנחנו שולטים עליו, מחזיקים אותו, שלא יפרוץ כמו איזה "קינג קונג" כזה עלינו.
טל: כתוב שחורבן הבית קרה בגלל שנאת חינם, האם זאת הייתה התפרצות של שנאה?
כן, התפרצות של האגו שלנו. הוא מביא לנו ריחוק כל כך גדול שנקרא "שנאה". ו"שנאת חינם" זאת אומרת, ללא שום סיבה. אני פשוט מוצא את החיים שלי, את החיות שלי, בזה שאני שונא את כולם, נוח לי מזה, טוב לי מזה. בימינו אפשר לקרוא לזה רכילות, או כל מיני צורות של יחסים כאלה שאין להם הצדקה, אין להם סיבה, האגו פשוט בוער בכל אחד מאיתנו ומביא אותנו לצורות חיים כאלה. כמו שאנחנו רואים מה שקורה עכשיו בכל העולם, עד כמה שכולם שונאים ועוינים זה לזה, מתנהגים כמו ילדים רעים שלא מוצאים במה לעסוק, תמיד ממש על גבול המלחמה.
טל: האם לפני הגלות עם ישראל היה בגובה כזה שהוא ידע להתמודד עם השנאה הזאת, שהוא לא נפל לתוכה ולכן הוא היווה איזה מודל כזה של מוסר?
כן. לכן רבי עקביא צעק "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה", בואו נחזור לאהבה, אחרת בסוף השנאה הזאת, לפנינו חורבן בית המקדש, חורבן העם וחורבן המדינה ואנחנו גומרים את הכל. והם לא שמעו.
טל: הם לא שמעו, או שלא הצליחו? כי אמרת שיש איזו תוכנית שפועלת.
התוכנית פועלת מצד אחד, כשהיא מקדמת אותנו על ידי כוחות הטבע, כמו הדומם, הצומח והחי, בלי לשאול. אבל מצד שני, ניתנה לנו תורה, חכמת הקבלה הנקראת "תורת אמת", שאנחנו יודעים את התהליך הזה ויודעים שאנחנו צריכים לעבור את המקרים והמצבים הללו.
המצבים הללו הם גילוי הרע שבטבע האדם. הרע הזה חייב להתגלות, אבל תלוי איך הוא מתגלה. אם הוא מתגלה בלי הכנה מצידי, אז לפי הרע שמתגלה, אני הופך להיות רע מאוד לכולם וכך כל אחד לכולם. אבל אם קיבלנו את חכמת הקבלה והיו לנו מורים, חכמים, מקובלים גדולים שלימדו את העם, אם קיבלתי את כל ההבחנות הללו, את כל התנאים הטובים הללו, אז הייתי יכול לגלות את הרע הזה בצורה אחרת. לא שזה פתאום מגיע אליי, אלא אני יודע שעכשיו זה צריך להתפרץ. ואז אני מכוון את עצמי לזה, מכין את עצמי יחד עם כולם, שהרע הזה לא יהיה כשנאה שתפרוץ בינינו, אלא הוא פורץ אבל אנחנו יודעים שהוא פורץ, אנחנו יודעים בשביל מה ולמה, ואנחנו עובדים על עצמנו כדי לרסן אותו.
ואז כשאנחנו עוברים את גלוי הרע, והוא מתגלה כי אין ברירה הוא חייב להתגלות, אבל ככל שהוא מתגלה, כנגדו אנחנו מגלים את כוח האהבה. ואז יוצא ש"על כל פשעים תכסה אהבה". וכך אנחנו מגיעים לתיקון של כל הרע שבנו בצורה יפה וטובה. אפשר לעשות את זה אם אנחנו מודעים למה שקורה, ובהחלט הולכים כך מצעד לצעד ומתקדמים. אבל זה צריך להיות בגיבוש העם, בקשר יפה, חזק, לשמוע לחכמים ולהיות מאורגנים היטב.
