מה רמת הלכידות החברתית בארץ ביחס למדינות אחרות? מחקר שהחל בסוף שנות השמונים ונמשך לאורך 25 שנה העלה תוצאות עגומות, ישראל דורגה במקום ה-28 מבין 34 מדינות מערביות. עם זאת, רמת ההזדהות הלאומית שלנו נמצאה כגבוהה מאוד. אמנם המחקר פורסם כבר לפני כמה שנים, אך אירועי התקופה האחרונה הופכים אותו לאקטואלי ביותר ומעלים שאלה גדולה לאן אפשר להתקדם מפה הלאה?
יש מדינות שבהן קיימים ריחוק ודחייה בין עמים שונים שחיים באותה המדינה. יש מדינות שבהן בני אותו העם שונים מאוד בצפון המדינה ובדרומה. אבל אין עוד עם כמו שלנו, שבו איפה שלא תביט תמיד תראה חיכוכים. בתים סמוכים, רחובות סמוכים, קהילות של דתיים או חילונים, קיבוצניקים, מושבניקים, עירונים. נראה כאילו יש לנו בעיה מובנית עם עצמנו. אחרי שסבלנו כל כך הרבה בהיסטוריה מדיכוי של זרים, איננו מצליחים להתייחס בצורה נורמלית איש לאחיו.
מאיפה זה נובע? המקור לכך טמון בטבע שלנו. על פי חכמת הקבלה, עם ישראל הוא מעין תמצית של כל עמי העולם וכולל בתוכו את "היצר הרע" של כולם. לכן בוער בינינו אגו גדול, רותח כל הזמן. עד שלא נתקן את הקשרים בינינו, אין מה לצפות לרוגע או לחיים טובים, לא בארץ ולא בעולם. העתיד הטוב של כל בני האדם תלוי באיכות היחסים בקרב עם ישראל, ולכן העולם בא אלינו בטענות. כשנלמד להתחבר באהבה מעל כל השוני, יזרום דרכנו כוח חיובי לכולם.
כאמור, למרות הרמה הנמוכה של לכידות חברתית, מצא המחקר כי רמת ההזדהות הלאומית בישראל גבוהה. העניין הוא ש"ישראל" הוא מושג גבוה, שמרגיש לנו כשייך לרעיון עליון, לכוח עליון, משהו נצחי וגבוה. ועל הקשר הזה לנצחיות ולשלמות איננו מוכנים לוותר, גם אם מהאנשים סביבנו היינו שמחים להיפטר.
המפתח לחיים חדשים הוא בחיבור בין שני מישורים שכעת נפרדים בתפיסתנו: היחס שלנו אל הזולת והקשר שלנו לכוח עליון. כל אחד מאיתנו באמת יכול להשיג כוח עליון, אבל זה מותנה בכך שילמד להתחבר עם כל האחרים כאגודה אחת. למה? כי רק בפיתוח אהבה לבריות אפשר להשפיע על הכוח העליון וגם לקבל ממנו בחזרה השפעה טובה.
ברחבי העולם, מדינות עושות מאמצים להגביר את רמת הלכידות החברתית בקרב האזרחים דרך יצירת חזון משותף, טיפוח הרגשת שייכות ועוד, אבל בישראל המציאות מוכיחה שדברים כאלה לא עובדים. למרות כל התקציבים וההשקעה בפרויקטים מסוג זה, הפילוג והפירוד רק מחריפים משנה לשנה. לפעמים יש הרגשה שבמדינה הזו מתגוררות כמה מדינות עוינות. הדרך היחידה לשנות כיוון כרוכה בהסברה רחבה של מערכת היחסים שיש לנו עם הכוח העליון, הכוח הכללי של הטבע.
בסופו של דבר, נהיה מוכרחים להבין שיש עלינו יד קשה מלמעלה. שאנו חייבים לבצע את הפקודה העליונה, כלומר לבנות בינינו קשר באיכות כזו שיאפשר לכוח העליון להשפיע דרכנו על כל העולם. להיות "ישראל" משמע לתפקד כמו צינור, כמעבר של השפע העליון לכל בני האדם. זו הציפייה העמוקה ביותר של העולם מאיתנו, ולכן בינתיים שונאים אותנו ומאשימים אותנו בכל דבר רע שקורה להם. באופן תת הכרתי, ואפילו אם לא ראה יהודי מעולם, כל אדם מרגיש שהיהודים מקלקלים לו את החיים במשהו.
אם כן, לכידות חברתית בישראל איננה עניין מקומי כמו בכל מדינה אחרת, אלא גלובלי. אם נלמד להתייחס נכון זה לזה, להתחבר, לנוע ולו במקצת זה לקראת זה, אז יתחיל לעבור דרכנו יחס טוב מהכוח העליון לכולם. כתוצאה מכך, בכל העולם יתחילו אנשים להתחבר ובתת ההכרה תהיה להם הרגשה שכל הטוב וכל השפע שעתה הם מרגישים מגיע דרכנו. בכך ישתנה היחס לישראל מן הקצה אל הקצה, ויתברר גם להם וגם לנו מה זה אומר לספק "אור לגויים".
"טבע המפותחים שאי אפשר לרסנם, כי כל דעה חשובה, מבעל דעה מפותח, לא תרכין ראשה מפני שום דבר, ואינה יודעת פשרות. ועל כן אמרו חז"ל: 'ישראל עזים שבאומות הם', כי כל שדעתו רחבה יותר, הוא עומד על דעתו ביותר. והוא חוק פסיכולוגי. ואם לא תבינו אותי, צאו ולמדו את הפרק הזה בין חברי האומה היום, אשר בעת שהתחלנו לבנות, כבר הספיק הזמן לגלות בנו את העזות ותקיפת הדעת, ומה שהאחד בונה השני סותר... וזה גלוי לכול. אלא מה שאני מחדש הוא דבר אחד, כי המה סבורים, אשר סוף כל סוף יבין הצד שכנגד את הסכנה, ואז ירכין ראשו ויקבל את דעתו. ואני יודע שאפילו נקשור אותם בכפיפה אחת לא יוותר אחד לשני כמלוא נימא, ושום סכנה לא תפריע למי, מלבצע את שאיפתו. במשפט אחד, כל עוד שלא נגביה את מטרתנו מתוך חיים הגשמיים, לא תהיה לנו תקומה גשמית... כי אנו בני האידיאה".
בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, מאמר "הגלות והגאולה"
"כשיתרומם ישראל על פי סגולתו האמיתית הפנימית... ליתן לכל העולם כולו צורה חדשה ומתוקנת, אז לא ישראל בלבד יתרומם כי אם כל העולם כולו... אז תחל תקופה חדשה שאין בה שום תערובות של זוהמת הרע, הרשעה וההתקוממות לא תפעול עליה מאומה, הכעס והעצב לא יוכל לשלוט בקרבה, ודאגה על שיווי המשקל של העולם לא יוכל לעלות על לב. אז יבטל כוח הזרוע מעיקרו, והחרב תאבד את עיקר חשיבותה ותיהפך לגנאי גמור".
הראי"ה קוק, "עין איה", שבת ב, ירושלים תש"ס, עמ' 99-98
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1036 – bit.ly/2K5IUvM