אורן: עד כה הזכרת שלושה כוחות שהעם שלנו היה קשור אליהם בעבר. בהתחלה הזכרת קשר לכוח עליון, אחר כך התחלת לדבר על כוח של אגו שמתעורר, ועכשיו הזכרת כוח נוסף, כוח של אהבה.
חיבור.
אורן: מה זה אומר שהעם היהודי היה מקושר לכוחות כאלה? מה זה אומר קשר לכוח עליון, קשר לכוח של אגו, קשר לכוח של אהבה? מה זה עם שיש לו כוחות כאלה?
אם אנחנו לא נשים לב לגופים שמבדילים בינינו, כל האנושות היא רצון כללי אחד.
אורן: רצון למה?
רצון ליהנות. אין יותר. כל החומר של המציאות, הדומם, הצומח, החי ובני האדם, כולנו רוצים רק דבר אחד, ליהנות. רק בכל דרגה ליהנות זה לא כמו שאנחנו חושבים, אנחנו שנמצאים כבר בדרגה האנושית, בדרגת המדבר. ליהנות לאבן זה נקרא, שיש לו כוח פנימי להחזיק את עצמו בצורה שבה הוא נמצא כמוצק, והוא מחזיק את עצמו. זה נקרא שהוא כביכול נהנה מזה שהוא קיים ולא נותן לכוחות החיצוניים לפרק אותו.
כוח הצומח הוא לא רק שומר על עצמו, אלא גם מתפתח. הוא כבר מרחיב את החיים שלו, תופס יותר מקום, אבל הוא נהנה מזה שהוא קולט את השמש, את האוויר ואת המים וכן הלאה. יש יותר קליטה, יותר הנאה, יותר הרגשת חיים וחיוּת. לחי יש רצון ליהנות עוד יותר גדול, ולכן הוא אפילו נע ממקום למקום כדי להשיג משהו שממנו הוא יכול ליהנות.
בן אדם הוא מיוחד. זאת אומרת, יש בני אדם שהם כמו חיות, כל הזמן מחפשים איפה אפשר למלא את עצמם בקשר גדול יותר לתענוגים, ליותר ביטחון, שאני לא אאבד אותם, לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. כך כל אחד ואחד. ויש כאלה שמקבלים דחף מיוחד, הם רוצים להיות בקשר עם הא‑לוהות ומזה הם נהנים.
אורן: מה זה קשר עם הא-לוהות?
לדעת בשביל מה אני חי, למה אני חי, באיזו מציאות אני חי, מה קורה איתי, מאיפה אני, איך אני מתקיים, מי מנהל אותי, כי אני מרגיש שמשהו קורה כאן. וגם מה קורה אחרי שהגוף מת. זאת אומרת, בתוך הרצון ליהנות, בתוך התביעה הזאת שאני רוצה ליהנות, יש איזו תוספת מאוד מהותית, כי הם שואלים על משהו שמעבר לחיים. יש הרבה אנשים כאלה בעולם. אותן השאלות יש גם לכל האנשים שנמצאים בדיכאון, שצורכים סמים וכן הלאה.
אורן: יש להם שאלות על משמעות הקיום?
רובם שואלים על משמעות הקיום, מה הטעם בחיי, בשביל מה אני חי. בלי זה החיים כאילו מאבדים משמעות. כי אחרי שמלאתי את הרצון לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, מה הלאה? אני לא מרגיש שזה מספיק. אז אני אתקיים כמו בהמה שיש לה כל טוב, ומיום ליום היא מתקיימת יפה, יש לי דיר משלי, מלונה, או דירה, לא חשוב מה ואני מתקיים יפה, יש לי וגם יש לצאצאים שלי, כמו שבהמות מתקיימות. זאת אומרת, זה קיום גשמי, בהמי, ובזה אני לא נפרד מבהמה. אני נמצא באותה הרמה, באותה שורה בטבלה של הדומם, הצומח, והחי. "המדבר" זה מי שרוצה לעלות למעלה מהחיים הגופניים האלה. כי הגוף שלנו הוא בדרגת החיה, והמדבר זה כבר מי ששואל בשביל מה ולמה אני חי. אנשים כאלה קיימים באנושות.
אבל אותה שאלה התעוררה במיוחד בימי קדם, בזמן מגדל בבל, כשהאנשים גילו את מקסימום האגו שיכול להיות. פתאום התגלו הרבה אנשים ששאלו בשביל מה, מה התועלת בזה שנבנה מגדל עד השמים, מה זה נותן לנו, מה יתנו לנו פירמידות כמו במצרים. הם הרגישו שאין להם תשובה על מה שהם שאלו. וכאן בדיוק נגלה אברהם. הוא חקר את העניין הזה של מגדל בבל, ובכלל מה קורה עם הקשר בין בני האדם, ולמה מתפרץ פתאום האגו בבבל. הוא הגיע למסקנה שכל זה מגיע כדי שאנחנו נתחבר מעל האגו הזה. האגו שלנו הוא אמנם כוח שלילי, אבל הוא כביכול מעלה אותנו. ואם אנחנו מתעלים מעליו, אז אנחנו מגיעים לגובה הפוטנציאלי, לגובה הרוחני, לגובה המהותי של העולם הבא. מה זה עולם הבא? מציאות שהיא כולה על מנת להשפיע.
כשאנחנו עוזבים את החיים האלה בעולם הזה, כמו שהם נראים לנו, עולם שכולו במאבק אגואיסטי מי יאכל את מי, אז אנחנו מגיעים לרמה אחרת של קיום שאנחנו יכולים לבנות בינינו, בין בני האדם. ואז זה ישפיע גם על דומם, צומח וחי. כשאנחנו נתייחס זה לזה באהבה "על כל פשעים תכסה אהבה", שהוא בעצמו היה מידת חסד, אז ב"ואהבת לרעך כמוך" אנחנו מגיעים לתפיסה אחרת של המציאות, דרך משקפיים אחרות. אני מסתכל על הכל, לא איך אני משתמש ואיך אני מנצל כל דבר, אלא דווקא ההפך, איך אני נותן לכולם, עוזר לכולם, אוהב את כולם, מרגיש צער של הזולת, ואז העולם שלי משתנה. כי במקום הפרדיגמה לקבל הכל ולספוג לטובת עצמי, אני הופך אותה, כי אין לי יותר מה לעשות, אבל אם אני עושה זאת, משנה את היוצרות, הופך את היוצרות, אז בזה אני מגלה מציאות חדשה, והיא כולה תלויה בתפיסה שלי. כי אין מציאות, אלא איך שאני תופס אותה. עכשיו אני תופס לפי כוח הקבלה. אני צריך לתפוס את המציאות, להבין ולראות אותה לפי כוח ההשפעה. ואז אני אראה צורה אחרת, וזה בכוחי לעשות.
אברהם גילה עוד יותר, הוא גילה שהתכנית של הטבע, ההתפתחות של הדור האנושי, היא כדי שאנחנו נגיע למצב כזה. שעל ידי השינוי מלקבל הכל, ללהשפיע הכל, משנאת הזולת, שאני משתמש בו לטובת עצמי, לאהבת הזולת, שאני משתמש בעצמי לטובתו, בזה אני הופך עולמות.
האדם רגיל לחיות בעולם הזה, כמו שהוא נולד, כחיה קטנה, והכל נראה לו טבעי. הוא לא מבין שזה בסך הכל תפיסה מסוימת של המציאות, והכל תלוי בתפיסה.
חכמת הקבלה מלמדת אותנו איך אנחנו יכולים לשנות את התפיסה שלנו, את תפיסת המציאות. לכן אברהם לימד את האנשים האלה ששאלו מה הטעם בחיינו, למה אנחנו חיים כך. הייתה להם דרישה לראות מציאות אמיתית יותר, לגלות את הסיבה, לגלות את התכנית, לגלות את המטרה בשביל מה ולמה. ואז הוא לימד אותם איך לשנות את הראיה, כדי לגלות את כל המציאות האמיתית.
אורן: עד כה דברת על שני כוחות שפועלים בין אנשים. דברת על כוח של אגו, שאני רוצה לקחת את הכל מכולם רק לעצמי. וכנגדו כוח הפוך, כוח של נתינה, כוח של השפעה, כוח של אהבה. האינטראקציות האלה של לקחת מכולם, או לתת מעצמי לאחרים, נמצאים במערכות יחסים בין אנשים. אבל דיברת גם על כוח נוסף. אמרת שהמאפיין העיקרי של העם היהודי הוא שהוא ידע, היה במודעות לזה שהוא נמצא בטיפול ובקשר עם כוח עליון. מה זה הכוח הזה ואיך הוא קשור ליחסים בין אנשים?
הכוח העליון זה כוח קדמון למציאות שלנו, שהוא כוח השפעה ואהבה. לכן הוא ברא את הנבראים ברצון הפוך מעצמו, לא ברצון להשפיע אלא ברצון לקבל, על מנת שהנבראים יישארו בתור רצון לקבל. כך הוא ברא אותנו ואנחנו לא יכולים לשנות את זה, כמו שאני לא יכול נניח לברוא כוס מזכוכית, ואז אם אני אקח את הזכוכית, הכוס תמשיך להתקיים. זאת אומרת, החומר הראשון שלנו, הרצון לקבל, נשאר, רק שאנחנו מוסיפים אליו את הכוונה על מנת להשפיע.
מה זאת אומרת כוונה על מנת להשפיע? מתוך זה שאנחנו לומדים לפי חכמת הקבלה איך להידמות לאותו כוח עליון, שהוא כולו השפעה. ולמרות שאני בנוי מהאגו, מהרצון לקבל, אני נותן לרצון לקבל הזה צורה, הבעה חיצונית, שהיא רצון להשפיע. אני כביכול מתחיל להיות כלול משני כוחות, מכוח הקבלה, שזה הכוח הטבעי שלי ואני לא יכול להיפטר ממנו, ומכוח ההשפעה שאני מקבל אותו כדוגמה מהבורא, שהוא כולו משפיע.
ואז קורה שאני מקבל מהבורא כוחות להשפעה. אני יכול לקבל ממנו כוח השפעה כזה, שאני יכול להגביל את כוח הקבלה שלי ולהגיד, "אני לא משתמש בכוח הקבלה". אני לא יכול לבטל את כוח הקבלה שלי, כי זה אני, אז לא יהיה על מה לדבר, זה לא בכוחי בכלל. אבל אני יכול להגיד "אני לא משתמש בו".
אורן: במה אני כן משתמש, באיזה כוח?
אני משתמש בכוח הקבלה שהוא לא בדרגת אדם, אלא בדרגת דומם, צומח, וחי, לצורך החיות שלי, החיים שלי. לדרגות דומם, צומח, וחי אני משתמש בכוח הקבלה כדי שיהיה לי אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, בצורה שאני קובע לעצמי, שעד כאן ולא יותר.
אורן: מה מעבר לכך, אילו עוד כוחות יש לי?
מעבר לזה אני פועל רק עם כוח השפעה.
אורן: מה זה אומר?
שאני מקבל את זה מהבורא. ואז אני מפתח את כוח ההשפעה הזה יותר ויותר, עד כדי כך שאני נשאר כבהמה בגוף שלי, אבל לידו אני מגדל את דמות האדם, הדומה לבורא.
אורן: אם אני מנסה להבין איזה כוח טמון בעם היהודי, שלא טמון בעמים אחרים, מה הוא בעיניך הכוח הזה?
כוח ההשפעה, כוח הבורא שקבלנו אותו, והיה בנו ונשאר בנו, רק שהוא נמצא עכשיו "בטמירו", הוא נסתר.
אורן: אפשר לחדש אותו?
כן וודאי.
(סוף השיחה)